בקונגרס הציוני הכ"ד, אפריל 1956
לפני שאתווה קווים לתכנית פעולתה של הסוכנות היהודית לשנים הבאות בשדה ההתישבוּת אתאר את הרקע הכלכלי של עבודתנו ואציין כי קליטתם של המוני העולים והשרשתם בארץ הביאה שינוי מהפכני בנופה: כפרים חדשים נוסדו בשדות־בוּר שלא ידעוּ יד עובד ועתה שבוּ ולבשוּ מעטה ירק, והביאוּ תמורה מהפכנית בנופה של הארץ. נבנו מאות אלפי בתים בשיכוני העולים, הונחו מאות ואלפי קילומטרים של צינורות־השקייה, נשתלו מיליונים עצים בשדרות ויערות, ניטעו עצי פרי לרבבות, נקדחו בארות לעשרות, נבנו גשרים ונסללו דרכים, הוסבו נהרות, נחשפו מעיינות ומאות אלפי דונמים של קרקע צחיחה הושקו במים חיים.
נוספו ערים ועיירות, וענפי מסחר ותחבורה, מלאכה ותעשיה, בנין וסלילת־דרכים התפתחו והתחדשוּ. נבנו מאות בתי־ספר וגני־ילדים, מוסדות להשכלה גבוהה, מדע ומחקר, הוקמו אולפנים להנחלת הלשון, ואנשים ללא ידיעת קרוא וכתוב החלו לומדים את השפה העברית ומצטרפים לחיי התרבות של הארץ. ורבבות החלו משתרשים בנופה התרבוּתי של הארץ.
רבות ומגוּונות בעיותינו: קשיי מימוּן, קשיי תעסוּקה, קשיי לשון ואורח־חיים, ועל כולם – קשיי מיזוּג הגלויות המלווים את מעשה הקליטה.
היהוּדים יצרו במקומות גלותם הווי שקבע מערכת יחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין סביבתם. קדוּשת מסורת חפפה על הווי זה. והנה נוצר הווי חדש על שמחותיו ותוּגותיו, על אורו וצלליו, על יחסי שכבות ומעמדות שלא נודעו במקומות מוצאם.
אולם שעה שגלוּיות רבות ושונות מתקבצות בארצנו, מזדקר מיד השוני העצוּם שבין יוצאיהן, שוני עד כדי זרוּת בלשון, בהליכות־חיים וכו'.
הליכוד הפנימי של כל שבט וכל עדה, שנוצר במרוצת השנים בהשפעת מסורת הדורות, הסביבה ושאר תנאים, נדרש כאן לפנות מקומו לליכוד כללי של יוצאי כל הגלוּיות. מאמצי־חינוך גדולים, אהבה, מסירות וסבלנוּת נדרשים לשם איחוּי הקרעים וליכוּד אבק־עם לעם המשתרש באדמתה, בכלכלתה ובתרבוּתה של ישראל.
נזכור, שרוכלים ואנשי מסחר זעיר נעשים בהדרגה חקלאים יוצרים בישובים חקלאיים, הפזוּרים ברחבי הארץ. רבבות מהם נעשים אנשי מלאכה וחרושת, עובדי בנין וסלילה, אנשי יצירה ועמל בעיר ובכפר.
מפעל רב זה של הבאת עולים לארץ וקליטתם תובע אמצעים גדולים. הסוכנות היהוּדית השקיעה בו למעלה מ־700 מיליון דולר, אולם גם סכוּם גדול זה לא הספיק לקליטת כל העליה. על כן נטתה הממשלה שכם עם הסוכנות היהודית והשקיעה מתקציבי־הפיתוּח וממקורות שונים סכוּם העולה על מיליארד לירות בחקלאות ובהשקייה, בתעשיה ובמלאכה, בדואר ובתחבורה ובשיכון, כדי ליצור יסודות ראשונים לקליטתו של עם רב זה.
ההתישבות החדשה שהתחילה בתנופה גדולה עם העליה ההמונית היא גולת־הכותרת בפעוּלת הסוכנות היהוּדית בשנים הללו. בשבע השנים האחרונות נוסדו בארץ מאות ישובים חדשים, הועלו על הקרקע למעלה מ־30 אלף משפחות ונושבו מרחבי־ארץ שהיו שוממים. התישבוּת רבתי זו נפתחה עם ייסודם של הקיבוצים הצעירים לאחר מלחמת השחרוּר בגליל, בפרוזדור ירושלים ובגבוּלו המערבי של הנגב, על־ידי גרעינים חלוּציים של משוחררי הפלמ"ח וצבא־הגנה לישראל. אולם רוב בנינה ומנינה של ההתישבות החדשה, למעלה מ־400 ישובים, נוסדו על־ידי עולים חדשים מתוך העליה ההמונית.
