ליַד אַחַד הַכְּפָרִים שֶׁבִּמְדִינַת פּוֹלִין גָר יְהוּדִי תָם וְיָשָׁר, רַבִּי מֵאִיר שְׁמוֹ, וְהוּא חוֹכֵר אֶת הַטַּחֲנָה שֶׁעַל הַנָּהָר מִידֵי הַפָּרִיץ אֲדוֹנֵי הַכְּפָר וּמִתְפַּרְנֵס לֹא בְּעשֶׁר אַךְ בִּישֶׁר. עוֹד אָבִיו שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הָיָה חוֹכֵר טַחֲנָה זוֹ וּבְמוֹתוֹ הוֹרִישׁ אֶת הַחֲזָקָה לִבְנוֹ, וְהַפָּרִיץ, שֶׁהִכִּיר אֶת ישֶׁר לִבָּם שֶׁל הָאָב וְהַבֵּן, קִיְּמָהּ בְּיָדוֹ, אַף כִּי אֲחֵרִים בִּקְשׁוּ לְשַׁלֵּם לוֹ יוֹתֵר.

בַּיָּמִים הָיָה רַבִּי מֵאִיר טָרוּד בִּמְלֶאכֶת הַטַּחֲנָה, וּבָעֲרָבִים הָיָה קוֹבֵעַ עִתִּים לְתוֹרָה. וְהַשֵּׁם בֵּרַךְ אֶת רַבִּי מֵאִיר בְּאִשָּׁה כְּשֵּׁרָה וּבִילָדִים נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה וְטוֹבִים לְהַשְׂכִּיל, וַאֲבִיהֶם לִמְדָם תּוֹרָה כַּמָּה שֶׁיָּכֹל.

אוֹרֵחַ כִּי יַעֲבֹר בַּכְּפָר וְסָר אֶל בֵּית הַטּוֹחֵן, וּמָצָא שָׁם אֹכֶל וּמַשְׁקֶה וּמָקוֹם לָלוּן, הַכֹּל בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְלֵב שָׂמֵחַ. גַם הַיְּלָדִים שָׂמְחוּ לְהַנְעִים לָאוֹרֵחַ בַּכֹּל. וְאִם בִּקֵּשׁ הָאוֹרֵחַ לְשַׁלֵּם שְׂכַר אַכְסַנְיָה, נִעְנַע רַבִּי מֵאִיר בְּיָדוֹ: לֹא, לֹא! מִצְוָה אַחַת יֵשׁ בְּיָדִי, הַכְנָסַת אוֹרְחִים, וְגַם אֶת זוֹ אֶמְכֹּר? חַס לוֹ לְזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ!

וְגַם כְּשֶׁבָּא רַבִּי מֵאִיר עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ הָעִירָה לְרֶגֶל, כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל שָׁם בְּצִבּוּר, הָיָה מֵבִיא מִטּוּב בֵּיתוֹ וּמְחַלֵּק לָעֲנִיִּים, וְהַכֹּל הָיוּ מִתְבָּרְכִים בּוֹ וְנוֹתְנִים אוֹתוֹ מָשָׁל וּמוֹפַת לִשְׁאָר בְּנֵי הַ“יִּשּׁוּבִים”, שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים בְּגַסּוּת וּבִקְפִיצַת הַיָּד.

וְרַבִּי מֵאִיר מְכֻבָּד לֹא רַק עַל הַיְּהוּדִים, כִּי־אִם גַם עַל הַנָּכְרִים יוֹשְׁבֵי הַכְּפָרִים מִסָּבִיב, שֶׁהָיוּ מְבִיאִים אֶת דְגָנָם לְטָחֳנוֹ בַּטַּחֲנָה, כִּי הָיָה נוֹהֵג עִמָּהֶם בְּנִמּוּס וּבְחִבָּה וְהָיָה זָהִיר בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל, שֶׁלֹּא יִדְבַּק בְּיָדוֹ אֲבַק גְזֵלָה. וּבְעֵת צָרָה הָיוּ שׁוֹאֲלִים אֶת פִּי הַטּוֹחֵן וְהוּא לֹא מָנַע מֵהֶם עֲצָתוֹ הַטּוֹבָה. עַל־כֵּן קָרְאוּ לוֹ “מַיְאוֹרְקָא הַיָּשָׁר”.

