שַׁי לִבְנִי עִמָּנוּאֵל לְיוֹם מְלֹאת לוֹ שְׁמֹנֶה שָׁנִים
שְׁמִינִי־עֲצֶרֶת תרפ"ד
שַׁי לִבְנִי עִמָּנוּאֵל
לְיוֹם מְלֹאת לוֹ שְׁמֹנֶה שָׁנִים
שְׁמִינִי־עֲצֶרֶת תרפ"ד
בְּאֶחָד מִימֵי הַחֹרֶף בָּא הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ אֶל הַ“חֶדֶר”, בְּשָׁעָה שֶׁכֻּלָּנוּ, תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הַגְּדוֹלָה, יָשַׁבְנוּ וְחִכִּינוּ לוֹ, וּפָנָיו הָיוּ צְהֻבּוֹת וּמְאִירוֹת. הִכַּרְנוּ, כִּי בְשׂוֹרָה טוֹבָה בְּפִיו.
– עוֹד מְעַט וְיָבֹא לָכֶם חָבֵר חָדָשׁ… אַךְ זֶה הוּא תַלְמִיד… “עִלּוּי” מַמָּשׁ… פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת… בִּמְקוֹמֵנוּ אֵין כְּלָל נְעָרִים שֶׁכְּמוֹתוֹ…
הַדָּבָר הָיָה בְחֹדֶשׁ שְׁבָט, בְּאֶמְצַע הַ“זְּמָן”, וְלָכֵן הָיָה לְפֶלֶא בְעֵינֵינוּ, כִּי לְעֵת כָּזֹאת יִכָּנֵס תַּלְמִיד חָדָשׁ.
– מִי הוּא? מָה הוּא? מֵאַיִן הוּא? – תִּרְאוּ וְתֵדָעוּ.
בְּקֹצֶר רוּחַ צִפִּינוּ אֶל בֹּא הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר תֵּאַרְנוּ אוֹתוֹ בְדִמְיוֹנֵנוּ בִדְמוּת אָדָם מֵעוֹלָם אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה אֶל בְּנֵי עִירֵנוּ. עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה בְעֵינֵינוּ אֲרֻכָּה וְקָשָׁה וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְנַעַר עָטוּף בִּגְדֵי חֹרֶף, וְכוֹבַע חֹרֶף בְּרֹאשׁוֹ נִכְנַס הַבָּיְתָה.
הָרַבִּי קָם לִקְרָאתוֹ, וּבִכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ עָזַר לוֹ לִפְשֹׁט אֶת אַדַּרְתּוֹ הַחַמָּה. אַחַר כָּךְ הֶרְאָה לוֹ מָקוֹם לָשֶָבֶת אֶצְלוֹ.
אָמְנָם הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ הָיָה אִישׁ טוֹב וְנוֹחַ לְתַלְמִידָיו. אַךְ לְהִתְקָרְבוּת כָּזוֹ עוֹד לֹא זָכָה אִישׁ מֵאִתָּנוּ.
מַרְאִה הַדָּבָר הַזֶּה עוֹרֵר בְּלִבֵּנוּ לֹא רֶגֶשׁ קִנְאָה, כִּי אִם רֶגֶשׁ כָּבוֹד אֶל חֲבֵרֵנוּ הֶחָדָשׁ, שֶׁבְּוַדַּאי כַּדַּאי הוּא לְכָךְ, שֶׁהָרַבִּי עַצְמוֹ יַחֲלֹק לוֹ כָבוֹד.
וּבְעָזְבֵנוּ אֶת הַ“חֶדֶר” אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם לָלֶכֶת הַבַּיְתָה לִסְעֹד, לֹא עָרַב אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת וּלְהִכָּנֵס בִּדְבָרִים עִם הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ.
רַק הַקָּטֹן שֶׁבָּנוּ, שְׁמוּאֵל בֶּן הַקִּמְחִי, הֵעֵז פָּנָיו לִשְׁאֹל אוֹתוֹ מֵרָחוֹק:
– מַה שְׁמֶךָ?
– אַהֲרֹן – עָנָה הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ קְצָרוֹת. מִקֵּץ שָׁבוּעַ יָמִים כְּבָר הִתְרַגַּלְנוּ עִם הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכֻּלָּנוּ הִתְרָעִינוּ אִתּוֹ. לַשָּׁוְא פָּחַדְנוּ בַתְּחִלָּה מִפָּנָיו, שֶׁמָּא גְּאַוְתָּן הוּא. אַדְרַבָּה, הוּא הִתְהַלֵּךְ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּנִמּוּס וְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב אֶל הַחֲבֵרִים וּלְקָרְבָם אֵלָיו.
אַהֲרֹן הָיָה בֶן עִיר קְטַנָּה מְאֹד, הַסְּמוּכָה אֶל עִירֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר מֵת עָלָיו אָבִיו בְּרֵאשׁית הַחֹרֶף, בָּאָה אִמּוֹ הָאַלְמָנָה לָגוּר בְּעִירֵנוּ, שֶׁבָּהּ יָשְׁבוּ קְרוֹבֶיהָ וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ.
וּבַהֲבִיאָהּ אִתָּהּ אֶת בְּנָהּ הַיַּחִיד, מָסְרָה אוֹתוֹ תֵכֶף אֶל הַ“חֶדֶר” לְבַל יֵלֵךְ בָּטֵל.
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הִזְמִין אוֹתָנוּ אַהֲרֹן אֶל בֵּית אִמּוֹ. נִכְנַסְנוּ בַחֲשָׁאי. בַּבַּיִת הַקָּטֹן וְהַנָּקִי שָׂרְרָה דְמָמָה. עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל מֵעַל לְשִׁידָה מְכֻסָּה מַפָּה מָשְׁזָרָה, הָיְתָה תְלוּיָה תְמוּנַת גֶּבֶר וְעַל יָדוֹ תְמוּנַת אִשָּׁה.
– זֶה אָבִי וְזֶה אִמִּי.
פְּנֵי הָאָב הָיוּ פְנֵי תַלְמִיד חָכָם: מֵצַח רָחָב, עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּמֶבָּט עָצוּב. פְּנֵי הָאֵם הִבִּיעוּ חֲשִׁיבוּת רַבָּה, בְּשִׁבְתָּהּ נִשְׁעֲנָה עַל כִּסֵּא וְסֵפֶר בְּיָדָהּ.
– כַּמָּה יָפָה הִיא אִמֶּךָ!
צְחוֹק קַל נִרְאָה עַל שִׂפְתֵי אַהֲרֹן, צְחוֹק שֶׁל נַחַת רוּח.
– אִמִּי? הִיא יָפָה וְגַם טוֹבָה.
יָשַׁבְנוּ שָׁעָה קַלָּה שׁוֹתְקִים. פִּתְאֹם פָּנָה אֵלֵינוּ אַהֲרֹן:
– הָבָה אַרְאֶה לָכֶם אֶת “אוֹצָרִי”…
כֻּלָּנוּ נִתְעוֹרַרְנוּ. אוֹצָר? כֶּסֶף, זָהָב, אֲבָנִים טוֹבוֹת? הָלַכְנוּ אַחֲרֵי חֲבֵרֵנוּ אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי שֶׁבַּבַּיִת, הוּא חֲדַר הַמִּטּוֹת.
בְּזָוִית לְיַד כַּרְעֵי הַמִּטָּה עָמְדָה תֵבָה גְדוֹלָה סְגוּרָה עַל מַסְגֵּר.
אַהֲרֹן פָּתַח אֶת הַתֵּבָה, וְהִנֵּה הִיא מְלֵאָה סְפָרִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, מְכֹרָכִים וּמְפֻזָּרִים, יְשָׁנִים וַחֲדָשִׁים.
– אָבִי, זִכְרוֹ לִבְרָכָה, הָיָה חָכָם גָּדוֹל וְיָדַע אֶת כָּל הַסְּפָרִים עַל פֶּה… אָבִי כָתַב שִׁירִים… כְּבָר קָרָאתִי הַרְבֵּה סְפָרִים וַאֲנִי לוֹמֵד לִכְתֹּב שִׁירִים…
כֻּלָּנוּ עָמַדְנוּ לִפְנֵי בַעַל הָאוֹצָר כַּעֲנִיִּים וְדַלִּים. כַּמָּּה גָדוֹל הָיָה אָז בְּעֵינֵינוּ כְּבוֹד חֲבֵרֵנוּ הֶ“עָשִׁיר”!
וְיֵשׁ אֲשֶׁר בָּעֲרָבִים, בִּשְׁעַת בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב, בְּשָׁעָה שֶׁהָרַבִּי שֶׁלָּנוּ הָיָה הוֹלֵךְ אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ לְהִתְפַּלֵּל, וַאֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ בְּתוֹךְ הַדִּמְדּוּמִים שֶׁל בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת – הָיִינוּ כֻלָּנוּ, תַלְמִידֵי הַ“חֶדֶר”, מִתְכַּנְּסִים לְתוֹךְ כְּנוּפְיָה אַחַת, יוֹשְׁבִים צְפוּפִים זֶה אֶל זֶה, כְשֵׂיוֹת רוֹעֲדוֹת מִפְּנֵי הַצִּנָּה, וְאַהֲרֹן חֲבֵרֵנוּ הָיָה מְסַפֵּר לָנוּ מַעֲשִׂיּוֹת.
כַּמָּה יָדַע הַנַּעָר הַהוּא לְסַפֵּר! לֹא לְחִנָּם אָמַר עָלָיו הָרַבִּי: “פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת,” בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אַהֲרֹן מְדַבֵּר, נִדְמָה לָנוּ, כִּי שְׁרוּיִים אָנוּ בְעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים, עֶלְיוֹנִים, הַרְחֵק מִן הָעִיר הַקְּטַנָּה, עִיר מוֹלַדְתֵּנוּ.
בְּתָאֳרוֹ לְפָנֵינוּ אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, הָיְתָה עוֹמֶדֶת לְנֶגֶד עֵינֵינוּ הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה עִם הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים סְבִיבָהּ, עִם הַהֵיכָלוֹת הַגְּדוֹלִים הַמְפָאֲרִים אוֹתָהּ, עִם הַכֹּהֲנִים הַלְּבוּשִׁים בִּגְדֵי בַד, עִם הַלְוִיִּים הַנּוֹשְׂאִים בִּידֵיהֶם כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים.
וְכַאֲשֶׁר הוֹבִיל אוֹתָנוּ בְסִפּוּרוֹ אֶל אֶרֶץ סְפָרָד, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר רָדְפָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֱמוּנָתָם בְּאֵל אֶחָד, רָאוּ עֵינֵינוּ אֶת מְדוּרוֹת הָאֵשׁ שֶׁנֶּעֶרְכוּ לַ“כּוֹפְרִים”, שָׁמְעוּ אָזְנֵינוּ אֶת אַנְחוֹת הַמְעֻנִּים עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, הַקּוֹרְאִים “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” בְּצֵאת נִשְׁמָתָם מִתּוֹךְ יִסּוּרִים.
חֶשְׁכַת הָעֶרֶב הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה וְאַהֲרֹן מְסַפֵּר וּמְסַפֵּר. פַּעַם קוֹלוֹ מִתְרוֹמֵם וְהוּא מוֹצִיא מִפִּיו דִּבְרֵי גְבוּרָה, וּפַעַם הוּא מַשְׁפִּיל קוֹלוֹ כְמִתְחַנֵּן, הַכֹּל לְפִי עִנְיַן הַסִּפּוּר. אָנוּ, הַשּׁוֹמְעִים, יוֹשְׁבִים בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה, לִבְלִי הַפְרִיעַ אֶת הַמְסַפֵּר, אַךְ לִפְעָמִים הָאֶחָד מִתְאַנֵּחַ, כְּמִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ שֶׁל גִּבּוֹר הַסִּפּוּר, אוֹ מוֹצִיא מִפִּיו קְרִיאַת שָׂשׂוֹן, לְהַבִּיעַ שִׂמְחָתוֹ עַל הַצְלָחַת הַגִּבּוֹר.
וּבְשָׁעָה שֶׁאַהֲרֹן מְסַיֵּם, אֵין אִישׁ מֵאִתָּנוּ מְדַבֵּר דָּבָר בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים. כָּל אֶחָד שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרָיו וְשָׁרוּי בְּעוֹלָם אַחֵר. אַךְ כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, מִתְעוֹרְרִים הַחֲבֵרִים אַחַד אֶחָד.
– אַהֲרֹן, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל אֵלֶה? מִי סִפֵּר לָךְ?
– אִישׁ לֹא סִפֵּר לִי – הוּא עוֹנֶה בְגָאוֹן קְצָת – כִּי אֶת הַכֹּל קָרָאתִי בַּסְּפָרִים.
בָּעֵת הַהִיא לֹא יָדַעְנוּ כְלָל עַל דְּבַר מְצִיאוּת סְפָרִים “חִצוֹנִיִּים”, מִלְּבַד הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאָנוּ הוֹגִים בָּם בַּ“חֶדֶר”. אָמְנָם הִגִּיעוּ לְאָזְנֵינוּ שְׁמוּעוֹת רְחוֹקוֹת, כִּי בַכְּרַכִּים הַגְּדוֹלִים יֵשׁ גִּימְנַסְיוֹת, אֲשֶׁר שָׁם לוֹמְדִים הַתַּלְמִידִים מִתּוֹךְ סְפָרִים אֲחֵרִים, אַךְ בְּעִירֵנוּ הַקְּטַנָּה לֹא נִרְאוּ כָאֵלֶּה.
– גַּם אָנֹכִי הָיִיתִי רוֹצֶה לִקְרֹא אֶת הַסְּפָרִים שֶׁלָּךְ – נַעֲנָה בִקְצַת בַּיְשָׁנוּת שְׁמוּאֵל הַקָּטֹן.
– גַּם אָנִי.
– וְגַם אָנִי.
רְגָעִים אֲחָדִים שָׁתַק אַהֲרֹן. אַחַר כָּךְ קָרָא: – הַיְדַעְתֶּם? הָבָה נְיַסֵּד חֶבְרָה שֶׁל “קוֹרְאִים”.
עוֹד טֶרֶם יָדַעְנוּ מָה הוּא דְבַר הַחֶבְרָה, מֶה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת, וּמָה הִיא הָעֲבוֹדָה הַמֻּטֶּלֶת עַל כָּל חָבֵר שֶׁל הַחֶבְרָה, אַךְ לֵב כֻּלָּנוּ נִמְלָא גִיל לִשְׁמֹעַ אֶת הַצָּעַת אַהֲרֹן.
– נְיַסֵּד, נְיַסֵּד! – קָרָאנוּ פֶה אֶחָד.
עוֹד בָּעֶרֶב הַהוּא נִתְאַסַּפְנוּ בְּבֵית אַהֲרֹן חֲבֵרֵנוּ, וּבַאֲסֵפָה זוֹ הָיָה הוּא יוֹשֵׁב־רֹאשׁ, אַף כִּי לֹא נִבְחָר.
וְזֶה דְבַר הַחֶבְרָה אֲשֶׁר יָסַדְנוּ: כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ (שִׁשָּׁה חֲבֵרִים הָיִינוּ) מִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם שָׁלֹש פְּרֻטּוֹת לַשָּׁבוּעַ; אֶת הַכֶּסֶף הַנֶּאֱסָף צָרִיךְ לְהוֹצִיא עַל כְּרִיכַת הַסְּפָרִים שֶׁבְּ“אוֹצַר” אַהֲרֹן; וּבַנּוֹתָר נִשְׁתַּדֵּל לִרְכּשׁ לָנוּ סְפָרִים חֲדָשִׁים.
בִּשְׂכַר זֶה נוֹטֵל אַהֲרֹן עַל עַצְמוֹ לִהְיוֹת לָנוּ לְמוֹרֵה דֶרֶךְ וּלְהַרְאוֹתֵנוּ כֵּיצַד קוֹרְאִים בִּסְפָרִים וּלְבָאֵר לָנוּ כָל דָּבָר הַקָּשֶׁה. חֲדַר הַמִּקְרָא הוּא בְּבֵיתוֹ. וּבְ“תַּקָּנוֹת” הַחֶבְרָה נֶאֱמַר: אָסוּר לְהוֹצִיא שׁוּם סֵפֶר מִבֵּית אַהֲרֹן.
כַּמּוּבָן, נִתְקַבְּלוּ כָּל הַ“תַּקָּנוֹת” בְּלִי וִכּוּחִים, וְאַהֲרֹן נִבְחַר פֶּה אֶחָד לִהְיוֹת הַגּוֹבֶה, הַגִּזְבָּר, הַמַּזְכִּיר וְהַמְנַהֵל שֶׁל הַחֶבְרָה. מִן הַיּוֹם הַהוּא הִתְחִילָה תְקוּפָה חֲדָשָׁה בְחַיֵּינוּ. בְּבוּז הִבַּטְנוּ עַל נַעֲרֵי הַ“חֲדָרִים” הָאֲחֵרִים, הַמְבַלִּים יְמֵיהֶם בְּהוֹלְלוֹת וּמַעֲשֵׂי יַלְדוּת. וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְעֵינֵי עַצְמֵנוּ כִגְדוֹלִים. הֵן גַּם אָנוּ יֵשׁ לָנוּ חֶבְרָה, חֶבְרָה מַמָּשׁ, עִם תַּשְׁלוּמֵי חֲבֵרִים.
