לְאָדָם אֶחָד הָיָה בֵּן יָחִיד חָבִיב עָלָיו כְּנַפְשׁוֹ. הָיָה מְשַׁנֵּן לוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם דִבְרֵי קֹהֶלֶת: “שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל־פְּנֵי הַמַּיִם”.
לְיָמִים חָלָה הָאִישׁ אֶת חָלְיוֹ וָמֵת. וְהַבֵּן לֹא יָכֹל לִשְׁכֹּחַ אֶת אָבִיו וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ נַחַת רוּחַ בְּעוֹלַם הָאֱמֶת. זָכַר אֶת הַפָּסוּק שֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ תָּמִיד וְהָיָה לוֹקֵחַ בְּכָל יוֹם כִּכַּר לֶחֶם מִן הַנַּחְתּוֹם בַּשּׁוּק, הוֹלֵךְ אֶל הַיָּם וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ הַמַּיִם.
פַּעַם אַחַת נִזְדַמֵּן לוֹ זָקֵן אֶחָד. שְׁאֵלוֹ הַזָּקֵן: מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶה בְּיָדְךָ?
עָנָה לוֹ: כָּךְ לִמְּדַנִי אָבִי, עָלָיו הַשָׁלוֹם: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל־פְּנֵי הַמַּיִם.
אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ שֶׁאַתָּה מְקַיֵּם תּוֹרַת אָבִיךָ. בִּזְכוּת זוֹ יִתְקַיֵּם בְּךָ סוֹף הַפָּסוּק: “בְּרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ”.
אָמַר וְהָלַךְ לוֹ.
וְהַבֵּן נָשָׂא אִשָּׁה וְהוֹלִיד בָּנִים וְלֹא שִׁנָּה מִמִּנְהָגוֹ זֶה אֲפִלוּ יוֹם אֶחָד.
וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם בַּיָּם שֶׁהָאִישׁ זוֹרֵק אֶת הַכִּכָּר הָיָה מְזֻמָּן דָג אֶחָד, שֶׁהָיָה קוֹלְטָהּ וּבוֹלְעָהּ סָמוּךְ לִנְפִילָתָהּ. מֵרֹב אֲכִילַת הַפַּת גָדַל אוֹתוֹ דָג וְנַעֲשָׂה שָׁמֵן וּבָרִיא מְאֹד וְהָיָה מְצַעֵר אֶת אֶחָיו הַדָּגִים, שֶׁהָיָה תוֹפְסָם לְקִנּוּחַ סְעֻדָּה. וְלֹא יָכְלוּ הַדָּגִים לְהִתְקַיֵּם מִפָּנָיו.
נִתְקַבְּצוּ כָּל הַדָּגִים שֶׁבַּיָּם וּבָאוּ אֵצֶל לִוְיָתָן מַלְכָּם וְאָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, יֵשׁ כָּאן דָג גָדוֹל וְשָׁמֵן, כֹּחוֹ בְּמָתְנָיו וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִּטְנוֹ, וּבְכָל יוֹם הוּא טוֹרֵף מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים בַּבֹּקֶר וּשְׁלשִׁים בָּעֶרֶב, וְתַאֲוָתוֹ גוֹבֶרֶת, וְאִם לֹא תַעֲמֹד לָנוּ, אֵין לָנוּ פְּלֵיטָה.
מִיָּד שָׁלַח לִוְיָתָן שֶׁיָּבוֹא לְפָנָיו. שָׁלַח דָג אֶחָד וַאֲכָלוֹ, שָׁלַח דָג שֵׁנִי וַאֲכָלוֹ, וְכֵן עָשָׂה הַדָּג לְכַמָּה שְׁלִיחִים שֶׁשָּׁלַח לִוְיָתָן, עַד שֶׁעָזַב לִוְיָתָן אֶת מְקוֹם מִשְׁכָּנוֹ בְּקַרְקַע הַיָּם וּבָא אֶצְלוֹ בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ. נָתַן בּוֹ עַיִן זוֹעֶמֶת וְשָׁאַל: הֵיכָן גָדַלְתָּ וְשָׁמַנְתָּ כָּל־כָּךְ?
אָמַר לוֹ: עַל שְׂפַת הַיָּם.