בְּכָל רֹאשׁ־חֹדֶשׁ הָיָה רַבִּי מֵאִיר בָּא אֶל אַרְמוֹן הַפָּרִיץ לְהָבִיא לוֹ דְמֵי הַחֲכִירָה, וְהַפָּרִיץ אָהַב לְהִכָּנֵס בִּדְבָרִים עִם הַיְּהוּדִי, לִשְׁאֹל עֵצָה מִפִּיו בְּעִנְיְנֵי אֲחֻזָּתוֹ. אַף הוּא יָדַע, שֶׁאֵין יָשָׁר וְנֶאֱמָן כְּמַיְאוֹרְקָא וְאֵין יוֹעֵץ נְכֹחוֹת כָּמוֹהוּ.

וַיְהִי הַיּוֹם, יוֹם רֹאשׁ־חֹדֶשׁ שֶׁחָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וַיָּבוֹא רַבִּי מֵאִיר, כְּמִנְהָגוֹ, לְהָבִיא אֶת כֶּסֶף הַחֲכִירָה אֶל אֲדוֹנָיו הַפָּרִיץ.

וְלֵב הַפָּרִיץ טוֹב עָלָיו בְּאוֹתוֹ יוֹם. לָקַח אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף מִידֵי הַיְּהוּדִי וּמָשַׁךְ אֶת מְגֵרַת הַשֻּׁלְחָן לָשִׂים שָׁם אֶת הַכֶּסֶף. וּבְאָמְרוֹ לְסָגְרָהּ הֵצִיץ לְתוֹכָהּ רֶגַע כְּנִמְלָךְ בְּדַעְתּוֹ, אַחַר הֶעֶלָה מִתּוֹכָהּ בֵּין אֶצְבַּע וַאֲגוּדָל טַבַּעַת שֶׁל זָהָב וּבָהּ אֶבֶן נוֹצֶצֶת, הוֹשִׁיט אֶת הַטַּבַּעַת לְרַבִּי מֵאִיר הַיּוֹשֵׁב מִמּוּלוֹ וְאָמַר: רוֹאֶה אַתָּה, מַיְאוֹרְקָא, טַבַּעַת זוֹ? שִׁלְשׁוֹם קְנִיתִיהָ בְּעִיר הַבִּירָה. נַחֵשׁ, מָה הַמְּחִיר שִׁלַּמְתִּי בַּטַּבַּעַת.

נָטַל רַבִּי מֵאִיר אֶת הַטַּבַּעַת, הִסְתַּכֵּל בָּהּ רֶגַע וְאָמַר: אֶת הָאֱמֶת אַגִּיד לַאֲדוֹנִי: מֵעוֹדִי לֹא קָנִיתִי אַף לֹא רָאִיתִי תַּכְשִׁיטִים כָּאֵלֶּה, וְאֵיךְ אֵדַע מְחִירָם?

אַף עַל פִּי כֵן רְצוֹנִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ, כַּמָּה, לְדַעְתְּךָ, יָפָה טַבַּעַת כָּזוֹ? / עָמַד הַפָּרִיץ עַל דַעְתּוֹ.

לְפִי דַעְתִּי, / הֵשִׁיב רַבִּי מֵאִיר בִּמְבוּכָה / לְפִי דַעְתִּי, אֶפְשָׁר שֶׁאֲדוֹנִי שִׁלֵּם בְּדָמֶיהָ – מֵאָה זְהוּבִים.

תָּמַךְ הַפָּרִיץ אֶת מָתְנָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְגָעָה בִּצְחוֹק גָדוֹל: אִי מַיְאוֹרְקָא, מַיְאוֹרְקָא! לֵךְ, בֶּאֱמֶת אֵין אַתָּה מֵבִין כְּלוּם בִּכְמוֹ אֵלֶה, רְאֵה אֶת הָאֶבֶן הַטוֹבָה: יוֹדֵעַ אַתָּה מַהִי? בָּרֶקֶת. כִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא: מַבְרִיקָה כְּזִיו הַחַמָּה. חַה־חַה, מֵאָה זְהוּבִים! חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שִׁלַּמְתִּי, וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי “מְצִיאָה” בְּיָדִי.

