קלט אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם” (בראשית ה, א)? מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ, אָמַר: “וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ, אֵל” (תהלים קלט, יז) (סנהדרין לח ע"ב).
שֶׁהֶרְאָהוּ – לאדם הראשון (ספר ובו כתובים כל דורות העולם).
דּוֹר דּוֹר וגו’ – את כל הדורות ומנהיגיהם.
דּוֹרְשָׁיו – דורשי התורה, החכמים.
מִיתָתוֹ – בייסורים קשים (ראו להלן, קטע קעז).
*
קמ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶיךָ? אָמַר לוֹ: אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרֹשׁ עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְאֵהוּ לִי. אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ. הָלַךְ וְיָשַׁב בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת – וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם אוֹמְרִים. תָּשַׁשׁ כּוֹחוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדָבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מִנַּיִן לְךָ? אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי – נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ. חָזַר וּבָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי?! אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶרְאֵיתַנִי תּוֹרָתוֹ, הַרְאֵנִי שְׂכָרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ. חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה שֶׁשּׁוֹקְלִין בְּשָׂרוֹ בְּמָקוּלִין. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ?! אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי (מנחות כט ע"ב).
עָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם – לקבל את התורה.
קוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת – מסמן תווים קטנים בראשי כמה מאותיות התורה.
מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶיךָ – מי מונע ממך (למסור את התורה בלא כתרים אלה)?
קוֹץ וְקוֹץ – הם התווים שבראשי האותיות.
תִּלֵי תִּלִים – הררי הררים, מספר גדול.
חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ – סוב לאחור.
בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת – בשורה האחרונה של התלמידים (בבית מדרשו של ר' עקיבא), מקום מושבם של המתחילים את לימודם.
יוֹדֵעַ – מבין (בגלל התפתחות ההלכה בזמן הרב שעבר מימיו ועד ימי ר' עקיבא).
תָּשַׁשׁ כּוֹחוֹ – נחלש, מצער ומאכזבה.
נִתְיַשְּׁבָה – נרגעה (משהתברר למשה שגם בימי ר' עקיבא עדיין רואים בו חוליה חשובה במסירת התורה).
כָּזֶה – גדול וראוי.
כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה – כך החלטתי.
שׁוֹקְלִין בְּשָׂרוֹ בְּמָקוּלִין – נושאים את גופתו על ווים, בחנויות של בשר, למכירה למאכל חיות (לאחר מותו על קידוש השם [ראו קטע קעז]).
זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ? – האם זה השכר הראוי למי שמסר עצמו למען התורה?
*
קמא רַ' עֲקִיבָא הָיָה רוֹעֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלָמַד אַרְבָּעִים שָׁנָה וּפִרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה (ספרי דברים, שנז).
רוֹעֶה – ראו קטע קמה.
פִּרְנֵס – הנהיג.
*
קמב מִי הֵם אֲבוֹת הָעוֹלָם? רַ' יִשְׁמָעֵאל וְרַ' עֲקִיבָא (ירושלמי ראש השנה א, א).
אֲבוֹת הָעוֹלָם – מייסדי עולם התורה.
*
קמג אִלּוּ לֹא עָמַד שָׁפָן בִּשְׁעָתוֹ וְעֶזְרָא בִּשְׁעָתוֹ וְרַ' עֲקִיבָא בִּשְׁעָתוֹ לֹא הָיְתָה תוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִיִּשְׂרָאֵל? (ספרי דברים, מח).
שָׁפָן – הסופר, שמצא את ספר התורה בימי המלך יאשיהו (מלכים ב, פרק כב).
עֶזְרָא – שלימד תורה ברבים בעת שיבת ציון (נחמיה, פרק ח).
*
קמד מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם בָּטְלוּ הָאַשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל, בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי” (מיכה ז, א). וְלֹא עָמַד אֶשְׁכּוֹל עַד שֶׁעָמַד רַ' עֲקִיבָא (ירושלמי ראש השנה ט, י).
יוֹסֵי, וְיוֹסֵף – אחד מן הזוגות שחיו בימי הבית השני (אבות א, ד), האחד נשיא הסנהדרין והשני אב בית דין.
אַשְׁכּוֹלוֹת – אנשים מושלמים בכל המעלות (ודרשו “אשכול” = איש שהכול בו).
עָמַד – נמצא, קם.
*
קמה רַ' עֲקִיבָא רוֹעֶה שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ הָיָה. רָאֲתָה רָחֵל בִּתּוֹ שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ שֶׁהוּא צָנוּעַ וּמְעֻלֶּה, אָמְרָה לוֹ: אִם אֶתְקַדֵּשׁ לְךָ תֵּלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ? אָמַר לָהּ: הֵן. נִתְקַדְּשָׁה לוֹ בְּצִנְעָא. שָׁמַע כַּלְבָּא שָׂבוּעַ וְהוֹצִיאָהּ מִבֵּיתוֹ וְהִדִּירָהּ הֲנָאָה מִכָּל נְכָסָיו. הָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְרַ' עֲקִיבָא. בִּימוֹת הַחֹרֶף הָיוּ יְשֵׁנִים בְּמַתְבֵּן, הָיָה מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתֶיהָ. אָמַר לָהּ: אִלְמָלֵי הָיָה בְּיָדִי הָיִיתִי נוֹתֵן לָךְ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב. בָּא אֵלִיָּהוּ וְנִדְמָה לָהֶם כְּבֶן אָדָם וְקָרָא עַל הַפֶּתַח וְאָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי קְצָת תֶּבֶן, שֶׁאִשְׁתִּי יָלְדָה וְאֵין לִי בַּמֶּה לְהַשְׁכִּיבָהּ. אָמַר רַ' עֲקִיבָא לְאִשְׁתּוֹ: רְאִי אָדָם זֶה, שֶׁאֲפִלּוּ תֶּבֶן אֵין לוֹ. אָמְרָה לוֹ: לֵךְ וּלְמַד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. הָלַךְ וְיָשַׁב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לִפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ.
לְסוֹף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָמַד וְחָזַר לְבֵיתוֹ וְהֵבִיא עִמּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף תַּלְמִידִים. יָצְאוּ הַכֹּל לִקְרָאתוֹ. שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְיָצְאָה אַף הִיא לִקְרָאתוֹ. אָמְרוּ לָהּ הַשְּׁכֵנוֹת: שַׁאֲלִי לָךְ בְּגָדִים וְלִבְשִׁי וְהִתְכַּסִּי. אָמְרָה לָהֶן: “יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ” (משלי יב, י). כְּשֶׁהִגִּיעָה אֶצְלוֹ נָפְלָה עַל פָּנֶיהָ וְהָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת רַגְלָיו. דְּחָפוּהָ תַלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּהָ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם – שֶׁלָּהּ הוּא.
שָׁמַע אָבִיהָ שֶׁאָדָם גָּדוֹל בָּא לָעִיר. אָמָר: אֵלֵךְ אֶצְלוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁיַּתִּיר נִדְרִי. בָּא אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: אִלְמָלֵי יָדַעְתָּ שֶׁיְהֵא אָדָם גָּדוֹל הָיִיתָ מַדִּירָהּ? אָמַר לוֹ: אֲפִלּוּ פֶּרֶק אֶחָד, אֲפִלּוּ הֲלָכָה אַחַת. אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא. נָפַל עַל פָּנָיו וּנְשָׁקוֹ לְרַ' עֲקִיבָא עַל רַגְלָיו וְנָתַן לוֹ חֲצִי מָמוֹנוֹ. (כתובות סב ע“ב–סג ע”א; נדרים נ ע"א).
כַּלְבָּא שָׂבוּעַ – מעשירי ירושלים ערב החורבן.
אֶתְקַדֵּשׁ לְךָ – אתארס עמך.
בְּצִנְעָא – בסתר. הִדִּירָהּ
הֲנָאָה מִכָּל נְכָסָיו – נדר שבתו לא תיהנה מרכושו.
מַתְבֵּן – מחסן של תבן.
אִלְמָלֵי הָיָה בְּיָדִי – לוּ יכולתי.
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב – תכשיט שצורת ירושלים חקוקה עליו.
רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ – ראו לעיל, קטעים פז–קכה.
שַׁאֲלִי – קחי בשאילה (בגדים מכובדים להתכסות בהם).
“יוֹדֵעַ צַדִּיק” וגו’ – יכיר אותי גם בלא בגדים נאים.
שֶׁלִי וְשֶׁלָכֶם וגו’ – תורתי ותורתכם בזכותה באה.
יַתִּיר נִדְרִי – ימצא דרך לשחרר אותי מן הנדר (על ידי גילוי נתון שהנודר לא היה מודע לו בשעה שנדר).
אִלְמָלֵי יָדַעְתָּ וגו’ – האם היית נודר לוּ ידעת שבעלה יהיה בסופו של דבר תלמיד חכם?
