מכתבים חוזרים 🔗
א1
**דאקטאר צבי בן יעקב ברוק חבר ועד הפועל
של הקאנגרס הציוני**
שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו
המל
תשרי א’תתלב לגלותנו
No. 1
אחים יקרים!
האסון הנורא, אשר כשואה בא עלי לפתע2 ירט לפני הדרך בלכתי למלאות את חובתי למקום שהיו נשואות עיני כל הנלחמים בעד המפעל הנאדר בקדש הוא חרות עמנו, למקום ששם זה פעם רביעית נתאספו ובאו שליחי עם עולם לחשוב חשבונו של עולמו ולהביא עצה איך ובמה להרימו מעפר דלותו ולהוציאו מגלותו המר והארור עד מאד, ויהי הנקל בעיני המקרה לשלוח יד אך בי בעצמי, בתור איש פרטי, ויעצרני גם מלמלאות את תפקידי וחובתי לעמי!..
ואולם בקחתי כהיום על עצמי משרת המורשה לפלכי ווילנא, מוהילוב, וצערניגוב אשר שם על שכמי הקונגרעסס, רצוני להציע בזה לפני אחי דרך כלל מחובות הציונים והאגודות הציוניות ומאשר עליהם לפעול במשך ימי השנה הבאה. אנכי, באשר אני לעצמי, נכון הנני להוסיף אמץ לכת בדרכי אשר התויתי לי מאז ואשר הרציתי ברור באספת ווילנא שלפני הקונגרעסס. כלומר: התאמץ בכל עז לא אך להרבות מספר הציונים ואגודותיהם כי אם להוסיף על איכותם; לא אך להרחיב מקום אהל הציונות כי אם גם להעמיק שאָלה, להגדיל תורה, לחקור ללמוד וללמד פשר דבר התנועה הכבירה הלזו. כל ציוני וציוני צריך להופיע בתור גואל להתנועה, להוליד בקרב לבבו ולבב זולתו לב נכון וחפץ כביר להקריב את הכל על מזבח הציונות, וכר נרחב להצמיח נטעי נעמנים אלה הן הנה האגודות: פה, בשבת אחים יחד, בשיחת רעים – בלי כחל ופרכוס יתבשלו אף יתפתחו מושגים אמתים ונכונים ודעות צלולות ביחס לכל דבר גדול או קטן הנוגע להציונית; פה ימצא לו מהלכים כל ענין וחפץ טוב, כל המצאה ושטה הגונה שהורתה ולידתה בקדושה וטהרה; פה צריך לבקש ולמצא תשובות נכונות ומענות נמרצות לכל הספקות והפסיחה על שתי הסעיפים; פה הוא מוצא לרוח אדיר וחשק נמרץ הנחוץ לנו עד מאד כהיום, ואשר עוד יותר נצטרך לו לבעבור נוכל להגיע למטרתנו הקצונית!
האגודות מביאות את הציונים לידי יחוד ותופענה עוד בתור טבעת מאחדת ומאגדת חפצי כל איש פרטי בהאורגניזציה הכללית, שאי אפשר לה להיות לקנין כל איש פרטי באשר הוא שם.
בתור חבר לועד הפועל של הקונגרעסס אני אכיר לחיות וקימות אך את אלה האגודות, אשר תשמורנה לנו את הברית, אשר אני כורת עמהן כהיום ע"פ הדברים האלה:
- כל אגודה ציונית צריך שתהינה לה שתי אספות קבועות במשך ימי ירח אחד.
2) פרטי כל הדברים והמשא ומתן עם ההחלטות מן הנחוץ שיהיו כתובים בספר ונשלחים אלי (בקצור נמרץ כמובן) אחר כל אספה ואספה. הערה: האגודות שלא אקבל מהם שום פרטי-כל משתי אספות רצופות, או שלא תהינה להן שום אספות בכלל, תחשבנה לנפסדות לפי שעה.