הָפַךְ רַבִּי מֵאִיר אֶת הַטַּבַּעַת עַל כַּף יָדוֹ, הִסְתַּכֵּל בָּהּ יָפֶה, נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ מֵהִתְפָּעֲלוּת (כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת־רוּחַ לְקוֹנָהּ) וְהֶחֱזִירָהּ לִידֵי הַפָּרִיץ.

וּמַה תֹּאמַר עַתָּה? / שָׁאַל הַפָּרִיץ.

מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר? אָמְנָם, אֵינִי בָּקִי כְּלָל בְּטִיב אֲבָנִים טוֹבוֹת, אֲבָל מְשַׁעֵר אֲנִי, שֶׁאִם אֲדוֹנִי שִׁלֵּם בִּמְחִירָהּ הוֹן רַב כָּזֶה, אֵין זֶה כִּי טַבַּעַת יִקְרַת־עֵרֶךְ הִיא.

עוֹדָם מְדַבְּרִים, וְהַמְשָׁרֵת, לָבוּשׁ בִּגְדֵי־שְׂרָד, בָּא הַחַדְרָה, הִשְׁתַּחֲוָה עֲמֻקּוֹת וְאָמַר: יִסְלַח כְּבוֹד מַעֲלָתוֹ, שְׁכֵנֵנוּ הָרוֹזֵן גוֹלוּחוֹבְסְקִי בָּא וְהוּא מַמְתִּין בָּאוּלָם.

קָפַץ הַפָּרִיץ מִמְּקוֹמוֹ, נָטַל אֶת הַטַּבַּעַת וּנְתָנָהּ בְּתוֹךְ הַמְּגֵרָה, וּבְחָפְזוֹ לֹא סְגָרָהּ. וּבְצֵאתוֹ הָפַךְ אֶת פָּנָיו אֶל רַבִּי מֵאִיר וְאָמַר: הַמְתִּינָה לִי שָׁעָה קַלָּה, מַיְאוֹרְקָא, עוֹד לִי דָבָר אֵלֶיךָ. רַק אֲכַלֶּה אֶת דְּבָרַי עִם אוֹרְחִי הֶחָשׁוּב וְאָשׁוּב לְדַבֵּר עִמְּךְ.

הַפָּרִיץ יָצָא מִן הַחֶדֶר וְסָגַר אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת, וְרַבִּי מֵאִיר נִשְׁאַר יְחִידִי בַּחֲדַר הַמַּשְׂכִּית. וְלֹא נוֹחָה הָיְתָה לוֹ הַיְשִׁיבָה שָׁם, כִּי פִּתְאֹם רָאָה אֶת הֲדַר הַכֵּלִים וּתְמוּנוֹת הַצַּיִד הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עַל הַקִּירוֹת, אֶת קַרְנֵי הַצְּבָאִים וְהַחֲרָבוֹת וּקְנֵי הָרוֹבִים, וְהַכֹּל כְּאִלּוּ אוֹמֵר לוֹ: מַה לְךָ פֹּה?

רַבִּי מֵאִיר יָשַׁב בַּחֲדַר מַשְׂכִּיתוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ שָׁעָה וּשְׁעָתַיִם, וְהַפָּרִיץ אֵינֶנּוּ.

מִן הָאוּלָם הַסָּמוּךְ הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו תְּחִלָּה קוֹלוֹת שִׂיחָה, אַחַר־כָּךְ מַשַּׁק כּוֹסוֹת, צִלְצוּל כַּפּוֹת וּמִזְלָגּוֹת, קוֹלוֹת צְחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, וְהַדֶּלֶת סְגוּרָה וְדוֹמֶמֶת, אֵין יָד נוֹגַעַת בְּכַף מַנְעוּלָהּ. הָיָה רַבִּי מֵאִיר יוֹשֵׁב וְעַצְבוּת גְדוֹלָה יָרְדָה עָלָיו, וְהַחֶדֶר נַעֲשָׂה עוֹיֵן מִסָּבִיב בִּכְלֵי־הַזַּיִן שֶׁעַל קִירוֹתָיו.

“שְׁכֵחַנִי הַפָּרִיץ”, אָמַר רַבִּי מֵאִיר בְּלִבּוֹ, “מָה אֶעֶשֶׂה? אֵיךְ אֵצֵא לָבוֹא לְבֵיתִי לְקַבָּלַת שַׁבָּת?”.