אֲפִלּוּ פֶּרֶק אֶחָד וגו’ – לא הייתי נודר לו חשבתי שבעלה ידע אפילו מעט מן התורה.
חֲצִי מָמוֹנוֹ – ראו קטע קע.
*
קמו מָה הָיְתָה תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא? אָמְרוּ: בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה וְלֹא שָׁנָה כְּלוּם. פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד עַל פִּי הַבְּאֵר בְּלֹד, אָמַר: מִי חָקַק אֶבֶן זוֹ? אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא, אִי אַתָּה קוֹרֵא “אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם” (איוב יד, יט)? – הַמַּיִם, שֶׁנּוֹפְלִים עָלֶיהָ תָּדִיר בְּכָל יוֹם. אָמַר רַ' עֲקִיבָא: וְכִי לִבִּי קָשֶׁה מֵהָאָבֶן? אֵלֵךְ וְאֶלְמַד פָּרָשָׁה אַחַת מִן הַתּוֹרָה. הָלַךְ לוֹ אֶל בֵּית הַסֵּפֶר וְהִתְחִיל קוֹרֵא בְלוּחַ הוּא וּבְנוֹ. אָחַז רַ' עֲקִיבָא בְּרֹאשׁ הַלּוּחַ וּבְנוֹ בְּרֹאשׁ הַלּוּחַ. כָּתַב לוֹ אָלֶף בֵּית – וּלְמָדָהּ, אָלֶף תָּיו – וּלְמָדָהּ, תּוֹרַת כּוֹהֲנִים – וּלְמָדָהּ. הָיָה לוֹמֵד וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁלָּמַד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.
הָלַךְ וְיָשַׁב לִפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לָהֶם: רַבּוֹתַי, פִּתְחוּ לִי טַעַם מִשְׁנָה. כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ הֲלָכָה אַחַת, הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְאוֹמֵר: אָלֶף זֶה לָמָּה נִכְתַּב? בֵּית זֶה לָמָּה נִכְתַּב? דָּבַר זֶה לָמָּה נֶאֱמַר? חָזַר וּשְׁאָלָם וְהֶעֱמִידָם בִּדְבָרִים.
תְּחִלָּתוֹ – ראשיתו, צעדיו הראשונים בלימוד תורה.
שָׁנָה – למד.
חָקַק – עשה חריצים (בדופנות הבאר).
אִי אַתָּה קוֹרֵא – אינך מכיר את הפסוק?
תָּדִיר – תמיד.
בְּרֹאשׁ הַלּוּחַ – שעליו למדו את כתיבת האותיות.
אָלֶף תָּיו – האותיות כולן.
תּוֹרַת כּוֹהֲנִים – ספר ויקרא (שבו נהגו להתחיל את לימוד הקריאה).
רַ' אֱלִיעֶזֶר וגו’ – ראו בקטע הקודם.
פִּתְחוּ לִי וגו’ – הבהירו לי את משמעותה של משנה אחת.
הֶעֱמִידָם בִּדְבָרִים – השתיקם (כיוון שלא ידעו מה להשיב).
*
כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים עָשָׂה רַ' עֲקִיבָא אֵצֶל רַ' אֱלִיעֶזֶר וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ. כְּשֶׁהֵשִׁיב לְפָנָיו רַ' עֲקִיבָא תְּשׁוּבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְרַ' אֱלִיעֶזֶר: “הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ – צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ” (שופטים ט, לח).
רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְסַתָּת שֶׁהָיָה מְסַתֵּת בֶּהָרִים. פַּעַם אַחַת נָטַל קַרְדֻּמּוֹ בְּיָדוֹ וְהָלַךְ וְיָשַׁב עַל הָהָר, וְהָיָה מַכֶּה מִמֶּנּוּ צְרוֹרוֹת דַּקִּים. בָּאוּ בְּנֵי אָדָם וְאָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לָהֶם: הֲרֵי אֲנִי עוֹקְרוֹ וּמְטִילוֹ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן. אָמְרוּ לוֹ: וְיָכוֹל אָתָּה? אָמַר לָהֶם: הֵן. הָיָה מְסַתֵּת וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל סֶלַע גָּדוֹל. נָתַן תַּחְתָּיו צִפֹּרֶן שֶׁל בַּרְזֶל, סְתָרוֹ וַעֲקָרוֹ וֶהֱטִילוֹ אֶל הַיַּרְדֵּן, רָאָה אַחֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, נָתַן תַּחְתָּיו צִפֹּרֶן שֶׁל בַּרְזֶל וֶהֱטִילוֹ אֶל הַיַּרְדֵּן וְאָמַר לוֹ: אֵין זֶה מְקוֹמְךָ אֶלָּא זֶה. כָּךְ עָשָׂה לָהֶם רַ' עֲקִיבָא לְרַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים, בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ” (איוב כח, ט–י).
בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה רַ' עֲקִיבָא מֵבִיא חֲבִילָה שֶׁל עֵצִים, חֶצְיָהּ – מוֹכֵר וּמִתְפַּרְנֵס וְחֶצְיָהּ – מִתְקַשֵּׁט בָּהּ. עָמְדוּ עָלָיו שְׁכֵנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא, אִבַּדְתָּנוּ בֶּעָשָׁן; מְכֹר אוֹתָם לָנוּ וְטֹל שֶׁמֶן בִּדְמֵיהֶם וּשְׁנֵה לְאוֹר הַנֵּר. אָמַר לָהֶם: הַרְבֵּה סִפּוּקִים אֲנִי מִסְתַּפֵּק בָּהֶם: אֶחָד, שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה בָּהֶם, וְאֶחָד, שֶׁאֲנִי מִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּם, וְאֶחָד, שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִישֹׁן עֲלֵיהֶם.
אָמְרוּ: לֹא נִפְטַר רַ' עֲקִיבָא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁהָיוּ לוֹ שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב וְעַד שֶׁעָלָה לְמִטָּתוֹ בְּסֻלָּמוֹת שֶׁל זָהָב. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ יוֹצְאָה בְקַרְדּוּטִין וּבְעִיר שֶׁל זָהָב. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, בִּיַּשְׁתָּנוּ מִמָּה שֶׁעָשִׂיתָ לָהּ. אָמַר לָהֶם: הַרְבֵּה צַעַר נִצְטַעֲרָה עִמִּי בַּתּוֹרָה (אדר“נ, נו”א, ו; שם נו"ב, יב).
לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ – לא שם אליו לב.
תְּשׁוּבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה – כנגד דעתו של ר' אליעזר.
סַתָּת – חוצב אבנים.
קַרְדֻּמּוֹ – גרזְנו.
צְרוֹרוֹת – נתזים, שבבים.
עוֹקְרוֹ וּמְטִילוֹ – משליך את ההר לתוך הנהר.
סֶלַע גָּדוֹל – שלא היה אפשר לסתתו ולפורר אותו.
נָתַן תַּחְתָּיו וגו’ – הניח תחת הסלע מוט ברזל וכך ניתק אותו מן ההר.
כָּךְ עָשָׂה לָהֶם וגו’ – שהעמיד בפני מוריו קושיות קשות ומכשולים, כאותם סלעים הגורמים לנהרות לנטות ממקומם.
“בַּחַלָּמִישׁ” – בעזרת אבן מוצקה.
“בַּצוּרוֹת” – בסלעים.
מִתְקַשֵּׁט – משתמש לצרכיו (בהדלקת מדורה).
אִבַּדְתָּנוּ בֶּעָשָׁן – העשן העולה מן המדורה מזיק לנו.
טֹל – קנה.
שְׁנֵה – למד (משנה).
סִפּוּקִים – שימושים.
קַרְדּוּטִין – נעליים.
עִיר שֶׁל זָהָב – תכשיט (ראו בקטע הקודם).
בִּיַּשְׁתָּנוּ וגו’ – בעיני נשותינו, שאין לנו תכשיטים יקרים כאלה לתת להן.
*
קמז מַעֲשֶׂה בְּרַ' עֲקִיבָא שֶׁעָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ עִיר שֶׁל זָהָב. רָאֲתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְנִתְקַנְּאָה בָהּ. בָּאָה וְאָמְרָה לְבַעְלָהּ. אָמַר לָהּ: וְכִי כָּךְ הָיִית עוֹשָׂה לִי אַתְּ כְּמוֹ שֶׁזּוֹ עָשְׂתָה לוֹ, שֶׁהָיְתָה מוֹכֶרֶת מִקְלְעוֹת רֹאשָׁהּ וְנוֹתֶנֶת לוֹ וְהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה? (ירושלמי שבת ו, א).
עִיר שֶׁל זָהָב – ראו בקטע הקודם.
מוֹכֶרֶת וגו’ – את שערות ראשה (כדי לפרנסם).
*
קמח שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָיִיתִי עַם הָאָרֶץ אָמַרְתִּי מִי יִתֶּן לִי תַּלְמִיד חָכָם וַאֲנַשְּׁכֶנּוּ כַּחֲמוֹר. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, אֱמֹר כְּכֶלֶב. אָמַר לָהֶם: זֶה נוֹשֵׁךְ וְשׁוֹבֵר עֶצֶם, וְזֶה נוֹשֵׁךְ וְאֵינוֹ שׁוֹבֵר עֶצֶם (פסחים מט ע"ב).
עַם הָאָרֶץ – מי שאינו משתייך למעמד החכמים (וראו קטע קמו).
מִי יִתֵּן לִי – לשון בקשה, הלוואי.
זֶה נוֹשֵׁךְ – החמור.
וְזֶה נוֹשֵׁךְ – הכלב.
*
קמט אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מֵעִידְנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהַרְבֵּה פְעָמִים לָקָה עֲקִיבָא עַל יָדִי, שֶׁהָיִיתִי קוֹבֵל עָלָיו לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיַבְנֶה, וְיוֹדֵעַ אֲנִי בּוֹ שֶׁהוֹסִיף בִּי אַהֲבָה, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶאֱמַר: “הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ” (משלי ט, ח) (ערכין טז ע"ב; ספרי דברים, א).
מֵעִידְנִי – מעיד אני.
לָקָה… עַל יָדִי – ננזף בגללי.
קוֹבֵל – מתלונן.
בּוֹ – בר' עקיבא.
הוֹסִיף בִּי אַהֲבָה – גדלה אהבתו אלי.
*
קנ פַּעַם אַחַת שָׁהָה רַ' עֲקִיבָא לָבוֹא לְבֵית הַמִדְרָשׁ. בָּא וְיָשַׁב לוֹ מִבַּחוּץ. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה, אָמְרוּ: הֲלָכָה מִבַּחוּץ. חָזְרָה וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה, אָמְרוּ: עֲקִיבָא מִבַּחוּץ. פִּנּוּ לוֹ מָקוֹם. בָּא וְיָשַׁב לוֹ לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר (שהש"ר א, ג).
שָׁהָה – איחר.
שְׁאֵלָה – בענייני הלכה.
הֲלָכָה מִבַּחוּץ – בחוץ יושב מי שיודע את התשובה.
רַ' אֱלִיעֶזֶר – רבו של ר' עקיבא.
*
קנא רַ' עֲקִיבָא – אוֹצָר בָּלוּס. לְמָה רַ' עֲקִיבָא דוֹמֶה? לְפוֹעֵל שֶׁנָּטַל קֻפָּתוֹ וְיָצָא לַשָּׂדֶה. מָצָא חִטִּים – מַנִּיחַ בָּהּ, מָצָא שְׂעוֹרִים – מַנִּיחַ בָּהּ, כֻּסְּמִין – מַנִּיחַ בָּהּ, פּוֹלִין – מַנִּיחַ בָּהּ, עֲדָשִׁים – מַנִּיחַ בָּהּ. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ מְבָרֵר חִטִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, שְׂעוֹרִים בִּפְנֵי עַצְמָן, כֻּסְּמִין בִּפְנֵי עַצְמָן, פּוֹלִין בִּפְנֵי עַצְמָן, עֲדָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן. כָּךְ עָשָׂה רַ' עֲקִיבָא, וְעָשָׂה כָּל הַתּוֹרָה טַבָּעוֹת טַבָּעוֹת (אדר“נ, נו”א, יח).
אוֹצָר בָּלוּס – מחסן ובו מינים ממינים שונים.
קֻפָּתוֹ – סלו.
כֻּסְּמִין, פּוֹלִין – מיני דגן ומספוא.
מְבָרֵר וגו’ – ממיין את מה שאסף ומפריד בין זן לזן.
וְעָשָׂה כָּל הַתּוֹרָה וגו’ – מיין מחדש את כל הידע שנצבר עד זמנו לפי כללים מוצקים, הקשורים זה בזה כטבעות (וראו בקטע הבא).
*
קנב אָמַר רַ' יוֹנָה: נֶאֱמַר: “לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל” (ישעיה נג, יב) – זֶה רַ' עֲקִיבָא, שֶׁהִתְקִין מִדְרַשׁ הֲלָכוֹת וְהַגָּדוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵלּוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תִּקְּנוּ, אֶלָּא מָה תִקֵּן זֶה? כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת (ירושלמי שקלים ה, א).
“לָכֵן אֲחַלֶּק” וגו’ – והפסוק נדרש כעוסק באדם הממיין, מחלק, דברים בעלי ערך (“שלל”) בפני הרבים.
שֶׁהִתְקִין מִדְרַשׁ וגו’ – חידש דרכי עיסוק בהלכה ובהגדה על יסוד פסוקי המקרא.
כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה – קבוצת חכמים שעמדה בימי הבית השני בראש המערכת הדתית של עם ישראל.
כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת – עקרונות כלליים של המדרש ופרטי פרטיהם.
*
קנג מַעֲשֶׂה בְּרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה לְתַלְמִידָיו וְנִזְכַּר לוֹ מָה שֶׁעָשָׂה בְּיַלְדוּתוֹ, אָמַר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהַי, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת בַּשּׁוּק (אדר“נ, נו”א, כא).
שׁוֹנֶה – מלמד (משנה).
בְּיַלְדוּתוֹ – כשהיה רועה או עם הארץ (ראו קטעים קמה–קמח).
יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת – יושבי פינות, בטלנים.
*
קנד אָמַר לוֹ רַ' טַרְפוֹן לְרַ' עֲקִיבָא: עֲקִיבָא, כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים.
עוֹד אָמַר לוֹ רַ' טַרְפוֹן: עֲקִיבָא, עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וְתַעֲלֻמָה יֹצִא אוֹר” (איוב כח, יא) – דְּבָרִים הַמְּסֻתָּרִים מִבְּנֵי אָדָם הוֹצִיאָם רַ' עֲקִיבָא לְאוֹרָה (קידושין סו ע“ב; אדר”נ, נו"א, ו).
פּוֹרֵשׁ – מתרחק.
הַמְּסֻתָּרִים – נעלמים, בלתי ידועים.
לְאוֹרָה – לעין כול, על ידי חדשנותו ולימודו.
*
קנה בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עָלַי כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה (בכורות נח ע"א).
דּוֹמִים עָלַי וגו’ – משולים בעיני כדבר קל ערך.
הַקֵּרֵחַ הַזֶּה – ר' עקיבא.
*
קנו וּכְבָר נִשְׁאֲלָה הֲלָכָה בְּפָרָה אֲדֻמָּה לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה זְקֵנִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה, וְטִהֲרוּ אֶת בְּשָׂרָהּ. וְהוּא אֶחָד מִן הַדְּבָרִים, שֶׁהָיָה רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי דָּן בּוֹ לִפְנֵי רַ' עֲקִיבָא, וְסִלְּקוֹ רַ' עֲקִיבָא, וְאַחַר כָּךְ מָצָא לוֹ תְּשׁוּבָה. אָמַר לוֹ: מָה אֲנִי לַחֲזֹר? אָמַר לוֹ: לֹא לְכָל אָדָם אֶלָּא לְךָ, שֶׁאַתָּה יוֹסֵי הַגְּלִילִי.
אָמַר רַ' טַרְפוֹן: “רָאִיתִי אֶת הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וְכָל חַיּוֹת לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל” (דניאל ח, ד) – זֶה רַ' עֲקִיבָא; “וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר הָעִזִּים בָּא מִן הַמַּעֲרָב עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וְהַצָפִיר קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו. וַיָּבֹא עַד הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם… וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ… וַיִּתְמַרְמַר אֵלָיו וַיַּךְ אֶת הָאַיִל וַיְשַׁבֵּר אֶת שְׁתֵּי קְרָנָיו וְלֹא הָיָה כֹחַ בָּאַיִל לַעֲמֹד לְפָנָיו וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיִּרְמְסֵהוּ וְלֹא הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ” (שם שם, ה–ז) – זֶה יוֹסֵי הַגְּלִילִי (ספרי במדבר, קכד; ילק"ש לבמדבר, תשסא).
פָּרָה אֲדֻמָּה – שאפר בשרה השרוף מטהר טמאים (במדבר יט), ונתעוררה שאלה הקשורה בכשרותה של פרה ששתתה מה שלא ראוי לה לשתות.
כֶּרֶם בְּיַבְנֶה – בית המדרש ביבנה, שישבו בו שורות שורות בצורת כרם.
הַדְּבָרִים – הדיונים בהלכה.
סִלְּקוֹ – דחה את דבריו.
מָצָא לוֹ תְּשׁוּבָה – נמצאה לר' יוסי תשובה על דברי ר' עקיבא.
מָה אֲנִי לַחֲזֹר? – האם אני רשאי לשוב ולדון בעניין מחדש?
אָמַר רַ' טַרְפוֹן וגו’ – ודורש את הפסוקים מספר דניאל על המעשה בר' עקיבא (הוא האיל) ובר' יוסי (הוא צפיר העיזים), שהשיב לר' עקיבא תשובה ניצחת.
*
קנז שָׁנִינוּ, אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' עֲקִיבָא: מִיָּמָיו לֹא אָמַר “הִגִּיעָה עֵת לַעֲמֹד” בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, חוּץ מֵעַרְבֵי פְּסָחִים וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. בְּעַרְבֵי פְּסָחִים – בִּשְׁבִיל תִּינוֹקוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִישְׁנוּ, וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים – כְּדֵי שֶׁיַּאֲכִילוּ אֶת בְּנֵיהֶם. (פסחים קט ע"א).
לַעֲמֹד – לקום ולהפסיק ללמוד.
לֹא יִישְׁנוּ – בליל הסדר (אם יתקיים בשעה מאוחרת).
שֶׁיַּאֲכִילוּ אֶת בְּנֵיהֶם – ויוכלו לצום בנחת.
*
קנח כְּשֶׁהָיָה רַ' שִׁמְעוֹן בְּנוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא חוֹלֶה לֹא בִּטֵּל בֵּית מִדְרָשׁוֹ, אֶלָּא פְּקָדוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ. בָּא הָרִאשׁוֹן וְאָמַר לוֹ: נִטְעַן. אָמַר לָהֶם: שַׁאֲלוּ. עַד שֶׁבָּא הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ: הִכְבִּיד – הֶחֱזִירָם לְתַלְמוּד תּוֹרָה; בָּא הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר לוֹ: גּוֹסֵס. אָמַר לָהֶם: שַׁאֲלוּ. בָּא הָרְבִיעִי וְאָמַר לוֹ: הִכְבִּיד. עָמַד וְחָלַץ תְּפִלָּיו וְקָרַע בְּגָדָיו וְאָמַר לָהֶם: עַד כָּאן הָיִינוּ חַיָּבִים בַּתּוֹרָה; מִכָּאן וְאֵילָךְ אָנוּ חַיָּבִים בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת. נִתְקַבְּצוּ קָהָל גָּדוֹל לִקְבֹּר אֶת בְּנוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא וְהִסְפִּידוּהוּ הֶסְפֵּד גָּדוֹל. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָם עָמַד רַ' עֲקִיבָא עַל סַפְסָל גָּדוֹל וְאָמַר: אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ! אֲפִלּוּ בְּנִי חָתָן – מְנֻחָם אֲנִי, בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁעֲשִׂיתֶם. לֹא שֶׁאֲנִי חָכָם – יֶשׁ כָּאן חֲכָמִים מִמֶּנִּי; לֹא שֶׁאֲנִי עָשִׁיר – יֵשׁ עֲשִׁירִים מִמֶּנִּי; אַנְשֵׁי דָרוֹם מַכִּירִים אֶת רַ' עֲקִיבָא – אַנְשֵׁי גָּלִיל מֵאַיִן מַכִּירִים? הָאֲנָשִׁים מַכִּירִים אֶת רַ' עֲקִיבָא – הַנָּשִׁים וְהַטַּף מֵאַיִן מַכִּירִים? אִם בִּשְׁבִיל עֲקִיבָא בָּאתֶם – כַּמָּה עֲקִיבָא בַּשּׁוּק! אֶלָּא יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא נִצְטַעַרְתֶּם וּבָאתֶם אֶלָּא לְשֵׁם מִצְוָה וְלִכְבוֹד תּוֹרָה, וְכָךְ אֲמַרְתֶּם: “תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ” (תהלים לז, לא); כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשְּׂכַרְכֶם כָּפוּל. מְנֻחָם אָנִי – לְכוּ לְבֵיתְכֶם לְשָׁלוֹם (שמחות ח, יג; מועד קטן כא ע"ב).
לֹא בִּטֵּל – ר' עקיבא.
פְּקָדוֹ – הפקיד (את בנו).
נִטְעַן – החמירה מחלתו.
אָמַר לָהֶם וגו’ – הורה לתלמידים להמשיך ולשאול את שאלותיהם.
הִכְבִּיד – חוליו התגבר.
הִכְבִּיד – נפטר.
וְחָלַץ תְּפִלָּיו – הוריד, כסימן לאבלות, את התפילין שהיו על ראשו וזרועו.
בְּשְׁעַת פְטִירָתָם – כשעמד הקהל לחזור לביתו.
אֲפִלּוּ בְּנִי חָתָן וגו’ – גם לוּ היה בני חתן שמת ביום חופתו.
דָּרוֹם – אזור בני ברק ולוד, מקום מגוריו של ר' עקיבא.
לְשֵׁם מִצְוָה – קבורת המת וניחום אבלים.
וְלִכְבוֹד תּוֹרָה – תורתו של ר' עקיבא, אבי המת.
שֶׁשְּׂכַרְכֶם כָּפוּל – שלא באתם רק לשם מצווה או רק לכבוד תורה.
*
קנט רַ' עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה בְּשַׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, לִמַּדְתָּנוּ “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג”! (ישעיה נח, יג). אָמַר לָהֶם: זֶה עֹנֶג שֶׁלִּי (מדרש המצוטט בתוך שיבולי הלקט, עניין שבת, צג).
לִמַּדְתָּנוּ וגו’ – מן הפסוק דרשו חכמים שמצווה להתענג בשבת, והבכי סימן לעצב.
*
קס מַעֲשֶׂה בְּרַ' עֲקִיבָא שֶׁקָּרָא לוֹ הַחַזָּן בָּרַבִּים לַעֲמֹד וְלִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וְלֹא עָמַד. אַחַר שֶׁנִּפְטְרוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת הִתְחִיל מְפַיֵּס לַתַּלְמִידִים. אָמַר לָהֶם: יָבוֹא עָלַי, אִם מֵרוּחַ גַּסָּה לֹא עָמַדְתִּי וְקָרָאתִי בַּתּוֹרָה! אָמְרוּ לוֹ: וְלָמָּה לֹא עָמַד רַבִּי? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִתְקַנְתִּי אֶת עַצְמִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָךְ הִתְחִילוּ תְמֵהִים עַל מָה שֶׁאָמַר רַ' עֲקִיבָא (תנחומא יתרו, טז).
הַחַזָן – הגבאי, האחראי על הפעילות בבית הכנסת.
בָּרַבִּים – בציבור.
שֶׁנִּפְטְרוּ – יצאו.
מְפַיֵּס – מסביר את התנהגותו.
יָבוֹא עָלַי וגו’ – יחולו עלי קללות ועונשים אם עשיתי את המעשה מגאווה ויהירות.
לא הִתְקַנְתִּי אֶת עַצְמִי – לא התכוננתי כראוי (לקריאה בתורה).
הִתְחִילוּ תְּמֵהִים – על שגם חכם גדול כר' עקיבא רואה לנכון להתכונן כדי לקרוא בתורה בציבור כהלכה.
*
קסא שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' יְהוּדָה: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר הָיָה מְקַצֵּר וְעוֹלֶה, מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר; וּכְשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ – אָדָם מַנִּיחוֹ בְּזָוִית זוֹ וּמוֹצְאוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת. וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי כְּרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת (ברכות לא ע"א).
עִם הַצְבּוּר – בתור שליח ציבור (החזן).
מְקַצֵר וגו’ – מסיים במהירות את התפילה כדי לא להטריח את הציבור בהמתנה.
זָוִית – פינה.
כְּרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת – שבתוך התפילה, שנעשו בהתלהבות גדולה.
*
קסב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס, וְאֵלּוּ הֵם: בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא, אַחֵר וְרַ' עֲקִיבָא. אָמַר לָהֶם רַ' עֲקִיבָא: כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִים אֵצֶל אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, אַל תֹּאמְרוּ: מַיִם, מַיִם! מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי” (תהלים קא, ז). בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וּמֵת, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו” (שם קטז, טו). בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגַּע, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאֹתוֹ” (משלי כה, טז). אַחֵר קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת. רַ' עֲקִיבָא יָצָא בְשָׁלוֹם (חגיגה יד ע"ב).
פַּרְדֵּס – כינוי פיוטי לעולם חוכמת הנסתר.
אַחֵר – הוא אלישע בן אבויה (ראו להלן, קטע קצא).
אַל תֹּאמְרוּ וגו’ – אל תטעו בהבנת מה שאתם רואים (ולא תבחינו, למשל, בין אבן שיש שקופה לגלי מים).
נִפְגַּע – נטרפה דעתו.
“דְּבַשׁ מָצָאתָ” וגו’ – והפסוק נדרש כאומר כי אל לו לאדם לנסות ולספוג יותר ממה שהוא יכול.
קִצֵץ בְּנְטִיעוֹת – כפר בעיקרי האמונה ויצא לתרבות רעה, דבר המסומל בעקירת עצי הפרדס.
*
קסג רַ' עֲקִיבָא עָלָה בְּשָׁלוֹם וְיָרַד בְּשָׁלוֹם; וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו” (שיר השירים א, ד). וְאַף רַ' עֲקִיבָא בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדָחֳפוֹ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַנִּיחוּ לוֹ לְזָקֵן זֶה, שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי (חגיגה טו ע"ב).
עָלָה – בכניסתו לעולם המסתורין של מעלה (וראו בקטע הקודם).
לְדָחֳפוֹ – לגרשו.
רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי – רשאי לעשות שימוש באחד משמותיו המכובדים של הקב"ה (שבעזרתם עולים המיסטיקנים לעולמות עליונים).
*
קסד אָמְרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגוֹת תַּלְמִידִים הָיו לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגַּבַּת עַד אַנְטִיפַּטְרִיס, וְכֻלָּם מֵתוּ בְּחַיָּיו וּבְפֶרֶק אֶחָד, בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה. וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם, עַד שֶׁבָּא רַ' עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וְלִמֵּד תּוֹרָה לְרַ' מֵאִיר וְרַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' שִמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. אָמַר לָהֶם: רִאשׁוֹנִים לֹא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה עֵינָם צָרָה בַּתּוֹרָה זֶה לָזֶה – תְּנוּ דַּעְתְּכֶם שֶׁלֹּא תַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם. עָמְדוּ וּמִלְאוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה (יבמות סב ע“ב; בר”ר סא, ג; קה"ר יא, ו).
גַּבַּת – כנראה עיר בדרומה של ארץ יהודה.
אַנְטִיפַּטְרִיס – היא תל אפק של היום, גבולה הצפוני של ארץ יהודה.
בְּפֶרֶק אֶחָד – בזמן אחד.
עֲצֶרֶת – שבועות.
שָׁמֵם – ריק מתורה.
דָּרוֹם – אזור לוד וסביבותיה.
רִאשׁוֹנִים – אותם עשרים וארבעה אלף תלמידים.
עֵינָם צָרָה וגו’ – קינאו זה בידיעותיו של זה.
*
קסה אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּסְּפִינָה, וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁנִּשְׁבְּרָה, וְהָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ, וּמִי הוּא? רַ' עֲקִיבָא. וּכְשֶׁעָלִיתִי בַיַּבָּשָׁה, בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה. אָמַרְתִּי לוֹ: מִי הֶעֱלְךָ? אָמַר לִי: דַּף שֶׁל סְפִינָה נִזְדַּמֵּן לִי, וְכָל גַּל וְגַל שֶׁבָּא עָלַי נִעְנַעְתִּי לוֹ רֹאשִׁי (יבמות קכא ע"א).
מְהַלֵךְ – שט.
נִשְׁבְּרָה – טבעה.
דַּף – קרש שטוח.
נִעְנַעְתִּי לוֹ רֹאשִׁי – כופפתי את ראשי (והגל עבר מעלי).
*
קסו פַּעַם אַחַת הָיָה רַ' עֲקִיבָא מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. הִגִּיעַ לְמָקוֹם אֶחָד, בִּקֵּשׁ אַכְסַנְיָה וְלֹא נָתְנוּ לוֹ. אָמַר: “כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה”. הָלַךְ וְלָן בַּשָּׂדֶה. וְהָיוּ עִמּוֹ חֲמוֹר וְתַרְנְגוֹל וְנֵר. בָּא אַרְיֵה וְאָכַל אֶת הַחֲמוֹר; בָּא חָתוּל וְאָכַל אֶת הַתַּרְנְגוֹל; בָּא רוּחַ וְכִבָּה אֶת הַנֵּר, אָמַר: “כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה”. בּוֹ בַלַּיְלָה בָּאוּ גְּיָסוֹת וְשָׁבוּ אֶת בְּנֵי הָעִיר. אָמַר רַ' עֲקִיבָא: וְלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם: “כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה?!” (ברכות ס ע“ב–סא ע”א).
אַכְסַנְיָה – מקום להתארח בו.
גְּיָסוֹת – חיילי האויב או שודדים.
וְלֹא אָמַרְתִּי וגו’ – כי נר דולק, חמור נוער או תרנגול קורא היו מסגירים את ר' עקיבא לגייסות, ואף לוּ נשאר בעיר היה זה גורלו.
*
קסז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁבְעָה דְבָרִים צִוָּה רַ' עֲקִיבָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ: בְּנִי, אַל תֵּשֵׁב בְּגָבְהָהּ שֶׁל עִיר וְתִשְׁנֶה, וְאַל תָּדוּר בְּעִיר שֶׁרָאשֶׁיהָ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאַל תִּכָּנֵס לְבֵיתְךָ פִּתְאוֹם, כָּל שֶׁכֵּן לְבֵית חֲבֵרְךָ, וְאַל תִּמְנַע מִנְעָלִים מֵרַגְלֶיךָ; הַשְׁכֵּם וֶאֱכֹל בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה; וַעֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת; וֶהֱוֵי מִשְׁתַּדֵּל עִם אָדָם שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ (פסחים קיב ע"א).
גָּבְהָהּ שֶׁל עִיר – מקום שרבים העוברים והשבים בו, וקשה ללמוד בו תורה.
שֶׁרָאשֶׁיהָ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – וטרודים בתורה ולא בצורכי ציבור.
פִּתְאוֹם – במפתיע, בלא התראה.
אַל תִּמְנַע מִנְעָלִים – אל תלך יחף, שהוא דבר מגונה לתלמיד חכם.
הַשְׁכֵּם וֶאֱכֹל וגו’ – כדי שיתעכל המזון לפני שיעמוד האדם בפני חום היום או צינתו.
עֲשֵׂה שַׁבָּתְךָ וגו’ – עדיף לחוג את השבת כאילו היא יום חול (בלי סימן לחגיגיות) ולא להזדקק לצדקה.
מִשְׁתַּדֵּל – שומר על קשר טוב.
אָדָם שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ – מי שהוא בעל מזל.
*
קסח מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַ' עֲקִיבָא שֶׁחָלָה, וְלֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ, וְנִכְנַס רַ' עֲקִיבָא לְבַקְּרוֹ; וּבִשְּׁבִיל שֶׁכִּבֵּד וְרִבֵּץ לְפָנָיו – חָיָה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, הֶחֱיִיתַנִי! יָצָא רַ' עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים (נדרים מ ע"א).
בִּשְׁבִיל שֶׁכִּבֵּד וְרְבֵּץ – כיוון שטיאטא את הבית והזליף מים על הקרקע.
חָיָה – החלים.
*
קסט אָמַר רַ' עֲקִיבָא: כָּךְ הָיְתָה תְּחִלַּת תַּשְׁמִישִׁי לִפְנֵי חֲכָמִים: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָאתִי מֵת מִצְוָה וְנִטַּפַּלְתִּי בּוֹ בְּאַרְבַּעַת מִיל עַד שֶׁהֲבֵאתִיו לִמְקוֹם הַקְּבָרוֹת וּקְבַרְתִּיו. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַ' אֱלִיעֶזֶר וְאֵצֶל רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַרְתִּי לָהֶם אֶת הַדָּבָר, אָמְרוּ לִי: עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁהָיִיתָ פּוֹסֵעַ מַעֲלִין עָלֶיךָ כְּאִלּוּ שָׁפַכְתָּ דָמִים. אָמַרְתִּי: אִם בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְכַּוַּנְתִּי לִזְכּוֹת – נִתְחַיַּבְתִּי, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא נִתְכַּוַּנְתִּי לִזְכּוֹת – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זַזְתִּי מִלְּשַׁמֵּשׁ חֲכָמִים.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: מִי שֶׁלֹּא שִׁמֵּשׁ חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה (ירושלמי נזיר ז, א; שמחות ד, יט).
תַּשְׁמִישִׁי לִפְנֵי חֲכָמִים – עמידה לרשות חכמים, שהות קבועה במחיצתם כדי ללמוד את תורתם ואת דרכיהם.
מֵת מִצְוָה – שאין מי שיעסוק בקבורתו (ויש לקבור אותו במקום שהוא נמצא).
נִטְפַּלְתִּי בּוֹ – נשאתי אותו.
מִיל – כק"מ.
מַעֲלִין וגו’ – נחשב לך כאילו הרגת נפש בכך שביזית את המת.
לִזְכּוֹת – לעשות מעשה ראוי.
נִתְחַיַּבְתִּי – נמצאתי חייב בדין.
