קכח רַ' טַרְפוֹן – אֲבִיהֶם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל; רַבָּם שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל (ירושלמי יומא א, א; שם, הוריות ג, ב).
*
קכט רַ' טַרְפוֹן – גַּל שֶׁל אֱגוֹזִים, כֵּיוָן שֶׁנּוֹטֵל אָדָם אֶחָד מֵהֶם כֻּלָּם מִתְקַשְׁקְשִׁים וּבָאִים זֶה עַל זֶה, כָּךְ הָיָה רַ' טַרְפוֹן דּוֹמֶה: בְּשָׁעָה שֶׁתַּלְמִיד חָכָם נִכְנַס אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: “שְׁנֵה לִי” – מֵבִיא לוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, מִדְרַשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת; כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מִלְּפָנָיו הָיָה יוֹצֵא מָלֵא בְּרָכָה וְטוֹב (אדר“נ, נו”א, יח).
רַ' טַרְפוֹן – נמשל ל…
גַּל – ערימה.
נוֹטֵל – לוקח.
מִתְקַשְׁקְשִׁים וגו’ – מרעישים ומתגלגלים זה על זה.
“שְׁנֵה לִי” – למדני (קטעי משנה).
יָצָא – התלמיד.
קל בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אָדָם אוֹמֵר דָּבָר מְתֻקָּן לִפְנֵי רַ' טַרְפוֹן הָיָה אוֹמֵר: “כַּפְתּוֹר וָפֶרַח!” (שמות כה, לג), וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר דָּבָר שֶׁל בַּטָּלָה הָיָה אוֹמֵר: “לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם” (בראשית מב, לח) (בר"ר צא, ט).
מְתֻקָּן – ראוי, נכון.
“כַּפְתּוֹר וָפֶרַח” – דבר נאה, והוא לשון שבח שיסודה בתיאור עיטוריה של המנורה שבמשכן (שמות כה, לג).
בַּטָּלָה – טיפשות, חוסר טעם.
“לֹא יֵרֵד” וגו’ – אין לי עניין בדבריך (כדברי יעקב הדוחה הצעה חסרת טעם שהובאה לפניו [בראשית כב, לח]).
*
קלא מַעֲשֶׂה בְרַ' טַרְפוֹן שֶׁיָּרַד וְאָכַל קְצִיעוֹת מִפַּרְדֵּס שֶׁלּוֹ. בָּא הָאָרִיס וּמְצָאוֹ וְלֹא הִכִּירוֹ. אָמַר: “זֶהוּ שֶׁגּוֹנֵב מֵעֲנָבַי כָּל הַשָּׁנָה!” – הִתְחִיל חוֹבְטוֹ בְּמַקֵּל וְהוֹרִידוֹ לְשַׂק וּטְעָנוֹ לְטַבְּעוֹ בַנָּהָר. כְּשֶׁרָאָה רַ' טַרְפוֹן אֶת עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ, לֵךְ וֶאֱמֹר בְּבֵיתוֹ שֶׁל טַרְפוֹן: “הָכִינוּ לוֹ תַּכְרִיכִים”. כְּשֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ הָאִישׁ נִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו וְתָלַש שְׂעָרוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה: רַבִּי, מְחַל לִי! אָמַר לוֹ: יָבוֹא עָלַי, אִם לֹא עַל כָּל מַקֵּל וּמַקֵּל שֶׁיָּרַד עָלַי הָיִיתִי מוֹחֵל לְךָ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.
אָמְרוּ מִשׁוּם רַ' חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק נִצְטַעֵר עַל דָּבָר זֶה; אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה! (ירושלמי שביעית ד, ב; כלה רבתי ב, יד; נדרים סב ע"א).
קְצִיעוֹת – תאנים יבשות (שנותרו בפרדס ומותרות באכילה לכל אדם).
אָרִיס – אדם שחכר את הפרדס מר' טרפון לגדל בו עצי פרי.
הוֹרִידוֹ – הכניס אותו.
טְעָנוֹ לְטַבְּעוֹ – נשא אותו כדי להטביעו.