עָבְרָה עוֹד שָׁעָה. רַבִּי מֵאִיר יוֹשֵׁב כְּעַל גֶחָלִים. אִם יָקוּם וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת לָצֵאת, מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא יֶחֱרֶה בּוֹ אַף הַפָּרִיץ. אוּלַי לֹא רָצוּי לוֹ, שֶׁאוֹרְחוֹ הָרוֹזֵן יִרְאֶה כִּי יְהוּדִי יוֹשֵׁב עִמּוֹ בַּחֶדֶר. לֹא עֲלֵיכֶם רֶגֶשׁ כָּזֶה!

הוּא נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו אֶל הַחַלּוֹן הָרָם. הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר הִשְׁפִּילָה עַד נוֹף הָאִילָן. עוֹד מְעַט וְתִשְׁקַע וְהַשַּׁבָּת תִּכָּנֵס לָעוֹלָם, וְעַד בֵּיתוֹ מַהֲלַךְ חֲצִי שָׁעָה. מַה יַּעֲשֶׂה? מַה יַּעֲשֶׂה? “אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה הֲבֵאתַנִי לִידֵי נִסָּיוֹן זֶה?”.

עָבְרוּ עוֹד רְגָעִים, רְגָעִים שֶׁהָיוּ בְּעֵינָיו כְּשָׁעוֹת. רַבִּי מֵאִיר לֹא יָכֹל עוֹד לֵישֵׁב עַל מְקוֹמוֹ. קָם מִתּוֹךְ הַחְלָטָה: “אֲנִי יוֹצֵא וִיהִי מָה! לֹא אֲחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת…”.

אֲבָל מִיָּד נִשְׁמַע מִן הָאוּלָם רַעַם צְחוֹק, וְלִבּוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר נָפַל עָלָיו. צָנַח אֵין אוֹנִים עַל הַכִּסֵּא וְהֵלִיט אֶת פָּנָיו בְּכַפָּיו.

כְּשֶׁגִּלָּה אֶת פָּנָיו נֶאֶחְזוּ עֵינָיו בִּדְמוּת דֶּלֶת בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶדֶר. הוּא קָם וְנִסָּה לִלְחֹץ עַל כַּף הַמַּנְעוּל. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה אֶל הֶחָצֵר שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת. לִבּוֹ נִתְפָּעֵם בְּקִרְבּוֹ. הוּא דָּלַג עַל הַמִּפְתָּן וְיָצָא, וְכַעֲבֹר רֶגַע רָץ בַּדֶּרֶךְ לָבוֹא אֶל בֵּיתוֹ בְּעוֹד פַּס אָדֹם מְחַבֵּר אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת.

בְּפָחוֹת מֵרֶבַע הַשָּׁעָה הִגִּיעַ רַבִּי מֵאִיר לְבֵיתוֹ כִּמְעַט בְּלֹא נְשִׁימָה.

הַנֵּרוֹת כְּבָר הָיוּ דּוֹלְקִים עַל הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. הָאִשָּׁה וְהַיְלָדִים חִכּוּ בְּדוּמִיָּה לְשׁוּב הָאָב, כְּלָם לְבוּשִׁים בִּגְדֵי שַׁבָּת.

מִהֵר גַּם רַבִּי מֵאִיר וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת וְעָמַד לְהִתְפַּלֵּל יַחַד עִם בָּנָיו.

אַחַר הַתְּפִלָּה אָמַר “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם” וְקִדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּקוֹל עָרֵב. אַחַר יָשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן, אָכְלוּ וְשָׁתוּ וְזִמְּרוּ זְמִירוֹת. וְלֹא הִגִּיד לִבְנֵי בֵּיתוֹ מְאוּמָה מִכָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ.

אַךְ לְאַחַר הַסְּעֻדָה, כְּשֶׁהַיְלָדִים פָּרְשׁוּ לְשֵׁנָה, סִפֵּר רַבִּי מֵאִיר אֶת הַמִּקְרֶה אֲשֶׁר קָרָהוּ בְּאַרְמוֹן הַפָּרִיץ, אַף הֵשִׂיחַ אֶת דַּאֲגָתוֹ פֶּן יִכְעַס עָלָיו הַפָּרִיץ וִיקַפְּחֶנּוּ.