3) מעניני האספות צריך שתהינה: א) קריאת כל המכתבים שהגיעו לידי האגודה והבאתם במשפט. ב) לחקור על כל השאלות ביחס לתנועתנו שנגעה הספרות העתונית או איזה ספר מיוחד. ג) לדון בכבד ראש על כל הצעה והצעה של אחד החברים. ד) להעמיק חקר איך להרים קרן הציונית באותו מקום:
1. יסוד אגודות חדשות בעירה ובערים הסמוכות לעירה. לרכוש חברים חדשים לאגודות. b) לתקן תקנות נחוצות בנוגע להכנסת השלומים מהמניות הנמכרות מכבר וכן לממכר מחדש. C) תקנות להכנסת “השקלים” וכדומה הכנסות ציוניות. D) הפצת ספרים ומחברות כתובים לרוח הציונית. E) לחקור איך להרים מעמד העם האקונומי והמוסרי בעירם.
כמובן אין רצוננו לאסור את ידי האגודות ולנטות קו על פעלן, אך חפצנו הוא כי תראינה לנו איזה אות חיים, איזו פעולה רצויה ובהתנהלן על פי הפרוגרס שהתוינו להן, ימצאו למו תמיד חומר וענין רב לכל אספותיהן, והיה כי ישאלן מחר איזה איש לאמר: “מה עלי לעשות בתור ציוני?” וענו ואמרו לו: ללמוד וללמד, ללמוד ולדעת, להבין ולהכיר, להעריך ולאהבה את עמנו; להכין את עצמו להקריב על מזבח אהבתו זאת את הכל ולבשר כזאת בקהל ועדה רבה!
מאשר כי בקרב הימים עלינו לגשת אל הכנסת “השקלים” למען לא תשבות העבודה הנני מבקש יפה להודיעני בלי התמהמה Доктору Г.Я. Бруку Гомель כמה שוברות לשקלים ועל שם מי אשלח.
כמו כן אבקש את כל האגודות להשיבני דבר על כל השאלות הללו:
1) מתי נוסדה האגודה?
2) אופני ההסתפחות להאגודה?
3) כמה הוא מספר החברים?
4) מי הם היושב ראש, סגנו, המזכיר הגזבר ודומיהם, אשר יש אצלם כמו אלה?
5) מתי נבחרו ועל איזה משך?
6) מה פעלה ועשתה האגודה עד הנה? A ) אם תקנה דבר מה להרמת רוח העם והכרתו? כמה מניות מכרה? B ) כמה מהן כבר נפדו ועל כמה הוכנסו תשלומין למחצה לשליש ולרביע? C ) כמה שקלים נמכרו בכל שנות הקונגרעסס?
7) מה תדמה האגודה לעשות להתפתחות אגודתה, להרבות מספר הציונים בעירה וסמוך לעירה.
8) אדריסה של האגודה ובאיזה לשון תחפוץ לקבל מכתבים?
העבודה לשנה הבאה רבה היא עד מאד. לא עלי מצע שושנים ופרחים נדרוך. מטרתינו הקצונה עוד ממנו והלאה היא; אבל אל נשכח נא כי גם כל עבודת מה שהיא תקרבנו יותר ויותר לרעיוננו הקדוש… ושם במזרח… שמה יופיעו נגד עינינו כרים עטופים בר; שם מעל ההרים הגבנונים והגבעות הרעננות גפן ישראל יתן ריח… שם לא כִחֵש מעשה זית ושדמות ועמקים מוזהבים ירהיבו לבב!.. שמה, ההתקדמות וההשתלמות יופיעו בתור גואלים לכל נקשה ורעב ולכל עובד אובד בצדקתו; שמה עם ישראל ימצא לו מקלט בטוח להנפש אחרי שנות אלפים של עמל ותלאה ועוד יוכל דשן ורענן לפתח את יצירותיו הנעלים, את רוחו הכביר ודעותיו הנשגבות לאשׁר כל עמי הארץ! למלחמת תנופה בעד רעיון שכולו אור אשר כזה הבה אחים נושיט יד איש לרעהו ובשם ה' נתאזר עז ונצעד קדימה!