כְּשֶׁשָּׁמַע – כשהבין (מי מצוי בשק).
יָבוֹא עָלַי וגו’ – לשון שבועה: כך וכך יקרה לי אם איני דובר אמת.
עַל כָּל מַקֵּל וגו’ – סלחתי לך על כל מכה ומכה, בזו אחר זו.
אוֹתוֹ צַדִּיק – ר' טרפון.
נִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכִתְרָהּ וגו’ – ניצלתי לטובתי את מעמדי כרב בישראל, כשחשפתי את זהותי.
*
קלב אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' טַרְפוֹן, שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וְלֹא הָיָה נוֹתֵן מַתָּנוֹת רַבּוֹת לַעֲנִיִּים. פַּעַם אַחַת מְצָאוֹ רַ' עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁאֶקַּח לְךָ עִיר אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם. אָמַר לוֹ: הֵן. מִיָּד עָמַד רַ' טַרְפוֹן וְנָתַן לוֹ אַרְבָּעָה אֲלָפִים דֵּינְרֵי זָהָב. נְטָלָם רַ' עֲקִיבָא וְחִלְּקָם לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים עֲנִיִּים. לְיָמִים מְצָאוֹ רַ' טַרְפוֹן, אָמַר לוֹ: הֵיכָן הָעֲיָרוֹת שֶׁלָּקַחְתָּ לִי? תְּפָסוֹ בְּיָדוֹ וְהוֹלִיכוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהֵבִיא תִּינוֹק וּבְיָדוֹ סֵפֶר תְּהִלִּים, וְהָיָה קוֹרֵא וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפָסוּק זֶה: “פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד” (תהלים קיב, ט). אָמַר לוֹ: זוֹהִי הָעִיר שֶׁלָּקַחְתִּי לְךָ. עָמַד רַ' טַרְפוֹן וּנְשָׁקוֹ, וְאָמַר לוֹ: “רַבִּי, אַלּוּפִי, רַבִּי בְּחָכְמָה וְאַלּוּפִי בְּדֶרֶךְ אָרֶץ” – וְהוֹסִיף לוֹ מָמוֹן לְבַזְבֵּז (כלה א, כא).
רְצוֹנְךָ שֶׁאֶקַח לְךָ – האם אתה רוצה שאקנה בעבורך?
נְטָלָם – לקח אותם.
לְיָמִים – לאחר זמן.
תִּינוֹק – ילד.
אַלּוּפִי – מורי.
דֶּרֶךְ אֶרֶץ – התנהגות ראויה.
לְבַזְבֵּז – להוציא לשם צדקה.
*
קלג אִמּוֹ שֶׁל רַ' טַרְפוֹן יָרְדָה לְטַיֵּל לְתוֹךְ חֲצֵרָהּ בְּשַׁבָּת וְנִפְסַק קוֹרְדַּקְיוֹס שֶׁלָּהּ. הָלַךְ רַ' טַרְפוֹן וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו תַּחַת פַּרְסוֹתֶיהָ וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמִטָּתָהּ. פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ. אָמְרָה לָהֶם: הִתְפַּלְּלוּ עַל טַרְפוֹן בְּנִי, שֶׁהוּא נוֹהֵג בִּי כָּבוֹד יוֹתֵר מִדַּי. אָמְרוּ לָהּ: מָה עָשָׂה לָךְ? סִפְּרָה לָהֶם אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. אָמְרוּ לָהּ: אֲפִלּוּ עוֹשֶׂה כֵּן אֶלֶף אֲלָפִים, עֲדַיִן לַחֲצִי כָּבוֹד שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה לֹא הִגִּיעַ (ירושלמי פאה א, א).
נִפְסַק קוֹרְדַּקְיוֹס – נקרע הסנדל (ובשל דיני השבת לא היה אפשר לתקנו או להביא לה סנדל אחר).
פַּרְסוֹתֶיהָ – כפות רגליה.
כָּבוֹד – כיבוד אם.
אֶלֶף אֲלָפִים – פי כמה וכמה.
שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה – כשציוותה “כבד את אביך ואת אמך”.