*
קע מִשִּׁשָּׁה דְבָרִים נִתְעַשֵּׁר רַ' עֲקִיבָא:
מִשֶּׁל כַּלְבָּא שָׂבוּעַ.
וּמִן אַיִל שֶׁל סְפִינָה – שֶׁכָּל סְפִינָה הָיוּ עוֹשִׂים לָהּ מִין אַיִל. פַּעַם אַחַת שְׁכָחוּהוּ עַל שְׂפַת הַיָּם. בָּא הוּא וּמְצָאוֹ.
וּמִן תֵּבָה – שֶׁפַּעַם אַחַת נָתַן אַרְבָּעָה זוּזִים לְסַפָּנִים. אָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ לִי כְּלוּם, וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא תֵּבָה עַל שְׂפַת הַיָּם, וֶהֱבִיאוּהָ לוֹ. אָמְרוּ לוֹ: יִסְתַּפֵּק רַבֵּנוּ בָּזֶה, וְנִמְצָא שֶׁהִיא מְלֵאָה דֵּינָרִין, שֶׁפַּעַם אַחַת טָבְעָה סְפִינָה שֶׁל שׁוֹדְדֵי יָם וְכָל מָמוֹנָם הָיָה מֻנָּח בְּאוֹתָהּ תֵּבָה, וְעַכְשָׁו נִמְצְאָה.
וּמִן מַטְרוֹנָה אַחַת – שֶׁפַּעַם אַחַת הֻצְרְכוּ חֲכָמִים מָמוֹן הַרְבֵּה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. וְשִׁגְּרוּ אֶת רַ' עֲקִיבָא אֵצֶל מַטְרוֹנָה אַחַת וְלָוָה מִמֶּנָּה מָמוֹן גָּדוֹל וְקָבַע לָהּ זְמַן פֵּרָעוֹן. אָמְרָה לוֹ: מִי יְהֵא עָרֵב לִי בַּדָּבָר שֶׁתִּפְרַע לִי בִּזְמַנּוֹ? אָמַר לָהּ: מִי שֶׁתִּרְצִי. אָמְרָה לוֹ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהַיָּם, שֶׁהָיָה בֵּיתָהּ עַל שְׂפַת הַיָּם. אָמַר לָהּ רַ' עֲקִיבָא: יְהֵא כָּךְ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמָן חָלָה רַ' עֲקִיבָא וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהָבִיא הַמָּמוֹן. יָצְאָה אוֹתָהּ מַטְרוֹנָה עַל שְׂפַת הַיָּם וְאָמְרָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרַ' עֲקִיבָא חוֹלֶה, וְאֵין בְּיָדוֹ לִפְרֹעַ חוֹבִי, רְאֵה שֶׁאַתָּה וְהַיָּם עֲרֵבִים בַּדָּבָר. מִיָּד הִכְנִיס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ שְׁטוּת בְּלִבָּהּ שֶׁל בַּת קֵיסָר וְנִכְנְסָה לְבֵית גְּנָזָיו וְנָטְלָה קַרְטָלִית מְלֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת וְדִינְרֵי זָהָב וְזָרְקָה לְתוֹךְ הַיָּם וּפְלָטָהּ הַיָּם עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ מַטְרוֹנָה וּנְטָלַתָּה. לְיָמִים נִתְרַפֵּא רַ' עֲקִיבָא וּבָא לוֹ אֵצֶל אוֹתָהּ מַטְרוֹנָה וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ. אָמְרָה לוֹ: יְהִי הַכֹּל שֶׁלְּךָ, שֶׁחָזַרְתִּי אֵצֶל הֶעָרֵב וְהוּא פָּרַע כָּל הַחוֹב, וְהֵילָךְ מָה שֶׁנָּתַן לִי יוֹתֵר. נָתְנָה לוֹ מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּפְטָרַתּוּ לְשָׁלוֹם.
וּמֵאִשְׁתּוֹ שֶׁל טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס – שֶׁהָיָה טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס מְפַטְפֵּט כְּנֶגֶד רַ' עֲקִיבָא, וְרַ' עֲקִיבָא מְקַפְּחוֹ בְּמִקְרָאוֹת בִּפְנֵי קֵיסָר וּמְקַנְתְּרוֹ בִּדְבָרִים. פַּעַם אַחַת בָּא לְבֵיתוֹ וּפָנָיו זוֹעֲפִים. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מִפְּנֵי מָה פָּנֶיךָ זוֹעֲפִים? אָמַר לָהּ: מִפְּנֵי רַ' עֲקִיבָא שֶׁמְּקַנְתֵּר אוֹתִי בְּכָל יוֹם בִּדְבָרִים. אָמְרָה לוֹ: תֵּן לִי רְשׁוּת וַאֲנִי אַכְשִׁילֶנּוּ, שֶׁהָיְתָה יְפַת תֹּאַר בְּיוֹתֵר. נָתַן רְשׁוּת וְנִתְקַשְּׁטָה וְהָלְכָה לָהּ אֵצֶל רַ' עֲקִיבָא. כְּשֶׁרָאָה רַ' עֲקִיבָא אוֹתָהּ רַק, שָׂחַק וּבָכָה. אָמְרָה לוֹ: מָה הֵם שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ? אָמַר לָהּ: שְׁנַיִם אֲפָרֵשׁ, שְׁלִישִׁי לֹא אֲפָרֵשׁ: רָקַקְתִּי – עַל שֶׁבָּאת מִטִּפָּה סְרוּחָה, בָּכִיתִי – עַל יֹפִי זֶה שֶׁיִּבְלֶה בָּאָרֶץ, – וּמָה שֶׁשָּׂחַק לֹא פֵּרֵשׁ. וְהוּא שָׂחַק, שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידָה לְהִתְגַּיֵּר וּלְהִנָּשֵׂא לוֹ. אָמְרָה לוֹ: כְּלוּם יֵשׁ תְּשׁוּבָה? אָמַר לָהּ: הֵן. הָלְכָה וְנִתְגַּיְּרָה וְנִשֵּׂאת לוֹ, וְהִכְנִיסָה לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה.
וּמִן קְטִיעַ בַּר שָׁלוֹם – שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְנִדּוֹן לְמִיתָה וְאָמַר: כָּל נְכָסַי לְרַ' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו (עבודה זרה י ע“ב; נדרים נ ע”א–ע“ב והפירושים המיוחסים לרש”י ולר"ן, שם).
כַּלְבָּא שָׂבוּעַ – חותנו, שנתן לו חצי ממונו (ראו קטע קמה).
אַיִל שֶׁל סְפִינָה – דמות מקושטת עשויה עץ (בדרך כלל של בעל חיים או אל), המוצבת בחרטום הספינה כסימן למזל ולהצלחה.
אַרְבָּעָה זוּזִים – סכום מועט.
כְּלוּם – דבר מה.
מַטְרוֹנָה – גבירה רומית.
זְמַן פַּרְעוֹן – להחזרת החוב.
בֵּית גְנָזָיו – מקום אוצרותיו.
קַרְטָלִית – ארגז.
חָזַרְתִּי – הלכתי.
הֵילָךְ – הא לך.
פְּטָרַתּוּ – שילחה אותו.
טוֹרנוֹסְרוּפוֹס – הוא טיניאוס רופוס, נציב רומי ביהודה בראשית המאה השנייה לספירה.
מְפַטְפֵט – טוען טענות של שטות.
מְקַפְּחוֹ וגו’ – משיב לו תשובות של טעם בעזרת פסוקי מקרא ומכעיסו.
אַכְשִׁילֶנּוּ – בעבירה עם אישה זרה.
רַק – ירק, רקק.
שָׂחַק – צחק.
אֲפָרֵשׁ – אבאר.
טִפָּה סְרוּחָה – זרע הגבר.
יִבְלֶה – יתבלה, יאבד (לאחר מותה).
יֵשׁ תְּשׁוּבָה – אפשר לתקן את דרך החיים.
קְטִיעַ בַּר שָׁלוֹם – שר רומי (שנדון למיתה על שהתגייר).