וְאִשְׁתּוֹ חִזְּקָה אֶת רוּחוֹ בְּאָמְרָהּ לוֹ: הָסֵר דְּאָגָה מִלִבְּךָ. הַפָּרִיץ יָבִין שֶׁלֹּא יָכֹלְתָּ לְהַמְתִּין בְּלִי קֵץ, וּבְוַדַּאי יִסְלַח לְךָ שֶׁהָלַכְתָּ בְּלִי רְשׁוּת.

וְהַפָּרִיץ הָאֱרִיךְ בִּסְעֻדָּה עִם אוֹרְחוֹ כָּל אוֹתוֹ יוֹם שִׁשִּׁי וְכָל הָעֶרֶב עַד חֲצִי הַלַּיְלָה, וְלֹא זָכַר אֶת רַבִּי מֵאִיר וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.

אַךְ הַמְשָׁרֵת זָכַר עִם חֲשֵׁכָה כִּי נִשְׁאַר הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בַּחֲדַר מַשְׂכִּית אֲדוֹנָיו. נִכְנָס לִרְאוֹת אִם עוֹדֶנּוּ שָׁם, וְלֹא מְצָאוֹ. וְהִנֵּה רָאָה אֶת מְגֵרַת הַשֻּׁלְחָן פְּתוּחָה. הֶעֱלָה אוֹר וְהֵצִיץ לְתוֹכָהּ וְרָאָה אֶת הַטַּבַּעַת הַיְקָרָה נוֹצֶצֶת עַל קַרְקָעָהּ. נִשְׁתַּלְחָה יָדוֹ כְּמוֹ מֵאֵלֶיהָ, נָטְלָה אֶת הַטַּבַּעַת וּשְׁמָטַתָּה לְכִיס בִּגְדוֹ.

לְמָחָר אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם קָם הַפָּרִיץ מִשְּׁנָתוֹ וּמִיֵּינוֹ. פִּתְאֹם עָלָה בְּזִכְרוֹנוֹ שֶׁהִנִּיחַ אֶת טַבַּעְתּוֹ בַּמְּגֵרָה הַפְּתוּחָה. מִהֵר אֶל הַחֶדֶר – וְהִנֵּה הַטַּבַּעַת אֵינֶנָּה.

הִבְהִיל הַפָּרִיץ אֶת כָּל אַרְמוֹנוֹ. בָּאוּ כָּל הַמְשָׁרְתִים וְהַמְשָׁרְתוֹת, זֶה לָזֶה תּוֹהִים בְּאֵימָה, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא יָדַע מְאוּמָה עַל הָאֲבֵדָה. וְהַמְשָׁרֵת לָבוּשׁ בִּגְדֵי־הַשְּׂרָד יָצָא מִן הַשׁוּרָה וְעָמַד לִפְנֵי אֲדוֹנָיו וְכֵן אָמַר: אוּלַי יִזְכֹּר כְּבוֹד מַעֲלָתוֹ, כִּי בְּצֵאתוֹ מֵחֶדְרוֹ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הָרוֹזֵן הִנִּיחַ שָׁם אֶת הַיְּהוּדִי מַיְאוֹרְקָא, אִישׁ לֹא רָאָה בְּצֵאתוֹ מִן הַחֶדֶר, וְאִישׁ מִלְּבַדּוֹ לֹא הָיָה שָׁם. הַאֵין בָּרוּר מִי הַגַּנָּב?

הַפָּרִיץ עָמַד רֶגַע כְּאִישׁ נִדְהָם. אַךְ מִיָּד הִתְאוֹשֵׁשׁ וְקָרָא: יָדַעְתִּי אֶת “מַיְאוֹרְקָא הַיָּשָׁר”. גַּם אֶת אָבִיו יָדַעְתִּי. לֹא אַאֲמִין כִּי הוּא שָׁלַח יָדוֹ בַּגְּנֵבָה.

אֲבָל הַמְשָׁרֵת דִּבֶּר עַל לֵב אֲדוֹנָיו יוֹם אַחַר יוֹם, עַד כִּי נֶאֱחַז הַחֲשָׁד בְּלִבּוֹ.