ב 🔗
אחים יקרים ונכבדים!
תנאי חיי הפרטים העתיקוני בחזקת היד בעת האחרונה פעם בפעם, מעיר מגורי לזמן רב או מעט ורשומו של הדבר הזה נכר על היחס שביני לבין האגודות. ביחוד אני מיצר על זה מפני כי נחוץ היה לי להתחקות על שרשי האגדות, על קלסתר פניהן וחייהן אשר בפלכים הרחוקים זה מזה בין במקום בין ברוח שבאו זה לא כבר בגלילי. אמנם פלך טשרניגוב לא הכביד אכפו עלי בחזקה בנדון זה: שם, צריך להודות, כי האגודות – מלבד אחדות היוצאות מן הכלל – אינן עובדות כלל וכלל וכל תנועתנו שמה לע“ע רפויה מאד. על יסוד ההערה לסעיף ב' של מכתבי החוזר הראשון ש”ז מחיתי לפי שעה מספר 52 אגדות (אם היתה להן הזכות להקרא בשם זה): בפלך מוהילוב 7 אגדות ממספרן הקודם 57, בפלך טשרניגוב 16 מן 37 ובפלך ווילנא 29 מן 65.
בשפטנו על פי הפרוטוקולים על עבודת האגודות הקימות נוכל לחרוץ כי כמעט בכלן יש השתתפות בעניננו וגם איזה חפץ לעבד עבודתנו, אבל ביחד עם זה מרגש חסר היכלת לעבד עבודה מסדרת תמה ומספקת ובכלל עיניהן תלויות להתעוררות תכופה מן הצד.
למען מלאות אחרי הצרך הזה נחוץ להוציא אל הפועל את החלטת האספה הווילנאית בדבר עוזרי המורשים. באספה הנ“ל נבחרו לפלך ווילנא ה' בן-יעקב ולפלך מוהילוב סגן עורך הדין המושבע ה' גיססין. אין כל ספק כי הנבחרים ראויים לאותה איצטלא עצהיו”ט ונעלה אבל חבל כי שניהם יחד, גם ה' גיססין גם ה' בן-יעקב, עוד לא הביעו עד עתה את הסכמתם לקחת עליהם את העבודה הזאת. אני פונה אליהם שנית בשם כל הגליל בבקשה לקבל ולקחת את המוטל עליהם ע"י האספה הגלילית. אם למורת רוח לכלנו בכל זאת לא יאותו גם הפעם, צריכים נהיה להסתפק עד אספת הגליל הבאה בלי מורשים פלכיים בשימנו מורשים מחוזיים תחתם. חלוקת הערים למחוזיהן לאו דוקא כחלוקה שנסדרה בדרך המלך.
ואלה הן העבודות המוטלות על עוזרי הפלך על פי התכנית שהתותה האספה הווילנאית.
המורשים הפלכיים והמחוזיים צריכים לפקח על התגברות והתפתחות רעיוננו בגלילם, לעורר לפעולה את האגדות הקימות וליסד אגדות חדשות ולהוציא תועלת לרעיוננו מכל הכחות ההגונים וראוים לכך, לסבב את האגדות אשר בגלילם לכהפ"ח אחת בשנה ולבקר את ספרי הפרוטוקולים וחשבונות הכספים השונים הנכנסים ויוצאים באגודה: שקלים, מניות, קופת האגודה ותרומות ונדבות לועד האודיסאי ועוד, ולהודיעני את תוצאות בקורם. את אשר יעלה להוצאות נסיעותיהם ולהוצאות הפוסטא יקבלו מיָדי מהסכומים הכוללים שנִתנו להוצאות הגליל.
