שַׁי לִבְנִי עִמָּנוּאֵל
לְיוֹם מְלֹאת לוֹ שְׁמֹנֶה שָׁנִים
שְׁמִינִי־עֲצֶרֶת תרפ"ד
בְּאֶחָד מִימֵי הַחֹרֶף בָּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ אֶל הַ“חֶדֶר”, בְּשָׁעָה שֶׁכֻּלָּנוּ, תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הַגְּדוֹלָה, יָשַׁבְנוּ וְחִכִּינוּ לוֹ, וּפָנָיו הָיוּ צְהֻבּוֹת וּמְאִירוֹת. הִכַּרְנוּ, כִּי בְשׂוֹרָה טוֹבָה בְּפִיו.
– עוֹד מְעַט וְיָבֹא לָכֶם חָבֵר חָדָשׁ… אַךְ זֶה הוּא תַלְמִיד… “עִלּוּי” מַמָּשׁ… פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת… בִּמְקוֹמֵנוּ אֵין כְּלָל נְעָרִים שֶׁכְּמוֹתוֹ…
הַדָּבָר הָיָה בְחֹדֶשׁ שְׁבָט, בְּאֶמְצַע הַ“זְּמָן”, וְלָכֵן הָיָה לְפֶלֶא בְעֵינֵינוּ, כִּי לְעֵת כָּזֹאת יִכָּנֵס תַּלְמִיד חָדָשׁ.
– מִי הוּא? מָה הוּא? מֵאַיִן הוּא? – תִּרְאוּ וְתֵדָעוּ.
בְּקֹצֶר רוּחַ צִפִּינוּ אֶל בֹּא הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר תֵּאַרְנוּ אוֹתוֹ בְדִמְיוֹנֵנוּ בִדְמוּת אָדָם מֵעוֹלָם אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה אֶל בְּנֵי עִירֵנוּ. עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה בְעֵינֵינוּ אֲרֻכָּה וְקָשָׁה וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְנַעַר עָטוּף בִּגְדֵי חֹרֶף, וְכוֹבַע חֹרֶף בְּרֹאשׁוֹ נִכְנַס הַבָּיְתָה.
הָרַבִּי קָם לִקְרָאתוֹ, וּבִכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ עָזַר לוֹ לִפְשֹׁט אֶת אַדַּרְתּוֹ הַחַמָּה. אַחַר כָּךְ הֶרְאָה לוֹ מָקוֹם לָשֶָבֶת אֶצְלוֹ.
אָמְנָם הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ הָיָה אִישׁ טוֹב וְנוֹחַ לְתַלְמִידָיו. אַךְ לְהִתְקָרְבוּת כָּזוֹ עוֹד לֹא זָכָה אִישׁ מֵאִתָּנוּ.
מַרְאִה הַדָּבָר הַזֶּה עוֹרֵר בְּלִבֵּנוּ לֹא רֶגֶשׁ קִנְאָה, כִּי אִם רֶגֶשׁ כָּבוֹד אֶל חֲבֵרֵנוּ הֶחָדָשׁ, שֶׁבְּוַדַּאי כַּדַּאי הוּא לְכָךְ, שֶׁהָרַבִּי עַצְמוֹ יַחֲלֹק לוֹ כָבוֹד.
וּבְעָזְבֵנוּ אֶת הַ“חֶדֶר” אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם לָלֶכֶת הַבַּיְתָה לִסְעֹד, לֹא עָרַב אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת וּלְהִכָּנֵס בִּדְבָרִים עִם הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ.
רַק הַקָּטֹן שֶׁבָּנוּ, שְׁמוּאֵל בֶּן הַקִּמְחִי, הֵעֵז פָּנָיו לִשְׁאֹל אוֹתוֹ מֵרָחוֹק:
– מַה שְׁמֶךָ?