שָׁלַח הַפָּרִיץ לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת מֵאִיר, וְצִוָּה עָלָיו בְּמַפְגִיעַ לְהָשִׁיב אֶת הַגְּנֵבָה, וָלֹא – יָבִיא שׁוֹאָה עָלָיו וְעַל בֵּיתוֹ. לַשָּׁוְא הָיוּ שְׁבוּעוֹתָיו שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, שֶׁלֹא שָׁלַח יָדוֹ בַּטַּבַּעַת. לַשָׁוְא חָזַר עַל הַיָּדוּעַ, כִּי הוּא וְגַם אָבִיו הַמָּנוֹחַ יְדוּעִים לַכֹּל כַּאֲנָשִׁים כֵּנִים, אֲשֶׁר לֹא הוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם דְּבַר שֶׁקֶר וְיָדָם לֹא נָגְעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים. הַפָּרִיץ בְּשֶׁלּוֹ: אִישׁ זוּלָתְךָ לֹא הָיָה בַּחֶדֶר, וּבְיָדְךָ הַגְּנֵבָה.

וְהַפָּרִיץ פָּקַד לֶאֱסֹר אֶת רַבִּי מֵאִיר, עַד אֲשֶׁר יִנָּחֵם וִיגַלֶּה אֶת מְקוֹם הַטַבַּעַת.

שְׁלֹשָׁה יָמִים יָשַׁב רַבִּי מֵאִיר כָּלוּא בְּמַרְתֵּף אָפֵל, רַק פַּת חֲרֵבָה וְכוֹס מַיִם נִתְּנוּ לוֹ פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם. וּבְנֵי בֵיתוֹ אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת הַנַּעֲשֶׂה הָיוּ כַּאֲבֵלִים, אַךְ לֹא יָדְעוּ עֵצָה.

וּכְשֶׁבָּא יוֹם הַשִּׁשִּׁי חָגְרָה הָאִשָּׁה בְּעֹז מָתְנֶיהָ וְהָלְכָה אֶל הַפָּרִיץ לְבַקֵּשׁ עַל נֶפֶשׁ בַּעְלָהּ הַכָּשֵׁר, שֶׁיַּרְשֶׁנּוּ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ רַק לְיוֹם הַשַּׁבָּת. כִּי יָדוֹעַ יָדְעָה כַּמָּה נִזְהַר מֵאִיר שֶׁלָּהּ בִּכְבוֹד הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ.

הַפָּרִיץ, אֲשֶׁר לִבּוֹ לֹא הָיָה שָׁלֵם עִם הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לַיְּהוּדִי הַנֶּאֱמָן, נֶעְתַּר לְתַחֲנוּנֵי הָאִשָּׁה, וְכֹה אָמַר לָהּ: הִנֵּה אֲנִי מַתִּיר לְאִישֵׁךְ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ לִשְׁבֹּת אֶת שַׁבַּתּוֹ. אַךְ דְעִי לָךְ, אִם עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא יָבִיא לִי אֶת הַטַּבַּעַת – אֲצַוֶּה לְהַלְקוֹתוֹ מֵאָה, וְאַחַר אֲגָרֵשׁ אֶת כֻּלְכֶם מִן הַטַּחֲנָה. אַחַת דִּבַּרְתִּי – וְלֹא אֲשַׁנֶּה.

וּכְשֶׁעָלָה רַבִּי מֵאִיר מִן הַמַּרְתֵּף חָזַר הַפָּרִיץ עַל הַדְּבָרִים גַם בְּאָזְנֵי הַחוֹטֵא.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַבַּיְתָה כְּבָר שָׁקְעָה הַחַמָּה.

רָאָה רַבִּי מֵאִיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא מִתְמוֹגֶגֶת בִּדְמָעוֹת, נָגַע בְּרֹאשָׁהּ וְאָמַר: הִנֵּה בָּאָה שַׁבָּת בָּאָה מְנוּחָה. אַל נְחַלְלֶנָּה בִּבְכִי וּבַאֲנָחוֹת. הָבָה נְקַיֵּם “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג” וְהִיא תָּגֵן עָלֵינוּ.