זו הפעם הראשונה בתולדות ההתישבות הציונית בארץ, נתבענוּ ליישב חיש־מהר עשרות אלפי משפחות של אזרחים חדשים, יוצאי גלוּיות שונות, חסרי משלח־יד בסיסי ורחוקים בתכלית מן החקלאוֹּת, הטבע והקרקע, ללא כל הכשרה נפשית וגוּפנית לעבודת־כפיים. על חומר אנושי זה הוטל, יחד אתנו, להתחיל מחדש ביצירת קהילות חקלאיות בארץ. גם המלווים את תהליך ההתישבוּת בארץ שנים רבות, היססו בראשית הדרך.
מאז עברו שבע שנים ועתה אפשר לומר בפה מלא, כי הנסיון הנועז כבר ידע את חבלי לידתו, את צער גידולו, וייתכן כי הוא עומד עתה במבחן בגרוּתו.
מטרה משולשת עמדה לפני המוסדות המיישבים בגשתם לעיצוּב דמותה של ההתישבות החדשה הזאת:
א. ניצול אופטימאלי של אוצרות הטבע החקלאיים, מקורות המים ושטחי הקרקע, לקליטת מאכסימוּם של מפרנסים בחקלאות והגברה מאכסימאלית של ייצוּר המזון ושאר מחסורה של האוכלוסיה הגדלה והולכת במדינה.
ב. יישוב שטחי הארץ שנשארו שוממים ומסכנים בעזובתם אחרי מלחמת השחרור, ופיזור אוכלוסיית־הארץ הוותיקה והעולה כאחד על פני מרחבים חדשים.
ג. ביצור גבולותיה של הארץ ע"י יצירת חומת־מגן חיה של ישובי ספר.
למעלה מ־200 ישובים חדשים המהווים שרשרת־בטחון חיצונית למדינה ותוחמים למעשה את גבולותיה. אמנם אין חומה זו שלמה, ועדיין מרובה בה הפרוץ. טרם הקפנו במידה מספקת אזורי־ספר מסוימים ובעיקר את אזורי הנגב וההר.
בארץ מצויים כיום כ־720 ישובים חקלאיים יהודיים. עם הלא־יהודיים מספרם מגיע ל־1000 – ובהם למעלה מ־50 אלף משפחות, ומהם נמצאים 444 ישובים חדשים בטיפולה של המחלקה להתישבות של הסוכנות היהודית, והם כוללים 31 אלף יחידות משק חדשות.
אין לך שבט או עדה או גוון בחיי העם היהודי שאין להם נציגים בישובים אלה. מספר הישובים שנוסדו מאז קום המדינה גדול ממספר כל הישובים החקלאיים שהקימה התנועה הציונית מאז ימי חיבת־ציון, על כל היוזמה הפרטית והציבורית שגילתה, הרי אלו 70 השנים ולמעלה מזה שעברו מאז נוסדו פתח־תקוה, חדרה, מוצא ועוד. ישובים אלה, רישומם ניכר היטב בארץ בשטח המעובד ובאספקת המזון. קשה להעלות על הדעת את התפתחוּת מפעלנו, בלעדי בסיס חקלאי זה וחלקו בייצור אספקה לישוב.
כל זה קם בכוחו של הנס הגדול שהתרחש בארץ – נס המים. המים אשר חשפנו והעלינו מנבכי האדמה, הם אשר חוללו – במרחביהם החרבים של הדרום והנגב במיוחד – את פלא הצמיחה המצטייר בצבעים ירוקים על רקע שומם ומצהיב. בשוּבו למולדתו נתן ישראל את המים לאדמה – ודבר זה יירשם לדורות.
עתה אנו נוטעים שדרות לאורך הדרכים ושותלים יערות – ובכך אנו נותנים לארץ נכס חשוב שני – את הצל. מים וצל – שני אוצרות־יסוד אלה נתנו בני ישראל למולדתם בשובם אליה. אמת המים, המביאה את מי התהומות, את מי הנהרות והמעיינות מן הצפון למרכז, לדרום ולנגב, היא שיצרה את פלא הכפר העברי החדש. לאורך אמת־המים קמו הקהילות החקלאיות העבריות החדשות. ממאות בארות הכרויות ברחבי הארץ ומפי מעיינות גדולים וקטנים שואבת חברת ‘מקורות’, ויחד אתה עוד מפעלי־מים ובתי־שואבה קטנים וגדולים, את המים להשקייה. נאמר לי שנשמעו תלונות על ‘מקורות’. מפעל אדיר הוקם לפני שנים, אולי במקרה, על־ידי הסוכנות היהודית, הסתדרות העובדים והמתישבים, והפך להיות עמוד־המים העובר לפני המחנה. עמוד מים זה מלווה אותנו עתה בלכתנו במדבר. באזורים שוממים וחרבים, והוא המביא חיים לשטחים הללו. מה היתה עמידתנוּ כיום בלי מכשיר זה שקבע כ"כ הרבה בגורל התישבוּתנו?
חברת ‘מקורות’ עומדת בסיום מפעלי השקייה אזוריים גדולים, כגון: ירקון–נגב ראשון (ויבוא גם שני), הגליל המערבי, עמק יזרעאל, החוּלה ועוד, המהווים כיום יחידות בפני עצמן, ולעתיד לבוא ישתלבוּ במערכת־השקייה ארצית כוללת, שעמוד־שדרתה הוא המפעל הארצי ירדן–נגב. צרכי החקלאוּת מחייבים לסיים את בנינם של המפעלים האזוריים תוך ארבע השנים הקרובות ולהכפיל את תפוקת מימיהם. בעת ובעונה אחת חייבים אנו לבנות גם את המפעל הארצי, שבנינו יימשך 8–10 שנים.
כדי למנוע פער מסוכן בין השלב הסופי של פיתוּח המפעלים האזוריים לבין השלב הראשון של אספקת מים מהמפעל הארצי, עלינו להשקיע מיד מאמצים גדולים בבנין שני המפעלים כאחד: האזורי והארצי.
פעולתה של התנוּעה הציונית נעשית בתקופה זו במסגרת הממלכתית, ומשתלבת בביצוען של תכניות־הפיתוח. על הסוכנות היהודית כנציגת התנועה הציונית לתאם את פעוּלותיה עם ממשלת ישראל בכל היקף עבודתה החל בבנין ערים, הקמת כפרים, סלילת כבישים ודרכים, וכלה בתכניות תעסוקה, ייצוּר ויצוּא ושאר שטחי־הפיתוח. דאגתה של המדינה לעצמאות כלכלית היא גם דאגתה של התנועה הציונות, כי ללא עצמאוּת כלכלית – לא תיכון עצמאוּת מדינית ולא ייכונו עליה המונית וקיבוץ גלויות.
מדיניותה הכלכלית של ישראל מבקשת לקלוע למטרה משולשת. כל עוד מאיימות עלינו ארצות ערב, חייבים אנו להיות דרוכים ומוכנים, מבחינה חמרית ורוחנית, לסכל מזימות אלו ולגדוע את זרוע התוקף. אנו מצוֹּוים להקדיש יתר כוח־אדם ואמצעים מוגברים לצרכי בטחון והגנה.
תפקידנו השני הוא צעידה מזורזת לקראת עצמאוּתה הכלכלית של המדינה, לקראת היום בו יספק ייצוּרנו את מלוא תצרוכתנו ברמת־חיים מניחה את הדעת.
קשה תפקיד זה ורבות בעיותיו. לא אכנס כאן בפרטים ואביא דוגמה אחת: הפער במאזן המסחרי של המדינה הוא שלוש מאות מיליון דולר, ויש בו כדי לציין מה מעמדנו בשער העצמאות הכלכלית.
תפקידנו השלישי הוא – התמדה בעליה וקליטתה ברחבי־הארץ השוממים, על־ידי הקמת ישובים חקלאיים ותעשייתיים חדשים, והוא עיקר תפקידה של התנועה הציונית, שכן על המדינה מוטלים תפקידים אחרים; הדבר הוא בנפשנו ובנפש המדינה.
על אף המאמצים הרבים שהשקענו, עדיין לא הספקנוּ לקלוט קליטה יסודית ולהשריש את כל העולים שהגיעו לארץ, כדי שיהיו נושאי עצמם ונושאי עול קיום המדינה. רב עדיין מספרם של העולים החדשים המחפשים מקור־תעסוקה־ויצירה קבוע.