מבקש אנכי מאת כל האגדות אשר בגליל כי במשך שני שבועות מהיום תענינה אותי במי הן בוחרות לעוזרי המורשה במחוזן, ועל פי רב דעות יקום דבר הבחירה. על יסוד החלטת האספה הוילנאית יופקדו המורשים המחוזיים על ידי עובדי הפלך והגליל אולם אם ימאנו ה' גיססין וה' בן-יעקב להיות למורשים פלכיים אז אפקיד אנכי לבדי את המורשים המחוזיים, מובן מאליו, אם לא תבחרנה האגדות בעצמן את אלה. הנני מחכה לגמר הדבר, כי הזמן עושה את שלו ואיננו מחכה.
גם הזמן גם עניננו אינם סובלים כל דחוי ואינם יכולים לחכות. אינם יכולים לחכות גם אחינו הפועלים בארץ ישראל. על פי רצונם של האפוטרופסים שאִנה המקרה הנם משלכים כליל אחרי הגו ככלי אין חפץ בו ועליהם לשאת את עון השגגות שנעשו ע"י אחרים ואת “עון” אהבתם הנמרצה לארץ אבותינו, ערש ילדותנו מעולם, אשר בה היה “היו ימים טובים לישראל”, לארץ אשר עיני עמנו נשואות אליה לחיות בה חיי-עם ישרים. אחינו אלה צפוים עתה להיות לקרבנות מחים ולהקריב את כל היקר להם ככה: להגלות מעל הארץ אשר טפחוה ורבוה ובזיעת אפם ובדמם הרווה בקוותם להחיות את אמם מינקתם ולחדש ימי עלומיה. הוי, מה נורא הדבר הזה! מחויבים אנחנו, אחים יקרים וחביבים, לאמץ את כל כחותינו לתת להם אפשרות להתפרנס מיגיע כפם ועמלם אשר הם נכונים לעמל ביתר שאת על הרי יהודה. אין לנו ליסד למענם מין “חלוקה” חדש, כי לא בנדבות תפתרנה שאלות הכלכלה. צריך איפא לשנות את תנאי הכלכלה בארץ ישראל באופן שעל פיהם תהיינה דרושות ידי הפועלים החרוצות. להוציא את הדבר הזה למענהו נהיה נאלצים לעסק עוד בנסיונות חדשים ואין אנחנו בטוחים, כמובן, להיות נקיים משגיאות.
אולם, למען הנצל סוף סוף משגיאות, למען לא יהי עניננו כדבר שבמקרה ובנסיונות של חפזון יסודו, למען לא נגשש עוד כעורים באפלה בדבר אשר בו תלוי כל עתידנו – נכבדים לנו מכל: א) חיל ותושיה פוליטיים אשר יביאו את הישוב ואת כל משלח ידנו בארץ ישראל לידי תנאים יותר נוחים מאלה הקימים עתה. ב) לברוא את המניע העקרי שלנו בעניני כסף, הוא הבנק, אשר מעבר מזה יהיה המתַוך בינינו לבין אלה אשר דבר לעמנו אליהם ומעבר מזה עליו יהיה להיטיב את תנאי המקום לישוב מסודר. ג) לדעת את כל הנחוץ לדעת למישבי ישוב מסודר כהלכה כי מבלעדי זה אין אפשרות לכל ישוב שבעולם להתקיים.
שלש אלה תלויות במדה ידועה בשלשה דברים – אשר לדעת ביסמרק בהם תלויה הצלחת כל מלחמת-עם – והם: הכסף, הכסף והכסף. מובן מאליו כי רחוק אנכי מאד מהעמיד על החמריות היבשה את תנועתנו הצריכה לשאב מים חיים ממעיני רוחו גאוניותו ועזוזו של עמנו, אבל הלא מחויבים אנחנו לדעת כי הכסף הוא כשמן המשחה לאופני כל מכונה – אף אידיאלית במשמע – שבלעדו אי אפשר לה לעבד עבודתה, וככל אשר יאמץ מהלכה כן תשָמר ממעצור ומכשול מחוסר משיחה…
ראש השנה לחדש את החתימה על העתונים קרוב לבא. אחשב לנחוץ להודיע את כל האגדות כי מו"ל המליץ נותן הנחה לאגדות החותמות על “המליץ” לשנה שלמה – 2 רוב' ובכן מחירו לאגדות רק 8 רוב' לשנה.