בְּכָל עֶרֶב הָיִינוּ מִתְאַסְּפִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. אִמּוֹ הָיְתְה מְקַבֶּלֶת אוֹתָנוּ בְּפָנִים מַסְבִּירוֹת. כְּבָר יָדְעָה אֶת כֻּלָּנוּ בִשְׁמוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ שֶׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶל קְצֵה הַשֻׁלְחָן לְהַאֲזִין אֶל דְּבָרֵינוּ.
אַהֲרֹן הָיָה בוֹחֵר בְּאֵיזֶה סֵפֶר, מְלַמֵּד אוֹתָנוּ קְרֹא, מְבָאֵר וּמְפָרֵשׁ הַכֹּל, וְאָנוּ – תַּלְמִידִים מַקְשִׁיבִים הָיִינוּ.
פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלשׁ בַּשָּׁבוֹעַ הָיְתָה כָל הַחֲבוּרָה הוֹלֶכֶת אֶל רְאוּבֵן כּוֹרֵךְ הַסְּפָרִים, לִרְאוֹת אֶת גּוֹרַל הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ שֶׁנִּמְסַר לְיָדוֹ, מַה נַעֲשָׂה בוֹ. וּכְשֶׁמָּצָאנוּ אוֹתוֹ מֻנָּח בְּתוֹךְ גַל שֶׁל סְפָרִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, שָׂמַחְנוּ לִקְרָאתוֹ שִׂמְחָה רַבָּה, כְּאִלּוּ רָאוּ עֵינֵינוּ אָח קָרוֹב.
לִפְנֵי הַחַגִּים הָיָה רָגִיל לָבֹא אֶל עִירֵנוּ הַקְּטַנָּה מוֹכֵר סְפָרִים זָקֵן, זוּנְדִיל שְׁמוֹ, שֶׁהָיָה מַעֲמִיד בַּפְּרוֹזְדוֹר שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֻׁלְחָן אָרֹךְ וּפוֹרֵשׂ עָלָיו סִדּוּרִים, מַחֲזוֹרִים, כִּתְבֵי קֹדֶשׁ וּשְׁאָר סְפָרִים.
וְיוֹם טוֹב הָיָה לָנוּ, כְּשֶׁהָיָה אַהֲרֹן מְחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בֵין הַסְּפָרִים סִפּוּר חָדָשׁ, לָשִׂים אוֹתוֹ בָ“אוֹצָר”. לֹא עָמַדְנוּ עַל הַמֶּקַּח, וְאִם רַק נִמְצָא בִידֵי הַגִּזְבָּר כָּל הַסְּכוּם שֶׁבִּקֵּשׁ זוּנְדִיל בִּמְחִיר הַסִּפּוּר, לֹא נִתְוַכַּחְנוּ וְשָׁקַלְנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדוֹ בְשִׂמְחָה רַבָּה. נִדְמָה לָנוּ, כִּי “מְצִיאָה” בָּאָה לְיָדֵינוּ. מָה הוּא עֵרֶךְ שֶׁל שְׁלֹשָׁה זְהוּבִים לְעֻמַּת הַתַּעֲנוּג מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא הַסָּפוּן בַּסִּפּוּר?
זוּנְדִיל כְּבָר יָדַע וְהִכִּיר אֶת “הַקּוֹנִים הַטּוֹבִים”; וּמִדֵּי בֹאוֹ אֶל עִירֵנוּ, וּבְפָגְשׁוֹ אֶת אַהֲרֹן הָיָה פוֹנֶה אֵלָיו:
– הַפַּעַם יֵשׁ לִי בִשְׁבִילְכֶם סִפּוּר – אַ־אַי־אַי… עַיִן לֹא רָאֲתָה כָמֹהוּ.
כֹּה נִתְקַיְּמָה הַחֶבְרָה שֶׁלָּנוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. הָ“אוֹצָר” שֶׁל הַחֶבְרָה נִתְרַבָּה; כְּבָר הָיוּ בוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִים סְפָרִים; גַּם אַרְגָּז חָדָשׁ עִם מַנְעוּל קָנְתָה הַחֶבְרָה בִשְׁבִילוֹ.
אַהֲרֹן הָיָה בֵינָתַיִם לְ“בַר־מִצְוָה”. אָז גָּמַרְנוּ בֵינֵינוּ לִמְסֹר לוֹ כְתָב, בַּחֲתִימַת יְדֵי כָל הַחֲבֵרִים, כִּי הָ“אוֹצָר” שַׁיָּךְ לוֹ לְבַדּוֹ, וְהַחֲבֵרִים יֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת רַק לִקְרֹא בַסְּפָרִים.
מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו! –
בְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ הַלּוֹהֲטִים, כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ כֻלָּנוּ בַ“חֶדֶר” חַסְרֵי אוֹנִים מֵחֲמַת הַחֹם, נִשְׁמַע מִן הַחוּץ קוֹל הֲמֻלָּה, וְכַעֲבֹר רֶגַע עָלוּ בְאָזְנֵינוּ קוֹלוֹת קוֹרְאִים:
– שְׂרֵפָה! שְׂרֵפָה!
שָׁכַחְנוּ בְרֶגַע אֶחָד אֶת הַלֵּאוּת. לָבַשְׁנוּ בְחִפָּזוֹן אֶת מַלְבּוּשֵׁינוּ וּמִהַרְנוּ לָרוּץ מִן הַבָּיִת.
בַּחוּץ הָיְתָה מְהוּמָה; אֲנָשִׁים רָצִים כְּמִשְׁתּוֹלְלִים; נָשִׁים יִלִּלוּ וְסָפְקוּ כַפָּיִם; בַּחוּרִים מִהֲרוּ אֶל מְקוֹם הָאֵשׁ לְהִלָּחֵם עִמָּהּ; נְעָרִים קְטַנִּים רָהֲטוּ אָנֶה וָאָנָה, מִקְצָתָם חֲרֵדִים וּבוֹכִים וּמִקְצָתָם צוֹהֲלִים וּמְצַחֲקִים.
– הֵיכָן הִיא הַשְּׂרֵפָה?
– בִּרְחוֹב הַצּוֹעֲנִים.
בָּרְחוֹב הַהוּא עָמַד בֵּיתוֹ שֶׁל אֵם אַהֲרֹן.
מִהַרְנוּ לָרוּץ שָׁמָּה, וְהִנֵּה כָל הַשְּׁכֻנָּה מֻקֶּפֶת אֲנָשִׁים. מֵאַחַד הַבָּתִּים עוֹלֶה עָשָׁן כָּבֵד, וְלִרְגָעִים נִרְאֲתָה גַם שַׁלְהֶבֶת אֲדֻמָּה וּשְׁחוֹרָה.
– אַיֵּה אַהֲרֹן? נֶעֱלַם אַהֲרֹן!
נִדְחַקְנוּ לְתוֹךְ הַקָּהָל הָעוֹמֵד צָפוּף, נֶהְדַּפְנוּ בִידֵי הַגְּדוֹלִים שֶׁגָּעֲרוּ בָנוּ, נִרְדַּפְנוּ מִמָּקוֹם אֶל מָקוֹם – וְאַהֲרֹן אֵינֶנּוּ.
לְעֵת עֶרֶב – שָׁקְעָה הָאֵשׁ. בְּנֵי הָעִיר שָׂמֵחוּ: – שֶׁבַח לָאֵל, רַק שְׁלשָׁה בָתִּים נִשְׂרָפוּ. כָּל הָעִיר עָמְדָה בְסַכָּנָה.
– אַךְ חֲבָל, חֲבָל, חֲבָל עַל בֵּית יוֹכֶבֶד הָאַלְמָנָה (אֵם אַהֲרֹן) שֶׁעָלָה בָאֵשׁ… אִשָּׁה עֲנִיָּה הִיא זוֹ…
– הַבַּיִת הָיָה קָטֹן וְרָעוּעַ. כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה? – – – – – – – – – – – – בְּיוֹם הַמָּחֳרָת בַּצָּהֳרַיִם עָמַדְנוּ כֻלָּנוּ לְיַד עֲרֵמַת הָאֵפֶר, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה בִמְקוֹם הַבָּיִת.
הָאָסוֹן קָרָה פִתְאֹם, בְּשָׁעָה שֶָיּוֹכֶבֶד הָיְתָה לְבַדָּהּ בַַּבַּיִת, וְהִיא הִסְפִּיקָה לְהַצִּיל רַק אֶת הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת.
שְׁאָר כְּלֵי הַבַּיִת נִשְׂרְפוּ, וּבְתוֹכָם גַּם הָאַרְגָּז עִם הַסְּפָרִים, “אוֹצָרוֹ” שֶׁל אַהֲרֹן.
בְּתוֹךְ עֲרֵמַת הָאֵפֶר מָצָאנוּ גִלְיוֹנוֹת אֲחָדִים חֲרוּכִים לְמֶחֱצָה. אַהֲרֹן הֵרִים אוֹתָם, הִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם, שָׁתַק, וְעֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת.
מַה גָדוֹל הָיָה רְצוֹנֵנוּ לְנַחֲמוֹ, לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ. אַךְ מִלִּים לֹא הָיוּ בְפִינוּ. כֻּלָּנוּ הִרְגַּשְׁנוּ, כִּי תַנְחוּמִים שֶׁל הֶבֶל יִהְיוּ דְבָרֵינוּ… וְלָכֵן עָמַדְנוּ עַל יַד חֲבֵרֵנוּ מַחֲרִישִׁים, רָאשֵׁינוּ מוּרָדִים לָאָרֶץ, לִבּוֹתֵינוּ עֲגוּמִים – כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד…
מְהוּמָה רַבָּה הָיְתָה בַ“חֶדֶר” בַּיּוֹם הַהוּא. כָּל הַתַּלְמִידִים יָשְׁבוּ וְלִבָּם סוֹעֵר. נְבָלָה נֶעֱשָׂתָה!
אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב, עִם כְּלוֹת הַלִּמוּדים, עָשׂוּ הַנְּעָרים אֲשֶׁר בַּ“חֶדֶר” שֶׁלָּנוּ קְנוּנְיָא מִגַּן הַכֹּמֶר לָלֶכֶת אֶל מִחוּץ לָעִיר, לִקְטֹף שָׁם דֻּבְדְּבָנִים וְלַעֲשׂוֹת סְעֻדָּה לִכְבוֹד הַקָּיִץ. וְהַדָּבָר נַעֲשָׂה בְסוֹדֵי סוֹדוֹת; נִבְחַר שׁוֹמֵר לִשְׁמֹר שְׁמִירָה מְעֻלָּה אֶת מְבוֹא הַגָּן; וּמִלְּבַד הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר נִמְנְמוּ מִקְצָתָן עַל הָאִילָנוֹת וּמִקְצָתָן הִתְפַּלְּלוּ מַעֲרִיב בְּקוֹל רִנָּה, אוֹ הַכּוֹכָבִים בַּמָּרוֹם, אֲשֶׁר זֶה דַּרְכָּם לְהָצִיץ וְלִרְאוֹת מַעֲשֵׂי בְנֵי אָדָם בַּלֵּילוֹת, לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע אִישׁ אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה.
וְאַחֲרֵי כָל אֵלֶּה נִגְלָה הַדָּבָר לְהָ“רַבִּי” שֶׁלָּנוּ! וּמִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר, אַךְ נִכְנַסְנוּ אֶל הַ“חֶדֶר” הֵטִיל הַ“רַבִּי” עָלֵינוּ הָעֹנֶשׁ קָשֶׁה וּמַעֲלִיב…אֵין זֹאת, כִּי בָגַד בָּנוּ אֶחָד מֵחֲבֵרֵינוּ, שֶׁהָיָה עִמָּנוּ אֶתְמוֹל בְּעֵצָה אַחַת, וְהַיּוֹם נֶהְפַּך לִבּוֹ…
אַךְ מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא? עָלֵינוּ לְבָרֵר אֶת הַדָּבָר וּלְבָעֵר אֶת הָרָעָה.
מֵעוֹלָם לֹא אָרְכוּ לָנוּ הַשָּׁעוֹת, כְּמוֹ בַיּוֹם הַהוּא. בְקֹצֶר רוּחַ חִכִּינוּ עַד כְּלוֹת הַלִּמּוּדִים, וּבְלִי אֹמֶר וּדְבָרִים נֶאֱסַפְנוּ כֻלָּנוּ לַ“אֲסֵפָה רַבָּה” מִחוּץ לָעִיר, עַל פְּנֵי כַר יָרוֹק.
אָז קָם הָ“רֹאשׁ” שֶׁלָּנוּ, הוּא יַעֲקֹב בֶּן הַקִּמְחִי, זֶה שֶׁהָיָה תָמִיד הַשָּׂר בְּמִשְׂחָקֵינוּ, וַיְדַבֵּר:
– חֲבֵרִים, בָּרִי הַדָּבָר, כִּי אֶחָד מִן הָעֵדָה הִלְשִׁין עָלֵינוּ לִפְנֵי הָ“רַבִּי”, וּבְכֵן נַחְפְּשָׂה וְנַחְקְרָה מִי הוּא הַמַּלְשִׁין, הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים פֹּה כֻלָּנוּ. יִשָּׁבַע נָא כָל אֶחָד, כִּי לֹא הוּא הַחוֹטֵא.
הַנְּעָרִים נִדְחֲפוּ וְנֶחְפְּזוּ לְקַבֵּל אֶת הַ“שְּׁבוּעָה”, אַךְ יַעֲקֹב עָצַר בַּעֲדָם וְנָטַל כַּסֵּדֶר אֶת כָּל אֶחָד מִן הַחֲבֵרִים, הֶעֱמִידוֹ עַל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה, תַָּחַב לְתוֹךְ יָדוֹ שְׁתֵּי צִיצִיוֹת מִן “הָאַרְבַּע כַּנְפוֹת” וְהִקְרִיא לְפָנָיו אֶת נוּסַח הַשְּׁבוּעָה:
“הֲרֵינִי נִשְׁבָּע בְּחֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלִּי, כִּי לֹא הוֹצֵאתִי מִפִּי אַף דִּבּוּר אֶחָד בְּאָזְנֵי הָ’רַבִּי'. הַשָּׁמַיִם עֵדָי!”
הִגִּיעַ הַתּוֹר לְיוֹסֵף בֶּן הַשַּׁמָּשׁ לַעֲמֹד עַל הָאֶבֶן, אַךְ הוּא לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ.
– אֵינִי רוֹצֶה… – הִתְעַקֵּשׁ הַנָּעַר.
קָם רַעַשׁ בֵּין הַחֲבֵרִים, הַכֹּל הִקִיפוּ אוֹתוֹ, הַכֹּל הִצְבִּיעוּ עָלָיו:
– הוּא הוּא הַמַּלְשִׁין! אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.
אַךְ יוֹסֵף עָמַד חִוֵּר, עֵינָיו תּוֹעוֹת וְקוֹלוֹ סָפוּג דִּמְעָה:
– לֹא מַלְשִׁין אֲנִי… לֹא…
– אִם כֵּן, הִשָּׁבַע!
– אֵינִי יָכֹל…
אַ, הַא! הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ!
– עַתָּה נִבְדְּלו הַנְּעָרִים מִן הַמַּלְשִׁין וְהִתְלַחֲשׁוּ בֵינֵיהֶם, מַה יֵעָשֶׂה לוֹ.
– מַה יֵשׁ כָּאן לְהַרְבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת? – טָעַן עַזְרִיאֵל בַּעַל כֹּחַ – נַשְׁכִּיבֵהוּ פֹה עַל הָעֵשֶׂב, נְשַׁלְשֵׁל אֶת מִכְנָסָיו וְנַלְקֶה אוֹתוֹ אַחַת וּשְׁתַּיִם, עַד אֲשֶׁר יִזְכֹּר לִשְׁמֹר לְשׁוֹנוֹ…
אַךְ יֶתֶר הַחֲבֵרִים לֹא קִבְּלוּ אֶת הָעֵצָה הַזֹּאת. הָעֹנֶשׁ הַזֶּה נִרְאָה לְכֻלָּם קַל מְאֹד לְעֻמַּת הֶעָוֹן הַקָּשֶׁה.
כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה הִצִּיעַ יַעֲקֹב:
– נוֹצִיא אוֹתוֹ מֵחֶבְרָתֵנוּ… אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא יַעֲמֹד בְּ“אַרְבַּע אַמּוֹת” שֶׁלוֹ, לֹא יְדַבֵּר אֵלָיו, לֹא יִקַּח מִיָּדוֹ דָבָר, לֹא יָבֹא עִמּוֹ בְשׁוּם מַגָּע וּמַשָּׂא…יֵדְעוּ הַכֹּל, כִּי נָכְרִי הוּא לָנוּ…
בְּלִי וִכּוּחִים נִתְקַבְּלָה הַהַצָּעָה, וּבָרֶגַע הַזֶּה הָיָה יוֹסֵף לִמְנֻדֶּה מִכָּל חֲבֵרָיו.
הַנְּעָרִים שָׁבוּ יַחְדָּו הָעִירָה מִתּוֹךְ שִׂיחָה עַלִּיזָה עַל קוֹרוֹת הַיּוֹם וּמִתּוֹךְ חֶדְוַת הַנֶּפֶשׁ, עַל אֲשֶׁר עָלָה בְיָדָם לְהוֹצִיא מִשְׁפַּט צֶדֶק.