*
קלד מַעֲשֶׂה בְרַ' טַרְפוֹן שֶׁיָּשַׁב וְשָׁנָה לַתַּלְמִידִים וְעָבְרָה כַּלָּה לְפָנָיו. צִוָּה עָלֶיהָ וְהִכְנִיסָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְאָמַר לְאִמּוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ: רַחֲצוּהָ וְסוּכוּהָ וְקַשְּׁטוּהָ וְרִקְדוּ לְפָנֶיהָ עַד שֶׁתֵּלֵךְ לְבֵית בַּעֲלָהּ (אדר“נ, נו”א, מא).
שָׁנָה – לימד (משנה).
כַּלָּה – ענייה ודלה למראה.
סוּכוּהָ – בשמן.
קַשְּׁטוּהָ – בתכשיטים.
לְבֵית בַּעֲלָהּ – אל בית ארוסה.
*
קלה מַעֲשֶׂה בְרַ' טַרְפוֹן שֶׁלֹּא בָּא אֶמֶשׁ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. לְשַׁחֲרִית מְצָאוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא בָּאתָ אֶמֶשׁ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ? אָמַר לוֹ: עֲבוֹדָה עָבַדְתִּי. אָמַר לוֹ: כָּל דְּבָרֶיךָ אֵינָם אֶלָּא דִּבְרֵי תֵמַהּ, וְכִי עֲבוֹדָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִנַּיִן? אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם” (במדבר יח, ז) – אֲכִילַת תְּרוּמָה בִּגְבוּלִין כַּעֲבוֹדַת בֵּית הַמִקְדָּשׁ (פסחים עב ע“ב–עג ע”א).
רַ' טַרְפוֹן – שהיה כוהן.
אֶמֶשׁ – בערב הקודם.
לְשַׁחֲרִית – בבוקר.
עֲבוֹדָה עָבַדְתִּי – ביצעתי אחת מן העבודות המוטלות על הכוהנים.
דִּבְרֵי תֵּמַהּ – דברים תמוהים.
וְכִי עֲבוֹדָה וגו’ – האם בימים אלה, לאחר חורבן המקדש, עדיין יש עבודת כוהנים?
“עֲבֹדַת מַתָּנָה” וגו’ – המתנות הניתנות מן היבול לכוהנים מוגדרות בפסוק כסוג של עבודה.
אֲכִילַת וגו’ – אכילת תרומה שניתנה מן היבול לכוהן בכל מקום (פרט למקדש) כמוה כעבודה בבית המקדש.
*
קלו מַעֲשֶׂה בְרַ' טַרְפוֹן שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. מְצָאוֹ זָקֵן אֶחָד, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה בְּרִיּוֹת מְרַנְּנוֹת אַחֲרֶיךָ, וַהֲלֹא כָּל דְּרָכֶיךָ אֱמֶת וְיָשָׁר הֵם? אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל תְּרוּמָה בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה מִכָּל אָדָם. אָמַר רַ' טַרְפוֹן: אֲקַפַּח אֶת בָּנַי, אִם לֹא הֲלָכָה בְּיָדִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁאָמַר לִי: מֻתָּר אַתָּה לְקַבֵּל תְּרוּמָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מִכָּל אָדָם, עַכְשָׁו שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְרַנְּנוֹת אַחֲרַי, גּוֹזֵר אֲנִי עָלַי שֶׁאֵינִי מְקַבֵּל תְּרוּמָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מִכָּל אָדָם אֶלָּא אִם כֵּן יֹאמַר לִי: יֵשׁ לִי בְּתוֹכָהּ רְבִיעִית קֹדֶשׁ (תוספתא חגיגה ג, לג).
בְּרִיּוֹת מְרַנְּנוֹת – בני האדם מדברים בגנותך.
מְקַבֵּל תְּרוּמָה וגו’ – מקבל מכל בני ישראל, ובמשך כל השנה כולה, תרומה מן היבול (המיועדת לכוהנים), גם מכאלה שאולי אינם מקפידים על טוהרתה של התרומה.
אֲקַפַּח אֶת בָּנַי – לשון שבועה: ימותו בני אם לא היה הדבר כך.