עָרְכָה הָאִשָּׁה אֶת הַשֻּׁלְחָן וּבֵרְכָה עַל הַנֵּרוֹת. נָשְׁרָה דִמְעָה מֵעֵינָהּ וְכִבְּתָה אֶת אַחַד הַנֵּרוֹת, אַךְ הִיא הִדְלִיקַתּוּ שׁוּב. וְרַבִּי מֵאִיר וּבָנָיו עָמְדוּ לְהִתְפַּלֵּל. הִתְפַּלְלוּ כֻּלָם בְּרֶגֶשׁ רָב. וּבְסוֹף הַתְּפִלָּה רָוַח לָהֶם. אָמַר “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם” וְקִדֵּשׁ עַל הַיַּיִן. אַחַר נָטְלוּ אֶת יְדֵיהֶם וְיָשְׁבוּ לֶאֱכֹל אֶת מַטְעַמֵּי הַשַׁבָּת וְזִמְּרוּ זְמִירוֹת. וְלֹא הֶעֱלוּ אֶת זֵכֶר הַטַּבַּעַת עַל שִׂפְתֵיהֶם.

גַם בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר הִתְפַּלְלוּ כֻּלָם בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה. אַחַר־כָּךְ יָשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְאָכְלוּ אֶת סְעֻדַּת הַשַּׁבָּת עִם הַחַמִּין, כַּנָּהוּג, וְכָל שְׁעַת הַסְּעֻדָה רַבִּי מֵאִיר חוֹזֵר בְּפָנִים שְׁמֵחוֹת: זְכוּת הַשַּׁבָּת תַּעֲמֹד לָנוּ, זְכוּת הַשַּׁבָּת תָּגֵן עָלֵינוּ.

וְאַחֲרֵי הַשֵּׁנָה שֶׁל צָהֲרַיִם לִמֵּד אֶת בָּנָיו פִּרְקֵי אָבוֹת, וְהָאִשָּׁה קָרְאָה בִּמְנוֹרַת הַמָּאוֹר. הַיּוֹם נָטָה לַעֲרֹב. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת יָדְעוּ, כִּי רַק שָׁעָה אַחַת נוֹתְרָה עוֹד עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. אַךְ לֵב רַבִּי מֵאִיר הָיָה מָלֵא אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן, כִּי אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם יַשְׁקִיף וְיֵרֶא וְיִשְׁלַח לוֹ עֶזְרָתוֹ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן.

הִגִּיעָה שְׁעַת הַסְּעֻדָּה הַשְּׁלִישִׁית. הַשֶּׁמֶשׁ בְּפַאֲתֵי מַעֲרָב כְּבָר נוֹגַעַת בִּמְרוֹמֵי הַשָּׂדֶה. עוֹד מְעַט וְיָצִיץ כּוֹכָב בַּמָּרוֹם. וְרַבִּי מֵאִיר יוֹשֵׁב עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ אֶל הַשֻּׁלְחָן, כֻּלָּם נֶהֱנִים מִשִּׁיּוּרֵי סְעֻדַּת הַשַּׁבָּת וּמְסַלְסְלִים יַחַד בְּנִגּוּן “אֵל מִסְתַּתֵּר”…

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ קָרָא הַפָּרִיץ לִמְשָׁרְתוֹ וְצִוָּהוּ: קַח אֶת הַסוּס וּמַהֵר רְכַב אֶל מַיְאוֹרְקָא הַיְּהוּדִי, וּבְהֵרָאוֹת שְׁלשָׁה כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם תְּבִיאֶנּוּ וְתַצִּיגֶנּוּ לְפָנַי!

מִהֵר הַמְשָׁרֵת אֶל הָאֻרְוָה לְהוֹצִיא אֶת הַסּוּס, כִּמְצֻוֶּה. וַיְהִי אַךְ נָגַע בַּסּוּס, וְהַסּוּס בָּעַט לַאֲחוֹרָיו וּפָגַע בְּפַרְסַת־הַבַּרְזֶל בִּירֵכוֹ שֶׁל הַמְשָׁרֵת. כָּעַס הַמְשָׁרֵת וְתָפַס בְּרַעֲמַת הַסּוּס, אַךְ הַסּוּס הָפַךְ אֶת רֹאשׁוֹ וְנָשַׁךְ אֶת יָדוֹ.