העתון “דיא וועלט” בזרגון 4 רוב' לשנה (תחת מחירו לאחרים 5 ר') לאגדות השולחות את מחירו ישר לוינא עפ“י הכתבת: An die Redaktion Die Welt, Wien IX, Turkenstr. 9. ולאגדות החותמות על 5 אקזמ”פ יהיה מחיר כלם 16 ר' לשנה או 8 ר' לחצי השנה.
אם כי העתון “דיא וועלט” איננו כלי מבטא לכל הזרמים שבציוניות בכ"ז הוא מעין האורגן של הועד הפועל שלנו שבווינא.
להגדיל דעת הציוניות ולהפיצה גמרתי לתת היכולת לאגדות לקנות על ידי (בכסף מזומן) את כל הספרים והחוברות הציוניים אשר יצאו לאור מעתה, ביסדי באופן כזה מעין חנות של ספרים על יד לשכתי. עכשיו יש להשיג על ידי את החוברת הרוסית “מצב היהודים על פני כדור הארץ” למ. נורדוי במחיר 2 ק‘, “מהות הציוניות” למ. מנדילשטם 1 ק’ ויודישע פאלקס זאך 1/4 ק‘. כל אלה בלי הו"צ המשלוח… ה’ ריק ст. Ёвые Виден. Губ. מציע לפני האגדות לחתם על ידו על המליץ במחיר 4 ר' לשנה, בלעטטער 3.50 ר' ומהעתונים “דער יוד” “השלח” ו“הדור” הנחה 10% מהמחיר הקצוב. העתון “דיא וועלט” 4 ר‘. החוברת IV קונגרעסס הו"צ אחיאסף 6 ק’. החוברת הזאת טובה מאד להפיצה ברבים כי היא נותנת מושג נכון מהקונגרעסס.
חג החנוכה הנה בא. זכרון הוא לזמן אשר מתי מספר יהודים כהלכה “מעטים” ו“טהורים” לא חפצו לשאת על צוארם עול של עבדות נמבזה, ובכח התמסרותם לרעיון חפש עמם בהיותם מלאי אמונה בצדקת רעיונם זה ומתגאים בהכרה פנימית כי טוב המות מחיים של קלון העבדות הנחילו לעם ישראל כבוד ונצחון על חיל היונים הרב והעצום.
יזכיר נא החג הזה את כל אלה אשר מקוצר רוח תקטן לפעמים אמונתם בנצחון רעיוננו הנעלה כי התקופה אשר בה חיים אנחנו – “הזמן הזה” – דומה הרבה ל“זמן ההוא” וכי בלב נכדי החשמונאים הנאמנים אין כל מקום למחשבה טפלה ע"ד תבוסה בעת שדרך אחרת אין לפנינו להחלץ ממיצר הגלות אשר רב לה רב לעשות שמות בעמנו ולהשיבנו עד דכא. מי יתן וישימו זאת אל לבם וישובו בני אדם יושבי חשך וצלמות לאור באור חדש שעל ציון ונזכה נא כלנו לחזות בהושע עמנו תשועת עולמי עד.
הנני למלאות דרישת רבות מהאגדות להודיען את כתבת “יק”א": Bureau de la “Jewish Colonization Association”, Paris Rue Perguirs. הפוטוגרף זקש מראסיין מבקש את חברי האספה הווילנאית לשלוח אליו את תמונותיהם בהקדם להכניסן אל התמונה הכללית אשר הוא מכין. כתבתו: Россйены Ковенской г. И Заксу Фотогр.
