רקע
אלתר דרויאנוב
ולא יתבוששו

האורתודוכסים והלאומיים נִגָפוּ במלחמת הבחירות בברלין. יד הליברלים רוממה: אין עוד מלבדם בהנהגת הקהלה.

וכדי להוכיח לכל, כי לא יבושו שולחיהם בהם, כי שוקדים הם באמת על תקנת קהלתם הגדולה, המשמשת דוגמא לכל יתר הקהלות בגרמניה, דחו לפי שעה את הענינים, שאין להם חשיבות יתרה, כגון סדור מסי-העדה, תקון החנוך, סדור הלמודים בבתי-הספר וכדומה מן הענינים מעטי-הערך, ופתחו בתקון, שאי-אפשר להחמיצו – בקצור “עבודת-האלהים” בשבתות ובמועדות.

נפלא הדבר! מראשית ימי הרפורמה ועד עתה, מימות הוריגר, גיגר, הולדהים ועד פוגלשטין וקלוד מונטיפיורי, עוסקים “המתקנים” רק בתקון “עבודת-האלהים” ועדיין לא הספיקו לתקנה. ה“סדור” וה“געזאנגבוך” – זוהי ה“ביבליותיקה”, שהשאירו ליהודי “המתוקן” רבותיו ופרנסיו, ועדיין לא פסקו “המתקנים” הותיקים מלמנות ולספור כל אות ואות ש“ביבליותיקה” זו, שמא יש בה עוד “לתקן”. והנה פתחו גם פרנסי-ברלין החדשים-הישנים את ה“סדור” וה“געזאנגבוך” ודנים – מה יש עוד לחסר ולמחוק.

ראשונה העמדה לדין תפלת שחרית. היה מי שפסק: סתם יהודי די לו ב“מוסף” בלבד; “שחרית” יתפללו רק הרבנים והשמשים ו“עשרת הבטלנים”, שמתמנים לכתחילה לכך. נמצא מי שהתנגד לפסק זה והוכיח, שאין בין קדושת “מוסף” וקדושת “שחרית” ולא כלום. ופרצה מחלוקת: הללו גוזרים כליה על ה“שחרית” והללו מחרפים את נפשם להגן על העלובה. לסוף נמנו וגמרו להחליט ברוב דעות. כך נוהגים בברלין הליברלית: חותכים את גזר-דינה של “שחרית” ברוב דעות.

מנין הדעות נדחה לימים מועטים. בינתים ישתדלו שני הצדדים למשוך אליהם את הפוסחים על שתי הסעיפים, שעדיין לבם מהסס, ואינם יודעים אם לקרב או לרחק. וכנהוג בכל דבר, התלוי במנין הדעות, “יעודדו” בינתים המהססים, שבידם להכריע. בשעת בקור יחיֵך “קאמערציענראטה” לרעהו ויסביר לו, ש“שחרית” ציונים תקנוה, ושבכלל אין היא ראויה, כי בשבילה יעלה צל על ידידותם הישנה…

אחרי דינה של “שחרית” עמדה לדין ה“דרשה”. עמודיה הימניים של “עבודת-האלהים” הם שנים, כידוע: החזן והדרשן. אף-על-פי ששניהם אינם נוהגים להאריך, מכל-מקום הוברר, שקצרה נפשו של היהודי “המתוקן” לשמוע לא רק להרנה אלא גם להדרשה. לאחר שתגזר כליה על ה“שחרית” תבטל צרת-הרנה למחצה מאליה. וכדי להפטר ככל האפשר גם מצרת-הדרשה אומרים פרנסי-ברלין להעמיד את זו על עשרים רגע, לא יותר. עכשיו אין הדבר טעון אלא עוד החלטה אחת: מי יצלצל בפעמון להפסיק את הדרשן, כשיכלו לו עשרים רגעיו – הגבאי בעל-הצילינדר או השמש בעל-המצנפת?

והכל שריר וקים. ה“סדור” הוא חרש, שאינו מדבר ואינו שומע, וכל הפוגע בו ו“מתקנו” פטור. הדרשן הוא בריה עלובה, שֶנִתְּנָה לו אוזן להשמע וּפֶּה – לשתוק, וכל המושכו באפסר משיכתו משיכה. ומנהיגיה וראשיה של “אגודת היהודים הליברלים” יכריזו כבתחילה בכל חוברת וחוברת מירחונם הפרנקפורטי: “אין יהדות אלא דת, ואין שומרים יפים לדת אלא אנו”.

ולא יתבוששו…

                                                                         העולם   1911

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35605 יצירות מאת 1819 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12251 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!