אָמַר לוֹ לִוְיָתָן: הַלָּלוּ שֶׁעוֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיָּם אֵינָם גְדוֹלִים, וְאַתָּה שֶׁעוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיָּם, בַּמָּקוֹם שֶׁהַמַיִם רְדוּדִים, כָּךְ? אָמַר לוֹ: הֵן. יֵשׁ בַּיַּבָּשָׁה אָדָם אֶחָד, שֶׁמֵּבִיא לִי בְּכָל יוֹם כִּכַּר לֶחֶם וַאֲנִי אוֹכְלָהּ וְהִיא מַרְחִיבָה בֵּית־בְּלִיעָתִי וּמַרְבָּה תַּאֲבוֹנִי וַאֲנִי בּוֹלֵעַ בַּבֹּקֶר עֶשְׂרִים דָגִים וּבָעֶרֶב שְׁלֹשִׁים, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי כָּךְ.
אָמַר לוֹ לִוְיָתָן: מִפְּנֵי מָה אַתָּה טוֹרֵף אַחֶיךָ?
אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהֵם עוֹבְרִים עַל פָּנַי וַאֲנִי רוֹאָם שֶׁהֵם חַלָּשִׁים וְטוֹבִים לְמַאֲכָל – אֲנִי טוֹרְפָם וְאוֹכְלָם. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: “וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם”.
כָּעַס עָלָיו לִוְיָתָן וְצִוָּהוּ שֶׁיֵּלֵךְ וְיָבִיא לְפָנָיו אוֹתוֹ אָדָם. אָמַר לוֹ: לְמָחָר כְּשֶׁיָּבִיא לִי אֶת מְנָתִי אֲנִי תוֹפְסוֹ וּמְבִיאוֹ לְפָנֶיךָ.
מִיָּד הָלַךְ הַדָּג וְחָפַר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהָאִישׁ הָיָה נוֹהֵג לָבוֹא, וְעָשָׂה מְחִלָּה גְדוֹלָה וְהִכְנִיס אֶת פִּיו לְתוֹךְ הַמְחִלָּה וְכִסָהוּ בְּחוֹל שֶׁלֹא יְהֵא נִכָּר.
לְמָחָר בָּא הָאִישׁ כְּמִנְהָגוֹ וְעָמַד עַל אוֹתוֹ מָקוֹם. פָּתַח הַדָּג אֶת פִּיו וְיָרַד לְתוֹכוֹ הַחוֹל עִם הָאִישׁ וְהַדָּג בְּלָעוֹ אֶל קִרְבּוֹ. הִכָּה בִּזְנָבוֹ בַּיָּם, שָׂחָה וּבָא לִפְנֵי לִוְיָתָן.
אָמַר לוֹ לִוְיָתָן: הָקֵא אוֹתוֹ.
הֱקִיאוֹ מִפִּיו וְנָפַל בְּפִיו שֶׁל לִוְיָתָן. וּפִיו שֶׁל לִוְיָתָן כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, וְהָאִישׁ עָמַד בְּתוֹכוֹ וְלֹא מִלֵּא בְּקוֹמָתוֹ אֶת כֻּלּוֹ.
אָמַר לוֹ לִוְיָתָן לָאִישׁ: מַה לְּךָ שֶׁזָּרַקְתָּ לַחְמְךָ בַּמַּיִם, וְאֵין בְּנֵי־אָדָם נוֹהֲגִים כֵּן?
אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁלִּמְּדַנִי אָבִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּכָל יוֹם: “שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמַּיִם” וְרָצִיתִי לְקַיֵּם תּוֹרַת אָבִי.
כְּשֶׁשָּׁמַע לִוְיָתָן כָּךְ, הוֹצִיאוֹ מִפִּיו וְהֶעֱמִידוֹ בְּתוֹךְ נֵד שֶׁל מַיִם כְּמוֹ בְּתוֹךְ חֻפָּה שֶׁל סַפִּיר, נְשָׁקוֹ עַל פִּיו וְלִמְּדוֹ כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אַחַר זְרָקוֹ כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה וְהִפִּילוֹ בְּמִדְבָּר שֶׁל חוֹל, בְּמָקוֹם שֶׁלֹא דָרְכוּ שָׁם בְּנֵי־אָדָם.
וּכְשֶׁנָּפַל הָיָה עָיֵף מְאֹד, וּכְשֶׁפָּקַח עֵינָיו מְעַט רָאָה שְׁנֵי עוֹרְבִים פּוֹרְחִים עָלָיו בְּעִגּוּל, וְהַקָּטָן אוֹמֵר לַגָּדוֹל: אָבִי, אָדָם זֶה חַי אוֹ מֵת?
אָמַר הַגָּדוֹל: אֵינִי יוֹדֵעַ, בְּנִי.
אָמַר לוֹ: אֵרֵד עָלָיו וְאֶקֹּר אֶת עֵינָיו, שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל עֵינֵי בְּנֵי־אָדָם.
אָמַר הָאָב: אַל תֵּרֵד, בְּנִי, שֶׁמָּא הוּא חַי וְיִתְפֹּס בְּךָ.