אנשי הסטטיסטיקה מעריכים את מספרם של מחוסרי בסיס כלכלי בארץ בשלושים–ארבעים אלף מפרנסים, ובהם תלויות נפשות רבות. אם נצרף למספר זה את מבקשי־העבודה הבאים מהריבוי הטבעי, הרי שנעמוד בארבע – חמש השנים הבאות בפני הצורך ליצור ששים–שבעים אלף מקומות־עבודה במפעלי חקלאות וחרושת, וזאת, כמובן, בלי להביא בחשבון עולים חדשים שיעלו בתקופה זו.
הבה נעשה את החשבונה של העליה החדשה בלבד: קלטנו 800 אלף נפש, ויישבנו אותם בערים ובכפרים; נוסיף על כך את הריבוי הטבעי, שגם אותו יש להעסיק בעבודה יוצרת; נניח, כי פריון העבודה שיעלה עלוּל להוציא מהעבודה אנשים הנמצאים בה היום, – הרי שנצטרך לחפש מקומות־עבודה נוספים; וכדי ליצור את מקומות־העבודה הייצרניים הנדרשים לכל אלה, עלינו להשקיע כביליון דולר.
בהשקעות שנשקיע נוכל לבסס את שלושים אלף המתישבים החדשים, לקלוט שלושים ואחד אלף משפחות בחקלאות, עשרים ושבעה אלף משפחות בתעשיה ומלאכה, בעיקר בתעשיה הכימית, הקלה והכבדה, בתעשיית המתכת, הטכסטיל, עץ ובנין, זכוּכית ומזון. שמונה אלפים משפחות ייקלטו בענפי תחבורה, תיירות, מחקר ומדע. חמישה־עשר אלף מפרנסים יתוספו למעגל המועסקים בשירותים, שיתפתחוּ בעקבות פיתוח ענפי־המשק היצרניים.
כל אלה הם במחצית דרכם אל הביסוּס. לא לכולם ניתנו אמצעי־הייצור הדרושים, גם לאלה שניתן הכל אין עדיין אפשרות להשתמש בהם כראוּי, שכן הם חסרים לעתים קרקע ומים. עלינו להרחיב את הישובים הללו ולהושיב בהם עוד עשרת אלפים משפחות. תפקיד זה מוטל עלינו בשנים הקרובות, כדי להביא את אוכלוסיית המדינה ליצרנוּת מאכסיכמאלית.
הרינו רואים גם את מקורות המימון לביצוּע תכנית זו, ואלה הם: קודם כל האמצעים הממלכתיים –שילומים, מענקים ומלוות; מלוות־פנים, מאיגרות־חוב, ביטוח לאומי, ארנונה, רשות הפיתוּח וכו'. האמצעים של העם היהודי באים מהמגבית המאוחדת וממלווה הפיתוח והעצמאוּת, וכן מהון פרטי. כל המקורות הללו יתנו לנו את האמצעים להבטחת אפשרות של יצירה פרודוקטיבית לכל הזקוּקים לה, ולצמצוּם הגרעון במאזן המסחרי של המדינה.
לאור כל האמור מתבררות לנו משימותיה של התנועה הציונית בשנים הקרובות:
א. חינוך יהדות העולם להגשמת הרעיון הציוני ועידוד עלייתו של היהוּדי בגוּפו וברכושו לארץ;
ב. גיוּס סיוע מדיני בין עמי העולם לתמיכה בישראל ולהגנה עליה;
ג. מאמצים מחודשים להגברת כוחן של תנועות־הנוער החלוציות בגולה, שייעודן – הגשמה אישית בעליה לארץ והתמדה במפעל עליית־הנוער;
ד. הצלת יהודי ארצות, שהיא משימה אקטוּאלית; ואחרון אחרון – גיוס אמצעים כספיים בתפוצות להשלמת קליטתם של העולים שכבר באו לארץ, לקליטת העליה שתבוא ולביצוּר עצמתה הכלכלית של מדינת ישראל.
בשדה ההתישבות, שהוא מרכז פעולתה של התנועה הציונית, אפשר למנות ארבעה תפקידים.
א. ביסוסם של המתישבים החדשים בנקוּדות שהוקמו מיום קום המדינה, בעיקר של אותן 30 אלף המשפחות שהן במחצית דרכן לביסוס.
ב. תוספת מתישבים לישובים החקלאיים החדשים שאפשר ליישב בהם עוד 10 אלפים משפחות;
ג. הקמת ישובים חדשים בדרום, בנגב ובאזורי הספר;
ד. פיתוח ההר והכשרתו לקליטת מתישבים בעתיד, שהוא במידה מסוימת דף חדש בדברי ימי התישבותנו.