ג אחרי מות הרצל 🔗
כבר עבר שבוע ימים מיום שובי מנסיעתי האחרונה הנוגה לחלק את הכבוד האחרון לאיש, אשר משל על כל רגשותינו ומחשבותינו ואשר שמש סמל לאידיאה הכבירה, שיצאנו להגשים אותה בהנהלתו של אותו המנהיג המזהיר גדול הכשרון, שנקטף בלא עת. השבר שהשברנו הוא כל כך איום, האסון כל כך פתאומי, בלתי-צפוי, והפצע כל כך חדש ועמוק עד שבקראך את כל האמור בזמן האחרון על הרצל הנך מרגיש שכל זה איננו כלל מה שהנך רוצה, מה שהנך זקוק להגיד עליו. כשירפה מעט כאב הפצע, כשהלב יחדל להתעלף תחת מועקת האבדה הגדולה וזכרונותינו לא יתרכזו עוד בקוים בודדים של אישיות כבירה זו, אז, רק אז, נוכל לתאר ולברר לעצמנו כמה גדולה היתה דמותו הענקית והאדירה, סמל השלימות הרוחנית, עם הקריאה הגדולה שיצאה מפיו, כדבר מלכות, שנענו לה בעל כרחם מאות אלפים מאחינו בכל ארצות גלותם; מהי דמותו של האיש, שכבר הרבה זמן חכה לו העם העברי, להנחותו בדרך חפושיו.
אין עדיין כיום שום אפשרות לדבר על מורנו ומדריכנו הגדול, שנקטף בדמי ימיו, מפני שלנו נדמה עוד כי ברגע קשה בקונגרס הקרוב יופיע שוב על הבמה, יקיש בפטישו ויכניס את חיי הקונגרס ופעולותיו למסלול הנכון.
ובבית הקברות בדבלין עומדות היו רגלינו לפני הקבר היקר לנו ואמרנו: האם אין זו טעות? האם לא חלום-הזיה קשה כל זה? והמציאות הנוראה באה וטפחה על פנינו. לא, לא חלום-הזיה הוא, אנו לא נוסיף לראות יותר את האיש היקר לכל אחד מאתנו, לא נוסיף להנות מקרני-הזוהר הבוקעים מנשמת החוזה, משלמותו הרוחנית, מאידיאליותו הטהורה ומרצו הכביר, שהתגבר על כל המכשולים העצומים בדרך הגשמת מטרתו.
מה נוראה היא המציאות המרה, אבל הוא היה אומר: עצבות, צער ורפיון ידים בלתי טבעיים הם לאיש בריא, השואף למטרה ברורה ומוצקת, וכל מה שהמצב גרוע יותר דרושות התאמצויות יותר כבירות לשם שאיפה לעתיד יותר מזהיר.
את האוצר שאבד לנו יבכו להם זקנים, רפי-אונים וחלשים ברוחם. כל הבריא והרענן, כל מי שבכחו להלחם בעד עתיד יותר מזהיר לעמנו עליו מוטלת החובה לדכא כל צער וכאב בלבו בעבודתו האינרגית. ואם אנו חושבים את עצמנו לראויים לשאת את שם תלמידיו עלינו לעבוד לטובת הרעיון שהוריש לנו. נשמור את זכרו של המורה המפואר, הלוחם והמנהיג, ותשמש לנו דמותו למופת: לשאוף מבלי חת למטרה, שהוא בעצמו לא רק התוה לפנינו כי אם גם סלל וכבש את הדרך לה.
עוד זמן רב יבכה עם ישראל את גבורו הלאומי, ברם אסור לנו שדמעות אלו תהיינה כאנקות עלובים. ברגעים קשים בחיינו, עת ישתררו עלינו רגשות צער וכאב ויעיקו על לבבנו, ברגעי יאוש מר, נזכר נא את מורנו הגדול, נמחה דמעותינו ונצעד בצעדי און בטוחים קדימה בדרכנו הישן הסלול וכבוש על ידיו… מעתה ולהבא צריכה להיות בידינו אמת-מדה חדשה: מה היה עושה הוא, ואיך היה נוהג הוא?