מֻתָּר אַתָּה – רשאי אתה.
אֶלָּא אִם כֵּן וגו’ – רק אם יעיד האדם כי יש לו בתרומה לפחות רביעית לוג (של יין או שמן) הראוי להקרבה במקדש (כי על טוהרתו של יבול שהובא למקדש הקפידו בני האדם הקפדה יתרה).
*
קלז “וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת” (במדבר י, ח) – תְּמִימִין וְלֹא בַּעֲלֵי מוּמִין, דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַ' טַרְפוֹן: אֲקַפַּח אֶת בָּנַי, אִם לֹא רָאִיתִי אֲחִי אִמִּי חִגֵּר בְּאַחַת מֵרַגְלָיו עוֹמֵד בַּעֲזָרָה וַחֲצוֹצְרָתוֹ בְיָדוֹ וְתוֹקֵעַ. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: רַבִּי, שֶׁמָּא לֹא רָאִיתָ אֶלָּא בִשְׁעַת “הַקְהֵל”, וַאֲנִי אוֹמֵר בִּשְׁעַת קָרְבָּן. אָמַר לוֹ רַ' טַרְפוֹן: אֲקַפַּח אֶת בָּנַי, שֶׁלֹּא הִטִּיתָ יָמִין וּשְׂמֹאל; אֲנִי הוּא שֶׁרָאִיתִי אֶת הַמַּעֲשֶׂה וְשָׁכַחְתִּי, וְלֹא הָיָה לִי לְפָרֵשׁ, וְאַתָּה דוֹרֵשׁ וּמַסְכִּים לַשְּׁמוּעָה – הָא, כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מֵחַיָּיו (ירושלמי, יומא א, א).
תְּמִימִין – שלמים, שאינם פגומים בגופם.
בַּעֲלֵי מוּמִין – נכים.
אֲקַפַּח אֶת בָּנַי – ראו בקטע הקודם.
אֲחִי אִמִּי – דודו של ר' טרפון (שהיה אף הוא כוהן).
חִגֵּר – צולע.
עֲזָרָה – שבמקדש.
בִּשְׁעַת “הַקְהֵל” – בשעת אסיפת העם בחג הסוכות, אחת לשבע שנים, כדי לקרוא לפניהם את התורה (דברים לא, יב).
בִּשְׁעַת קָרְבָּן – בזמן הקרבת קורבנות (כגון בחגים).
לֹא הִטִּיתָ וגו’ – לא סטית כלל מן האמת.
לֹא הָיָה לִי לְפָרֵשׁ – לא ידעתי לבאר את הפסוק.
דּוֹרֵשׁ וּמַסְכִּים לַשְּׁמוּעָה – דורש את הפסוק ומכוון אל ההלכה הנכונה (היא ה“שמועה”).
פּוֹרֵשׁ – מתרחק.
*
קלח בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה אוֹמֵר בְּקוֹל גָּבוֹהַּ. מִשֶּׁרַבּוּ הַפְּרוּצִים הָיָה אוֹמְרוֹ בְּקוֹל נָמוֹךְ. אָמַר רַ' טַרְפוֹן: עוֹמֵד הָיִיתִי בֵּין אַחַי הַכּוֹהֲנִים בְּשׁוּרָה וְהִטִּיתִי אָזְנַי כְּלַפֵּי כּוֹהֵן גָּדוֹל וּשְׁמַעְתִּיו מַבְלִיעוֹ בִּנְעִימַת הַכּוֹהֲנִים.
וְאָמַר רַ' טַרְפוֹן: פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי וְנָפַלְתִּי עַל פָּנַי (ירושלמי יומא ג, ז; קה"ר ג, יא).
בָּרִאשׁוֹנָה וגו’ – בימים הראשונים היה הכוהן הגדול אומר את השם המפורש בעת התפילה במקדש בקול רם.
הַפְּרוּצִים – אנשים חטאים, שעשו שימוש לא ראוי בשם.
מַבְלִיעוֹ וגו’ – מסתיר את השם ומטשטש את הגייתו בחסות שירת הכוהנים.
נָפַלְתִּי עַל פָּנַי – השתחוויתי.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.