– אַהֲרֹן – עָנָה הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ קְצָרוֹת. מִקֵּץ שָׁבוּעַ יָמִים כְּבָר הִתְרַגַּלְנוּ עִם הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכֻּלָּנוּ הִתְרָעִינוּ אִתּוֹ. לַשָּׁוְא פָּחַדְנוּ בַתְּחִלָּה מִפָּנָיו, שֶׁמָּא גְּאַוְתָּן הוּא. אַדְרַבָּה, הוּא הִתְהַלֵּךְ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּנִמּוּס וְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב אֶל הַחֲבֵרִים וּלְקָרְבָם אֵלָיו.
אַהֲרֹן הָיָה בֶן עִיר קְטַנָּה מְאֹד, הַסְּמוּכָה אֶל עִירֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר מֵת עָלָיו אָבִיו בְּרֵאשׁית הַחֹרֶף, בָּאָה אִמּוֹ הָאַלְמָנָה לָגוּר בְּעִירֵנוּ, שֶׁבָּהּ יָשְׁבוּ קְרוֹבֶיהָ וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ.
וּבַהֲבִיאָהּ אִתָּהּ אֶת בְּנָהּ הַיַּחִיד, מָסְרָה אוֹתוֹ תֵכֶף אֶל הַ“חֶדֶר” לְבַל יֵלֵךְ בָּטֵל.
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הִזְמִין אוֹתָנוּ אַהֲרֹן אֶל בֵּית אִמּוֹ. נִכְנַסְנוּ בַחֲשָׁאי. בַּבַּיִת הַקָּטֹן וְהַנָּקִי שָׂרְרָה דְמָמָה. עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל מֵעַל לְשִׁידָה מְכֻסָּה מַפָּה מָשְׁזָרָה, הָיְתָה תְלוּיָה תְמוּנַת גֶּבֶר וְעַל יָדוֹ תְמוּנַת אִשָּׁה.
– זֶה אָבִי וְזֶה אִמִּי.
פְּנֵי הָאָב הָיוּ פְנֵי תַלְמִיד חָכָם: מֵצַח רָחָב, עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּמֶבָּט עָצוּב. פְּנֵי הָאֵם הִבִּיעוּ חֲשִׁיבוּת רַבָּה, בְּשִׁבְתָּהּ נִשְׁעֲנָה עַל כִּסֵּא וְסֵפֶר בְּיָדָהּ.
– כַּמָּה יָפָה הִיא אִמֶּךָ!
צְחוֹק קַל נִרְאָה עַל שִׂפְתֵי אַהֲרֹן, צְחוֹק שֶׁל נַחַת רוּח.
– אִמִּי? הִיא יָפָה וְגַם טוֹבָה.
יָשַׁבְנוּ שָׁעָה קַלָּה שׁוֹתְקִים. פִּתְאֹם פָּנָה אֵלֵינוּ אַהֲרֹן:
– הָבָה אַרְאֶה לָכֶם אֶת “אוֹצָרִי”…
כֻּלָּנוּ נִתְעוֹרַרְנוּ. אוֹצָר? כֶּסֶף, זָהָב, אֲבָנִים טוֹבוֹת? הָלַכְנוּ אַחֲרֵי חֲבֵרֵנוּ אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי שֶׁבַּבַּיִת, הוּא חֲדַר הַמִּטּוֹת.
בְּזָוִית לְיַד כַּרְעֵי הַמִּטָּה עָמְדָה תֵבָה גְדוֹלָה סְגוּרָה עַל מַסְגֵּר.
אַהֲרֹן פָּתַח אֶת הַתֵּבָה, וְהִנֵּה הִיא מְלֵאָה סְפָרִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, מְכֹרָכִים וּמְפֻזָּרִים, יְשָׁנִים וַחֲדָשִׁים.