משק חקלאי הוא כידוע יצור חי, המתפתח לפי כללים מסוימים. ביסוס ההתישבות החקלאית ויצירת טיפוס של חקלאי יהודי לא ייעשו בחפזון, ביחוּד כשהנושא הוא עולה חדש שאינו בקי בהלכות החקלאות ואינו רגיל בעבודה פיזית. משם כך נמשך תהליך זה שנים.
לעומת זאת, כעבור תקופת ההסתגלוּת הראשונה – ומאז עברו כבר 7 שנים – שוב אין אפשרות לדחות את ביסוס המשק בלי לערער את יסודותיו, בלי לסכן את ההשקעות והמאמצים שנעשו בתקוֹּפת־ההכנסה ובלי לקבוע את נפש המתישב.
חלק ניכר של משקי ההתישבות הצעירה כבר עבר את תקופת ההכנה וההסתגלוּת, והגיע לכלל בגרוּת התובעת את סיום הביסוס בקצב מזורז.
המחלקה להתישבות של הסוכנות היהודית והממשלה, מעריכים את ההשקעה הנדרשת מהסוכנות היהוּדית לכל בית־אב, לכל יחידה חקלאית, בסכוּם של 25 אלף לירות.
אין זה הכל: אחרי כן הופך המתישב הזה להיות לקוח במשק הכספי של הארץ, אם על־ידי הבנקים או על־ידי המוסדות הכספיים של הממשלה. אך את התחייבותה של הסוכנות היהודית לתת למתישב סכום של 25 אלף ל"י למשפחה, יש לפרוע ככל המוקדם.
אחרי לבטים רבים וקשיים הגענו בשנים הללו ליציבות מסוימות בין מתישבי־הספר החדשים, דבר שהוא רב־ערך. הרי אלה עולים מעיירות וכפרים נידחים ונשלחים – בזמן האחרון ישר מן האניה – לשטחי הפיתוּח, ונכנסים לכפרים, או מתחילים לבנות כפרים חדשים. אף־על־פי־כן הגענו במשך זמן קצר ליציבות: אין עזיבות ועריקות, בכל אופן הן מועטות. זוהי עובדה משמחת, אלא שהיא תובעת הסקת מסקנות ומחייבת לצייד את המתישבים באמצעים הדרושים, כדי לבסס את המשק, לקשור על־ידי כך את המשפחה לקרקע.
אין צורך להוסיף נימוקים ולהוכיח מדוע נחוצים לנו סכומים אלה לביסוס ההתישבות; אם מבקשים אנו לנצל ניצול מלא את ההון שהושקע בהתישבות ואת טובת המתישבים, אם רצוננו לגדל דור של חקלאים בריאים בארץ, עלינו לזרז את הביסוּס.
יש מספר ניכר של ענפי־משק שהתחלתם תובעת המשך. בהתישבוּת החדשה מתפתחים ענפים וגידולים שונים שישמשו יסוד לתעשיה במדינה: הכותנה, הבטנים, סלק הסוכר וכו' תופסים שטחים נרחבים בתחומי התישבות זו, והם יתנו לנו חמרי־גלם לתעשיה החקלאית ובכוחם להצעיד את המדינה צעד חשוב קדימה לקראת עצמאות כלכלית.
לביסוס ההתישבות החדשה נזדקק להשקעה של 250 מיליון ל“י, כבר ציינתי שתוך כדי ביסוס הישובים האלה ניתנת אפשרות להרחיב את מסגרת־ההתישבות הקיימת ולקלוט בה עוד 8–10 אלפים משפחות, על־ידי הוספת צינורות, מים, ציוד חי ודומם. בחיפוש אחר מקורות־קליטה ועבודה יוצרת, בדאגתנו לבריאותו של משק המדינה, נכונים אנו להיאחז באפשרות ההרחבה של הישובים הקיימים; ההיאחזות שם תהיה קלה מן ההיאחזות באזורים שוממים ומהקמת ישובים חדשים. אך הכנסת 10 אלפים משפחות נוספות תובעת גם היא סכומי־כסף גדולים. חלקה של הסוכנות היהוּדית בהרחבתה של ההתישבוּת הקיימת יסתכם ב־250 מיליון ל”י.