רַק יוֹסֵף הָלַך לְבַדּוֹ בְצַד הַדֶּרֶךְ, רֹאשׁוֹ מוּרָד קְצָת, פְּסִיעוֹתָיו קְצוּבוֹת, עֵינָיו נְעוּצוֹת בִּקְצֵה נְעָלָיו, אַךְ לִפְרָקִים הָיָה מַבִּיט לַאֲחוֹרָיו, לִרְאוֹת אִם אֵין אִישׁ שׁוֹמֵר צְעָדָיו…
בְּקָרְבָם אֶל הָעִיר, שָׂמוּ כָל הַנְּעָרִים פְּנֵיהֶם אֶל “בֵּית הַמִּדְרָשׁ”, כְּדַרְכָּם, אַךְ יוֹסֵף הָלַךְ יְחִידִי וּבָא אֶל רְחוֹב הַ“קַדָּרִים”, אֲשֶׁר שָׁם בֵּית הוֹרָיו.
מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה הָרְחַק יוֹסֵף בֶּן הַשַּׁמָּשׁ מִכָּל הַחֲבֵרִים, וְאִישׁ לֹא בָא עִמּוֹ בְמַגָּע וּמַשָּׂא.
יֵשׁ אֲשֶׁר יָבֹא אֶל “הַחֶדֶר” אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים לְסַפֵּר דָּבָר לִפְנֵי חֲבֵרוֹ, וְנִסָּה גַם יוֹסֵף לְהַטּוֹת אֹזֶן, אַךְ תֵּכֶף הוּא שׁוֹמֵע קוֹל גְּעָרָה:
– כְּלַךְ!
בְּשַׁבָּת בְּשַׁבָּת1, עַד הַשָּׁעָה הָרְבִיעִית בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁהַתַּלְמִידִים פְּטוּרִים מִן הַ“חֶדֶר”, הֵם מִתְאַסְּפִים וּמְטַיְּלִים יַחְדָּו בַּיַּעַר הַסָּמוּךְ לָעִיר, מִתְכַּנְּסִים עַל פְּנֵי הַגִּבְעָה וּמְסִיחִים בְּמַעֲשִׂים שֶׁהָיוּ בְּיָמִים קַדְמוֹנִים, וְאָז יוֹשֵׁב יוֹסֵף בְּרִחוּק מָקוֹם קְצָת וּמְצַפֶּה לַחֲבֵרָיו, אוּלַי יַעֲשׂוּ שָׁלוֹם לוֹ. אַךְ לַשָּׁוְא צִפִּיָּתוֹ!
וּבְפָגְעוֹ בָרְחוֹב בְּאַחַד הַחֲבֵרִים, וְנָטָה זֶה הַצִּדָּה בְּלִי אֹמֶר, כְּאִלּוּ הָיָה יוֹסֵף מְנֻגָּע אוֹ מְאֻיָּם.
שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת נָשָׂא הַנַּעַר הַמְנֻדֶּה אֶת גּוֹרָלוֹ בְדוּמִיָּה. אַךְ מִקֵּץ הַיָּמִים הָאֵלֶּה כָשַׁל כֹּחַ סֻבָּלוֹ.
וְאָז מָצָא אַחַד הַחֲבֵרִים בְּסֵפֶר הַ“חֻמָּש” שֶׁלוֹ פִתְקָא, וּבָהּ כְּתוּבִים הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
“אַחַי, עַד מָתַי יֶעֱשַׁן אַפְּכֶם בִּי? מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי? הַאֻמְנָם גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא?”
הַכֹּל הֵבִינוּ, כִּי יַד יוֹסֵף כָּתְבָה אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה. וְיַעֲקֹב “הַשָּׂר” עָנָה בִּכְתָב בְּשֵׁם כָּל הַחֲבֵרִים:
“אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה’ לָרְשָׁעִים!”
יוֹסֵף נִסָּה לִכְתֹּב שֵׁנִית וּשְׁלִישִׁית, אַךְ כָּל תַּחֲנוּנָיו לֹא הוֹעִילוּ, עַד כִּי נִתְיָאֵשׁ לְפַיֵּס אֶת חֲבֵרָיו.
פָּנָיו הַדַּלִּים דַּלּוּ יוֹתֵר; קוֹמָתוֹ הַכְּפוּפָה נִכְפְּפָה יוֹתֵר; וְהָעַצְבוּת תָּקְפָה אוֹתוֹ וְשָׁכְנָה תָמִיד עַל מִצְחוֹ הַלָּבָן וּבְעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר מַרְאֶה הַנַּעַר הַחִוֵּר וְהֶעָגוּם הָיָה מְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלֵב מִי שֶׁהוּא מִן הַחֲבֵרִים, וְאָז הָיָה מוֹשִיט לוֹ בְּלִי דְבָרִים פְּרֻסָּה שֶׁל לַחְמָנִיָּה אוֹ חֲתִיכָה שֶׁל תַּפּוּחַ. אַךְ יוֹסֵף לֹא הָיָה נוֹגֵעַ בְּמַתָּנָה זוֹ.
וּפַעַם אַחַת, בְּיוֹמָא דְפַגְּרָא, הִגִיעַ הַדָּבָר לִידֵי הַצָּעָה, כִּי יַזְמִינוּ אֶת “הַמַּלְשִׁין” לְדִין, וְגָזְרוּ עָלָיו קְנָס, וְאַחֲרֵי כֵן יַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְיִתְקַבֵּל אֶל חֶבְרָתֵנוּ.
אַךְ יַעֲקֹב “הַשָּׂר” עָמַד וְטָעַן, כִּי עוֹד לֹא נִרְצָה עֲוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, כִּי עוֹד לֹא עָבְרוּ “שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת”, כִּי הַמַּלְשִׁינוּת הִיא עֲבֵרָה חֲמוּרָה.
ולָכֵן נִדְחָה דְבַר הַתְּשׁוּבָה מִיּוֹם לְיוֹם, עַד אֲשֶׁר הָרְאָה לָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי לֹא טוֹב עָשִׂינוּ…
אַךְ אֲסַפֵּר אֶת הַדְּבָרִים כְּהֶוְיָתָם.
בְּאַחַד הַיָּמִים לֹא בָא יוֹסֵף אֶל הַ“חֶדֶר”. אִמּוֹ שָׁלְחָה לְהַגִּיד, כִּי קְצָת חוֹלֶה הוּא.
בַּיוֹם הַשְּׁלִישִי נִכְנַס הָרַבִּי שֶׁלָּנוּ לְבַקְּרוֹ, וּבְשׁוּבוֹ סִפֵּר לָנוּ, כִּי הַנַּעַר חוֹלֶה מְסֻכָּן הוּא, וְהַרוֹפֵא צִוָּה לִשְׁמֹר עָלָיו מְאֹד.
חֲרָדָה אָחֲזָה אוֹתָנוּ. הֶחֱלַטְנוּ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וּבוֹ בַיוֹם לִכְרוֹת עִמּוֹ בְּרִית שָׁלוֹם.
אִמּוֹ שֶׁל יוֹסֵף, אִשָּׁה גוּצָה וּקְמוּטַת פנים, פָּגְשָׁה אוֹתָנוּ בְעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת וְהוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר קָטֹן, שֶׁשָּׁם שָׁכַב יוֹסֵף בַּמִּטָּה, וּפָנָיו מְסֻבִּים אֶל הַקִּיר.
רֶגַע אֶחָד עָמַדְנוּ צְפוּפִים בַּפֶּתַח, וְאִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא הֵעֵז לִפְסֹעַ פְּסִיעָה. פִּתְאֹם שָׁמַעְנוּ בְתוֹךְ הַדִּמְדּוּמִים קוֹל צָרוּד:
– מִי פֹה?
– אֲנָחְנוּ! – עָנָה יַעֲקֹב וְנִגַּשׁ אֶל הַמִּטָּה.
הַחוֹלֶה נִתְעוֹרֵר, נָעַץ בָּנוּ עֵינָיו, הִתְבּוֹנֵן רֶגַע וְהֵסֵב שֵׁנִית אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר…
שָׁעָה קַלָּה עָמַדְנוּ כִנְזוּפִים, וְאַחַר כָּךְ פָּסַעְנוּ לַאֲחוֹרֵינוּ פְסִיעוֹת דַּקּוֹת וְיָצָאנוּ בַחֲשַׁאי מִן הַחֶדֶר… אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, אִישׁ לֹא שָאַל אֶת חֲבֵרוֹ דָבָר, וְאֶחָד אֶחָד הָלַכְנוּ לְבֵיתֵנוּ.
מִקֵּץ חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה יָמִים הִקִּיפָה הַשְׁמוּעָה אֶת כָּל הָעִיר:
– בְּנוֹ שֶׁל הַשַּׁמָּשׁ מֵת!
– אוֹי וַאֲבוֹי! בֶּן כַּמָּה הָיָה?
– רַק בֶּן עֶשֶׂר…
וּבְאֶחָד מֵעַרְבֵי אֱלוּל עָמַדְנוּ כֻלָּנוּ עַל קִבְרוֹ, וְרֶגֶשׁ אֶחָד תָּקַף אֶת לִבּוֹת כֻּלָּנוּ, רֶגֶשׁ שֶׁל חֲרָטָה.
דְּבָרִים לֹא הָיוּ בְּפִינוּ לְהַבִּיע בָּהֶם אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה בְקֶרֶב לִבֵּנוּ בַּשָּׁעָה הַהִיא, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ פָנֵינוּ מְעֻנָּנִים כָּל כָּךְ, כְּמוֹ בָעֶרֶב הַהוּא. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נָכוֹן הָיָה אָז לָתֵת חֲצִי חַיִּים כֹּפֶר עֲוֹנוֹ.
נִדְמָה לָנוּ אָז, כִּי יוֹסֵף חֲבֵרֵנוּ הָיָה “צַדִּיק נִסְתָּר”, וֵאלֹהִים שְׁלָחוֹ אֵלֵינוּ לְנַסּוֹת אוֹתָנוּ…
פָּסוּק נִזְרַק לְתוֹךְ לִבֵּנוּ: “אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְהִתְחַנְּנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ”…
פִּתְאֹם רָאִינוּ, כִּי נִפְקַד מְקוֹם חֲבֵרֵנוּ יַעֲקֹב. וְכַעֲבֹר רֶגַע מָצָאנוּ אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עַל אֶבֶן אַחַת, ראשׁוֹ מֻנָּח בֵּין בִּרְכָּיו וּמֵעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת…
חָפַצנוּ לְנַחֲמוֹ, אַךְ הִרְגַּשְׁנוּ, כִּי הַדְּמָעוֹת עוֹלוֹת וְחוֹנְקוֹת אוֹתָנוּ… אָז יָשַׁבְנוּ כֻלָּנוּ כַאֲבֵלִים עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע… הַשֶּׁמֶשׁ יָרְדָה וְשָׁקְעָה לִפְאת מַעֲרָב… הַצְּלָלִים הָלְכוּ וּפָשְׁטוּ עַל הָאָרֶץ. הַלַּיְלָה מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא… אַךְ קָשֶׁה הָיָה לָנוּ לָזוּז מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה…חִכִּינוּ לְ“בַת קוֹל” מִן הַשָּׁמָיִם…
וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת, כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ כֻלָּנוּ בַ“חֶדֶר”, לֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ לְהִתְהוֹלֵל וּלְהִשׁתּוֹבֵב, אַף כִּי יוֹם שׁוּק הָיָה, וְהָ“רַבִּי” שֶׁלָּנוּ יָצָא וְעָזַב אוֹתָנוּ לְנַפְשֵׁנוּ.
לְנֶגֶד עֵינֵינוּ רִחֲפָה צוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף חֲבֵרֵנוּ, אֲשֶׁר הָיְתָה לָנוּ מַזְכֶּרֶת עָוֹן, וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הָיָה שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרֵי2 תְשׁוּבָה…
בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהַתַּלְמִידִים מַשְׁכִּימִים וּבָאִים אִישׁ אִישׁ מִבֵּיתוֹ, וְהָ“רַבִּי” עֲדַיִן שׁוֹהֶה בִתְפִלַּת שַׁחֲרִית בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, “הַחֶדֶר” מִתְמַלֵּא שָׁאוֹן וָרָעַשׁ. אֶחָד רָץ לִטֹּל יָדָיו קֹדֶם אֲכִילַת פַּת שַׁחֲרִית, וּמִתּוֹךְ חִפָּזוֹן הוּא דוֹחֵף אֶת חֲבֵרוֹ, הָעוֹמֵד עַל דַּרְכּוֹ, וְהַלָּז מַשְׁמִיע קוֹל מֶחָאָה. אַחַד הַנְּעָרִים רוֹצֶה לִתְפֹּס מָקוֹם לִפְנֵי הַחַלּוֹן, כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן בָּרְחוֹב אֶל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, אַךְ חֲבֵרָיו מְקַנְּאִים בּוֹ וְדוֹחֲקִים אוֹתוֹ, וּקְטָטָה נוֹפֶלֶת בֵּינֵיהֶם. אֶחָד פּוֹתֵחַ בִּתְפִלָּה בְקוֹל רָם וּבְנִגּוּן, מַעֲשֵׂה חַזָּן, בָּא חֲבֵרוֹ וּמְחַקֶּה אֶת קוֹלוֹ בְלִגְלוּג, וְהַנֶּעְלָב רוֹדֵף אַחֲרֵי עוֹלְבוֹ לְיַסְּרוֹ עַל עַזּוּתוֹ.
וְרַק מִשֶּׁנִּרְאָה בַפֶּתַח יוֹסֵף בֶּן הָרַב, הַמְאַחֵר לָבֹא, מִשְׁתַּתְּקִים הַתַּלְמִידִים רֶגַע אֶחָד. הַכֹּל פּוֹנִים אֵלָיו, מַקִּיפִים אוֹתוֹ וּמְחַכִּים לִשְׁמֹעַ מִפִּיו אֶת דְּבָרָיו.
יוֹסֵף זֶה נַעַר כְּבֶן עֶשֶׂר, בַּעַל פָּנִים עֲדִינִים וְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, שֶׁבָּעִיר קוֹרְאִים לוֹ “עִלּוּי” וְאוֹמְרִים עָלָיו, כִּי עָתִיד הוּא לִהְיוֹת גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל, יוֹדֵעַ לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת מֵאֵין כְּמוֹהֶן לְיֹפִי. הַחֲבֵרִים נְכוֹנִים לַעֲזֹב כָּל מִשְׂחֲקֵיהֶם וְכָל תַּעֲלוּלֵיהֶם, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מִפִּי יוֹסֵף מַעֲשִׂיָּה.
מֵאַיִן לָקַח יוֹסֵף אֶת אוֹצָרוֹ הָרַב הַזֶּה? – אֵין אִישׁ מִן הַתַּלְמִידִים יוֹדֵעַ. אוּלַי מָצָא אוֹתוֹ בְתוֹךְ אֲרוֹנוֹת הַסְּפָרִים הַגְּדוֹלִים, הָעוֹמְדִים בְּבֵיתוֹ שֶׁל אָבִיו הָרַב; וְאוּלַי שָׁמַע אֶת מַעֲשִׂיּוֹתָיו מִפִּי הָאוֹרְחִים הַבָּאִים מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם לְבֵית אָבִיו; וְאוּלַי הוּא בוֹדֶה אוֹתָם מִלִּבּוֹ – הֵן “עִלּוּי” הוּא, בַּעַל מֹחַ חָרִיף.
בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹסֵף מְסַפֵּר מַעֲשִׂיָּה וַחֲבֵרָיו עוֹמְדִים וְיוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לוֹ, שׁוֹכְחִים הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַ“חֶדֶר” וְאֶת כָּל עוֹלָמָם, וְהֵם עוֹבְרִים בְּדִמְיוֹנָם לְעוֹלָם אַחֵר, לְאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים וְהַנֶּעְלָמִים, שֶׁשָּׁם קָרוּ כָל הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים, שֶׁהֵם שׁוֹמְעִים מִפִּי הַמְסַפֵּר.
אַךְ אֶת הַ“מַּעֲשִיּוֹת” שֶׁלּוֹ רָגִיל יוֹסֵף לְסַפֵּר לַחֲבֵרָיו בֵּין הָעַרְבַּיִם, בְּשָׁעָה שֶׁהָרַבִּי הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה וּמַעֲרִיב, וְהַתַּלְמִידִים נִשְׁאָרִים לְבַדָּם בַּ“חֶדֶר”. שָׁעָה זוֹ שֶׁל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, קֹדֶם שֶׁמַּדְלִיקִים אֶת הַמְּנוֹרָה, יָפָה מְאֹד לְ“מַעֲשִׂיּוֹת”.
בַּבֹּקֶר אוֹהֵב יוֹסֵף לְסַפֵּר אֶת חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁחָלַם בַּלַּיְלָה שֶׁעָבָר. חֲבֵרָיו תְּמֵהִים עָלָיו, שֶׁזּוֹכֵר הוּא דְבַר הַחֲלוֹם לְכָל פְּרָטָיו. הֲלֹא גַם הֵם חוֹלְמִים חֲלוֹמוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּקוּמָם מִשְּׁנָתָם עָף לוֹ הַחֲלוֹם, וְקָשֶׁה לָהֶם לִזְכֹּר אַף קָצֵהוּ.
וְעַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ חֲבֵרָיו, קְצָת מִתּוֹךְ חִבָּה וּקְצָת מִתּוֹךְ לִגְלוּג: “יוֹסֵף בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת”.