– אָבִי, זִכְרוֹ לִבְרָכָה, הָיָה חָכָם גָּדוֹל וְיָדַע אֶת כָּל הַסְּפָרִים עַל פֶּה… אָבִי כָתַב שִׁירִים… כְּבָר קָרָאתִי הַרְבֵּה סְפָרִים וַאֲנִי לוֹמֵד לִכְתֹּב שִׁירִים…
כֻּלָּנוּ עָמַדְנוּ לִפְנֵי בַעַל הָאוֹצָר כַּעֲנִיִּים וְדַלִּים. כַּמָּּה גָדוֹל הָיָה אָז בְּעֵינֵינוּ כְּבוֹד חֲבֵרֵנוּ הֶ“עָשִׁיר”!
וְיֵשׁ אֲשֶׁר בָּעֲרָבִים, בִּשְׁעַת בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב, בְּשָׁעָה שֶׁהָרַבִּי שֶׁלָּנוּ הָיָה הוֹלֵךְ אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ לְהִתְפַּלֵּל, וַאֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ בְּתוֹךְ הַדִּמְדּוּמִים שֶׁל בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת – הָיִינוּ כֻלָּנוּ, תַלְמִידֵי הַ“חֶדֶר”, מִתְכַּנְּסִים לְתוֹךְ כְּנוּפְיָה אַחַת, יוֹשְׁבִים צְפוּפִים זֶה אֶל זֶה, כְשֵׂיוֹת רוֹעֲדוֹת מִפְּנֵי הַצִּנָּה, וְאַהֲרֹן חֲבֵרֵנוּ הָיָה מְסַפֵּר לָנוּ מַעֲשִׂיּוֹת.
כַּמָּה יָדַע הַנַּעָר הַהוּא לְסַפֵּר! לֹא לְחִנָּם אָמַר עָלָיו הָרַבִּי: “פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת,” בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אַהֲרֹן מְדַבֵּר, נִדְמָה לָנוּ, כִּי שְׁרוּיִים אָנוּ בְעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים, עֶלְיוֹנִים, הַרְחֵק מִן הָעִיר הַקְּטַנָּה, עִיר מוֹלַדְתֵּנוּ.
בְּתָאֳרוֹ לְפָנֵינוּ אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, הָיְתָה עוֹמֶדֶת לְנֶגֶד עֵינֵינוּ הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה עִם הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים סְבִיבָהּ, עִם הַהֵיכָלוֹת הַגְּדוֹלִים הַמְפָאֲרִים אוֹתָהּ, עִם הַכֹּהֲנִים הַלְּבוּשִׁים בִּגְדֵי בַד, עִם הַלְוִיִּים הַנּוֹשְׂאִים בִּידֵיהֶם כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים.
וְכַאֲשֶׁר הוֹבִיל אוֹתָנוּ בְסִפּוּרוֹ אֶל אֶרֶץ סְפָרָד, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר רָדְפָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֱמוּנָתָם בְּאֵל אֶחָד, רָאוּ עֵינֵינוּ אֶת מְדוּרוֹת הָאֵשׁ שֶׁנֶּעֶרְכוּ לַ“כּוֹפְרִים”, שָׁמְעוּ אָזְנֵינוּ אֶת אַנְחוֹת הַמְעֻנִּים עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, הַקּוֹרְאִים “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” בְּצֵאת נִשְׁמָתָם מִתּוֹךְ יִסּוּרִים.
חֶשְׁכַת הָעֶרֶב הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה וְאַהֲרֹן מְסַפֵּר וּמְסַפֵּר. פַּעַם קוֹלוֹ מִתְרוֹמֵם וְהוּא מוֹצִיא מִפִּיו דִּבְרֵי גְבוּרָה, וּפַעַם הוּא מַשְׁפִּיל קוֹלוֹ כְמִתְחַנֵּן, הַכֹּל לְפִי עִנְיַן הַסִּפּוּר. אָנוּ, הַשּׁוֹמְעִים, יוֹשְׁבִים בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה, לִבְלִי הַפְרִיעַ אֶת הַמְסַפֵּר, אַךְ לִפְעָמִים הָאֶחָד מִתְאַנֵּחַ, כְּמִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ שֶׁל גִּבּוֹר הַסִּפּוּר, אוֹ מוֹצִיא מִפִּיו קְרִיאַת שָׂשׂוֹן, לְהַבִּיעַ שִׂמְחָתוֹ עַל הַצְלָחַת הַגִּבּוֹר.
