יעקב דב גיסין
בשנת 1889 באתי בימי החנוכה לקיוב.
בערב עברתי ברחוב אשר היה בו בית הכנסת של ציזיק, לפני הגמר בנין בית הכנסת של ברודסקי. ראיתי המון רב הולך לבית הכנסת והלכתי גם אני. בקושי גדול נכנסתי לבית. על הבימה מנגנת תזמורת, קטעים מהאופרה “המכבי” וילדים ובידם דגלים קטנים ונרות הולכים סביב הבמה כמו בשמחת תורה. המפקח על התהלוכה היה סטודנט בלבוש שרד. הוא הלהיב את הילדים והם הלהיבו אותו. בעיני הילדים בערה האש הבוערת זה אלפים שנה ואינה כבה. עיני הסטודנט התיזו אור ושמחה. זה היה צבי בן יעקב ברוק. התודענו איש לאחיו והוא בקש אותי להכנס אליו למחר. באתי אליו. הוא גר אז ברחוב הנפחים עם אמו ואחותו. דברנו על עבודת חובבי ציון בעירי, במוסקבה, שזה לא מכבר באתי משם, וגם בקיוב. הוא לקח את נפשי בקסם דבריו. ראיתי לפני יהודי טוב, בעל לב טוב ופתוח, וטובת לבו כמעין המתגבר. הרבה השפיעה עליו כנראה החסידות. הרגשתי את עצמי כמו בחברת אח. מאז נשארנו ידידים לכל ימי חיינו.
* *
בבוברויסק נפגשנו באספת ציוני המחוזים מוהליב ומינסק. ברוק היה המורשה והיושב ראש של האספה. היתה עבודה רבה וקשה. ענינים סבוכים היו על הפרק, וברוק עבר על הכל בשלום וסגר את האספה בהתלהבות גדולה. הכל שבו לעריהם בכח חדש לעבוד במרץ לטובת תחית עמנו בארצנו.
* *
שוב נפגשנו באספת ציונים מחוז מוהליב בעיר קופיס. אי אפשר היה אז להתאסף בעיר יותר גדולה. בקופיס ישבו אז בעלי בתי חרושת של רעפים, ואחד מהם, העשיר שבעיר, מר פסלניק, לקח אותנו תחת מחסהו (כמובן שבא בהסכם עם המפקח של המשטרה). ישבנו בביתו שבוע שלם ושם עבדנו בכל יום, מבקר עד חצות הלילה, את עבודתנו הציונית.
כמה מרובה היתה אז עבודתו של ברוק והוא לא ידע לאות.
* *
שוב נפגשנו בוילנה באספת הציונים ממחוזי וילנה ומינסק. זה היה אחרי החלטת הקונגרס להכניס גם את התרבות לתכנית הציונית. אז באו לאספה הרבה רבנים במלבושיהם משי השחורים והארוכים. הם באו ללחום בתרבות, להציל את היהדות. הישיבה הראשונה היתה בחצר שבה גר בלונדס, אשר נאשם קודם לכן בעלילת דם. החצר היתה מיושבת יהודים, שהיו לכלם או לרובם משרתות נוצריות קטוליות. כיון שראו אלה הרבה רבנים, נבהלו מאד והודיעו מיד למשטרה, שרבנים באו אל החצר לשפוך דם נוצרי. וכשנפתחה הישיבה אחרי הצהרים באה המשטרה עם המפקח הראשי לערוך פרטיכל. צריך היה להודיעם את שמות חברי הנשיאות ולא רצינו למסור שמות יושבי וילנה. אז אמר ברוק למפקח המשטרה שהוא לבדו היושב ראש של הישיבה; ואני רשמתי את עצמי אחריו בתור סגן. הישיבות האחרונות היו כבר בבית הקיץ של מר בן יעקב.
* *
לפי בקשתי בא ברוק לעירנו מוהליב לשבת אחת לנאום בבית הכנסת הגדול לשם תעמולה ציונית. בא קהל גדול לשמוע אותו. ובא גם מפקח המשטרה רודיונוב הידוע שסדר בשנת 1890 פרעות החיילים בשקלוב, ואחרי כן, בשנת 1905, פרעות במוהליב. ברוק נאם אז רוסית במשך שתי שעות רצופות על עניני היהדות והתחיה, מבלי הוציא מפיו את השם “ציוניזם”. וזה הספיק. הנאום הזה היה לשיחה בפי כל.
* *
ראיתי את ברוק בעבודתו יום-יום בויטבסק, מן הבוקר עד חצות הלילה היה עובד. היו באים אליו אנשים לבקש רפואה מהרופא, לבקש עזרה מהרב ומהעסקן הצבורי, ואת כל אחד היה עונה בנחת ובידידות. איפה לקח כח וסבלנות לכל אלה? מאהבת האדם שבו שאב.
* *
אחרי הכרזת בלפור בא למוהליב בתור רופא צבאי לאספת רופאים. הוא חשב אז על הנחיצות לקרוא קונגרס יהודי עולמי ולמסר לו את עבודת תחית עמנו בארצנו, מעכשיו – אמר – אין תפקיד זה שייך לציונים בלבד אלא לכל ישראל.
רעיון זה לא נתן לו מנוחה.
* *
לפני שבע שנים נפגשנו בתל-אביב, הוא עבד בתור רופא בגמנסיה הרצליה, וכמה אהב את הילדים! אבל במשרתו זו לא האריך ימים. טרוף טורף צבי. נלקח ממנו האדם היקר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.