בָּא יוֹסֵף אֶל הַ“חֶדֶר”, מִסְתַּכְּלִים הַחֲבֵרִים בְּפָנָיו לָדַעַת, מָה הַחֲלוֹם שֶׁחָלַם הַלָּיְלָה. אִם פָּנָיו צְהֻבִּים וְעֵינָיו נוֹצְצוֹת מִגִּיל, סִמָּן הוּא, שֶׁרָאָה חֲלוֹם טוֹב; אַךְ כְּשֶׁפָּנָיו עֲצוּבִים וְעֵינָיו מַבִּיעוֹת תּוּגָה, אוֹת הוּא, כִּי רַע הַחֲלוֹם שֶׁחָלָם.
בֵּין כֹּה וּבֵין כֹּה הַחֲבֵרִים מְחַכִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר הַחֲלוֹם. יוֹסֵף אֵינוֹ מְסָרֵב וּמְסַפֵּר בְּרָצוֹן אֶת חֲלוֹמוֹתָיו.
יֵשׁ אֲשֶׁר יְסַפֵּר יוֹסֵף, כִּי רָאָה בַחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה מְטַר זָהָב יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם… כָּל טִפָּה – דִּנָּר זָהָב… כָּל הָאָרֶץ מְכֻסָּה זָהָב טָהוֹר… הוּא אָמַר לִתְפֹּשׂ בְּיָדוֹ אֶת הַזָּהָב, וְאוּלָם אַךְ נָגַע בּוֹ – וְהִנֵּה נָמַס וַיְהִי לְמָיִם…
הַחֲבֵרִים שׁוֹמְעִים אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיּוֹת פְּעוּרִים. תְּחִלָּה מְקַנְּאִים הֵם בְּיוֹסֵף, שֶׁרָאָה חֲלוֹם נִפְלָא כָזֶה, אַךְ אַחֲרֵי כֵן הֵם נָדִים בְּרֹאשָׁם: חֲבָל, חֲבָל!…
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְסַפֵּר, וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ בְּמִדְבָּר נוֹרָא… שָׁם חַיּוֹת רָעוֹת, נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים… זֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא אָכַל וְלֹא שָׁתָה מָיִם… רַגְלָיו בָּצֵקוּ וְאֵין בּוֹ כֹחַ לָלֶכֶת הָלְאָה. מֵרָחוֹק הוּא רוֹאֶה אֲרִי הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלָיו…
הַחֲבֵרִים שׁוֹמְעִים אֶת הַדְבָרִים וְלִבָּם רוֹעֵד, כְּאִלּוּ הָיוּ בְרֶגַע זֶה יַחְדָּו עִם יוֹסֵף בְּצָרָתוֹ. הֵם מְחַכִּים לִשְׁמֹעַ אַחֲרִית דָּבָר… וְיוֹסֵף מְסַפֵּר:
– אָז נָשָׂאתִי עֵינַי לַמָּרוֹם וָאֶקְרָא בִשְׁאֵרִית כֹּחִי: אֵלִי, אֱלֹהִים, הַצִּילֵנִי!… פִּתְאֹם הֱקִיצוֹתִי – וְהִנֵּה חֲלוֹם…
רֶגֶשׁ גִּיל תָּקַף אֶת הַנְּעָרִים הַשּׁוֹמְעִים. רַק עַתָּה רָאוּ, כִּי לַשָּׁוְא פָּחֲדוּ מִפְּנֵי הָאֲרִי הַנּוֹרָא. הֵן רַק בַּחֲלוֹם הָיָה הַדָּבָר.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְסַפֵּר יוֹסֵף, כִּי רָאָה בַחֲלוֹמוֹ אֶת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, אֶת הַר הַלְּבָנוֹן, אֶת הַיַּרְדֵּן, אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה – אֶת אֵלֶּה הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר כָּל הַתַּלְמִידִים יָדְעוּ אוֹתָם רַק מִתּוֹךְ סִפּוּרֵי “הַחֻמָּשׁ”, אַךְ אִישׁ מֵהֶם לֹא זָכָה לִרְאוֹתָם בְּעֵינָיו.
כָּל אֶחָד מִן הַחֲבֵרִים שׁוֹאֵל שְׁאֵלָה עַל דְּבַר מָקוֹם פְּלוֹנִי הַקָּרוֹב לְלִבּוֹ, וְיוֹסֵף עוֹנֶה עַל הַכֹּל בְּלִי פִקְפּוּק, כְּאִלּוּ רָאָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים בְּהָקִיץ וְלֹא בַחֲלוֹם…
פַּעַם אַחַת בַבֹּקֶר בָּא יוֹסֵף אֶל הַ“חֶדֶר” סַר וְזָעֵף. פָּנָיו הָיוּ נוּגִים וּבְפִיו אֵין מִלָּה. הוּא קָרַב אֶל הַחַלּוֹן, יָשַׁב עַל הַסַּפְסָל, הוֹרִיד רֹאשׁוֹ וְשָׁקַע בְּמַחֲשָׁבוֹת.
כַּאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ אֵלָיו חֲבֵרָיו לִשְׁאֹל, מֶה הָיָה לוֹ וּמַה קָרָהוּ, לֹא עָנָה דָבָר, כִּי אִם נֶאֱנַח אֲנָחָה קַלָּה.
– אֵין זֹאת, כִּי חֲלוֹם רַע מְאֹד חָלַם הַלַּיְלָה – קָרָא אַחַד הַנְּעָרִים.
הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד הִגְדִּיל אֶת תְּשׁוּקַת הַחֲבֵרִם לָדַעַת, מַדּוּעַ עָצוּב יוֹסֵף וְעַל מַה נֶאֱנָח.
רַק כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, לְאַחַר שֶׁפָּצְרוּ בֹו מְאֹד, נֶעְתַּר יוֹסֵף לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו וּלְסַפֵּר.
הַנְּעָרִים עָמְדוּ סְבִיבוֹתָיו וַיְחַכּוּ בְרֶטֶט לְכָל מִלָּה וּמִלָּה, שֶׁיָּצְאָה מִפִּי חֲבֵרָם הַמְסַפֵּר.
– בַּחֲלוֹמִי – פָּתַח יוֹסֵף – וְהִנֵּה אֲנִי תוֹעֶה בְיַעַר אָפֵל… רַק הַכּוֹכָבִים בַּמָּרוֹם נוֹצְצִים מְעַט… אֲנִי הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ וְאֵין דֶּרֶךְ… פִּתְאֹם אֲנִי עוֹמֵד לְרַגְלֵי הַר גָּבֹהַּ… אֲנִי מְטַפֵּס עָלָיו, מְטַפֵּס וְעוֹלֶה. עָבְרָה שָׁעָה, עָבְרוּ שְׁתֵּי שָׁעוֹת, עָבְרוּ שָׁלֹש שָׁעוֹת, וַאֲנִי עוֹלֶה וְעוֹלֶה… כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי עַד רֹאשׁ הָהָר, רָאוּ עֵינַי אֹהֶל קָטֹן… בְּעַד הַחַלּוֹן נִרְאָה אוֹר…
בַּ“חֶדֶר” שָׂרְרָה דְמָמָה רַבָּה. כָּל הַנְעָרִים עָצְרוּ בְעַד נְשִׁימָתָם מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת וּמֵרֹב צִפִּיָּה לִשְׁמֹעַ אֶת קֵץ חֲלוֹם הַפֶּלֶא הַזֶּה. וְיוֹסֵף הוֹסִיף וַיְסַפֵּר:
– נִכְנַסְתִּי אֶל הָאֹהֶל… עָמַדְתִּי בַפֶּתַח וְלֹא יָכֹלְתִּי לָזוּז מִמְּקוֹמִי… פִּלְאֵי פְלָאִים! אֵין נֵר וְאֵין מְנוֹרָה וְהָאֹהֶל כֻּלּוֹ מָלֵא אוֹרָה… לְיַד הַשֻּׁלְחָן יוֹשֵׁב אִישׁ זָקֵן וְלוֹמֵד תּוֹרָה… הִבַּטְתִּי אֶל פְּנֵי הַיּוֹשֵׁב, וְהִנֵּה הוּא בַעַל שֵׂעָר לָבָן וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו…
– אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הוּא – לֹא הִתְאַפֵּק אַחַד הַנְּעָרִים מִבֵּין הַשּׁוֹמְעִים.
– כֵּן, כֵּן – עָנָה יוֹסֵף – זֶה הָיָה אֵלִיָּהוּ הַנָבִיא.
– מַה דִבֵּר אֵלֶיךָ? – שָׁאֲלוּ רַבִּים מִן הַשּׁוֹמְעִים.
– הוּא קָם מִמּוֹשָׁבוֹ, נִגַּשׁ אֵלַי וַיֹּאמֶר אֵלַי בְּקוֹל רַךְ וָטוֹב: “מַה לְךָ, בְּנִי?…” עָנִיתִי לוֹ, כִּי תָעִיתִי בַיַּעַר הָאָפֵל וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִי… אָז אָחַז בְּיָדִי וְיַחְדָּו יָצָאנוּ מִן הָאֹהֶל… וּפִתְאֹם נָס הַחֹשֶׁךְ וַיְהִי אוֹר… יָרַדְנוּ מֵעַל הָהָר, אַחֲרֵי כֵן הָלַכְנוּ בַיַּעַר… עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה – וְהִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלַי לְיַד בֵּיתֵנוּ… פָּקַחְתִּי עֵינַי לִרְאוֹת, אַיֵּה אֵלִיָּהוּ – וְאֵינֶנּוּ. הוּא נֶעְלַם…
יוֹסֵף גָּמַר אֶת סִפּוּרוֹ וְקוֹלוֹ הָיָה מָלֵא יָגוֹן. הַנְּעָרִים הִבִּיטוּ אֵלָיו בְּכָבוֹד רַב, עַל אֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בַחֲלוֹם. וְאֶחָד מֵהֶם פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאָל:
– וְלָמָּה אַתָּה עָצוּב?… הֲלֹא חֲלוֹם טוֹב הוּא… יוֹסֵף נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ וְלֹא עָנָה דָבָר, רַק נֶאֱנַח עוֹד הַפַּעַם, הַנְּעָרִים עוֹד עָמְדוּ עַל יָדוֹ, כִּי חִכּוּ לִשְׁמֹעַ מִפִּיו עוֹד דָּבָר.
וְאָמְנָם כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, קָרָא יוֹסֵף בְּלַחַשׁ, כְּאִלּוּ דִבֵּר לְעַצְמוֹ, מִבְּלִי פְנוֹת לְאִישׁ:
– מַה נוֹאַלְתִּי!… הֵיכָן הָיָה רֹאשִׁי?… הֵיכָן הָיָה פִי?… מַדּוּעַ לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא: מָתַי יָבֹא… מָשִׁיחַ?…
* * *
רַק אָז יָדְעוּ הַנְּעָרִים, עַל מַה נֶאֱנַח יוֹסֵף וְלָמָּה הוּא עָצוּב כָּל כָּךְ. אִישׁ מֵהֶם לֹא מָצָא בְּפִיו דָּבָר לְנַחֲמוֹ, כִּי אָמְנָם הֵבִינוּ כֻלָּם, מָה רַב הַצַּעַר וּמַה גָּדוֹל הַכְּאֵב…
(סִפּוּר)
שְׁמֹנָה תַלְמִידִים הָיִינוּ בְּחֶדְרוֹ שֶׁל הַמְלַמֵּד הַיָּדוּעַ רַבִּי אֵלִיָּהוּ, כֻּלָּנוּ יַלְדֵי עֲשִׁירֵי הָעִיר וַאֲמִידֶיהָ, מִבְּנֵי שְׁמֹנֶה עַד עֶשֶׂר שָׁנָה. הוֹרֵינוּ צִוּוּ עַל הָ“רַבִּי” לְבַל יָעֵז לְקַבֵּל אֶל חֶדְרוֹ יוֹתֵר מִן הַמִּסְפָּר הַנִּזְכָּר. וּבְעָמָל רַב וּבְטַעֲנוֹת וּתְחִנּוֹת עָלָה בִּידֵי רַבֵּנוּ לְהַטּוֹת לֵב הוֹרֵינוּ, כִּי יַרְשׁוּ לְסַפֵּחַ אֵלֵינוּ אֶת בֶּן הָרַבִּי בְעַצְמוֹ, אֶת יוֹסִי, נַעַר כְּבֶן שְׁמֹנֶה.
וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיִינוּ הַתַּלְמִידִים הַיּוֹתֵר עֲשִׁירִים, בְּכָל זֹאת חַי רַבֵּנוּ חַיִּים שֶׁל עֹנִי וָדֹחַק. דִּירָתוֹ הָיְתָה צָרָה מְאֹד. רַק שְׁנֵי חֲדָרִים הָיוּ שָׁם: אֶחָד הָיָה חֲדַר־בֵּית הַסֵּפֶר וְהַשֵּׁנִי – חֲדַר הַמִּטּוֹת. תָּמִיד שָׁמַעְנוּ אֲנָחוֹת וְטַעֲנוֹת מִפִּי הָרַבָּנִית, אֲשֶׁר גַּם אָז, בִּהְיוֹתֵנוּ קְטַנִּים, הֵבַנּוּ אֶת פֵּרוּשָׁן…
סַר וְזָעֵף הָיָה רַבֵּנוּ תָּמִיד, גַּם בְּשָׁעָה שֶׁאִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא נָתַן מָקוֹם לִכְעֹס. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ מִפִּיו דָּבָר טוֹב, מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ עַל פָּנָיו בַּת־צְחוֹק, כַּאֲשֶׁר הָרְגַלְנוּ אֵצֶל מְלַמְּדֵינוּ לִפְנֵי כֵן וְגַם אַחֲרֵי כֵן.
וְאֵין צָרִיךְ לֵאמֹר, אִם אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים הֶעֱלָה עָלָיו אֶת חֲמַת הָ“רַבִּי”, אָז לֹא יָדַע רַחֲמִים: צָרַם אֶת הָאֹזֶן, מָרַט אֶת הַלֶּחִי, וּלְעִתִּים הִכָּה בִרְצוּעָתוֹ… וְאַף כִּי כֻלָּנוּ הָיִינוּ מְפֻנָּקִים וְרַבִּים מֵאִתָּנוּ הָיוּ בָנִים־יְחִידִים לְהוֹרֵיהֶם, בְּכָל זֹאת לֹא שָׂם הָרַבִּי לֵב לָזֶה. הוּא הָיָה אוֹמֵר: “וְכִי בִשְׁבִיל שֶׁבֵּן־יָחִיד אַתָּה, אֶפְשָׁר לְךָ לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁלִּבְּךָ חָפֵץ?… אֶצְלִי אֵין בָּנִים יְחִידִים.”
אֵין כָּל פֶּלֶא אֵפוֹא, אִם כֻּלָּנוּ הָיִינוּ יְרֵאִים מִפְּנֵי הָ“רַבִּי”, וְכָל הַיּוֹם יָשַׁבְנוּ כִּכְלוּאִים, מִבְּלִי הָרִים יָד וָרֶגֶל, מִיִּרְאָה פֶן נַעֲלֶה אֶת חֲמַת הָ“רַבִּי”.
גַּם בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא אֶל הָרְחוֹב אוֹ הָלַךְ אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת לֹא שָׂבַעְנוּ נָחַת, כִּי בַבַּיִת נִשְׁאֲרָה הָרַבָּנִית, אִשָּׁה רַגְזָנִית, אֲשֶׁר הִשְׁגִּיחָה מְאֹד עַל הַסֵּדֶר וְהַנִּקָּיוֹן, וְיוֹתֵר מִכֹּל אָהֲבָה אֶת הַמְּנוּחָה. לָכֵן כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְאָזְנָהּ קוֹל שָׁאוֹן קַל, עָמְדָה עַל רַגְלֶיהָ וְקָרְאָה: מָה הַ“מְּהוּמָה” הַזֹּאת? הַבְּבֵית־מַרְזֵחַ אַתֶּם יוֹשְׁבִים? יָבֹא נָא הָ“רַבִּי” וְיַרְאֶה לָכֶם, אֵיךְ צָרִיךְ לָשֶׁבֶת בַּ“חֶדֶר”…
מִלְּבַד הָרַבָּנִית הָיָה מַשְׁאִיר הָ“רַבִּי” אֶת יוֹסִי בְנוֹ לְהַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ, פֶּן “נַהֲפֹךְ אֶת הָעוֹלָם”. הַמַּשְׁגִּיחַ הַזֶּה הָיָה פָחוֹת רַגְזָן וְקַפְּדָן מֵאִמּוֹ, וְתַחַת הַשְׁגָּחָתוֹ לֹא הָיְתָה עָלֵינוּ אֵימַת הָ“רַבִּי” כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הִלְשִׁין עָלֵינוּ וְלֹא דִבֵּר רָעָה עָלֵינוּ בְּאָזְנֵי אָבִיו. בִּשְׂכַר זֶה הָיָה מְקַבֵּל תָּמִיד מֵאִתָּנוּ אֶת שְׁיָרֵי הָאֹכֶל, וּלְעִתִּים גַּם מִגְּדָּנוֹת וּמַמְתַּקִּים.