וּבְשָׁעָה שֶׁאַהֲרֹן מְסַיֵּם, אֵין אִישׁ מֵאִתָּנוּ מְדַבֵּר דָּבָר בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים. כָּל אֶחָד שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרָיו וְשָׁרוּי בְּעוֹלָם אַחֵר. אַךְ כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, מִתְעוֹרְרִים הַחֲבֵרִים אַחַד אֶחָד.
– אַהֲרֹן, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל אֵלֶה? מִי סִפֵּר לָךְ?
– אִישׁ לֹא סִפֵּר לִי – הוּא עוֹנֶה בְגָאוֹן קְצָת – כִּי אֶת הַכֹּל קָרָאתִי בַּסְּפָרִים.
בָּעֵת הַהִיא לֹא יָדַעְנוּ כְלָל עַל דְּבַר מְצִיאוּת סְפָרִים “חִצוֹנִיִּים”, מִלְּבַד הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאָנוּ הוֹגִים בָּם בַּ“חֶדֶר”. אָמְנָם הִגִּיעוּ לְאָזְנֵינוּ שְׁמוּעוֹת רְחוֹקוֹת, כִּי בַכְּרַכִּים הַגְּדוֹלִים יֵשׁ גִּימְנַסְיוֹת, אֲשֶׁר שָׁם לוֹמְדִים הַתַּלְמִידִים מִתּוֹךְ סְפָרִים אֲחֵרִים, אַךְ בְּעִירֵנוּ הַקְּטַנָּה לֹא נִרְאוּ כָאֵלֶּה.
– גַּם אָנֹכִי הָיִיתִי רוֹצֶה לִקְרֹא אֶת הַסְּפָרִים שֶׁלָּךְ – נַעֲנָה בִקְצַת בַּיְשָׁנוּת שְׁמוּאֵל הַקָּטֹן.
– גַּם אָנִי.
– וְגַם אָנִי.
רְגָעִים אֲחָדִים שָׁתַק אַהֲרֹן. אַחַר כָּךְ קָרָא: – הַיְדַעְתֶּם? הָבָה נְיַסֵּד חֶבְרָה שֶׁל “קוֹרְאִים”.
עוֹד טֶרֶם יָדַעְנוּ מָה הוּא דְבַר הַחֶבְרָה, מֶה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת, וּמָה הִיא הָעֲבוֹדָה הַמֻּטֶּלֶת עַל כָּל חָבֵר שֶׁל הַחֶבְרָה, אַךְ לֵב כֻּלָּנוּ נִמְלָא גִיל לִשְׁמֹעַ אֶת הַצָּעַת אַהֲרֹן.
– נְיַסֵּד, נְיַסֵּד! – קָרָאנוּ פֶה אֶחָד.
עוֹד בָּעֶרֶב הַהוּא נִתְאַסַּפְנוּ בְּבֵית אַהֲרֹן חֲבֵרֵנוּ, וּבַאֲסֵפָה זוֹ הָיָה הוּא יוֹשֵׁב־רֹאשׁ, אַף כִּי לֹא נִבְחָר.
וְזֶה דְבַר הַחֶבְרָה אֲשֶׁר יָסַדְנוּ: כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ (שִׁשָּׁה חֲבֵרִים הָיִינוּ) מִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם שָׁלֹש פְּרֻטּוֹת לַשָּׁבוּעַ; אֶת הַכֶּסֶף הַנֶּאֱסָף צָרִיךְ לְהוֹצִיא עַל כְּרִיכַת הַסְּפָרִים שֶׁבְּ“אוֹצַר” אַהֲרֹן; וּבַנּוֹתָר נִשְׁתַּדֵּל לִרְכּשׁ לָנוּ סְפָרִים חֲדָשִׁים.
בִּשְׂכַר זֶה נוֹטֵל אַהֲרֹן עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת לָנוּ לְמוֹרֵה דֶרֶךְ וּלְהַרְאוֹתֵנוּ כֵּיצַד קוֹרְאִים בִּסְפָרִים וּלְבָאֵר לָנוּ כָל דָּבָר הַקָּשֶׁה. חֲדַר הַמִּקְרָא הוּא בְּבֵיתוֹ. וּבְ“תַּקָּנוֹת” הַחֶבְרָה נֶאֱמַר: אָסוּר לְהוֹצִיא שׁוּם סֵפֶר מִבֵּית אַהֲרֹן.
כַּמּוּבָן, נִתְקַבְּלוּ כָּל הַ“תַּקָּנוֹת” בְּלִי וִכּוּחִים, וְאַהֲרֹן נִבְחַר פֶּה אֶחָד לִהְיוֹת הַגּוֹבֶה, הַגִּזְבָּר, הַמַּזְכִּיר וְהַמְנַהֵל שֶׁל הַחֶבְרָה. מִן הַיּוֹם הַהוּא הִתְחִילָה תְקוּפָה חֲדָשָׁה בְחַיֵּינוּ. בְּבוּז הִבַּטְנוּ עַל נַעֲרֵי הַ“חֲדָרִים” הָאֲחֵרִים, הַמְבַלִּים יְמֵיהֶם בְּהוֹלְלוֹת וּמַעֲשֵׂי יַלְדוּת. וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְעֵינֵי עַצְמֵנוּ כִגְדוֹלִים. הֵן גַּם אָנוּ יֵשׁ לָנוּ חֶבְרָה, חֶבְרָה מַמָּשׁ, עִם תַּשְׁלוּמֵי חֲבֵרִים.
בְּכָל עֶרֶב הָיִינוּ מִתְאַסְּפִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. אִמּוֹ הָיְתְה מְקַבֶּלֶת אוֹתָנוּ בְּפָנִים מַסְבִּירוֹת. כְּבָר יָדְעָה אֶת כֻּלָּנוּ בִשְׁמוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶל קְצֵה הַשֻׁלְחָן לְהַאֲזִין אֶל דְּבָרֵינוּ.
אַהֲרֹן הָיָה בוֹחֵר בְּאֵיזֶה סֵפֶר, מְלַמֵּד אוֹתָנוּ קְרֹא, מְבָאֵר וּמְפָרֵשׁ הַכֹּל, וְאָנוּ – תַּלְמִידִים מַקְשִׁיבִים הָיִינוּ.
פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלשׁ בַּשָּׁבוֹעַ הָיְתָה כָל הַחֲבוּרָה הוֹלֶכֶת אֶל רְאוּבֵן כּוֹרֵךְ הַסְּפָרִים, לִרְאוֹת אֶת גּוֹרַל הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ שֶׁנִּמְסַר לְיָדוֹ, מַה נַעֲשָׂה בוֹ. וּכְשֶׁמָּצָאנוּ אוֹתוֹ מֻנָּח בְּתוֹךְ גַל שֶׁל סְפָרִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, שָׂמַחְנוּ לִקְרָאתוֹ שִׂמְחָה רַבָּה, כְּאִלּוּ רָאוּ עֵינֵינוּ אָח קָרוֹב.
לִפְנֵי הַחַגִּים הָיָה רָגִיל לָבֹא אֶל עִירֵנוּ הַקְּטַנָּה מוֹכֵר סְפָרִים זָקֵן, זוּנְדִיל שְׁמוֹ, שֶׁהָיָה מַעֲמִיד בַּפְּרוֹזְדוֹר שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֻׁלְחָן אָרֹךְ וּפוֹרֵשׂ עָלָיו סִדּוּרִים, מַחֲזוֹרִים, כִּתְבֵי קֹדֶשׁ וּשְׁאָר סְפָרִים.
