ראי – זכוכית פשוטה וקרה, שבה משתקפת צורת כל דבר: לוח חלק המחקה את כל הנעשה לפניו. אכן אין אשר יערוך כיאות את ערכו הגדול ואת תכונתו הנפלאה.
ראי – צל האדם, אבל לא צלו השחור החד־גוני, אלא צלו האמתי, הבהיר, רב־הצבעים.
על־פיו יודעים בני האדם את קלסתר פניהם, צבע עיניהם, צורת גופם. לולא הוא לא היה איש יודע את פרצוף פניו עד יום מותו.
ועומדת לפני הראי כלה קודם שנכנסת לחופה והיא כוחלת ומפרכסת את פניה, מטיבה את שערותיה, מתקשטת בבגדי כלולותיה, ובהביטה אל הראי עיניה נוהרות מגיל פנימי ופניה מביעים אושר ותקוות מזהירות לעתיד.
והראי מביא גם את בשורת הזקנה. הנה נצבת לפניו אשה ועיניה מפיקות עצב ואימה, בראותה את הקמטים המסתתרים בקצה פניה, אשר עוד מעט ויצאו ויתפשטו ויגלו לעין כל, את חוטי־הכסף שהתגנבו אל תוך עבי שערותיה.
הראי שומע את מצהלות העלם החסון בעמדו לנגדו מלא כח־עלומים ובהבּיטו אל פניו הפורחים: הוא מאזין לאנחת החולה המסתכל על־פיו בפניו הדלים ופחד המות מרחף לפני עיניו.
משתמשת בו היפיפיה כל הימים מבקר עד ערב ומערב עד בקר. על פיו היא לובשת את שמלותיה ומתקשטת בתכשיטיה להוסיף יופי על יפיה. והראי בא לעזרה גם לזו, שאלהים מנע ממנה את החן ואת הקסם לצודד את העין ואת הלב…
ובבואךָ אל נשף־חשק או משתה־שמחה, ולעיניך כל ההוד והיופי שמסביב, ולאפּך יגיעו הריחות הנעימים של הבשמים והתמרוקים ונפשך תלךְ שבי אחרי העינים המבריקות, הפנים המאירים והבגדים המפוארים – וידעת כי חלק גדול לראי בכל אלה…
ומלוה הוא, הראי, את האדם כל ימי חייו בּכל אשר יפנה כצל היא מחקה את מעשי האיש, נדנודיו, תנועותיו, העויותיו, חיי האיש נשנים שתי פּעמים: בּו בעצמו ובראי…
ובמות האדם ובא הקץ גם לחיים שבראי… ואז – הופכים את פניו אל הקיר – –
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.