הַנַּעַר הַזֶּה הָיָה כְאָבִיו זָעֵף. לְעִתִּים מְאֹד רְחוֹקוֹת נִרְאָה צְחוֹק עַל פָּנָיו הַכְּחוּשִׁים וְהַדַּלִּים. עֵינָיו הֵפִיקוּ תָמִיד יָגוֹן וְצַעַר עָמֹק. לָבוּשׁ הָיָה גַם בַּחוֹל גַּם בַּשַּׁבָּת בְּגָדִים קְרוּעִים וּטְלוּאִים, אֲשֶׁר לֹא הִתְאִימוּ עִם בִּגְדֵי יֶתֶר הַתַּלְמִידִים…
זוֹכֵר אֲנִי, כִּי אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא אָהַב אֶת “בֶּן הָרַבִּי”, לֹא נִקְשַׁר אֵלָיו וְלֹא הִתְרָעָה אִתּוֹ… אוּלַי נָקַמְנוּ בוֹ בְּעַד עֲוֹן אָבִיו וְאוּלַי לֹא נִמְשַׁךְ לִבֵּנוּ אַחֲרֵי הַתּוּגָה הַתְּמִידִית שֶׁהֵפִיקוּ פָנָיו הַדַּלִּים – מִי יוֹדֵעַ? אַךְ חֶמְלָה רַבָּה הֵעִיר בְּקִרְבֵּנוּ, בִּהְיוֹת לוֹ אָב “נוֹרָא” כְּרַבֵּנוּ וְאֵם רָעָה כְּ“הָרַבָּנִית”…
רַק יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ הָיָה לָנוּ חֹפֶשׁ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיָּשַׁבְנוּ כֻלָּנוּ יַחַד בַּ“חֶדֶר”. זֶה הָיָה בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בַשָּׁבוּעַ, יוֹם הַשּׁוּק. אָז יָצְאוּ גַם הָ“רַבִּי” גַּם אִשְׁתּוֹ לִקְנוֹת אוֹ לִרְאוֹת מַה שֶׁבְּנֵי אָדָם קוֹנִים…
בִּשְׁעַת יְצִיאָתוֹ הָיָה הָ“רַבִּי” פוֹנֶה אֵלֵינוּ וְאוֹמֵר: “שְׁבוּ אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ וְאַל תַּהַפְכוּ אֶת הָעוֹלָם!”
וְאוּלָם אַךְ רָאִינוּ בְעַד הַחַלּוֹן, כִּי הָרַבִּי וְאִשְׁתּוֹ הִרְחִיקוּ מְעַט, עַד כִּי לֹא יֵרָאֶה לָהֶם הַבַּיִת וּלְאָזְנֵיהֶם לֹא יַגִּיעַ הַשָּׁאוֹן, אָז קָפְצוּ בְנֵי הַחֲבוּרָה אִישׁ מֵעַל מְקוֹמוֹ, כְּאִלּוּ הִשְׁלִיכוּ מְעַל יְדֵיהֶם כְּבָלִים, וּנְכוֹנִים כֻּלָם לְהִתְפָּרֵץ…
בָּרִאשׁוֹנָה הִשְׁתּוֹבַבְנוּ כֻלָּנוּ בְלִי כָל סֵדֶר. הָאֶחָד הִתְגַּנֵּב מִאֲחוֹרֵי חֲבֵרוֹ וְצָרַם לוֹ בְאָזְנוֹ, וְהַשֵּׁנִי לֹא מָחַל עַל עֶלְבּוֹנוֹ וַיַּפֵּל אֶת אִישׁ רִיבוֹ, וְכֹה הִתְאַבְּקוּ שְׁנֵיהֶם רְגָעִים אֲחָדִים, עַד אֲשֶׁר בָּא הַשְּׁלִישִׁי וַיִּתְנַפֵּל עַל הַשֵּׁנִי…; זֶה הֶעֱמִיד כִּסֵּא עַל כִּסֵּא וְעָלָה עַל הָעֶלִיוֹן כְּדֵי לִקְפֹּץ אַרְצָה, אַךְ בָּא חֲבֵרוֹ וְלֹא נְתָנוֹ לְהוֹצִיא מַחְשַׁבְתּוֹ לִפְעֻלָּה. אֲחָדִים עָלוּ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת אוֹ הָפְכוּ אֶת הַסַּפְסָלִים, וְבַבַּיִת קָם שָׁאוֹן רַב וְקוֹלוֹת מִקּוֹלוֹת נִשְׁמְעוּ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם: אֶחָד קוֹרֵא כְתַרְנְגוֹל, שֵׁנִי נוֹעֵר כַּחֲמוֹר, שְׁלִישִׁי מְיַלֵּל כֶּחָתוּל; זֶה מַשְׁמִיעַ צְעָקוֹת מְשֻׁנּוֹת וְזֶה עוֹנֶה לוֹ בִנְבִיחוֹת כַּכֶּלֶב. כֹּה הָיָה עוֹבֵר כַּחֲצִי הַשָּׁעָה, עַד אֲשֶׁר עָיַפְנוּ, וְאָז הָיָה מַצִּיעַ אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֵיזֶה מִשְׂחָק עַלִּיז, אֲשֶׁר כֻּלָּנוּ צְרִיכִים הָיִינוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בּוֹ.
גַּם בַּיּוֹם אֲשֶׁר קָרוּ הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אֲנִי חָפֵץ לְסַפֵּר לָכֶם, הָיָה בְ“חֶדְרֵנוּ” מִין מְבוּכָה וּמְהוּמָה, כִּי אַךְ זֶה עַתָּה יָצָא הָ“רַבִּי” וְאִשְׁתּוֹ מִן הַבָּיִת.
בְּתוֹךְ הַשָּׁאוֹן וְהַמְּהוּמָה, אֲשֶׁר שָׂרְרוּ בַ“חֶדֶר”, נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל נֵפֶץ כְּלֵי חֶרֶשׂ. כָּל הַנְּעָרִים חָדְלוּ לְהִשְׁתּוֹבֵב, וְדוּמִיָּה שָׂרְרָה רֶגַע אֶחָד. עֵינֵי כֻלָּם הִבִּיטוּ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר מִשָּׁם נִשְׁמַע הַשָּׁאוֹן.
– מַה שָׁם? מַה זֶה קָרָה?
הָ“רַבָּנִית” קֹדֶם שֶׁיָּצְאָה, אָסְפָה אֶת כָּל הַקְּעָרוֹת וְהַכּוֹסוֹת וַתַּעֲמִידֵן עַל הַכִּירַיִם כְּדֵי לְרָחֲצָן אַחֲרֵי כֵן בְּשׁוּבָהּ. וְהִנֵּה עָבַר יַעֲקֹב בֶּן הַשּׁוֹחֵט עַל פְּנֵיהֶן וְנִכְשַׁל בַּמַּגְרֵפָה שֶׁעָמְדָה קָרוֹב לִמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, וְכָל הַכֵּלִים נָפְלוּ אַרְצָה וַיִּשָּׁבֵרוּ…
הַמַּזִיק, בִּרְאוֹתוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וּבְהַעֲלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ אֶת הַצָּפוּי לוֹ בְּשׁוּב הָ“רַבִּי”, הֵרִים קוֹל בּוֹכִים וְלֹא אָבָה לְהִתְנַחֵם…
כָּל הַחֲבֵרִים סְבָבוּהוּ כִדְבוֹרִים וַיַּחְקְרוּ וַיִּדְרְשׁוּ, אֵיכָה נִהְיָה הַדָּבָר.
וְהַנַּעַר בּוֹכֶה בְּלִי הֲפוּגוֹת…
מַה לַעֲשׂוֹת? מַה לַעֲשׂוֹת?
אָז יָצָא מִתּוֹךְ הָעֵדָה שְׁלֹמֹה בֶן הַ“גְּבִיר” וַיִּקְרָא:
– אִישׁ מֵאִתָּנוּ בַּל יָעֵז לְהַגִּיד לָ“רַבִּי”, מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר.
– אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מְאוֹּמָה, לֹא רָאִינוּ – עָנוּ אֲחָדִים.
– כֵּן, כֵּן, לֹא רָאִינוּ וְלֹא יָדַעְנוּ – גָּמַרְנוּ כֻלָּנוּ לְהַגִּיד.
– אֲבָל הֵן יוֹסִי בֶן הָ“רַבִּי”, יַגִּיד – נִשְׁמַע קוֹל יַעֲקֹב מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת.
עֵינֵי כָל הַחֲבוּרָה נָסַבּוּ אֶל יוֹסִי, אֲשֶׁר עָמַד מֵרָחוֹק וַיִּשְׁמַע וַיִּתְבּוֹנֵן.
– הֲתַגִּיד, מָה?
– לֹא אַגִּיד – עָנָה יוֹסִי בְּשָׂפָה רָפָה וּבְקוֹל רוֹעֵד.
– הַיְדַעֲתֶּם מָה? – נִשְׁמַע שֵׁנִית קוֹל בֶּן הַ“גְּבִיר” – הָבָה נִשָּׁבַע כֻּלָּנוּ, כִּי לֹא נַגִּיד מְאוּמָה.
–אֲנַחְנוּ נִשָּׁבֵעַ – עָנִינוּ כֻלָּנוּ פֶה אֶחָד.
אָז הוּבְאוּ שְׁנֵי סְפָרִים: “חֻמָּשׁ” וּ“גְמָרָא”, וּכָל אֶחָד שָׂם יָדוֹ הַיְמָנִית עַל הַ“חֻמָּשׁ” וְאֶת הַשְּׂמָאלִית – עַל הַ“גְּמָרָא” וַיִּשָּׁבַע: “הִנְנִי נִשְׁבָּע בְּחֵלֶק אָבִי לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי לֹא אַגִּיד דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר קָרָה הַיּוֹם בַּ”חֶדֶר".
וּלְחַזֵּק אֶת הַשְּׁבוּעָה הוֹצִיא בֶן הַגְּבִיר אֶת שְׁתֵּי צִיצִיּוֹתָיו וְהִצְלִיפָן עַל יָדוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלָחַשׁ: “מִי אֲשֶׁר יְחַלֵּל שְׁבוּעָתוֹ, תְּקֻצַּץ יָדוֹ.”
וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן יָצָאנוּ כֻלָּנוּ הַחוּצָה תַּחַת הַרָקִיעַ וְחָזַרּנוּ עַל הַשְּׁבוּעָה בְהוֹסָפָה: “עֵדִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אִם לֹא נִשְׁמֹר שְׁבוּעָתֵנוּ.”
אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שַׁבְנוּ כֻלָּנוּ אֶל הַ“חֶדֶר”. אִישׁ אִישׁ יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ. גַּם יַעֲקֹב חָדַל לִבְכּוֹת, בִּהְיוֹתוֹ בָטוּחַ, כִּי אִישׁ לֹא יָהִין לְחַלֵּל שְׁבוּעָה חֲמוּרָה כָזֹאת.
דּוּמִיָּה שָׂרְרָה בַּ“חֶדֶר”, אִישׁ לֹא הוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר, וְרַק קוֹל לַחַשׁ נִשְׁמָע. גַּם הַ“סּוֹד” גַּם הַשְּׁבוּעָה הֵעִיקוּ עַל לֵב כֻּלָּנוּ, וְכָל אֶחָד חִכָּה בְכִלְיוֹן עֵינַיִם לְשׁוּב הָ“רַבִּי”, לְמַעַן אֲשֶׁר יַעֲבֹר הַזָּעַם…
הָרְגָעִים אָרְכוּ לָנוּ כְשָׁעוֹת. כָּל שָׁאוֹן קַל הָיָה בְעֵינֵינוּ כִּמְבַשֵּׂר אֶת בֹּא הָרֶגַע הַנּוֹרָא…
לָאַחֲרוֹנָה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהָ“רַבִּי” בָא. הָ“רַבָּנִית”, כַּנִרְאֶה אֵחֲרָה מְעַט לָבֹא. הוּא שָׁלַח מֶבָּט חוֹדֵר אֶל פָּנֵינוּ. לֹא הִסְכִּין לִרְאוֹת בְּשׁוּבוֹ מִן הַשּׁוּק מְנוּחָה שְׁלֵמָה כָּזוֹ. וְלִבּוֹ נִבָּא לוֹ דָּבָר רָע.
– אֵין זֹאת, כִּי כְבָר “הֲפַכְתֶּם אֶת הָעוֹלָם”… הֲכֵן?
אִישׁ לֹא עָנָה מְאוּמָה.
– קְחוּ אֶת הַגְּמָרוֹת! – אָמַר בְּקוֹל מְצַוֶּה.
עוֹד לֹא הִסְפַּקְנוּ לָקַחַת אִישׁ אִישׁ אֶת סִפְרוֹ, וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה וְהָרַבָּנִית נִרְאֲתָה בַפֶּתַח.
אֵימָה חֲשֵׁכָה נָפְלָה עַל כֻּלָּנוּ. אִישׁ אִישׁ רָעַד לִקְרַאת הָרֶגַע הַנּוֹרָא. הִנֵּה הוּא בָא, בָּא…
עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים –.
הָרֲבָּנִית הֵסִירָה אֶת מִטְפַּחְתָּהּ וַתִּגַּשׁ אֶל הַכִּירַיִם לִשְׁפּוֹת סִיר. וּפִתְאֹם עָמְדָה עַל מְקוֹמָהּ כַּהֲלוּמָה וַתִּקְרָא בִילָלָה:
– אוֹיָה לִי, אוֹיָה! אָסוֹן קָרַנִי! שׁוֹד וָשֶׁבֶר!
– מַה זֹאת? מָה? – קָם הָ“רַבִּי” מִמְּקוֹמוֹ וְשָׁאַל.
– גֶּשׁ נָא הֵנָּה וְרָאִיתָ בְעֵינֶיךָ אֶת אֲשֶׁר עוֹלְלוּ לִי הַ“מְשֻׁמָּדִים”.
הָ“רַבִּי” נִגַּשׁ אֶל הַכִּירַיִם, וּלְעֵינָיו נִגְלוּ הֲמוֹן שִׁבְרֵי כְלֵי חֶרֶשׂ וּזְכוּכִית שֶׁל כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת.
– מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?
אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.
הָ“רַבִּי” נִגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן, הֵסִיר אֶת רְצוּעָתוֹ מֵעַל מִכְנָסָיו וְעָמַד לְפָנֵינוּ מָלֵא חֵמָה.
– הֲלֹא תַגִּידוּ לִי, מִי שָׁבַר אֶת הַכֵּלִים, בָּנִים סוֹרְרִים?
דּוּמִיָּה.
– יוֹסִי, קְרַב הֵנָּה – קָרָא אֶל בְּנוֹ.
הַנַּעַר נִגַּשׁ אֶל אָבִיו בְּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת.
– הֲלֹא אַתָּה הָיִיתָ בַבָּיִת. מִי שָׁבַר אֶת הַכֵּלִים?
– אֵין אֲ־נִי יוֹ־דֵעַ מְאוּ־מָה – עָנָה הַנַּעַר וְבְפָנָיו דְּמָעוֹת.
– פֹּה תְהֵא קְבוּרָתְךָ, אִם לֹא תַגִּיד תֵּכֶף.
– אֶת עוֹרוֹ הַפְשֵׁט מֵעַל עַצְמוֹתָיו! – נִשְׁמַע קוֹל הָ“רַבָּנִית” – אוֹתוֹ עוֹזְבִים לִשְׁמוֹר אֶת הַבַּיִת וְכַאֲשֶׁר “הָפְכוּ אֶת הַבַּיִת” לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע, אֵיפֹה הָיוּ עֵינֶיךָ בְאוֹתָהּ שָׁעָה?
הָ“רַבִּי” הִקְרִיב אֶת הַסַּפְסָל.
– הוֹרֵד מִכְנָסֶיךָ וּשְׁכָב…
יְדֵי הַנַּעַר רָעֲדוּ, כָּל גוּפוֹ נִכְפַּף, וּמֵעֵינָיו יָרְדוּ דְמָעוֹת…
– אַחַת – שְׁתַּיִם – שָׁלֹשׁ. הֲתַגִּיד?
גוּפַת הַנַּעַר הִתְנוֹדְדָה, וְצַעֲקוֹתָיו נִשְׁמְעוּ בְּכָל הַ“חֶדֶר”.
–רַבִּי!
וְהַקּוֹל קוֹל בֶּן הַגְּבִיר.
הָ“רַבִּי” הִרְפָּה רֶגַע מִבְּנוֹ הָאֻמְלָל, וַיַּבֵּט אֶל הַדּוֹבֵר אֵלָיו.
– רַבִּי, בִּי הֶעָוֹן! אָנֹכִי בְלִי צְדִיָּה שָׁבַרְתִּי אֶת כָּל הַכֵּלִים.
חֲמַת הָ“רַבִּי” שָׁקָטָה.
– תּוֹאִיל לְהַגִּיד לְאִמְּךָ בַצָּהֳרַיִם, כִּי תְשַׁלֵּם לִי מְחִיר חָמֵשׁ קְעָרוֹת וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת, הֲשׁוֹמֵעַ אָתָּה?
– טוֹב, אָנֹכִי אַגִּיד.
כְּמוֹ אֶבֶן כְּבֵדָה נָגֹלָּה מֵעַל לֵב כֻּלָּנוּ, רוּחֵנוּ שָׁב אֵלֵינוּ כְמִקֶּדֶם.
– אֲבָל מַדּוּעַ לֹא הִגִּיד הַסּוֹרֵר הַזֶּה?! – נִשְׁמַע קוֹל הָ“רַבִּי”, כְּאִלּוּ חָפֵץ לְהַצְדִּיק אֶת נַפְשׁוֹ עַל הָעָוֶל שֶׁעָשָׂה לִבְנוֹ…
* * *
וְכַאֲשֶׁר שַׁבְנוּ מִן הַ“חֶדֶר” הַבַּיְתָה, נִפְתַּח סְגוֹר שְׂפָתֵינוּ, וְכָל אֶחָד סִפֵּר לְרֵעֵהוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר חָשַׁב וְהִרְגִּישׁ בָּרְגָעִים הַנּוֹרָאִים הָהֵם…
כֻּלָּנוּ הִלַּלְנוּ אֶת “יוֹסִי” בֶן הָרַבִּי עַל אֲשֶׁר עָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְלֹא חִלֵּל שְׁבוּעָתוֹ.
