ביום האחד במאי – חג העבודה וחג העובדים, חג בו הפועל העברי בארץ יחד עם הפועלים המאורגנים שבכל העמים שואל לנתיבות עולם, אותו עולם הגאולה והשלוה של האדם – יש צורך לשוחח על שפתנו העברית, הקמה לתחיה בפיו של הפועל העברי בארץ, אשר נעשתה לאחד הגורמים המגבירים את אחדותו והמחזקים בו את אמונו בכוחות עצמו ובכוחות חברתו המאורגנת.
הפועל העברי נושא את דגל תחיית השפה בארץ זה 20 שנה. עוד במשך השנים שהפועלים העברים היו מרוכזים רק במושבות ורק במספר מאות או אפילו עשרות אנשים – כבר יצרו שם את גרעיני החברה העברית, והיוו בפתח־תקוה, ברחובות, בסג’רה חוגים קבועים של פועלים ופועלות עברים, אשר יחד עם המלחמה בעד העבודה העברית היו נלחמים גם את מלחמת השפה העברית בתוך הסביבה האיכרית. ואחר־כך, כשהגיעה השעה, והפועל העברי
יצר את סביבתו שלו, את הקבוצות הראשונות, היו אלה גם קבוצות העבודה העצמית הראשונות בארץ, וגם הקבוצות העבריות הראשונות בארץ. כן! צריך לספר לחברינו, מי ומי היו הראשונים, אשר יצרו בארץ נקודות טריטוריאליות עבריות בהחלט, נקודות ישוב אשר שפתנו העברית שלטה בהן כשפה היחידה של תושביהן, כשפת העבודה, כשפת החיים הפרטיים וכשפת החיים הציבוריים. אלה היו הפועלים והפועלות העברים! ומאז ועד היום נוצרו לנו עשרות משקי הפועלים, עשרות נקודות עבריות, אשר אלפי חברינו וחברותינו עובדים בהן וחיים את חייהם בעברית. וכשהפועל העברי בנה את החברה המאורגנת – את מפלגות הפועלים ואת ההסתדרות – הוא הכניס בהן את תחיית השפה העברית כאחד העיקרים של חייו המאורגנים, ויצר ספרות עבודה ועיתונות עבודה עברית, אשר מאות פועלים סיפרו מעל עמודיהן על יגונם וששונם בחיים החדשים, חיי העבודה, ואשר מיטב הסופרים העברים דיברו מהם אל הפועל העברי ולעם כולו.
ואמנם הפועל העברי בכפר מדבר עברית וגם רובם של פועלי העיר מדברים עברית; אמנם אלפי פועלים עברים לומדים עברית בשעורי הערב של ועדת התרבות בערים ובמושבות (בשנה הזאת לומדים למעלה מחמשת אלפים איש במוסדות ועדת התרבות, והרוב הגדול ביניהם – פועלים מבוגרים ונוער־עובד), אבל עוד נותרים מדי שנה חברים וחברות רבים, אשר אינם משתמשים באפשרויות שישנן ללמוד את השפה, ונשארים באי ידיעתה; ועוד יש חברים, אשר רכשו להם כבר ידיעה בשפתנו, אבל אינם משתמשים בה בחייהם הפרטיים, לא בעבודה, לא ברחוב ולא במשפחה. חברינו אלה משתתפים בחיינו הציבוריים, אולם השתתפותם זו היא פסיבית. חברים הם בהסתדרות ובמוסדותיה, אבל מאי־ידיעת השפה אין הם חודרים אל תכנם האמיתי של ההסתדרות ושל כל חיינו הפנימיים והציבוריים. דומה הדבר לאדם, אשר דוק פרוּש על עיניו, והוא מתוך התאמצות חושית רבה תופס רק את הקוֹנטוּרים החיצוניים של הדברים אשר לפניו.
אולם אין להשלים עם המצב הזה. לפנינו ליקוי שבחיינו הדורש את תיקונו. כשחסרים אנו עבודה, מאַמצים אנו את כל כוחותינו למען השיגה; וכשאחד מאתנו חולה, מיד דואג הוא למצבו ומתאמץ, מתוך הכרת אחריות רבה, להשיג את העזרה המדיצינית בשעתה, כדי להבריא. כן על החברים, המרגישים באי־ידיעתם את שפתנו, לדאוג לתקן את הדבר. לא ייתכן פועל בעל הכרה, נאמן ברוחו להסתדרות ולשפתו העברית, אשר לא יחשוב לו לחובה להצטרף במלוא כוחו ומחשבתו ובשפתו אל החיים הרוחניים והציבוריים של משפחת העובדים כולה.
אל יפול לבו של החבר עליו, אפילו אם הוא מתקשה בזמן הראשון בלימודו. ימשיך בלימודו, יתחיל לדבר, יתחיל לקרוא. שנים, שלושה חדשים של קושי, ואחרי זה – הדרך סלולה לפניו. אל תתיאש החברה, אשר עניני החיים הכריחוה להפסיק פעמים אחדות את הביקורים בשיעורי ערב. תבוא מחדש, ואת אשר למדה פעם תחדש עכשיו על נקלה בזכרונה (אם כי נראה לה שהיא שכחה את הכל), והיא תתקדם בלימודיה. עוד חודש־חדשיים של התאמצות – והיא תדבר ותקרא. ותמיד אפשר לשוב ולהתחיל. אף פעם לא מאוחר.
שפתנו העברית מאחדת אותנו לחברת פועלים עברית אחת, בעלת קנינים רוחניים משותפים ובעלת רצון משותף; וברצון המשותף של ציבור הפועלים כולו שמורה אחת הערובות לאחדותו המדינית ולכוחו המדיני. מלחמתנו בארץ נגד הכוחות המתנגדים לנו, ומפעלנו החיובי, המשמש מוצא לכוחות היצירה שבנו – לא ליום ולא לשנה, כי אם לדור מפני שההכרה העצמית לא נתעמקה די צרכה בלבבות כל העובדים שבעולם הנמצאים בשרותו של המעמד המנצל בחקלאות ובחרושת, במסחר ובפקידות, במשטרה ובצבא – על־כן לא עצר כוח מעמד העובדים עד היום לקום למלחמה על מתנגדיו, להתגבר עליהם ולנצח. ושקועים מיליוני העובדים בפסיביותם, בעניים ובאסונם, על העבודה המפרכת, ועל חוסר העבודה הכרוני – ועל מדווי הפירודים בינם לבין עצמם. עוד נדרשת הסברה מרובה, עבודה עצמית תרבותית של הפועל המאורגן, למען יפקח את עיניו על מצבו, ולמען תתעוררנה בו התשוקה לאחדות, האמונה בכוחותיו והאקטיביות בפעולותיו. הדברים האלה כוללים גם את הפועל העברי בארץ־ישראל, אשר הועמד בפני תעודה מיוחדת, בפני תעודה של תקומת עם לחיי עבודה בארצנו. אכן האקטיביות וההכרה העצמית שלו תלויות עקב תעודתו זאת, בין שאר הגורמים, גם הרבה מאוד מהתפתחותה של שפתנו העברית. נגביר איפוא את כוחה של שפתנו ובזאת נגביר את אחדותנו, את ארגוננו, את האקטיביות שבנו – ואת כוחנו.
תרפ"ו
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.