*
קעא מַעֲשֶׂה בְטוֹרְנוֹסְרוּפוֹס שֶׁשָּׁאַל אֶת רַ' עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: לָמָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָנוּ, שֶׁכָּתַב: “וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי” (מלאכי א, ג)? אָמַר לוֹ: לְמָחָר אֲנִי מְשִׁיבֶךָ. לְמָחָר אָמַר לוֹ: רַ' עֲקִיבָא, מֶה חָלַמְתָּ זֶה הַלַּיְלָה וּמָה רָאִיתָ? אָמַר לוֹ: הַלַּיְלָה רָאִיתִי בַחֲלוֹמִי שְׁנֵי כְּלָבִים, אֶחָד שְׁמוֹ רוּפוֹס וְאֶחָד שְׁמוֹ רוּפִינָא. מִיָּד כָּעַס, אָמַר לוֹ: לֹא קָרָאתָ שֵׁם כְּלָבֶיךָ אֶלָּא עַל שְׁמִי וְשֵׁם אִשְׁתִּי? נִתְחַיַּבְתָּ הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת! אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: וּמָה בֵּינְךָ לְבֵינֵיהֶם? אַתָּה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְהֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים; אַתָּה פָּרֶה וְרָבֶה וְהֵם פָּרִים וְרָבִים; אַתָּה מֵת וְהֵם מֵתִים; וְעַל שֶׁקָּרָאתִי שְׁמָם בְּשִׁמְךָ כָּעָסְתָּ; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ, מֵמִית וּמְחַיֶּה, וְאַתָּה נוֹטֵל עֵץ וְקוֹרֵא אוֹתוֹ אֱלֹהִים כִּשְׁמוֹ – לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיְהֵא שׂוֹנֵא לָכֶם, הֱוֵי – “וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי” (תנחומא תרומה, ג).
טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס – ראו בקטע הקודם.
עֵשָׂו – סמל קבוע בספרות חז"ל לרומי (ואחר כך לנצרות).
מְשִׁיבְךָ – עונה לך.
מָה חָלַמְתָּ זֶה הַלַּיְלָה – לגלג עליו: האם מצאת תשובה בלילה?
נִתְחַיַּבְתָּ וגו’ – ראוי אתה למיתה מטעם השלטון.
מָה בֵּינְךָ לְבֵינֵיהֶם – מה ההבדל בין האדם לחיה?
נוֹטֵל – לוקח.
הֱוֵי – לפיכך.
*
קעב רַ' עֲקִיבָא כְּשֶׁהָלַךְ לְרוֹמִי, שִׁגֵּר לוֹ הַשִּׁלְטוֹן שְׁתֵּי נָשִׁים יָפוֹת. רְחָצוּן וְסָכוּן וְקִשְּׁטוּן כְּכַלּוֹת חֲתָנִים, וְהָיוּ מִתְנַפְּלוֹת עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה; זֹאת אוֹמֶרֶת: חֲזֹר אֶצְלִי, וְזֹאת אוֹמֶרֶת: חֲזֹר אֶצְלִי. הָיָה יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן וּמְרַקֵּק, וְלֹא פָּנָה אֲלֵיהֶן. הָלְכוּ לָהֶן וְהִקְבִּילוּ לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן, וְאָמְרוּ לוֹ: שׁוֹוֶה לָנוּ הַמָּוֶת מִשֶּׁתִּתְּנֵנוּ לָאִישׁ הַזֶּה. שָׁלַח וְקָרָא לוֹ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָשִׂיתָ עִם הַנָּשִׁים הַלָּלוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים לְנָשִׁים – לֹא יָפוֹת הֵן? לֹא בְּנוֹת אָדָם כְּמוֹתְךָ הֵן? מִי שֶׁבָּרָא אוֹתְךָ לֹא בָּרָא אוֹתָן? אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה, רֵיחָן בָּא אֵלַי כִּבְשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּשְׁרָצִים (אדר“נ, נו”א, טז).
שִׁגֵּר לוֹ וגו’ – שלח אליו (כדי לפתותו ולביישו).
סָכוּן – משחו אותן בשמן.
חֲזֹר – בוא, התקרב.
מְרַקֵּק – יורק (ביטוי של זלזול).
הִקְבִּילוּ – קָבלו, התלוננו.
שׁוֹוֶה לָנוּ וגו’ – מוטב לנו למות ולא להיות בחברת ר' עקיבא.
*
קעג רַ' עֲקִיבָא הָיָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ הַשָּׂטָן כְּאִשָּׁה בְּרֹאשׁ הַדֶּקֶל. תָּפַס בַּדֶּקֶל וְהִתְחִיל מְטַפֵּס וְעוֹלֶה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַדֶּקֶל – הִנִּיחוֹ; אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא הִכְרִיזוּ עָלֶיךָ בָּרָקִיעַ: “הִזָּהֲרוּ בְּרַ' עֲקִיבָא וּבְתוֹרָתוֹ” – עָשִׂיתִי דָמֶיךָ שְׁתֵּי מָעִין (קידושין פא ע"א).
מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה – לועג למי שאינו יכול לכבוש את יצרו.
הִנִיחוֹ – יצר הרע הרפה ממנו.
עָשִׂיתִי דָּמֶיךָ וגו’ – הייתי קובע את מחירך לשתי פרוטות, כלומר: חייך לא היו שווים כלום.
*
קעד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֱשֶׂה בְרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְהָיָה רַ' יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי מְשָׁרְתוֹ. בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַכְנִיסִין לוֹ מַיִם בְּמִדָּה. יוֹם אֶחָד מְצָאוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הָאֲסוּרִים, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה הַיּוֹם מֵימֶיךָ מְרֻבִּים? שֶׁמָּא לַחְתֹּר בֵּית הָאֲסוּרִים אַתָּה צָרִיךְ? שָׁפַךְ חֶצְיָם וְהִנִּיחַ חֶצְיָם. כְּשֶׁבָּא אֵצֶל רַ' עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁזָּקֵן אֲנִי וְחַיַּי תְּלוּיִים בְּחַיֶּיךָ. סָח לוֹ כָּל אוֹתוֹ הַמְאֹרָע. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי מַיִם שֶׁאֶטֹּל יָדַי. אָמַר: לִשְׁתּוֹת אֵין מַגִּיעִים – לִטֹּל יָדַיִם מַגִּיעִים? אָמַר לוֹ: וּמָה אֶעֱשֶׂה? מוּטָב שֶׁאָמוּת מִיתַת עַצְמִי וְלֹא אֶעֱבֹר עַל דַּעַת חֲבֵרַי.
אָמְרוּ: לֹא טָעַם כְּלוּם עַד שֶׁהֵבִיא לוֹ מַיִם וְנָטַל יָדָיו. וּכְשֶׁשָּמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: מָה בְּזִקְנוּתוֹ כָּךְ – בְּיַלְדוּתוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה; וּמָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים כָּךְ – בְּבֵיתוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (עירובין כא ע"ב).
חָבוּשׁ – אסור.
הַגַּרְסִי – נקרא כך כנראה על שם מלאכתו בעשיית גריסים.
בְּמִדָּה – כמות מועטת.
לַחְתּר – לחפור תחת הקיר (על ידי ריכוכו במים).
חַיַּי תְּלוּיִים וגו’ – ואין לי אלא מה שאתה מביא לי, ומדוע התעכבת?
סָח – סיפר.
אֶטֹּל יָדַי – אשטוף (בלוויית ברכה) את הידיים לפני האכילה.
אֵין מַגִּיעִים – לא מספיקים.
מִיתַת עַצְמִי – מצמא.
דַּעַת חֲבֵרַי – החכמים שקבעו כי יש ליטול ידיים לפני המזון.
כָּךְ – התנהג.
בְּיַלְדוּתוֹ – בצעירותו, כשגופו היה חזק.
בְּבֵיתוֹ – בתנאים הנוחים שבביתו.
*
קעה רַ' יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר עָשָׂה עַצְמוֹ רוֹכֵל, עָבַר לִפְנֵי בֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁל רַ' עֲקִיבָא וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: מִי מְבַקֵּשׁ מְחָטִים? מִי מְבַקֵּשׁ צִנּוֹרִים? חָלְצָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ מַהוּ? הֵצִיץ לוֹ רַ' עֲקִיבָא מִן הַחַלּוֹן, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ כּוֹשִׁין? יֵשׁ לְךָ… כָּשֵׁר! (ירושלמי יבמות יב, ה).
עָשָׂה עַצְמוֹ רוֹכֵל וגו’ – כדי לעבור ליד בית האסורים ולשאול את ר' עקיבא, אגב קריאותיו של רוכל, שאלה בהלכה (בעניין חליצה).
מְבַקֵּשׁ – רוצה (לקנות).
צִנּוֹרִים – קרסים.
חָלְצָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וגו’ – האם חליצה (הוא הטקס המשחרר אישה מן החובה להינשא לאחי בעלה, אם בעלה נפטר בלא צאצאים) שנעשתה בלא עדים היא כשרה?
כּוֹשִׁין – כלי אריגה.
כָּשֵׁר – והחליצה תופסת מבחינה הלכתית (ובמשחק המילים של “כושין” ו“כשר” הבליע את התשובה).
*
קעו רַ' עֲקִיבָא הָיָה עוֹמֵד וְנִדּוֹן לִפְנֵי טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס, וְהָיָה שָׁם יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי עוֹמֵד בִּתְפִלָּה עִמּוֹ. יָרַד עָנָן וְהִקִּיפָן. אָמַר: דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁלֹּא יָרַד עָנָן וְהִקִּיף אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁמַע תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה” (איכה ג, מד) (איכ"ר לפסוק).