וְיוֹם טוֹב הָיָה לָנוּ, כְּשֶׁהָיָה אַהֲרֹן מְחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בֵין הַסְּפָרִים סִפּוּר חָדָשׁ, לָשִׂים אוֹתוֹ בָ“אוֹצָר”. לֹא עָמַדְנוּ עַל הַמֶּקַּח, וְאִם רַק נִמְצָא בִידֵי הַגִּזְבָּר כָּל הַסְּכוּם שֶׁבִּקֵּשׁ זוּנְדִיל בִּמְחִיר הַסִּפּוּר, לֹא נִתְוַכַּחְנוּ וְשָׁקַלְנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדוֹ בְשִׂמְחָה רַבָּה. נִדְמָה לָנוּ, כִּי “מְצִיאָה” בָּאָה לְיָדֵינוּ. מָה הוּא עֵרֶךְ שֶׁל שְׁלֹשָׁה זְהוּבִים לְעֻמַּת הַתַּעֲנוּג מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא הַסָּפוּן בַּסִּפּוּר?
זוּנְדִיל כְּבָר יָדַע וְהִכִּיר אֶת “הַקּוֹנִים הַטּוֹבִים”; וּמִדֵּי בֹאוֹ אֶל עִירֵנוּ, וּבְפָגְשׁוֹ אֶת אַהֲרֹן הָיָה פוֹנֶה אֵלָיו:
– הַפַּעַם יֵשׁ לִי בִשְׁבִילְכֶם סִפּוּר – אַ־אַי־אַי… עַיִן לֹא רָאֲתָה כָמֹהוּ.
כֹּה נִתְקַיְּמָה הַחֶבְרָה שֶׁלָּנוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. הָ“אוֹצָר” שֶׁל הַחֶבְרָה נִתְרַבָּה; כְּבָר הָיוּ בוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִים סְפָרִים; גַּם אַרְגָּז חָדָשׁ עִם מַנְעוּל קָנְתָה הַחֶבְרָה בִשְׁבִילוֹ.
אַהֲרֹן הָיָה בֵינָתַיִם לְ“בַר־מִצְוָה”. אָז גָּמַרְנוּ בֵינֵינוּ לִמְסֹר לוֹ כְתָב, בַּחֲתִימַת יְדֵי כָל הַחֲבֵרִים, כִּי הָ“אוֹצָר” שַׁיָּךְ לוֹ לְבַדּוֹ, וְהַחֲבֵרִים יֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת רַק לִקְרֹא בַסְּפָרִים.
מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו! –
בְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ הַלּוֹהֲטִים, כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ כֻלָּנוּ בַ“חֶדֶר” חַסְרֵי אוֹנִים מֵחֲמַת הַחֹם, נִשְׁמַע מִן הַחוּץ קוֹל הֲמֻלָּה, וְכַעֲבֹר רֶגַע עָלוּ בְאָזְנֵינוּ קוֹלוֹת קוֹרְאִים:
– שְׂרֵפָה! שְׂרֵפָה!
שָׁכַחְנוּ בְרֶגַע אֶחָד אֶת הַלֵּאוּת. לָבַשְׁנוּ בְחִפָּזוֹן אֶת מַלְבּוּשֵׁינוּ וּמִהַרְנוּ לָרוּץ מִן הַבָּיִת.
בַּחוּץ הָיְתָה מְהוּמָה; אֲנָשִׁים רָצִים כְּמִשְׁתּוֹלְלִים; נָשִׁים יִלִּלוּ וְסָפְקוּ כַפָּיִם; בַּחוּרִים מִהֲרוּ אֶל מְקוֹם הָאֵשׁ לְהִלָּחֵם עִמָּהּ; נְעָרִים קְטַנִּים רָהֲטוּ אָנֶה וָאָנָה, מִקְצָתָם חֲרֵדִים וּבוֹכִים וּמִקְצָתָם צוֹהֲלִים וּמְצַחֲקִים.
