בוועידה הששית של ההסדתרוּת, 1 באוקטובר 1945
לפני כמה חדשים, עם תום המלחמה, הורם המסך שחצץ בינינו לבין משכנות ישראל, ונדע שהגיעה שעתנו לעבודת־עם גדולה, שעת קיבוץ פזורים ושרידים מעמק־הבכא באירופה.
רבבות החברים בתנועת־הפועלים הארצישראלית, שהתקבצו כאן הם פרי דורות אחדים של מאמצי העם היהודי, מיטב חלומו וחזונו, מיטב כיסופיו לגאולה. יד הגורל קיבצה וליקטה אותנו כאן לשעה זו. חיכינו ונשאנו עינינו לשעה זו. בינתיים אגרנו כוח, דרוכים לקראת מלאכת חבישת הפצעים והשיקום, ששעתה הגדולה ממשמשת וּבאה.
הנה הכריע העם האנגלי בבחירות לבית־הנבחרים. מפלגת־העבודה עלתה לשלטון בבירת האימפריה הגדולה. ראינו את הדבר כבשורת־ גאוה לעולם כולו, והיה לנו יסוד לקוות, שגם לנו תבוא גאולה. מפלגת־העבודה הבריטית, הבטחות ברורות וחגיגיות ניתנו על ידיה לעם היהודי להניח לו את האפשרות לבנות את ביתו הלאומי. ימים רבים ציפינו והנה התחילו שמועות מגיעות, – וצר לי להגיד – שמועות מזעזעות.
התכנסנו כאן היום, כדי לומר לעצמנו, לעולם ולמפלגת־העבודה – ידידתנו המסורתית – כי ששים רבוא היהודים בארץ־ישראל, ובתוכם מאה וששים אלף הפועלים, שבראשם עומדים אנשים שבאו לארץ עוד בימי הפתקה האדומה התורכית,1 לא יכירוּ בגזירות ובהגבלות ולא יניחו להן לעכב בעדנו. לא נכיר בזכותו המוסרית של מישהו לשלול מיהוּדים את הזכוּת והאפשרות לעלות לארץ.
ועוד נאמר: עניבת־חנק, אפילו היא עשויה משי – עניבת־חנק היא. אנו נתנגד לה, נתגונן, נתקומם. הדבר מחייב הגבה נמרצת יותר, לפי שיש גם עלבון בפגיעתם של ידידים.
אין זו שאלה של דיביזיה מוטסת או מוסעת או ממוכנת; אנחנו נקבע את המטרות, אנחנו נקבע את דרכי התגוננותנו ומלחמתנו, – במלוכד ובמאורגן; לא מתוך טירוף ולא מתוך אנארכיה, אלא מתוך משמעת. נחפש דרכים מתאימות לנו להגנה על המטרות הקדושות שלנו. נתגונן ונילחם. לא נשלים. אין נימוקים לצידוק הטלתה של עניבת־החנק על צווארם של המעטים שנשארו לעם היהודי.
דוגמה לצפוי לנו תשמש העובדה, שנמצאים עתה במחנה עתלית חברים וחברות צעירים שהגיעו לארץ באניות האחרונות – הגיעו בזכות עמם, בזכות מולדתם; לא ניתנו להם סרטיפיקאטים, אבל הם הגיעו. והנה מחזיקים אותם ב’קונצנטראַציונס־לאגר‘. ביניהם חניכי ‘השומר הצעיר’, ‘המכבי הצעיר’, ‘גורדוניה’, ‘החלוץ’, ‘ברית הנוער הדתי’ ו’הפועל המזרחי’ – כל גוני הקשת של תנועות־הנוער שלנו; וכן עולים מחוץ לתנועות־הנוער: מניצולי אוֹשביינצים, בּוּכנוואַלד, בּרגן־בלזן. סרדיוטי־פלשׂטינא לא אמרו די בכל מה שעבר על האנשים האלה והם מחזיקים אותם זה שבועות בעתלית!
אני קורא לוועידה לשלוח ברכת־עידוד לחברים אלה, להביע את התמרמרותנו על כבילתם במחנה־הסגר, לתבוע את שחרורם ולהבטיח להם כי יהיו אתנו בארץ.
במלים מעטות אלה רציתי להגיד מהו סדר היום של הוועידה הזאת, או יותר נכון מהו סדר החיים שלנו – מן הערב הזה ולהבא.
-
בה נמסרה מטעם השלטון הודעה לכל עולה כי הוא רשאי לשהות בארץ רק שלושה חדשים. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.