וברגע זה בודאי היה רוצה, שכל אחד מאתנו ימלא את חובתו וישתדל בכל מאמצי כחו לשמור ולחזק מה שפעל ויצר. חלילה לנו להפסיק את העבודה אף לרגע קט. ואם בימי חייו יכולנו לשעשע את נפשנו בתקוה כי המגרעות והחסרונות בעבודתנו ישתלמו על ידי מעשיו הכבירים והפוריים, הרי עכשו, בהנטל תקוה זו מאתנו, צריכה תקותנו להתבסס רק על העבודה המצערה, אבל החשובה, שנפעל.
אין ההסטוריה רגילה כלל וכלל לפנק אותנו, עד כדי כך, שנוכל לחשוב על הופעת הרצל חדש בקרוב בימינו. את הרצל החדש עלינו ליצור בעצם ידינו על ידי אגודה חזקה, התמסרות וכשרון להכניע את נטיותינו הפרטיות לטובת מטרות הכלל ודרישות הרוב. עלינו ליצור הרצל-חדש, אבל לא בצורת האיש-הגואל כי אם העם-הגואל. הגבור החדש הזה אין עיף ואין כושל בו ולא יבהל מהצלחה מועטת וטעויות לפרקים, שאי-אפשר לגמרי בלעדיהם בדרך קשה כזו, ולכשיוָצר הרצל חדש זה, כשלפנינו יהיה עם בעל-הכרה הגואל את עצמו, וצועד אל מטרתו בצעדים בטוחים, מבלי להסוג אחור, אזי תהיה הרשות בידנו לחזור על הקריאה הנשנית כעת לפעמים כה קרובות: הרצל לא מת!… וזאת תהיה המצבה היותר מתאימה לזכרון מורנו.
תלמידיו הקרובים, שבגורלם נפל האושר לעבוד כל הזמן בהנהלתו – חברי הועד הפועל המצומצם – היו הראשונים שיצאו לקים את רצונו זה. הם שהרגישו ביתר עז את תגרת יד המהלומה הקשה ושהכירו יותר מאחרים, את גודל האבדה, עצרו בכל זאת כח להחזיק מעמד על הגובה הדרוש, והם ממשיכים עכשו שורת עבודות, שהתחיל עוד הרצל, בימי חייו, לפי הוראותיו המפורטות והמדויקות. יחד עם כל חברי הועד-הפועל שהתאספו להלויה החליטו לקרוא לקונגרס גדול, שעליו יוטל לתת את ההוראות הדרושות ויפויי-כח חדשים ולהכשיר את בנינה וארגונה של הסתדרותנו למצב שנוצר אחרי הפָקד מקום האישיות המרכזית הזאת שרכשה לה כח של סמכות כביר ורב.
זה יהיה הקונגרס הראשון בלי הרצל, וגם הראשון שישתתפו בו ציר אחד על כל 200 שוקלים. אל הקונגרס הזה צופיות ומצפות עיני כל העולם: חלק בתקוה ואמונה כי עניננו נמצא במצב איתן ובטוח וכי מותו של יוצר תנועתנו ירעיד ויזעזע רק את נשמותינו, אבל בשום אופן לא ימוטט את יסודות התנועה. ואחרים בשמחה לאיד, שבמותו של הרצל תתפורר ותתפזר כל התנועה. הקונגרס הזה יצטרך לתת את תשובתו לכל אלה. הפעם צריך הקונגרס לשמש במה לא רק לפתרון שאלות מעשיות כי אם גם להפגנה. חלילה לנו להשלים עם הרעיון שמספר הצירים בקונגרס הזה יופחת עד כדי מחצה או שליש ממספרם בקונגרסים הקודמים ושגם סכום פעולותינו בשנה זו יופחת באופן מורגש מסכום הפעולות בשנים הקודמות.
עלינו לעשות מיד מפקד מלא לחיל הממשי וחיל המלואים שבמחננו והקונגרס ישמש גם הפגנה לתוצאות המפקד. יחד עם זה דרושים לנו גם צירים שיוכלו לנתח את המצב ולמצוא את החוטים המתאימים להמשכת הפעולה…
צ. ברוק
אוגוסט, 1904
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.