בישיבת הוועד הפועל של ההסתדרות, 29 באפריל 1941

לולא אימתה של פלישה גרמנית, הייתי נוטה יותר להיאבקות עם האנגלים על זכותנו ולהתגייסות יהודית, אולם האפשרות של פלישה גרמנית קרובה מאלצת אותי לוותר על היאבקות זו, מתוך הנחה שיהיו 20 אלף יהודים בצבא האנגלי שיילחמו למען ארץ־ישראל.

אינני רואה קשר בין 8.000 מגויסינו בצבא לבין התרוקנות ‘השורה’¹. אמנם, איבדנו אנשים שהיו מגוּיסים במשך שנים ב’שורה', ומשהגיעה שעת ההתגייסות – לא רצו להתגייס… אף־על־פי־כן, שעה שבא דבר מחייב – הם נשארו בתפקידיהם.

טיפלנו זמן רב בהשגת כסף מהמוסדות. לא נוכל להתקיים על התנדבות המוסדות בלבד; יש ישוב – ואף הוא חייב לתת את חלקו. המדובר הוא בתוספת אמצעים. אך טועה החבר הטוען, שאם יהיה לנו עוד נציג במפקדה הכללית, ישתנה המצב. אינני סבור שמישהו מניח, כי כל צרותינו נובעות רק מכך, שאין חבר ‘השומר הצעיר’ יושב במפקדת ההגנה.

אנחנו התרגלנו למפקדה הוֹמוֹגנית, אם כי מקוטעת. אבל אם נזכור את המוטל עלינו גם בענין גיוס אמצעים וגם בענין גיוס הישוב, לא נוכל להתעלם מכך, שחלק הישוב הזה הוא עם י. רוקח ואיכרי המושבות. יש אומרים, שהענין יסתדר כאשר חוגים אלה יצורפו למפקדה. אין להניח, שנוכל לומר לחלק הישוב הזה: אין דבר, ציזלינג, שקולניק ועוד שני חברים יסדרו את הדברים, ואתם תשבו במנוחה… במפקדה הומוגנית החיים הם נוחים יותר. אבל אם אנו רוצים לגייס אמצעים לא רק מהמוסדות אלא גם מהישוב, עלינו לשאוף להשלמת המפקדה על־ידי צירוף כוחות חדשים. עם זאת אני אומר מראש, שיש הגבלות לחברות במפקדה. אכן, מצויים דברים שהם למעלה משיקולי פרסטיז’ה.