ש. ינובסקי
לא היה ברוק “דיפלומט”, וכששאלו אותו על דבר שלא ידע, היה עונה: אינני יודע. ובזה נבדל מרבים מחבריו הציונים שהיו שבים מהקונגרסים מבאזיל והכרת פניהם ענתה בם שמלאים הם סודות פוליטיים כרמון, אלא שאין הם רשאים לגלות אותם אלא לזכאים. ברוק שנא “דיפלומטיה” מסוג זה. בנאומיו הרבים והמלהיבים דבר על אמונתו הגדולה, על תקוותיו ועל חלומותיו, הוא האמין בכחות עמו ובתבונתו הפוליטית של הרצל מנהיגו. ומהציונים האחראים דרש, שפעולתם תתאים לנאומיהם. כל ימיו עבד לשם יצירת הסתדרות רחבה וחזקה ותמיכה מוסרית וחמרית לעבודת המנהיג.
אם העם קורא לעזרה, אם מנהיג שלוח אלינו ממרום, עלינו ללכת אחרי הקול הקורא, לעשות את המוטל עלינו. כלנו אנשי צבא, ועל כל אחד לעשות את חובתו. ברוק לא דאג לחייו הפרטיים, כי חייו הפרטיים היו רקומים בחיי הכלל. גדולה היתה אמונתו, ועל כן גדלה אמונת הרבים בדבריו. אלפים נהו אחריו לשמוע את דבריו. וכי אפשר היה לא להאמין לקול הרך, הרווי אהבה לכל הסובלים והנדכאים?
והוא דבר על עתיד רחוק, על תחית עמו בארץ רחוקה. בפיו קרא וידיו היו מלאות כל היום עבודת עזרה לאחיו הרעבים והחולים. קרא לצדק שיופע על עמו, וכל היום רדף צדקה־צדקה לאחיו.
דמותו מפארת את התקופה הדלה של הציוניות הרוסית בתחלת המאה העשרים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות