בחג השבועות תשמ"ז, כמה חודשים לפני פטירתו, כשכבר היה חולה מאד, תרגם אבא קובנר שניים משיריה של המשוררת מרים אוליאַנובר מיידיש לעברית. התרגום נעשה על פי בקשתו והפצרתו של ידידו הטוב, זאב עמרמי, ממייסדי קיבוץ עין החורש.

וכך כותב זאב עמרמי ז"ל על התרגום:

והנה תשובתו של אבא קובנר:

קופת הבשמים

מרים אוליאַנובר, משוררת היידיש, היתה ילידת לודז' שבפולין, שנרצחה באושוויץ. היא הייתה בין שתי מלחמות העולם תופעה מיוחדת בשירה היידית, משהו בדומה לזלדה בשירה העברית. בעוד רובי הסופרים והמשוררים בשפת יידיש פורצים שערים וחלונות אל הספרות המודרנית, האירופית, על זרמי המודרנה למיניהם, פילסה לה מרים אוליאנובר שביל משלה. מהמיית לבה ששפע שירה באורח טבעי, קרוב קרוב לשירה העממית, שהיא תשתית כל שירה של עם החי על מילאת. לספרה היחיד שראה אור בחייה, (1922), הקדים דברים דוד פרישמן, ובה (בהקדמה) הוא אומר: “שירתה של מרים אוליאנובר איננה בבחינת פרח־הלוטוס מחופיו הרחוקים של נהר הגנגס, היא נושאת את ריחה הפשוט והצנוע של קופסת הבשמים שירשנו מסבא וסבתא”.

ואילו קובנר כתב עוד: ולזאב ידידי אומר: זאב, שכמוהו כמעטים בתוכנו, עדיין נושא בנחיריו את ריחה האינטימי של קופסת הבשמים מבית, ביקש לתרגם שניים משיריה, אינני יודע לשם איזו כוונה. אולי בלי כל כוונה? למעט הרצון לנשום עוד פעם את ריחו של שולחן הבית שאיננו, ולוּא בתרגומו לעברית, שריחה היום אחר ורחוק. בזכותו אני מביא את שני התרגומים שעשיתי, לפי בקשתו, במוצאי חג השבועות, שהוא כידוע זמן מועד לתיקון.

ועל החתום: ק. אבא

יין הבדלה

שי לזאב עמרמי, המתרגם.

כְּבָר כּוּלָם שָׁתוּ מִיֵין הַהַבְדָלָה –

תְנִי גַם לִי טִיפָּה מִגְבִיעֵךְ!

מַזְהִירָה אוֹתִי סַבְתָא בְּלָשׁוֹן רַכָּה:

יַלְדָתִי־לִבָּתִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ!

רְאִי הוּזְהַרְת, וְלֹא תִשְׁתֶה בְּתוּלָה

מִיֵין הַבְדָלָה פֶּן יִצְמַח לָה זָקָן –

כָּך כָּתוּב בַּדַּפִּים הַקְדוֹשִׁים

שֶׁבְּאָרוֹן הַסְפָרִים הַיָשָׁן!

מֵרוֹב פַּחַד כָּשַׁלְתִי נָפַלְתִי

מְמַשֶׁשֶׁת אֶת סַנְטֵרִי וּפִימָתִי,

תוֹדָה לָאֵל! סַנְטֵרִי צַח וּבְתוּלִי

רַק נִתְחַדֵד הַמִסְכֵּן מֵרוֹב אֵימָתִי.

מיידיש: ק. אבא, שבועות, תשמ"ז.

נערות שלוש

נְעָרוֹת שָׁלוֹש זוֹהֲרוֹת כְּזָהָב

הִתְחָרוּ בֵּינֵיהֶן, אוֹצָרָה שֶׁל מִי גָדוֹל יוֹתֵר וְרָב!

"צְעִיף יֵשׁ לִי – קָפְצָה בְּרֹאשׁ הָאַחַת – מָלֵא פְּרָחִים

וְכוֹכָבִים מְצוּיָרִים, הוֹרִישָׁה לִי סַבְתָא־רַבָּתִי".

"וְלִי הוֹרִישָׁה סַבְתָא־רַבָּתִי – הִתְפָּאֲרָה הַשְׁנִיָה –

מַחַט קְסָמִים מְצוּפָּה יַהֲלוֹמִים!"

וְרַק הַשְׁלִישִׁית צַחֲקָה בַּחֲשָׁאִי, וּבַלָאט

פָּתְחָה אֶת דֶלֶת הַחֶדֶר הַמְיוּחָד:

רְאוּ! לְמִי יֵשׁ עוֹד אוֹצָר יָקָר וּמַרְשִׁים

כְּמוֹ סַבְתָא־רַבָּתִי שֶׁלִי – עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים!"