“מַה זֶּה הָיָה הַיּוֹם לְסוּסִי?”, אָמַר הַמְשָׁרֵת בְּלִבּוֹ, “הֲלֹא הוּא הַסּוּס אֲשֶׁר הִסְכַּנְתִּי לִרְכֹּב עָלָיו בְּכָל יוֹם, וּמֵעוֹלָם לֹא פָּגַע בִּי לְרָעָה”. נִסָּה לְהַחֲלִיק עַל גַבּוֹ, אַךְ הַסוּס נִזְדַעְזַע וְצָהַל כְּנִכְוֶה בְּרוֹתְחִין.

וְהַמְשָׁרֵת יָדַע כִּי עָלָיו לְהָבִיא אֶת מַיְאוֹרְקָא מִיָּד לְאַחַר חֲשֵׁכָה. הִנִּיחַ לָסּוּס הַמִּשְׁתּוֹלֵל וְרָץ בָּרֶגֶל אֶל הַטַּחֲנָה, כְּדֵי לֹא לְאַחֵר אֶת הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר קָבַע לוֹ אֲדוֹנָיו.

אַךְ יָצָא אֶל הֶחָצֵר וְהַכֶּלֶב הִשְׂתָּעֵר אֵלָיו בַּחֲמַת זַעַם וְקָרַע אֶת בִּגְדוֹ, וְגַם בִּבְשָׂר רַגְלוֹ נָעַץ אֶת שִׁנָּיו עַד זוֹב דָּם.

“מַה זֶה הָיָה לְכַלְבִּי, הֲלֹא הוּא כַּלְבִּי הַנֶּאֱמָן הַמְלַוֵּנִי יוֹם יוֹם בְּדַרְכִּי?” שָׁאַל הַמְשָׁרֵת אֶת נַפְשׁוֹ.

יָצָא מִן הֶחָצֵר אֶל הַדֶּרֶךְ לָרוּץ אֶל בֵּית הַיְּהוּדִי, וְהִנֵּה לַהֲקַת עוֹרְבִים חָגָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וְהֵם צוֹרְחִים בְּקוֹל קוֹרֵעַ אֹזֶן: “קְרַע, קְרָע!” רוֹדְפִים אַחֲרָיו, יוֹרְדִים וּמַקִּיפִים אֶת רֹאשׁוֹ וְצוֹרְחִים עַל אָזְנָיו: “קְרַע, קְרָע!”.

“מַה זֶּה? הַאֻמְנָם נוֹדַע לָהֶם דְבַר גְנֵבָתִי? הַאֻמְנָם רוֹצִים מִן הַשָּׁמַיִם לְהָשִׁיב בְּרֹאשִׁי אֶת דָּמוֹ שֶׁל מַיְאוֹרְקָא הַיָּשָׁר?”.

זֵעָה קָרָה חֲלָצַתּוּ. אַךְ רַגְלָיו נְשָׂאוּהוּ בְּלִי הֶרֶף.

כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַטַּחֲנָה הָיָה כָּל גוּפוֹ רוֹעֵד כְּמוֹ בְּקַדַּחַת. וּכְשֶׁפָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְרָאָה אֶת מַיְאוֹרְקָא עוֹמֵד לְפָנָיו בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְקָרָא בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים: סְלַח לִי, מַיְאוֹרְקָא הַיָּשָׁר! אֲנִי אֲנִי גָנַבְתִּי אֶת הַטַּבַּעַת מִן הַמְּגֵרָה… חוּסָה, בּוֹא מַהֵר אֶל אֲדוֹנִי וּבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ רַחֲמִים עָלַי… עַל הַחוֹטֵא…

אוֹרוּ עֵינֵי בְּנֵי הַבַּיִת. הָאִשָּׁה מִהֲרָה וְהֶעֶלְתָה אוֹר בַּחֶדֶר.

רַבִּי מֵאִיר כְּמוֹ שֶׁהוּא, לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי שַׁבָּת, הָלַךְ עִם הַמְשָׁרֵת אֶל הַפָּרִיץ לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ.

וְהַפָּרִיץ שָׂמַח כִּי נִגְלְתָה הָאֱמֶת. וּכְדֵי לְפַיֵּס אֶת מַיְאוֹרְקָא הַיָּשָׁר עַל הָעֶלְבּוֹן וְהַצַּעַר שֶׁגָּרַם לוֹ, כָּתַב וְחָתַם לוֹ תְּעוּדָה, בָּהּ נִתֶּנֶת לוֹ הַטַּחֲנָה בְּמַתָּנָה, לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.