אנחנו מתכננים קליטת 10 אלפים יחידות חקלאיות נוספות, לפי צרכי הקליטה, בעיקר במישורי הארץ והריה. מראשית התנחלותנו בארץ יישבנו בעיקר את העמק ואת המישור, את חוף הים ואת הנגב – בעקבות צינור המים. מעתה ולתקופת השנים הקרובות נישא עינינו יותר אל ההרים ואל הספר של המדינה, וכאן נפגשים שוב צרכים בטחוניים ומשקיים. השנים הבאות תהיינה, לפי דעתי, שנים של הליכה מאוששת יותר לקראת היאחזותנו בהר. בשנים האחרונות החייתה ויצרה הקרן־הקיימת הברוכה כ־150 אלף דונם אדמת־הרים המשמשת יסוד קרקעי לאלפי משפחות. כמה וכמה טעמים מחייבים אותנו ליישב מחדש את ההר בצורה אינטנסיבית ולהביא גם אליו מים.
על ההר בשומרון ובגליל עברו מאות שנים של סחף והשמדת יערות. גם בהרי ירושלים חתום החורבן. אך נמצא עדוד אם הסתכל במעשיה הקרן בחמש השנים האחרונות, שהכשירה כ־150 אלף דונם אדמה בארץ, המהוים כבר הים בסיס להיאחזות עולים חדשים. אנחנוּ מתכננים להעלות 4,000 או 5,000 משפחת ישר מן האניה להתישבות בהר. בימי אבותינו השתבח ההר באוכלוסיה צפופה, ונתברך בכמה סגולות שאולי ננצלן בדורות הבאים. גם מפעל זה של יישוב 10 אלפים משפחות בהר ובמישור דורש סכומים עצומים.
במפעלי־התישבות אלה על שלושת מעגליהם: 30 אלף משפחות היושבות על הקרקע; תוספת 10 אלפים משפחות להתישבות זו ועוד 10 משפחות להתישבות באזורי הספר ובהר – יפרעו המדינה והסוכנות היהוּדית את חובתם המידית למפעל ההיסטורי של קיבוץ גלויות ישראל.
אנחנו עומדים עתה לאחר קליטה של 800 אלף נפש; עברנו תקופה קשה של מעברות ומחנות, וכולנו רוצים שלא תחזור אלינו; חייבים אנו לשאול את עצמנו כיצד נקלוט את העליה. הקונגרס המתכנס בירושלים חייב לתת דעתו ולבו לזעקת־העליה של הגולה ושל ישראל גם יחד.
רצה הגורל שהגברת העליה וביצור בטחוננו כרוכים יחד. אין התנועה הציונית יכולה להסתפק בעליית־הצלה מגולת ערב בלבד; אליה לדאוג לעליה מן המערב, עליה שתביא עמה נכסים חמריים ונכסי מדע וטכניקה, ערכי חברה ותרבוּת לבנין הארץ. עליה זו תבוא לא רק מחמת המציק ולא רק מחמת השוט המונף, כי אם מתוך כיסופי־גאולה ואהבת מדינת ישראל וגאוות היהוּדים עליה. דבר זה תלוי בעבודתנו כאן בשנים הקרובות. אנחנו נתבעים להשקיע בשנים הקרובות מאמצים כספיים בעליה ובקליטת העם. בשנים האחרונות, כאשר עמדנו לפני חיסול גלוית מסוימות כמו עיראק ותימן, פליטי קפריסין ושרידי היטלר, למדנו להשקיע את כל מאמצינו בתחום זה. אם רצוננו להפנות בשנים הקרובות את כל כוחנו לקראת עליית יהוּדי המערב – נצטרך להשקיע גם בה אמצעים מרובים.
זאת ועוד. בעבר הרחוק באו רבבות חלוצים ואנשים צעירים מארצות אירופה המזרחית והמערבית, מהם ילידי תחום המושב היהוּדי, ספוגי תורתו, תרבותו וספרותו, אמונים על צערו וגעגועיו לארץ; הם קמו וקיבלו על עצמם משימות חלוציות, משימות כיבוש והתישבוּת בארץ.
בתקופתנו חייבים אנו לשוב ולחנך את העתודה החלוצית, כדי שתגשר בין הישוב הוותיק לבין רבבות העולים החדשים הזורמים מארצות נחשלות. ודרוש מאמץ גדול לאירגון כל הדברים האלה.
המציאות היא שתקבע את קצב העליה. ייתכן שרדיפת היהוּדים בארצות מסוימות, או מתן אפשרות יציאה ליהוּדים מארצות הגוש הסובייטי, שאנו מצפּים לה, יחייבוּנו להעלות בתקופה הקרובה 100 אלף עולים, ולא 40–50 אלף, כמשוער, לשנה.