אַךְ דֵּי תְהִלּוֹת לֹא מָצָאנוּ לִשְׁלֹמֹה בֶן הַגְּבִיר, אֲשֶׁר הוֹדָה עַל חֵטְא אֲשֶׁר לֹא חָטָא בִשְׁבִיל לְהַצִּיל מִיִּסּוּרִים אֶת חֲבֵרוֹ.
אָכֵן יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אֶחָת! –
יָמִים רַבִּים חָיִיתִי בְּשַׁלְוָה וְלֹא יָדַעְתִּי דְאָגָה. הוֹרַי אָמְנָם הָיוּ עֲנִיִּים, אַך בֵּן יָחִיד הָיִיתִי לָהֶם, וּבְכָל כֹּחָם הִתְאַמְּצוּ לְהַמְצִיא לִי כָּל צְרָכָי. בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת וְעֶרֶב שַׁבָּת הָיְתָה אִמִּי נוֹתֶנֶת לִי פְּרֻטָּה אַחַת לִקְנוֹת זֵרְעוֹנֵי דְלַעַת; בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב הָיִיתִי מְקַבֵּל שָׁלֹש פְּרֻטּוֹת, לִקְנוֹת אֱגוֹזִים; וּבִימֵי חֲנֻכָּה הָיָה הוֹנִי עוֹלֶה לִשְׁמֹנֶה פְרֻטּוֹת, כְּמִסְפַּר יְמֵי הֶחָג. הַחֵצִי הָיִיתִי נוֹתֵן לִצְדָקָה, וּבַחֵצִי הָיִיתִי קוֹנֶה מַמְתַּקִּים. וְשָׂמֵחַ הָיִיתִי בְחֶלְקִי וְלֹא יָדַעְתִּי דְאָגָה.
עַד שֶׁבָּא הַשָּׂטָן וְגָזַל אֶת מְנוּחָתִי. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָךְ הָיָה.
כְּבֶן עֶשֶׂר הָיִיתִי, וְאַבָּא הָיָה אוֹמֵר אֵלַי, שֶׁאֵינֶנִּי עוֹד “יֶלֶד” כִּי אִם “בָּחוּר.”
בַּיָּמִים הָהֵם בְּרֵאשִׁית יְמֵי הַחֹרֶף, בָּא לְבֵיתֵנוּ לְהִתְאָרֵחַ דּוֹדִי רַבִּי אֵלִיָּהוּ מֵאִיר, שֶׁהָיָה רַב בְּאַחַת הֶעָרִים הַקְּטַנּוֹת.
עוֹד בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן, לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, בְשָׁעָה שֶׁאִמִּי עָמְדָה וְהֵכִינָה סְעֻדַּת עַרְבִית, פָּנָה אָבִי אֶל דּוֹדִי וְהִצְבִּיעַ עָלָי:
– בְּחָנֵהוּ נָא… הָבָה נִרְאֶה… לֶךְ נָא, יוֹסֵף, (זֶה שְׁמִי) וְהָבֵא אֶת הַ“גְּמָרָא”.
יָשַׁב לוֹ דוֹדִי אֶל הַשֻּׁלְחָן, הֵסִיר מֵעַל רֹאשׁוֹ אֶת הַ“קַּפִּילוּשׁ” רְחַב הַשּׁוּלַיִם וְחָבַשׁ לוֹ “יַרְמוּלְקָה”, וְאָנֹכִי יָשַׁבְתִּי עַל יָדוֹ לִפְנֵי גְמָרָא שֶׁל דְּפוּס וִילְנָא.
עִלְעֵל דּוֹדִי בַסֵּפֶר, הִצְבִּיעַ וְאָמָר:
– קְרָא.
אַבָּא יוֹשֵׁב בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי מִנֶּגֶד וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְמַסִּיחַ דַעְתּוֹ מִמֶּנִּי, וְאִמָּא עוֹמֶדֶת לְיַד הַכִּירַיִם וּמֵרֶגַע לְרֶגַע הִיא שׁוֹלַחַת עַיִן אֶל פִּנָּתִי, כְּשׁוֹלַחַת עֶזְרָה לִי בַצָּרָה.
עַל פִּי הָאֱמֶת, לֹא הָיָה עִנְיַן הַבְּחִינוֹת דָּבָר חָדָשׁ לִי.
אַבָּא חוֹשֵׁב אוֹתִי “לְעִלּוּי”, וְלָכֵן הוּא שׁוֹלֵחַ אוֹתִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת “לְהִבָּחֵן”, פַּעַם אֶל רַב הָעִיר וּפַעַם אֶל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה.
אַךְ אַבָּא הָיָה לִפְעָמִים מֵטִיל אֵימָה עָלָי:
– הַמְתֵּן, הִנֵּה הַדּוֹד רַבִּי אֵלִיָּהוּ מֵאִיר עָתִיד לָבֹא וְהוּא יִבְחָנֶךָ… אָז נִרְאֶה, אָז נֵדַע…
וּלְפִיכָךְ תָּקַף אוֹתִי פַחַד קְצָת. שָׁמַעְתִּי עַל דּוֹדִי, כִּי “גָאוֹן” הוּא, וַאֲנִי יָדַעְתִּי מַה פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל מִלָּה זוֹ.
וּבְכָל זֹאת הִתְאַזַּרְתִּי, פָּתַחְתִּי פִי וְקָרָאתִי.
מִתְּחִלָּה עָבַר הַכֹּל בְּשָׁלוֹם. דּוֹדִי יָשַׁב וְרֹאשׁוֹ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ, עֵינָיו עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה, מִצְחוֹ מִתְקַמֵּט לִרְגָעִים וּשְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת. וְאָנֹכִי עוֹבֵר בְּחִפָּזוֹן עַל הַדַּף, כְּאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ סְלוּלָה, קוֹלִי עוֹלֶה וּמִתְרוֹמֵם, וְהַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִפִּי בְעֹז וּבְאֹמֶץ.
אַךְ פִּתְאֹם עֲצָרַנִי דוֹדִי וְאָמָר:
– עֲמֹד רֶגַע, בְּנִי.
וְהוּא אֹחֵז בְּסַנְטֵרִי מִתּוֹךְ חִבָּה וְשׁוֹאֵל שְׁאֵלָה, וַאֲנִי מֵבִין, כִּי אָמְנָם קֻשְׁיָה חֲמוּרָה הִיא.
אוֹתוֹ רֶגַע אֲנִי מְקַמֵּט מִצְחִי וְדוֹדִי מִתְבּוֹנֵן אֵלַי וְאֵינוֹ גוֹרֵעַ עַיִן מִמֶּנִּי.
אַךְ תֵּכֶף נִצְנֵץ בְּמֹחִי “תֵּרוּץ” חָרִיף, שֶׁהִפְלִיא אֶת דּוֹדִי. מַכִּיר אֲנִי דָבָר זֶה מִתּוֹךְ חִיּוּכוֹ הַנּוֹחַ…
הוּא צוֹבֵט לִי בִלְחָיַי מִתּוֹךְ חִבָּה וְאוֹמֵר:
– מֻבְטָחְנִי, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, שֶׁיִּהְיֶה לַמְדָן…
אַבָּא נַעֲנֶה, כְּדַרְכּוֹ, וְאוֹמֵר:
– חָכָם לִכְשֶׁיִּרְצֶה.
וְאַחַר כָּךְ קָם הַדּוֹד מִמּוֹשָׁבוֹ, מוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הָאַרְנָק וְנוֹתֵן לִי רֻבָּל כָּסֶף:
– הֵא לְךָ פְרָס.
אִמִּי מְנַסָּה לִמְחוֹת: “לָמָּה לוֹ מָמוֹן רַב כָּל כָּךְ”, אַךְ דּוֹדִי עוֹנֶה לָהּ בְּנָחַת:
– אֵין בְּכָךְ כְּלוּם… רָאוּי הוּא לְשָׂכָר…
לָמָּה אֲכַחֵד מִכֶּם? מְאֻשָּׁר הָיִיתִי בְאוֹתָהּ שָׁעָה, לֹא עַל שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי דוֹדִי תְהִלָּתִי (הַדָּבָר הַזֶּה לֹא חָדָשׁ הָיָה לְ“עִלּוּי” כָּמוֹנִי), אֶלָּא עַל הַ“מַּטְמוֹן” שֶׁנִּמְצָא בְיָדִי…
בְּבַת אַחַת הָיִיתִי לְעָשִׁיר, לִגְבִיר, לְקָצִין. מִי יִדְמֶה לִי וּמִי יִשְׁוֶה לִי?
וּבַלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנָתִי מֵעֵינַי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִימֵי חַיָּי…
בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גַזְלָנִים הִקִּיפוּנִי… נוֹסֵעַ אֲנִי דֶרֶךְ יַעַר אָפֵל… וּפִתְאֹם אֲנִי עוֹמֵד בְּבֵית מִדְרָשׁ… יְהוּדִים עוֹמְדִים צְפוּפִים, “מַגִּיד” מְפֻרְסָם דּוֹרֵשׁ… מְמַשְׁמֵשׁ אֲנִי בְכִיסִי – וְהָרֻבָּל אֵינֶנּוּ.
מִמָּחֳרָת, לְאַחַר שֶׁנּוֹכַחְתִּי, כִּי “הוֹנִי” שָׁלֵם עִמִּי, נָחָה דַעְתִּי. וְאוּלָם דְּאָגָה גְדוֹלָה קִנְּנָה בְלִבִּי: אוּלַי יִגְנְבוּ מִמֶּנִּי אֶת כַּסְפִּי?
וְכָאן אִמָּא עוֹמֶדֶת עָלַי וּמַזְהִירָה:
– שְׁמֹר אֶת הָרֻבָּל… שֶׁלֹּא יֹאבַד לְךָ… שֶׁלֹּא יִגְנְבוּהוּ מִמְּךָ, חָלִילָה…
וְעַל לִבִּי עָלָה רַעְיוֹן לִפְרֹט אֶת הָרֻבָּל לְמַטְבְּעוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל כֶּסֶף, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בְיָדִי הַרְבֵּה כֶסֶף… אַךְ מַה לַעֲשׂוֹת בַּכֶּסֶף הָרַב הַזֶּה? אַיֵּה הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם אַטְמִין אֶת “הוֹנִי” הַגָּדוֹל?
אַבָּא אוֹמֵר אֵלַי:
– הַלְוֵנִי אֶת הָרֻבָּל, וּבְכָל שָׁעָה שֶׁתִּדְרְשֶׁנּוּ אֶפְרַע לָךְ.
אַךְ אֲנִי עוֹשֶׂה עַצְמִי כְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. בָּרִי לִי, כִּי אֵצֶל אַבָּא “יִתְבַּזְבֵּז” הָרֻבָּל וְלֹא אָשׁוּב לִרְאוֹתוֹ עוֹד.
וְאִמָּא מְשַׁדֶּלֶת אוֹתִי בִדְבָרִים:
– תֵּן לִי אֶת הָרֻבָּל לְפִקָּדוֹן, וְאָנֹכִי אֶקְנֶה לְךָ לְחַג הַפֶּסַח, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, בֶּגֶד חָדָשׁ וְנַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת.
אַךְ אָנֹכִי עוֹנֶה לָהּ מִתּוֹךְ אִירוֹנִיָּה:
– וְאֶשְׁתַּקֵּד קֹדֶם שֶׁהָיָה לִי כֶסֶף, כְּלוּם לֹא קָנִית לִי?
סוֹף דָּבָר, הָרֻבָּל נִשְׁאַר בְּיָדִי, וַאֲנִי עוֹמֵד וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת: “מַה לַעֲשׂוֹת בּוֹ?”
בַּ“חֶדֶר” אֲנִי מִתְפָּאֵר לִפְנֵּי חֲבֵרִי בְהוֹנִי הָרַב, עַד שֶׁקָּרְאוּ לִי בְשֵׁם הַכִּנּוּי: “הֶעָשִׁיר הֶחָדָש”.
עוֹבֵר אֲנִי עַל פְּנֵי הַחֲנֻיּוֹת, וַאֲנִי עוֹמֵד וּמִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לִי לִקְנוֹת בִּמְחִיר הָרֻבָּל שֶׁלִּי. וְכָל דָּבָר יֵשׁ לוֹ פְגָם: זֶה עֶרְכּוֹ יוֹתֵר מֵרֻבָּל וְזְהֶ עֶרְכֹּו פָחוֹת…
וּלְאַחַר שֶׁהֻבְרַר לִי, כִּי אֵין לִי לַעֲשׂוֹת כְּלוּם בְּכַסְפִּי, גָּמַרְתִּי בְלִבִּי לְהַחֲלִיף אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלִּי בִּ“שְׁטָר” וּלְהַצְפִּין אֶת פִּסַּת הַנְּיָר בַּכִּיס הַקָטֹן שֶׁל הָ“אַרְבַּע כַּנְפוֹת” שֶׁלִי וּלְאַחֵה אֶת הַקֶּרַע… יְהֵא הָרֻבָּל מֻנָח…
אַךְ רַעְיוֹן אֶחָד הָיָה מְנַקֵּר בְּמֹחִי וְלֹא נָתַן לִי מְנוּחָה:
“שֹׁמּוּ שָׁמָיִם! אָדָם יִשׁ לוֹ מָמוֹן רַב וְאֵינוֹ יָכֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם בּוֹ”.
תַּלְמוּדִי הָיָה עָלַי לְמַשָּׂא; חָדַלְתִּי לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם חֲבֵרָי; כָּל הַיָּמִים הָיִיתִי שָׁרוּי בִּדְאָגָה וְשָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבָה.
וְעוֹד סוֹד אֶחָד אֲגַלֶּה לָכֶם: מִן הָעֵת הַהִיא לֹא הִתַּרְתִּי לְעַצְמִי לְהוֹצִיא פְרֻטָּה… וִתַּרְתִּי עַל “עֹנֶג שַׁבָּת” וְלֹא קָנִיתִי זֵרְעוֹנֵי דְלַעַת, כְּדַרְכִּי, מִפְּנֵי שֶׁחָס הָיִיתִי עַל הַפְּרֻטָּה… בְּלִבִּי נוֹלַד חֵשֶׁק מְשֻׁנֶּה לִצְבֹּר כָּסֶף…
וְאִמִּי הָיְתָה מַחֲזִיקָה אֶת לִבִּי וְאוֹמָרֶת:
– טוֹב, בְּנִי, טוֹב… פְּרֻטָּה וּפְרֻטָּה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל…
הָיוּ נוֹתְנִים לִי בַבֹּקֶר פְּרֻטָּה לִקְנוֹת עוּגָה, לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיאָה… בָּחַרְתִּי לִרְעַב… הָיָה עוֹלֶה עַל לִבִּי לָתֵת פְּרֻטָּה לְעָנִי, הָיָה בָא יִצְרִי הָרַע וּמַשִּׁיאֵנִי לִקְפֹּץ יָדִי…
כָּךְ נִמְשַׁךְ הַדָּבָר כִּשְׁנֵי חֳדָשִׁים. אָמְנָם הִסְפַּקְתִּי בְמֶשֶׁךְ הַזְּמָן לִצְבֹּר כִּשְׁלֹשָׁה זְהוּבִים, אַךְ בְּלִבִּי הָלַךְ וְגָדַל רֶגֶשׁ הַגַּעְגּוּעִים עַל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ, עַל אוֹתָם הַיָּמִים, שֶׁלֹּא הָיִיתִי עָשִׁיר עֲדַיִן…
וּפַעַם אַחַת, בְּאֶחָד מֵעַרְבֵי הַחֹרֶף, בְּשׁוּבִי לְבֵיתִי מִן הַחֶדֶר, מִשְׁמַשְׁתִּי בְּכִיס הָ“אַרְבַּע כַּנְפוֹת”… וְהָרֻבָּל אֵינֶנּוּ… עוֹד בְּיוֹם אֶתְמֹל הָיָה מֻנָּח, וְהַיּוֹם נֶעְלָם…
עַד הַיֹּום אֵינִי יוֹדֵעַ, יְדֵי מִי חָלוּ בְכַסְפִּי… עַל מִי נָפַל חֲשָׁדִי – אֵינִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת.
מוּבָן הַדָּבָר, כִּי בָכִיתִי רַב בֶּכִי… שָׁעָה רַבָּה יִלַּלְתִּי בְּקוֹל, וְאַחַר כָּךְ בָּכִיתִי בַחֲשַׁאי, וְאַחַר כָּךְ יָשַׁבְתִּי כְאָבֵל וְנֶאֱנַחְתִּי… לֹא קִבַּלְתִּי תַּנְחוּמִין מֵאִמִּי… כְּלוּם דָּבָר קָטֹן הוּא – אֲבֵדָה שֶׁל רֻבָּל שָׁלֵם… וְאוֹתוֹ לַיְלָה נִרְדַּמְתִּי מִתּוֹךְ דְּמָעֹות בְּעֵינָי…
אֲבָל – אוּלַי לֹא תַאֲמִינוּ לִי – מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁקַּמְתִּי מִשְּׁנָתִי, וּבְלִבִּי עָלָה הַרְהוֹר, כִּי אֵין לִי עוֹד כֶּסֶף, הִרְגַּשְׁתִּי כִּי הֻנַּח לִי…
פִתְאֹם לָבַשְׁתִּי צוּרָתִי הַיְשָנָה, רוּחִי שָׁב אֵלָי…
יָצָאתִי הַחוּצָה – וְהִנֵּה כָל הָעוֹלָם נִרְאֶה לִי יָפֶה וָטוֹב וּמָלֵא חֵן.
נִכְנַסְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּתְפִלָּתִי הָיְתָה בַיּוֹם הַזֶּה זַכָּה וּנְעִימָה, כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת.
בָּאתִי אֶל הַ“חֶדֶר”, וְכָל חֲבֵרַי נַעֲשׂוּ לִי קְרוֹבִים וַחֲבִיבִים. יָשַׁבְתִּי לִלְמֹד – וְתַלְמוּדִי נַעֲשָׂה לִי נוֹחַ וּמָלֵא שֵׂכֶל…
וּמִן הַיּוֹם הַהוּא הוּקַל מֵעַל שִׁכְמִי עֹל הַחַיִּים. הַכֹּל הָיָה טוֹב בְּעֵינַי, הַכֹּל הָיָה יָפֶה בְּעֵינָי…
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד חַי בָּאָרֶץ מֶלֶךְ אֶחָד, אֲשֶׁר בְּנֵי מְדִינָתוֹ אָהֲבוּ אוֹתוֹ וְחִלְּקוּ לוֹ כָבוֹד, וְכָל הַטּוֹב וְכָל הַנָּעִים בָּעוֹלָם נָתַן לוֹ אֱלֹהִים בְּיָד רְחָבָה. וְאוּלָם לֹא שָׂבַע הַמֶּלֶךְ נַחַת וְהַחַיִּים הָיוּ לוֹ לְמַשָּׂא.
לֹא יָדַע הַמֶּלֶךְ שִׂמְחָה, וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה נִשְׁמְעוּ מִפִּיו אֲנָחוֹת. קְמָטִים עֲמֻקִּים, אוֹתוֹת דְּאָגָה וְיָגוֹן, נֶחְרְתוּ עַל מִצְחוֹ. הַמַּטְעַמִּים וְהַמַּעֲדַנִּים אֲשֶׁר הֻגְּשׁוּ לוֹ, לֹא נָעֲמוּ לְחִכּוֹ, וְהַיַּיִן הַטּוֹב לֹא שִׂמָּח אֶת לִבּוֹ, וּבְנֵי הָאָדָם הַקְּרוֹבִים אֵלָיו הָיוּ לוֹ לְזָרָא.
שְׂעַר רֹאשׁוֹ הָפַךְ לָבָן; שְׁנָתוֹ נָדְדָה מֵעֵינָיו; כָּל הַחַיִּים נִרְאוּ לוֹ שׁוֹמֵמִים.
הַמַּלְכָּה עִם רַבֵּי הַמְּדִינָה שָׁלְחוּ בְכָל הָאָרֶץ לְהָבִיא רוֹפְאִים גְּדוֹלִים, אוּלַי יִמְצְאוּ מַרְפֵּא לַמֶּלֶךְ. וּמִכָּל קְצוֹת הָאָרֶץ בָּאוּ אֶל הֶחָצֵר רוֹפְאִים חֲכָמִים, אֲשֶׁר זְקָנָם אָרֹךְ וּמִשְׁקָפַיִם עַל עֵינֵיהֶם, וְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם הֵבִיא תְרוּפוֹת, וְהַמֶּלֶךְ שָׁתָה גַּם טִפּוֹת מָרוֹת גַּם טִפּוֹת מְתוּקוֹת, בָּלַע גַּם גַּרְגְּרִים חָרִיפִים גַּם גַּרְגְּרִים נוֹחִים, רָחַץ גַּם בְּחַמִּים גַּם בְּקָרִים, עָשָׂה כָל מַה שֶׁצִּוּוּ עָלָיו הָרוֹפְאִים – אַךְ אֵין מַרְפֵּא.
וְהַמֶּלֶךְ הָלַךְ קוֹדֵר וְזָעֵף כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְכָל רוֹאָיו דָּאֲגוּ לוֹ וַיַּחְמְלוּ עָלָיו, כִּי הָיָה אָהוּב וְחָבִיב עַל כָּל בְּנֵי אַרְצוֹ.
פַּעַם אַחַת עָזַב הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְמוֹנוֹ וַיֵּלֶךְ אֶל הַיַּעַר, וַיָּבֹא בְסִבְכֵי הַיַּעַר, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר לֹא דָרְכָה רֶגֶל אִישׁ, בִּמְקוֹם זְאֵבִים וְדֻבִּים. אַךְ הַחַיּוֹת הָרָעוֹת לֹא נָגְעוּ בוֹ, כִּי עַל כֵּן מֶלֶךְ הוּא.
וְכַאֲשֶׁר תָּעָה הַמֶּלֶךְ בַּיַּעַר יוֹמָם וָלַיְלָה, עָיֵף מְאֹד וַיֵּשֶׁב תַּחַת עֵץ זָקֵן רָקוּב. וַיָּסַר מֵעַל רֹאשׁוֹ אֶת הַכֶּתֶר, וַיִּסְפֹּק כַּפַָיו וַיִּקְרָא:
– אוֹי לִי, מָה אֻמְלָל אָנִי! מַה קָצָה נַפְשִׁי בַחַיִּים! מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?
אַךְ יָצְאוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַמֶּלֶךְ, וְהִנֵּה עָמַד לְנֶגֶד עֵינָיו אִישׁ שֵׂיבָה, לָבוּשׁ בִּגְדֵי נָזִיר, וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו, וּמַטֶּה בְּיָדוֹ, וְהָאִישׁ קוֹרֵא אֵלָיו:
– מַה לְךָ, בֶּן אָדָם?
– הַמֶּלֶךְ גִּלָּה לְפָנָיו נִגְעֵי לִבּוֹ. רְגָעִים מְעַטִּים עָמַד הַנָּזִיר דּוּמָם, וְאַחֲרֵי כֵן הוֹצִיא מִכִּיסוֹ כִנּוֹר קָטֹן עָשׂוּי עֲצֵי אַלְמֻגִּים וַיִּתֵּן לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר:
– כַּאֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלֶיךָ רוּחַ רָעָה, מֶלֶךְ אֶבְיוֹן, יְנַגֵּן לְךָ הַכִּנּוֹר הַזֶּה.
הַמֶּלֶךְ הוֹדָה לַנָּזִיר הַזָּקֵן עַל חַסְדּוֹ וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ. וְכַאֲשֶׁר נָחָה עָלָיו הָרוּחַ הָרָעָה, הָלַךְ הַמֶּלֶךְ אֶל חֲדַר מַשְׂכִּיתוֹ וַיִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הַכִּנּוֹר, וְהִנֵּה – פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא – קוֹלוֹת נְעִימִים, קוֹלוֹת עֵדֶן, הִשְׁתַּפְּכוּ בָאֲוִיר, וּכְאִלּוּ יָד עֲנֻגָּה לִטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת מִצְחוֹ, וּכְאִלּוּ יָרְדוּ מַלְאֲכֵי מָרוֹם לָשִׁיר לְפָנָיו שִׁיר עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.
הוֹי, מַה טוֹב וּמַה נָעִים! כָּל הָרָע נֶעְלַם מֵעֵינָיו, כָּל הַחֹשֶׁךְ גָּז, וְעַל שִׂפְתֵי הַמֶּלֶךְ נִרְאָה שְׂחוֹק מְנוּחָה, וְקִמְטֵי מִצְחוֹ סָרוּ.
אַחֲרֵי כֵן נָדַם הַכִּנּוֹר, וְהַמֶּלֶךְ נִרְדָּם. וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְרוּחוֹ טוֹבָה, וַיָּשָׁב אֶל בְּנֵי הָאָדָם וְאֶל מַעֲשָׂיו יוֹם יוֹם, וְהִנֵּה שָׁב אֵלָיו יְגוֹנוֹ וַיְהִי גָדוֹל שִׁבְעָתַיִם, כִּי שָׁמַע הַמֶּלֶךְ מִפִּי הָעָם אֶת תְּהִלּוֹת אָבִיו הַגִּבּוֹר, וְהוּא יָדַע בְּנַפְשׁוֹ, כִּי לֹא עָשָׂה דָבָר גָּדוֹל בִּימֵי מַלְכוּתוֹ.
כִּנּוֹר הַפֶּלֶא יָכֹל לְהָסִיר מִלִּבּוֹ יָגוֹן רַק לְשָׁעָה קַלָּה, אַךְ לִבּוֹ לֹא נִרְפָּא.
וְהַמֶּלֶךְ הָלַךְ שֵׁנִית אֶל הַיַּעַר, וְהַחַיּוֹת הַטּוֹרְפוֹת בָּרְחוּ מִפְּנֵי הֲדַר גְּאוֹנוֹ, וַיָּבֹא שֵׁנִית אֶל הָעֵץ הַזָּקֵן וְהָרָקוּב, וַיִּסְפֹּק כַּפָּיו וַיִּקְרָא:
– אוֹי לִי, מָה אֻמְלָל אָנִי! מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?
וְעוֹד הַפַּעַם נִגְלָה אֵלָיו הַנָּזִיר הַזָּקֵן, אֲשֶׁר עָלָה כְמוֹ מִן הָאָרֶץ וַיֹּאמַר:
– הוֹי, כְּסִיל אָדָם, מַה לְךָ כִּי תֵאָנֵחַ?
וְהַמֶּלֶךְ סִפֵּר לוֹ כָל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ. שָׁמַע הַנָּזִיר אֶת כָּל הַדְּבָרִים, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שָׁעוֹן קָטֹן עָשׂוּי בְּדֹלַח, וְהַמִּסְפָּרִים עָלָיו עֲשׂוּיִם אַבְנֵי שֹׁהַם, וְהַמְּחָטִים עֲשׂוּיוֹת אַבְנֵי אֹדֶם, וְהַשָּׁעוֹן הַנֶּחְמָד הַזֶּה הִשְׁמִיעַ קוֹל טָהוֹר, קוֹל עָדִין, כְּקוֹל יֶלֶד תָּמִים.
–הֵא לְָך זֶה, מֶלֶךְ אֶבְיוֹן – קָרָא הַנָּזִיר – הַבֵּט אֵלָיו וְתֵרָפֵא.
לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת הַשָּׁעוֹן הַיָּקָר וַיָּשָׁב לְבֵיתוֹ. וְכַאֲשֶׁר דָּרְכוּ רַגְלָיו עַל מִפְתַּן הָאַרְמוֹן, וְהִנֵּה הִשְׁמִיעַ הַשָּׁעוֹן אֶת קוֹל צִלְצוּלוֹ: הִנֵּה עָבְרָה שָׁעָה, עָבְרָה שָׁעָה… מִי כָּמוֹךָ… הַכֹּל יֵשׁ לְךָ, הַכֹּל נָתוּן בְּיָדֶךָ… קוּם וֶאֱכֹל, קוּם וּשְׁתֵה… שָׁעָה עוֹבֶרֶת לֹא תָשׁוּב…
כָּל הַיּוֹם הַהוּא נִרְגַּע לֵב הַמֶּלֶךְ. הוּא לֹא הִתְאוֹנֵן, לֹא נֶאֱנַח, לֹא הָיָה עָצוּב. הוּא הִתְאַמֵּץ לִשְׂבֹּעַ תַּעֲנוּגוֹת וְלִחְיוֹת חַיֵּי שָׁעָה.
אַךְ אֲהָהּ! מִמָּחֳרַת הַיּוֹם סָר כֹּחוֹ שֶׁל שְׁעוֹן הַקֶּסֶם וְלֹא הֵבִיא עוֹד מָזוֹר לַמֶּלֶךְ. כִּי קוֹל הָעוֹלָם מִסָּבִיב וְקוֹל לִבּוֹ הָרַגָּז הָיָה גָדוֹל וְחָזָק מִקּוֹל הַשָּׁעוֹן.
וְהַמֶּלֶךְ הָלַךְ בַּשְּׁלִישִׁית אֶל הַיַּעַר, וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיִּתְאוֹנֵן עַל גּוֹרָלוֹ כְמִקֶּדֶם.
וְעוֹד הַפַּעַם עָמַד לְפָנָיו הַנָּזִיר הַזָּקֵן וַיֹּאמֵר:
– הוֹי, מֶלֶךְ אֱבְיוֹן! עוֹד מַתָּנָה אַחַת אֶתֵּן לָךְ. וְהָיָה אִם גַּם הִיא לֹא תְרַפֵּא אֶת לִבְּךָ, אֵין עוֹד תְּרוּפָה לְמַכָּתֶךָ. וְהוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ נַרְתִּיק קָטֹן עָשׂוּי עוֹר צְבִי וּבוֹ מִשְׁקָפַיִם עֲשׂוּיוֹת עֲצֵי הָבְנֶה.
וְהַמֶּלֶךְ שָׁב אֶל בֵּיתוֹ אַט, וּבְלִבֹּו אָמַר: מַה תּוֹשַׁעְנָה לִי הַמִּשְׁקָפַיִם? הֵן עֵינַי חַדּוֹת כְּעֵינֵי הַנֶּשֶׁר וְכָל דָּבָר לֹא נֶעְלַם מֵהֶן! זֶה הוּא רַק צַעֲצוּעַ לְתִינוֹקוֹת!
וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר תָּקַף אוֹתוֹ הַצַּעַר וְלִבּוֹ חָשַׁב לְהִשָּׁבֵר מִיָּגוֹן וּדְאָגָה, לָקַח אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם וַיְשִׂימֵן עַל עֵינָיו.
וְהִנֵּה פֶלֶא! בְּרֶגַע זֶה נִפְתַּח לְפָנָיו עוֹלָם חָדָשׁ, עוֹלָם גָּדוֹל, עוֹלָם מָלֵא, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אוֹתוֹ בְכָל יְמֵי שִׁבְתּוֹ בַחֲצַר הַמֶּלֶךְ.
הַמֶּלֶךְ נָשָׂא עֵינָיו וַיַּרְא הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם טְרוּדִים, אָצִים, רָצִים, עֲמֵלִים, וְהוּא הִתְבּוֹנֵן, כִּי אִישׁ אִישׁ מֵהֶם נוֹשֵׂא אֲבָנִים לְבִנְיַן הָעוֹלָם.
וּתְשׁוּקָה עַזָּה תָקְפָה אֶת הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת גַּם הוּא בַבּוֹנִים.
וְהוּא בָא אֶל אַרְמוֹנוֹ, וַיִּקְרָא לְפָנָיו אֶת שָׂרָיו הַגְּדוֹלִים, וַיִּתֵּן לָהֶם צָו לִבְנוֹת בְּאַרְצוֹ הֵיכְלֵי תִפְאָרָה וְלִנְטֹעַ גַּנִּים וּפַרְדֵּסִים, לְמַעַן הַרְבּוֹת אֶת הַיֹּפִי וְאֶת הָעֹנֶג בָּאָרֶץ…
וְכַאֲשֶׁר שָׁם הַמֶּלֶךְ שֵׁנִית אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה לְפָנָיו בָּתֵּי מִדְרָשׁ וּבָהֶם יוֹשְׁבִים הַרְבֵּה בְנֵי אָדָם, וְהֵם שְׁקוּעִים אִישׁ אִישׁ בְּתוֹרָתוֹ, לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹת הַחָכְמָה וְאֶת תַּעֲלוּמוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.
וּתְשׁוּקָה עַזָּה תָקְפָה אֶת הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת גַּם הוּא מִשׁוֹחֲרֵי הַמַּדָּע.
וְהוּא בָא אֶל אַרְמוֹנוֹ, וַיִּקְרָא לְפָנָיו אֶת חֲכָמָיו הַגְּדוֹלִים, וַיְצַו עֲלֵיהֶם לְהָקִים בְּאַרְצוֹ בָתֵּי סֵפֶר רַבִּים, לְמַעַן יִלְמְדוּ בָהֶם כָּל בְּנֵי אַרְצוֹ, וּבְכָל גְּבוּלוֹת מְדִינָתוֹ לֹא יֵרָאֶה אִישׁ בָּעַר.
וְכַאֲשֶׁר שָׂם הַמֶּלֶךְ שְׁלִישִׁית אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל עֵינָיו וַיַּרְא הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם, דַּלֵּי בָשָׂר וְחִוְּרֵי פָנִים, לְבוּשֵׁי סְחָבוֹת, וְהֵם כּוֹרְעִים אִישׁ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, מִתְאַנְּחִים וּמְקַלְּלִים אֶת יוֹם הִוָּלְדָם.
וְלֹא יָדַע הַמֶּלֶךְ מִי הֵם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וַיָּבֹא אֶל אַרְמוֹנוֹ, וַיֶאֱסֹף אֶת כָּל יוֹעֲצָיו, וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו וַיִּשְׁאָלֵם:
– מִי הֵם הָאֲנָשִּים הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה?
– אֵלֶּה הֵם עֲנִיֵּי הָאָרֶץ, הָעֲמֵלִים וִיגֵעִים לְהָבִיא לַחְמָם – עָנוּ הַיּוֹעֲצִים.
וְרֶגֶשׁ רַחֲמִים עַז תָּקַף אֶת לֵב הַמֶּלֶךְ, וֲיָּקָם מֵעַל כִּסְאוֹ וַיִּקְרָא:
– חֵי אֱלֹהִים כִּי לֹא אֶשְׁקֹט וְלֹא אָנוּחַ, עַד אֲשֶׁר יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מֵאַרְצִי.
