ש. גשפטין
בחג השבועות ראיתיו, כשפניו נוהרים כפני ילד. בידו כוס, והוא מקדש על היין לכבוד היום. כעבור ימים אחדים, והנה הוא במערכת ה“רוסביט” מוסב לכוס טה. חלפה שמחת “שהחיינו” מעל פניו – הוא משוחח ברטט ופחד על ארץ-ישראל. זאת היתה “שירת הברבור” שלו, שירה רוויה תוגת האהבה, דאגה אין-סופית לדור הבא.
המות גזל מאתנו לעולמים את האיש טהר-הנפש, אשר היה מסור לעמו בחום הנוער ואשר תמיד בערה בקרבו דאגת הלאום. הוא היה בן לאותה “להקת הנביאים”, אשר אם פעם נגע ללבכם הצער הטרגי של האומה, שוב אין הם יכולים להפטר ממנו לעולמים ובפצעם זה חיים הם ומרגישים אותו בכל יום ובכל שעה. הכאב הוא שדחף אותו למלחמה קנאית בלי סוף, שהלהיב בקרבו את שלהבת העבודה והיצירה. הכאב הוא שהכריח את כל אלה, שבאו אתו במגע בלתי-אמצעי, לאהבו ולהעריצו. ביחוד הרגישו זאת “הנפשות האלמות”, בני בית-הכנסת האפור, אשר בשבילם הקריב כה הרבה קרבנות ואשר בגללם סבל כה הרבה הוזה חסר-מנוחה זה.
אולם גם העבודה לא היה בכחה להשקיט את כאבו, אשר כה ענה אותו ואשר כה הטרידו בתנאי המציאות של הציונות והיהדות הרוסית. הוא תמיד קדח מתוך חרדה לשגיאות, בשאפו לתת יותר ויותר. תמיד עוד-עוד, יותר מאשר ביכלתו של בן דורנו לתת.
ברוק נמנה על אותה “להקת הנביאים”, אשר לפני רבות בשנים אסרו מלחמה לחרות העם, לכבודו ולאשרו. הוא היה אחד מאלה, אשר “בשעון ביד חכו ליום הגאולה”, כשקולו של הרצל הרעים מתוך ערפלי ההיסטוריה; אשר במרצם וברצונם העז יצרו את התנועה היהודית העממית הגדולה והחזקה ביותר; הוא היה בין הראשונים לחתור אל המהפכה הלאומית, אשר התלקחה בתוך היהדות אחרי אלפי שנות חיים מחוץ להיסטוריה ומחוץ למדיניות.
הוא הלך מאתנו בתקופה האחראית והנבוכה ביותר והוא מלא חרדה לפעולת העם בארץ-ישראל.
-
תרגום מכתב יד. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.