רבו הסנוניות המגיעות אלינו באחרונה מארצות מזרח אירופה. מי יודע, אפשר ומותר לראותם כמבשרי ה“הַפְשָׁרָה”, ואביב קרוב לבוא; אולי קרב היום בו תינתן האפשרות ליהוּדי מזרח אירופה, ולא לזקנים בלבד, להסתפח לנחלת אבותם. אולי קרב היום ואנשים צעירים במלוא אונם ובני נוער יורשו להקים גשר־עליה בין ארצות אלו לבין ישראל. כמה חלומות כבר נתגשמו, למה נוותר על החלום הזה?
ואם נזכה לעליה זו – לו גם במספרים מוגבלים אלה – תגלוש כתום תקופה קצרה אוכלוסיית הארץ לתוך המיליון השלישי, ואני מקווה כי נזכה גם למחצית השניה של המיליון השלישי.
מן הראוּי להימנע מלתכנן בפרטים את קליטתם של מאות אלפי נפש במדינה, שמשקה צעיר ונאבק על התפתחותו ועיצוב דמותו. במיוחד לא קל הדבר, לאחר שהצבעתי והסברתי את צרכי־הקליטה היסודיים העומדים עדיין לפנינו בקשר לאוכלוסיה הנמצאת כבר בארץ. אולם לא נוכל להימנע משרטוט קווים אחדים בהם תנוע העליה החדשה בדרך לקליטתה.
נניח כי אנו עומדים בפני קליטה של 200–250 אלף עולים. עולים אלה יוכלו להיקלט בענפים הבאים: בחקלאות – כ־10,000 משפחות, בתעשיה ובמלאכה – 15,000 משפחות, בבניה וסלילת דרכים – כ־5,000 משפחות, ובשירותים – כ־10.000 משפחות. בסך הכל – כ־40,000 משפחות. אכן, אין, באופן יחסי, עוד מדינה שנתנסתה בקליטת עליה ובהקמת ישובים כפי שנתנסינו אנו בשנים האלה.
העליה החדשה תחייבנו לדאוג עוד ל־60–70 אלף בתי־אב, לנטיעתם במשלחי־יד יצרניים. על כן עלינו לראות את המשימה בהיקפה המלא: הדאגה לקיָם והדאגה לעליה החדשה הזאת. על הסוכנות היהודית לקחת על עצמה את חלקה, שהוא מחויב־המציאות.
לפי הסכם בלתי־כתוב קיבלה אמנם הסוכנות היהודית על עצמה את אירגונם, הסעתם וסידורם בארץ של העולים המתישבים על הקרקע. לעומת זאת נפלה הדאגה לסידורם הזמני והקבוע של שאר העולים – והם הרוב המכריע, משום ש־15%–20% בלבד מן העליה הלכו להתישבות – על שכם המדינה. במשך הזמן נאלצה הממשלה לקבל על עצמה גם את הדאגה לכל השירותים הסוציאליים ולצרכי הדיור והשיכון של כל העולים. נראה לי, כי נוכח המשאות הכבדים הרובצים על המדינה במאבקה לביצור בטחונה, לעצמאות כלכלית על־ידי פיתוח התעשיה, התחבורה, המסחר ושאר הענפים והשירותים, אין להעמיס עליה את כל הדאגה לקליטת העליה החדשה.
לפיכך נתבעת הסוכנות היהוּדית לשאת להבא בעול כל ההתישבות החקלאית החדשה ובעול כל צרכי השיכון של העולים. אם נעלה 40–50 אלף משפחות, תידרש הסוכנות היהודית לתת להם קורת־גג, או שניאלץ להכניסן למעברות ולשכנן באהלים ובדונים, והסוכנות היהוּדית תבנה את הדיוּר באיחור של כמה שנים. ייתכן כי הסוכנות תידרש לשאת גם בעול השירותים הסוציאלים עד שישאו העולים החדשים את עצמם.
לפי הכרתי, כושל כוח האוכלוסיה והמדינה הצעירה על משקה הרך, המגשש דרכו במאבק קשה, לשאת לבדוֹ במעמסת המחסור של המוני העולים החדשים, שנתקבצו מכל קצות העולם. כיום נושא משלם המסים בארץ בעול השירותים הסוציאליים של העליה החדשה. תוספת של עוד 40–50 אלף משפחות תוך מספר־שנים קטן, עלולה, חס־וחלילה, להיות הקש האחרון שישבור את גבו של הגמל.
ההוצאות לתפקידיה היחודיים של הסוכנות היהודית, הם, יחד עם הוצאות אחרות (עליית הנוער, אירגון, בצרון ובטחון ליישובים, הכשרת קרקע וייעור, השתתפוּת בתקציב התעסוקה, חינוך, בריאות ושירותים סוציאליים אחרים הנדרשים לעולים בשנים הראשונות) כביליון ורבע הביליון ל"י, שהן 3/4 מיליון דולר במשך 5–7 שנים.
העם היהוּדי והתנוּעה הציונית נדרשים לקחת חלק גדול יותר בביצוע ובמימון העליה וההתישבות. למשימה המשולשת העומדת כיום לפנינו: עליה, התישבות ובטחון, לא תוכל המדינה לבדה. בחמש השנים הקרובות תימשך העליה ההמונית, אולם קליטתה ויישובה יימשכו למעלה מזה, ואפשר לקבוע, כי הסכום הנקוב יוצא באין ברירה תוך 7–8 שנים.
ודאי, הממשלה תגייס במשך השנים הללו אף היא אמצעים גדולים לבטחון, לפיתוח משק המדינה ולקליטת עובדים. מניתי קודם את המקורות שמהם תשאב את הכנסותיה. אולם לא את כל האמצעים תוכל המדינה להקדיש לעליה החדשה, אשר את ממדיה תקבע המציאות.
הבאת עולים לחיק המדינה, ללא אמצעים לקליטתם הכלכלית, עלולה לערער את כלכלת הארץ ובטחון המדינה, ולגרום סבל ויסורים ללא־שיעור לעולים. ואינני רואה מוצא אחר אלא בהכפלת הסכומים הבאים ממקורות קרן־היסוד והמגבית המאוחדת. אינני מצרף לכאן את כספי המלווה, הנכללים בחשבון כספי הממשלה. מובן, שגם מכירת אגרות־מלווה־העצמאות חייבת להתרחב.
לא דיברתי על עניני הבטחון ועל האמצעים הכספיים הנדרשים לכך בימינו אלה. אולם דאגת הבטחון תלויה בחלל הארץ ולא קשה לתפסה.
צאו וראו את הארץ לארכה ולרחבה, בקרו בישובי־הספר, הסתכלו בביצורים ובמקלטים הקיימים וחסרים. אם לא נבנם – נתחייב בנפשנו ובנפש הארץ. הקשיבו לתביעת הנשק הנשמעת עם זיונם המזורז של שכנינו, עם העיסקה הצ’כית־המצרית. האזינו לכל אלה ותבינו, מה עצומה המעמסה הרובצת על שכם המדינה ואוכלוסייתה בשדה הבטחון וההתגוננות.
אם יטול העם היהוּדי חלק גדול, יותר מן המעמסה הכספית לצרכי שיכון, התישבות, תעסוקה ושירותים סוציאליים אחרים, תשתחרר המדינה לדאגת־יתר לצרכי הבטחון וההתגוננות.
ודאי תהיה ישראל נאמנה לחוק־השבות שהוא צפור נפשה ותחזיק שעריה פתוחים לרווחה. אך בפתיחת השערים בלבד לא סגי; העליה תובעת אמצעים כספיים גדולים. בתנועה הציונית ובמאמציה תלוי קצב העליה ומכסתה, בתנועה ובכל בית־ישראל אשר לבו לציון ולגאולת־אחים תלוי קצב הצלת יהוּדים. אל נא נאמר: כבדה המלאכה!
ידעתי, רבים המתנדבים לעבודת העם והם עושים זאת בעין יפה. ידעתי, שהעם נתבע ונותן במידה שאין משלה בעולם. תבוא ברכת־שר האומה עליו. אך נזכור, כי שר־האומה מכה על קדקדנו וקוראנו לגדול, לגאול, להציל, לקלוט, לפתח, לבנות ולבצר.
גלים זידוניים מסתערים על חופי ישראל, וסערות זועפות מרעידות משכנות ישראל בגלות ישמעאל. המזרח התיכון תוסס וסוער ואנו הצלחנו, בשעה ההיסטורית האחרונה, לתפוס את מקומנו בעולם ולחדש את בנין ביתנו – הבית השלישי. אמונתי עמוקה, שיש בעולם היהוּדי אמצעים לבנית הבית. אני בטוח, שבלב העם פועמת הצפיה להגשמת תקוות הדורות. נצא־נא מכאן מלוכדים על אף הכל, להעיר ולעורר את האהבה לישראל, את הדאגה לה ואת האחריות לה.
השותפות ההיסטורית שבין מדינת ישראל לבין עם ישראל בגולה מחייבת את העם היהוּדי כולו, לשאת באחריות להמשך המשא של קיבוץ הגלויות. יחד, רבותי, יכול נוכל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.