מיידיש: ק. אבא, שבועות, תשמ"ז

הערת המלביה"ד:

מרים אוליאַנובר (1894–1944) משוררת היידיש נרצחה בכבשני אושוויץ, לאחר שהובאה מגטו לודז' בשנת 1944. היא נולדה בעיר לודז' בבית מסורתי. קיבלה חינוך מסורתי וסיימה שם את ביה"ס העממי. החל משנת 1916 החלה לפרסם משיריה, קודם בעתון שבו עבדה, “לודז’ער טאגבלאט”, היומון של לודז', ואחר כך כינסה אותם בקונטרס בשם “געזאנגען”, שירים, 1920. מבקרי הספרות של אותה התקופה כתבו, ששיריה הצטיינו בנוסח עממי ובטבעיות ובנעימות, שלא היו כמוהם בשירת היידיש של התקופה.

בעת הכיבוש הנאצי והקמת הגטו בלודז‘, נגזרו גזרות קשות מאד על תושביו. אך הפעילות התרבותית נמשכה. הפעילות התרבותית הזו הייתה מסוכנת ובלתי חוקית. חוג של סופרים ומשוררים יהודים התרכז סביב המשוררת מרים אוליאנובר. ביניהם היו: הסופר ישעיהו שפיגל, הסופר והעתונאי יוסף זלקוביץ’, המשורר ש"ב שייביץ, המשוררת והסופרת חוה רוזנפארב והמשוררת והסופרת רבקה קויאטקובסקי ואחרים. החוג המשיך בפעילותו בכל שנות קיום הגטו, עד להשמדה הסופית בשנת 1944.

מרים אוליאנובר ושירתה מוזכרות בכתביו של יצחק קצנלסון וכן אצל י. י. טרונק. וכן הובאו משיריה באנתולוגיה הגדולה של משוררות יידיש, של ע. קורמאן.

תרגום שיריה מצטרף לתרגומים קודמים שתרגם אבא קובנר מיידיש. ובהם שירו של אברהם סוצקבר “אחי התאום”, שנדפס בשעתו ב“משא”, מוסף “דבר”, אפריל 1986. והשיר “הפרפרון”, שנדפס ב“כינוס דומיות”, מאת אברהם סוצקבר, עם עובד 2005.

ספרה של מרים אוליאַנובר, “דער באבעס אוצר”, נדפס לראשונה בורשה, בדפוס האחים לוין אפשטיין, ושותפים, בשנת 1922. הספר תורגם לעברית בידי המשורר והמתרגם יהושע טן־פי, בשם “האוצר של הסבתא”, דברי הקדמה מאת דב סדן, דוד פרישמן, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ה 1975. יש להניח שלא ידעו על כך בשנת 1987, לא זאב עמרמי שהזמין את התרגום והמתרגם אבא קובנר. אני מניח שאילו קובנר היה יודע על התרגום של טן־פי, היה שולח את זאב עמרמי ישר אל ספרו. אבל אפשר שדווקא בשל אי־ידיעה זו, הרווחנו את שני התרגומים.

נספח

שני השירים בתרגומו של יהושע טן־פי, מתוך הספר “האוצר של הסבתא”, מוסד הרב קוק, תשל"ה 1975.

יין הבדלה

עִם כֻּלָּם אֶשְׁתֶּה גַם אָנִי

מִיֵּין הַהַבְדָּלָה טִפָּה.

סַבְתָּא חֲמוּדָה תֹּאמַר לִי:

"לְאַט לָךְ, יַלְדָּתִי, יַלְדָּה,

אִם נַעֲרָה תִשְׁתֶּה הַיַּיִן,

לְפֶתַע לָהּ זָקָן יִצְמַח –

בַּסְּפָרִים שֶׁבָּאָרוֹן־שָׁם

אַתְּ תִּמְצִי כָּתוּב זֹאת כָּךְ".

וַאֲנִי אָז מִתְחַלְחֶלֶת,

אֶל סַנְטֵרִי אֶשְׁלַח הַיָּד:

תּוֹדָה לָאֵל!… רַךְ, נַשְׁיִי הוּא,

רַק מִפַּחַד מְחֻדָּד.

שכיות חמדה

שָׁלוֹשׁ בַּחוּרוֹת כְּזָהָב יָפוֹת

בִּשְׂכִיּוֹת־חֶמְדָּה שֶׁבְּיָדָן מִתְגָּאוֹת:

"לִי יֵשׁ מִטְפַּחַת־רֹאשׁ – הָאַחַת מִתְגָּאָה,

מֵאֵם־הַסַּבְתָּא לְיָדִי הִיא בָּאָה".

"לִי יֵשׁ סִכַּת־מַחַט – הַשְׁנִיָּה מִתְפָּאֶרֶת,

מֵאֵם־הַסַּבְתָּא, יַהֲלוֹמִים מְעֻטֶרֶת".

וְרַק הַשְּׁלִישִׁית בְּלַחַשׁ מִצְטַחֶקֶת

וּפוֹתַחַת אֶת הַצֹּהַר בְּשֶׁקֶט:

"הָאוֹצַר הַגָּדוֹל בְּבֵיתִי מִתְגוֹרֵר –

אֵם־הַסַּבְתָּא עַצְמָהּ בַּת־מֵאָה וְיוֹתֵר!"

תודתי לצביה רותם, מארכיון קיבוץ עין החורש.

ולרפי ויזר, מבית הספרים הלאומי בירושלים.

אוקטובר 2007

סתיו תשס"ז