– הֵיכָן הִיא הַשְּׂרֵפָה?
– בִּרְחוֹב הַצּוֹעֲנִים.
בָּרְחוֹב הַהוּא עָמַד בֵּיתוֹ שֶׁל אֵם אַהֲרֹן.
מִהַרְנוּ לָרוּץ שָׁמָּה, וְהִנֵּה כָל הַשְּׁכֻנָּה מֻקֶּפֶת אֲנָשִׁים. מֵאַחַד הַבָּתִּים עוֹלֶה עָשָׁן כָּבֵד, וְלִרְגָעִים נִרְאֲתָה גַם שַׁלְהֶבֶת אֲדֻמָּה וּשְׁחוֹרָה.
– אַיֵּה אַהֲרֹן? נֶעֱלַם אַהֲרֹן!
נִדְחַקְנוּ לְתוֹךְ הַקָּהָל הָעוֹמֵד צָפוּף, נֶהְדַּפְנוּ בִידֵי הַגְּדוֹלִים שֶׁגָּעֲרוּ בָנוּ, נִרְדַּפְנוּ מִמָּקוֹם אֶל מָקוֹם – וְאַהֲרֹן אֵינֶנּוּ.
לְעֵת עֶרֶב – שָׁקְעָה הָאֵשׁ. בְּנֵי הָעִיר שָׂמֵחוּ: – שֶׁבַח לָאֵל, רַק שְׁלשָׁה בָתִּים נִשְׂרָפוּ. כָּל הָעִיר עָמְדָה בְסַכָּנָה.
– אַךְ חֲבָל, חֲבָל, חֲבָל עַל בֵּית יוֹכֶבֶד הָאַלְמָנָה (אֵם אַהֲרֹן) שֶׁעָלָה בָאֵשׁ… אִשָּׁה עֲנִיָּה הִיא זוֹ…
– הַבַּיִת הָיָה קָטֹן וְרָעוּעַ. כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה? – – – – – – – – – – – – בְּיוֹם הַמָּחֳרָת בַּצָּהֳרַיִם עָמַדְנוּ כֻלָּנוּ לְיַד עֲרֵמַת הָאֵפֶר, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה בִמְקוֹם הַבָּיִת.
הָאָסוֹן קָרָה פִתְאֹם, בְּשָׁעָה שֶָיּוֹכֶבֶד הָיְתָה לְבַדָּהּ בַַּבַּיִת, וְהִיא הִסְפִּיקָה לְהַצִּיל רַק אֶת הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת.
שְׁאָר כְּלֵי הַבַּיִת נִשְׂרְפוּ, וּבְתוֹכָם גַּם הָאַרְגָּז עִם הַסְּפָרִים, “אוֹצָרוֹ” שֶׁל אַהֲרֹן.
בְּתוֹךְ עֲרֵמַת הָאֵפֶר מָצָאנוּ גִלְיוֹנוֹת אֲחָדִים חֲרוּכִים לְמֶחֱצָה. אַהֲרֹן הֵרִים אוֹתָם, הִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם, שָׁתַק, וְעֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת.
מַה גָדוֹל הָיָה רְצוֹנֵנוּ לְנַחֲמוֹ, לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ. אַךְ מִלִּים לֹא הָיוּ בְפִינוּ. כֻּלָּנוּ הִרְגַּשְׁנוּ, כִּי תַנְחוּמִים שֶׁל הֶבֶל יִהְיוּ דְבָרֵינוּ… וְלָכֵן עָמַדְנוּ עַל יַד חֲבֵרֵנוּ מַחֲרִישִׁים, רָאשֵׁינוּ מוּרָדִים לָאָרֶץ, לִבּוֹתֵינוּ עֲגוּמִים – כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.