נְדּוֹן – במשפט.
טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס – ראו קטע קע.
הַגַּרְסִי – ראו קטע קעד.
אָמַר – ר' יהושע.
“סַכֹּתָה” – דורש מילה זו מלשון מסך, החוסם את התפילה.
קעז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת, שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. בָּא פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ לְרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בְּרַבִּים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת? אָמַר לוֹ: אַתָּה פַּפּוֹס, שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ חָכָם אָתָּה – אִי אַתָּה אֶלָּא טִפֵּשׁ! אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְשׁוּעָל, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְרָאָה דָּגִים שֶׁהָיוּ רָצִים לְכָאן וּלְכָאן, אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי הָרְשָׁתוֹת וְהַמִּכְמוֹרוֹת שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָה וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם, כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי וַאֲבוֹתֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא, שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת – אִי אַתָּה אֶלָּא טִפֵּשׁ! וּמָה בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ אָנוּ מִתְיָרְאִים, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ – לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְאַף אָנוּ כָּךְ: בִּזְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ: “כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ” (דברים ל, כ) – אָנוּ מִתְיָרְאִים, אִם אָנוּ פוֹסְקִין מִדִּבְרֵי תוֹרָה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶתְּפָסוּהוּ לְרַ' עֲקִיבָא וַחֲבָשׁוּהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְתָפְסוּ לְפַפּוֹס בֶּן יְהוּדָה וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: "פַּפּוֹס! מִי הֱבִיאֲךָ לְכָאן? אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, רַ' עֲקִיבָא, שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְפַפּוֹס, שֶׁנִּתְפַּס עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים!
בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַ' עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִין אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מִתְכַּוֵּן לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, עַד כָּאן? אָמַר לָהֶם: כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה: “וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ” (דברים ו, ה) – וַאֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתְךָ; אָמַרְתִּי: מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ! וְעַכְשָׁו שֶׁבָּא לְיָדִי – לֹא אֲקַיְּמֶנּוּ? הָיָה מַאֲרִיךְ בְּ“אֶחָד” עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּ“אֶחָד”. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַשְׁרֶיךָ, רַ' עֲקִיבָא, שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּ“אֶחָד”; אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ? “מִמְתִים יָדְךָ, ה', מִמְתִים מֵחֶלֶד” (תהלים יז, יד). אָמַר לָהֶם: “חֶלְקָם בַּחַיִּים” (שם). יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, רַ' עֲקִיבָא, שֶׁאַתָּה מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא! (ברכות סא ע"ב).
גָּזְרָה מַלְכוּת – השלטון הרומי ציווה.
אִי – אין, האם לא.
רָצִים – מתרוצצים.
מִכְמוֹרוֹת – מלכודות לתפיסת דגים.
בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ – במים.
בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ – על היבשה.
חֲבָשׁוּהוּ – אסרו אותו.
דְּבָרִים בְּטֵלִים – דברי חולין שאינם דברי תורה.
קְרִיאַת שְׁמַע – הנאמרת פעמיים ביום ובראשה הפסוק “שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד”.
סוֹרְקִין – שורטים ופוצעים.
לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם – על ידי קריאת שמע.
עַד כָּאן – גם בשעת ייסורי מוות אתה קורא קריאת שמע?
מִצְטַעֵר וגו’ – מתקשה בהבנתו המלאה של הפסוק (שביאר בו את “בכל נפשך” כנכונות למות על קידוש השם).
יָבוֹא לְיָדִי – יזדמן לי (לממש בפועל את האמור בפסוק).
בְּ“אֶחָד” – באמירת המילה “אחד” שבפסוק.
זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ? – האם זה השכר הראוי למי שמסר עצמו למען התורה?
“מִמְתִים” וגו’ – והפסוק נדרש כאומר כי ראוי היה לר' עקיבא למות מידיו של ה' (ולא מידי הרומאים).
“חֶלְקָם בַּחַיִּים” – מקום מוכן לר' עקיבא (והדומים לו) בחיי העולם הבא.
מְזֻמָּן – מיועד.
*
קעח כְּשֶׁהָיָה רַ' עֲקִיבָא חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, נִפְטַר מִמֶּנּוּ תַּלְמִידוֹ וּמְשַׁמְּשׁוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי וְהָלַך לְבֵיתוֹ. בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְעָמַד עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי! אָמַר לוֹ: כְּלוּם אַתָּה צָרִיךְ? אָמַר לוֹ: וּמִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: כּוֹהֵן אָנִי וּבָאתִי לוֹמַר לְךָ, שֶׁרַ' עֲקִיבָא מֵת בְּבֵית הָאֲסוּרִים. מִיָּד הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לְבֵית הָאֲסוּרִים וּמָצְאוּ פֶּתַח שַׁעַר בֵּית הָאֲסוּרִים פָּתוּחַ וְשַׂר בֵּית הַסֹּהַר יָשֵׁן וְכָל הָאֲסוּרִים יְשֵׁנִים. הִשְׁכִּיבוּ אֶת רַ' עֲקִיבָא עַל הַמִּטָּה וְיָצְאוּ. מִיָּד נִטְפַּל אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וּנְטָלוֹ עַל כְּתֵפָיו. כְּשֶׁרָאָה רַ' יְהוֹשֻׁעַ כָּךְ, אָמַר לוֹ לְאֵלִיָּהוּ: רַבִּי, וַהֲלֹא אֶמֶשׁ אָמַרְתָּ לִּי, שֶׁכּוֹהֵן אַתָּה, וְכוֹהֵן אָסוּר לִטַּמֵּא בְּמֵת? אָמַר לוֹ: דַּיֶּךָ, רַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּנִי, חָס וְשָׁלוֹם, שֶאֵין טֻמְאָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאַף לֹא בְּתַלְמִידֵיהֶם. וְהָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ כָּל הַלָּיְלָה, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְטֶטְרַפִּילוֹן שֶׁל קַצְרָה; כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם, עָלוּ שָׁלוֹשׁ מַעֲלוֹת וְיָרְדוּ שָׁלֹוֹש מַעֲלוֹת, וְנִפְתְּחָה מְעָרָה לִפְנֵיהֶם, וְרָאוּ שָׁם כִּסֵּא וְסַפְסָל וְשֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה, וְהִשְׁכִּיבוּ אֶת רַ' עֲקִיבָא עַל הַמִּטָּה וְיָצְאוּ. וְכֵיוָן שֶׁיָּצְאוּ, נִסְתְּמָה הַמְּעָרָה וְדָלַק הַנֵּר בַּמְּנוֹרָה. וּכְשֶׁרָאָה אֵלִיָּהוּ כָּךְ, פָּתַח וְאָמָר: אַשְׁרֵיכֶם צַדִּיקִים, וְאַשְׁרֵיכֶם עֲמֵלֵי תוֹרָה, וְאַשְׁרֵיכֶם יִרְאֵי אֱלוֹהִים, שֶׁגָּנוּז וְטָמוּן לָכֶם וּמְשֻׁמָּר לָכֶם מָקוֹם בְּגַן עֵדֶן לְעָתִיד לָבוֹא! אַשְׁרֶיךָ, רַ' עֲקִיבָא, שֶׁנִּמְצָא לְךָ מְלוֹן עֶרֶב בִּשְׁעַת מִיתָתְךָ! (מדמ“ש ט, ב; ילק”ש שם, תתקמד).
רַ' יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי – ראו קטע קעד.
כְּלוּם וגו’ – האם אתה צריך לדבר כלשהו ממני?
כּוֹהֵן אֲנִי – על פי המסורת שאליהו הוא פינחס בן אלעזר הכוהן.
מִטָּה – לנשיאת המת.
נִטְפַּל וגו’ – התקרב אל ר' עקיבא ושם אותו על כתפו.
כּוֹהֵן אָסוּר לְטַמֵא בְּמֵת – על פי דין התורה (ויקרא כא, א).
דַּיֶּךָ – די לך.
טֶטְרַפִּילוֹן שֶׁל קַצְרָה – נראה שהכוונה לשער שהיו בו ארבעה עמודים (ביוונית: טטרפילון) באזור קיסריה.
מַעֲלוֹת – מדרגות.
וְדָלַק הַנֵּר – מאליו.
מְלוֹן עֶרֶב – מקום מכובד למנוחה.
*
קעט מִשֶּׁמֵּת רַ' עֲקִיבָא בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, בָּטְלוּ זְרוֹעֵי תוֹרָה וְנִסְתַּתְּמוּ מַעְיְנוֹת הַחָכְמָה (סוטה מט ע“א–ע”ב).
בָּטְלוּ זְרוֹעֵי תוֹרָה – נחלש כוח היצירה בלימוד התורה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.