וְהַבֵּן בְּשֶׁלּוֹ: אֵרֵד וְאֹכַל אֶת עֵינָיו, אֵינִי יָכוֹל לִכְבּשׁ תַּאֲוָתִי.
מִיָּד יָרַד. וְהָאִישׁ שֶׁלִּוְיָתָן לִמְּדוֹ כָּל לָשׁוֹן שֶׁבָּעוֹלָם הָיָה מֵבִין מַה שֶּׁדִּבְּרוּ זֶה עִם זֶה, וּכְשֶׁעָמַד הָעוֹרֵב עַל מִצְחוֹ מִיָּד פָּשַׁט יָדוֹ וּתְפָסוֹ בְּרַגְלָיו. צָעַק הָעוֹרֵב אֶל אָבִיו: אוֹי, אָבִי, נְתָנַנִי ד' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם.
וְהָאָב שֶׁשָּׁמַע צָרַת בְּנוֹ הָיָה צוֹוֵחַ וּבוֹכֶה: אוֹי לִי עַל בְּנִי, אוֹי לִי עַל בְּנִי! מִי יַצִילֶנּוּ מִיָּדוֹ שֶׁל זֶה?
וְאֶל הָאִישׁ פָּנָה וְצָוַח: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁמַע לְשׁוֹנִי! דַע לְךָ, שֶׁאָם תַּחְפֹּר תַּחְתֶּיךָ, תִּמְצָא גֶנֶז שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ.
מִיָּד הִנִּיחַ הָאִישׁ אֶת רַגְלֵי הָעוֹרֵב. עָמַד עַל בִּרְכָּיו וְחָפַר בְּיָדָיו תַּחְתָּיו עַד שֶׁמָּצָא תֵּבָה מְלֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת. הַקְּטַנָּה כְּפוֹל וְהַגְדוֹלָה כְּבֵיצַת הָאַוָּז.
טָעַן אֶת הַתֵּבָה עַל גַבּוֹ וְהָיָה הוֹלֵךְ בַּחוֹל וְזֵעָתוֹ נִגֶרֶת עַל פָּנָיו וְעַל לִבּוֹ וְרַגְלָיו כּוֹשְׁלוֹת מֵרֹב הַמָּשָּׂא.
נִזְדַמֵּן לוֹ אֲרִי. אָמַר לָאֲרִי: אֲנִי שְׁלִיחוֹ שֶׁל לִוְיָתָן מֶלֶךְ הַדָּגִים וְנוֹשֵׂא בְּמִצְוָתוֹ אוֹצָר לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. אִם אַתָּה בַּעַל בְּרִיתוֹ שֶׁל מַלְכִּי, עָזְרֵנִי נָא לְהָבִיא אֶת הָאוֹצָר לִמְקוֹמוֹ.
שָׁמַע הָאֲרִי אֶת הָאִישׁ מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הָאֲרָיוֹת, הָיָה מִדַּיֵּן בְּנַפְשׁוֹ: “הַיוֹם אֲנִי עוֹשֶׂה טוֹבָה לְלִוְיָתָן, מָחָר הוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה לִי”.
אָמַר לָאִישׁ: טְעַן אֶת הַתֵּבָה עַל גַבִּי וְשֵׁב עָלֶיהָ וַעֲצֹם עֵינֶיךָ מִפְּנֵי אֲבַק הַחוֹל.
עָשָׂה הָאִישׁ כְּמוֹ שֶׁצִוָּהוּ הָאֲרִי.
עָשָׂה הָאֲרִי אֶת רַגְלָיו כַּבְּרָקִים וְהָיָה רָץ בַּמִּדְבָּר, עַד שֶׁנִּרְאָה כְּעַמּוּד שֶׁל חוֹל מְמַהֵר לָרוּץ. אֲבָל עֵינֵי הָאִישׁ הָיוּ עֲצוּמוֹת וְלֹא נִזַּק.
כְּשֶׁעָמַד הָאֲרִי מֵרוּץ וְהָאִישׁ פָּקַח אֶת עֵינָיו, רָאָה אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם יִשּׁוּב וְלִפְנֵי בֵּיתוֹ.
יָרַד וּפָרַק אֶת הַתֵּבָה מֵעַל גַב הָאֲרִי, וְהָאֲרִי הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְחָזַר לַמִּדְבָּר.
נִתְעַשֵּׁר הָאִישׁ עשֶׁר רָב, וְגַם בָּנָיו הָיוּ עֲשִׁירִים גְדוֹלִים עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.
וְכָךְ נִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק שֶׁלִּמְּדוֹ אָבִיו בִּמְלוֹאוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.