וְהַמֶּלֶךְ נָתַן אֶת לִבּוֹ לְקַיֵּם אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר. אַךְ הוּא רָאָה וְהֵבִין, כִּי רַבָּה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת וּגְדוֹלָה הִיא, וְעָלָיו לְהַקְדִּישׁ לָהּ כָּל יְמֵי חַיָּיו.
וּמִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה חָלַף עֲנַן הַיָּגוֹן מֵעַל פָּנָיו, פָּסְקוּ אַנְחוֹתָיו, לֹא נִשְׁמְעוּ עוֹד תְּלוּנוֹתָיו עַל חַיָּיו הָעוֹבְרִים לְלֹא נָחַת.
כִּי הָיָה הַמֶּלֶךְ טָרוּד כָּל יָמָיו לְהָבִיא טוֹב לִבְנֵי אַרְצוֹ, לְהָקֵל אֶת מַשָּׂא הַחַיִּים מֵעַל הָעֲנִיִּים, לְהַרְבּוֹת אֶת הַשִּׂמְחָה וְהָאֹשֶׁר בְּקֶרֶב מַמְלַכְתּוֹ.
וְלִפְנֵי מוֹתוֹ צִוָּה עַל בְּנוֹ יוֹרֵשׁ כִּסְאוֹ, כִּי יֵלֵךְ בִּדְרָכָיו וְיוֹסִיף טוֹב בָּאָרֶץ.
וְשֵׁם הַמֶּלֶךְ נִשְׁאַר לִבְרָכָה בְאַרְצוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
לִפְנֵי יָמִים רַבִּים, רַבִּים מְאֹד, חַי בְּאֶרֶץ הַמִּזְרָח עוֹבֵד אֲדָמָה אֶחָד, וְהָאִישׁ תָּם וְיָשָׁר, אוֹהֵב אֶת שָׂדֵהוּ וְאֶת גַּנּוֹ וְאֶת כַּרְמוֹ וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.
וְלָאִישׁ הַזֶּה בֵן יָחִיד, עַמִּיאֵל שְׁמוֹ, יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֶה, וֵאלֹהִים חָנַן אוֹתוֹ חָכְמָה וּתְבוּנָה, עַד כִּי הִפְלִיא לֵב כָּל יוֹדְעָיו.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּדַל הַנַּעַר וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ:
– עַל מָה אֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה בִכְפָר קָטֹן וְנִדָּח, בְּעוֹד אֲשֶׁר עוֹלַם יָהּ כֹּה גָדוֹל וְכֹה מָלֵא. אֵלְכָה נָא לָתוּר בָּאֲרָצוֹת וְלִרְאוֹת עַמִּים שׁוֹנִים, שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה.
לַשָּׁוְא הֱנִיאוֹ אָבִיו מֵאַחֲרֵי מַחְשַׁבְתּוֹ זֹאת, בְּהוֹכִיחוֹ לוֹ, כִּי לֹא יִמְצָא מָנוֹחַ בַּנֵּכָר, בֵּין אֲנָשִׁים זָרִים לְרוּחוֹ וּרְחוֹקִים מִלִּבּוֹ – הַבֵּן הַצָּעִיר לֹא שָׁמַע לַעֲצַת אָבִיו, וְכַעֲבֹר זְמָן מָה יָרַד בָּאֲנִיָּה לָלֶכֶת לְמַסָּעָיו.
בַּתְּחִלָּה אָמַר לַעֲבֹר בָּאֲרָצוֹת הַסְּמוּכוֹת לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִרְחַק מֵעַל בֵּית אָבִיו אֲשֶׁר אָהֵב. אַךְ כַּאֲשֶׁר הִפְלִיגָה הָאֲנִיָּה בַיָּם, קָמָה סְעָרָה גְדוֹלָה, אֲשֶׁר טִלְטְלָה אֶת הָאֳנִיָּה כְּכַדּוּר מִשְׂחָק. שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת הָיוּ כָל אַנְשֵׁי הָאֲנִיָּה תְלוּיִם בֵּין הַחַיִּים וּבֵין הַמָּוֶת, אַךְ בַּיּוֹם הָרְבִיעִי שָׁכְכָה הַסְּעָרָה, וְהָאֲנִיָּה הָשְׁלְכָה אֶל חוֹף אִי גָדוֹל. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָמְדוּ עַל הַחוֹף רָאוּ אֶת הָאֳנִיָּה הַשְּׁבוּרָה, וַיְמַהֲרוּ אֵלֶיהָ, וּבְחֶמְלָה רַבָּה אָסְפוּ אֶת הָאֲנָשִׁים, הַמִּתְעַלְפִים מֵרָעָב וָפַחַד, וַיִּתְּנוּ לָהֶם אֹכֶל לְהָשִׁיב אֶת נַפְשָׁם.
מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים שָׁבוּ אַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה, אִישׁ אִישׁ אֶל מְקוֹם מוֹלַדְתּוֹ, וְרַק עַמִּיאֵל לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, כִּי הָאִי הַגָּדוֹל מָצָא חֵן בְּעֵינָיו מְאֹד.
וְאָמְנָם הָיָה הָאִי הַזֶּה נֶחְמָד מְאֹד לְמַרְאֶה, כֻּלּוֹ הָיָה עֲטוּף דֶּשֶׁא, וַעֲצֵי פְרִי לְמִינֵיהֶם הִתְנוֹסְסוּ עַל פְּנֵי הַגְּבָעוֹת, וְהַיָּם אֲשֶׁר מַרְאֵה תְכֵלֶת לוֹ הִקִּיף אֶת הָאִי וַיְהִי כְמִסְגֶּרֶת תִּפְאָרָה לִתְמוּנָה נֶהְדָּרָה.
אַנְשֵׁי הָאִי הָיוּ בַעֲלֵי קוֹמָה, עֵינֵיהֶם – תְּכֵלֶת, וּפְנֵיהֶם מַבִּיעִים גָּאוֹן וָאֹמֶץ, בָּתֵּי מוֹשָׁבָם
– מַרְאֵה אַרְמוֹנוֹת לָהֶם, עִם עַמּוּדֵי שַׁיִשׁ מִפְּנֵיהֶם וְעִם גַּנֵּי חֶמֶד מֵאֲחוֹרֵיהֶם; וְכָל הֲלִיכוֹתֵיהֶם וְכָל מִנְהֲגִיהֶם הֵעִידוּ, כִּי יוֹשְׁבִים הֵם לָבֶטַח בְּאַרְצָם וְכָל דְּאָגָה לֹא יָדָעוּ.
וְעַמִּיאֵל אָמַר בְּלִבּוֹ: הִנֵּה הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר בּוֹ אֶמְצָא מְנוּחָה וַאֲשֶׁר יַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשִׁי.
אַךְ מִקֵּץ שָׁנָה אַחַת רָאָה עַמִּיאֵל וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עוֹיְנִים אוֹתוֹ, עַל אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לִהְיוֹת כְּמוֹהֶם, לָחֹג אֶת חַגֵּיהֶם, לְשַׁחֵק בְּמִשְׂחֲקֵיהֶם, לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם.
– זָר הוּא לָנוּ הָאִישׁ הַזֶּה – שָׁמַע עַמִּיאֵל מִתְלַחֲשִׁים עָלָיו – אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְאַרְצֵנוּ.
אָמְנָם דָּאַב לֵב עַמִּיאֵל לִשְׁמֹעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וּבְכָל זֹאת לֹא אָמַר נוֹאָשׁ, כִּי אִם שָׁם אֶת לִבּוֹ לִלְמֹד אֶל דַּרְכֵי בְנֵי הָאִי וּלְהִדָּמוֹת אֲלֵיהֶם, עַד כִּי יִהְיֶה כְאֶחָד מֵהֶם.
וְשָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ, וְעַמִּיאֵל לָמַד אֶת לְשׁוֹן בְּנֵי הָאִי, לָבַשׁ בְּגָדִים בְּבִגְדֵיהֶם, קָנָה לוֹ תּוֹרָתָם, אַף שִׁנֵּן אֶת חֻקֵּיהֶם וּמִצְוֹתֵיהֶם, אַךְ בְּנֵי הָאִי לֹא חָדְלוּ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וּלְלַגְלֵג עָלָיו וְגַם לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה אִם מָצְאָה יָדָם.
וְכַאֲשֶׁר נִלְאָה עַמִּיאֵל נְשׂוֹא אֶת הַמְּצוּקָה הַזֹּאת, עָזַב אֶת הָאִי אֲשֶׁר אָהַב וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ לוֹ מָקוֹם אַחֵר, אֲשֶׁר יִיטַב לוֹ.
וְהוּא עָבַר אֲרָצוֹת רַבּוֹת וּמְדִינוֹת קְטַנּוֹת עִם גְדוֹלוֹת, הָלַךְ אֶל דָּרוֹם וְסָבַב אֶל צָפוֹן, אַךְ מְנוּחָה לֹא מָצָא. פָּנָיו קָדְרוּ, עֵינָיו מָלְאוּ תּוּגָה, וּבְלִבּוֹ אֵין נָחַת.
יֵשׁ אֲשֶׁר בָּא עַמִּיאֵל אֶל אֶרֶץ אַחַת, אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ לְיֹפִי, אַךְ הוּא לֹא הֵרִים עֵינָיו לְהַבִּיט אֶל תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, אֶל זְהַב הַשֶׁמֶשׁ וְאֶל כֶּסֶף הַיָּרֵחַ, אַף לֹא רָאָה אֶת הַשָּׂדוֹת הָעוֹטִים יֶרֶק וְאֶת הַכְּרָמִים הַמְּלֵאִים עֲנָבִים, אֶת הַנְּהָרוֹת וְאֶת הַנְּחָלִים עִם מֵימֵיהֶם הַזַּכִּים וְהַצְּלוּלִים,
– אָכֵן אֵין נְשָׁמָה לָאִישׁ הַזֶּה! – אָמְרוּ עָלָיו יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹשָׁבוֹ הָיָה חַג עַם נֶהְדָּר, וְהַחַג הַזֶּה מִלֵּא שִׂמְחָה וָגִיל אֶת כָּל הָאָרֶץ. בַּחוּצוֹת וּבָרְחוֹבוֹת הִתְהַלְכוּ הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים עִם דְּגָלִים בִּידֵיהֶם וְשִׁירָה בְּפִיהֶם. עַל פְּנֵי הַכִּכָּר יָצְאוּ בַחוּרִים וּבְתוּלוֹת בְּמָחוֹל לְקוֹל נוֹגְנִים. גַּם יְלָדִים וִילָדוֹת הֵרִיעוּ תְרוּעַת שָׂשׂוֹן בַּחֲצוֹצְרוֹת וּבַחֲלִילִים, וְרַק עַמִּיאֵל לְבַדּוֹ עָמַד מִן הַצַּד, הִתְבּוֹנֵן אֶל הַשִּׂמְחָה וְאֶל הַשָּׂשׂוֹן, וּפָנָיו הָיוּ עֲצוּבִים כְּשֶׁהָיוּ.
– אָכֵן אֵין נְשָׁמָה לָאִישׁ הַזֶּה! – אָמְרוּ עָלָיו הַחוֹגְגִים.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר עַל אַחַת מֵאַרְצוֹת נְדוּדָיו עָבְרָה רָעָה גְדוֹלָה, כִּי בָא אוֹיֵב אֵלֶיהָ וַיַּחֲרֵב אֶת עָרֶיהָ, וַיַּהֲרֹג אֶת בַּחוּרֶיהָ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ אֶת אַרְמְנוֹתֶיהָ. כָּל הָאָרֶץ לָבְשָׁה אֵבֶל. הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, זְקֵנִים עִם נְעָרִים, יוֹרְדִים בִּבְכִי וּמִתְאַבְּלִים עַל חָרְבַּן אַרְצָם, וְרַק בְּעֵינֵי עַמִּיאֵל לְבַדּוֹ אֵין דִּמְעָה,
– אָכֵן אֵין נְשָׁמָה לָאִישׁ הַזֶּה! – אָמְרוּ עָלָיו הָאֲבֵלִים.
וְעַמִּיאֵל שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, וְרַעְיוֹן בָּא אֶל לִבּוֹ: מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אֱמֶת בְּפִי הָאֲנָשִׁים הָאוֹמְרִים עָלַי, כִּי אֵין נְשָׁמָה לִי, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן רְחוֹקָה מִלִּבִּי הַשִׂמְחָה הַגְּדוֹלָה, וְרָחוֹק מִלִּבִּי הַיָּגוֹן הֶעָמֹק, עֵינַי לֹא תִרְאֶינָה אֶת הַיֹּפִי וְנַפְשִׁי לֹא תָחוּשׁ אֶת מַנְעַמֵּי הַחַיִּים.
וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר בְּעִיר מוֹשָׁבוֹ אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ, וְכָל מַר נֶפֶשׁ וּקְשֵׁה יוֹם בָּא אֵלָיו לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לְפָנָיו. וְגַם עַמִּיאֵל הָיָה בֵּין הַבָּאִים.
וְכַאֲשֶׁר סִפֵּר עַמִּיאֵל לְאִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת קוֹרוֹתָיו וְאֶת אֲשֶׁר יֹאמְרוּ עָלָיו הָאֲנָשִׁים, כִּי אֵין נְשָׁמָה לוֹ, נָתַן בּוֹ הַזָּקֵן עֵינָיו, אַחַר אָחַז בְּכַפּוֹ וּבְקוֹל מָלֵא חֶמְלָה אָמַר לוֹ:
– שֶׁקֶר הֵם דּוֹבְרִים עָלֶיךָ! אַל תַּאֲמִין בְּדִבְרֵיהֶם, כָּל אָדָם הַנִּבְרָא בְצֶלֶם אֱלֹהִים יֵשׁ לוֹ נְשָׁמָה.
– אַךְ מַדּוּעַ זֶה אֵין בְּלִבִּי רִגְשׁוֹת הַשִּׂמְּחָה וְהַיָּגוֹן, הָאַהֲבָה וְהַיֹּפִי, אֵלֶּה הָרְגָשׁוֹת הַמְמַלְאִים אֶת לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מִסָּבִיב לִי?
הַזָּקֵן הֶחֱרִישׁ רֶגַע אֶחָד, הִסְתַּכֵּל יָפֶה בִּפְנֵי עַמִּיאֵל, וְאַחֲרֵי כֵן עָנָה וְאָמָר:
– דַּע לְךָ, בְּנִי, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר תֵּרָדֵם נִשְׁמַת הָאָדָם.. וְאָז יְהִי לֵב הָאָדָם חָלָל בְּקִרְבּוֹ, לֹא יָחוּשׁ עֹנֶג וְלֹא יַרְגִישׁ צַעַר… גַּם אַתָּה, בְּנִי, נִרְדְּמָה נִשְׁמָתֶךָ…
עַמִּיאֵל שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים, הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ, וַיִּשְׁקַע בְּמַחֲשָׁבוֹת.
וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה הֵרִים אֶת עֵינָיו לְמוּל פְּנֵי הַזָּקֵן וַיִּשְׁאַל:
– הַאִם לֹא תִּתְעוֹרֵר עוֹד נִשְׁמָתִי?
וְהַזָּקֵן שָׁם יָדוֹ עַל שִׁכְמוֹ, וּבְחִבָּה רַבָּה עָנָה וְאָמַר לוֹ:
– לֵךְ, בְּנִי, וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ… אָז תִּתְעוֹרֵר נִשְׁמָתֶךָ… וְאָז יִפְּתַח לִבְּךָ לִקְרַאת כָּל טוֹב וְכָל יָפֶה… אָמְנָם דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְקָשָׁה לְפָנֶיךָ… עָלֶיךָ לַעֲבֹר יַמִּים וּנְהָרוֹת, לַעֲלוֹת הָרִים וְלָרֶדֶת בְּקָעוֹת… גַּם בְּמִדְבַּר שְׁמָמָה תֵלֶךְ יָמִים רַבִּים… וְאֶת הַמְּנוּחָה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ לֹא תִרְאֶה חֳדָשִׁים וְשָׁנִים, וְכָל הַיֹּפִי וְכָל הַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר בַּאֲרָצוֹת נוֹשָׁבוֹת לֹא תִמְצָא בַדֶּרֶךְ… וְאוּלַי גַם רָעָב וְגַם צָמָא יָבֹאוּ לָךְ… וְאוּלָם אַחֲרֵי כָל הַתְּלָאָה תָבֹא אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ… וְשָׁם תִּתְעוֹרֵר נִשְׁמָתָךְ…
וְעַמִּיאֵל עָשָׂה כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים. וּבוֹ בַיּוֹם אֲשֶׁר שָׂם פָּנָיו לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הִתְנַעֲרָה נִשְׁמָתוֹ מִתַּרְדֵּמָתָהּ, וְהוּא נֶהְפַּךְ וְהָיָה לְאִישׁ אַחֵר.
וְכַאֲשֶׁר שָׁב עַמִּיאֵל אֶל כְּפָר מוֹלַדְתּוֹ וְאֶל בֵּית אָבִיו…
אַךְ כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו בַּדֶּרֶךְ וְכָל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ בְּבֵית אָבִיו הֵם דִּבְרֵי אַגָּדָה אַחֶרֶת.
- אורה ברמן
- נעה אופנהיים
- צחה וקנין-כרמל