לורד היה כלב אנגלי, אציל וגזעי. הוא הקפיד מאוד על נקיון פרוותו השחורה והמבריקה, והיה מנומס מאוד. אף פעם לא שכב לרוחב השטיח, כפי שנוהגים לעשות כלבים חסרי חינוך, שלא אכפת להם אם אנשים יתקבלו בהם ויפלו. אם במיקרה נתקל מישהו בלורד, ודרך על זנבו, היה לורד מתרומם ומתנצל באדיבות:
“סליחה! זאת באמת אשמתי!”
כלבי הרחוב לא אהבו את לורד. בעיניהם היה לורד כלב גאוותן, שאינו רוצה להיות בחברת כלבים פשוטים. ובאמת לורד התרחק מחברת כלבים חסרי בית, כי היו פרועים, מלוכלכים, מלאי פרעושים, ונבחניים מדי. הוא גם לא הבין, מה יש להם להתרוצץ כל היום ברחובות? כלב מהוגן, חשב, אינו נוהג כמוהם.
אבל כל הילדים והאנשים ידעו שללורד לב זהב. אם ראה מישהו שמתקשה לעבור את הכביש – מיד הופיע לצדו, ועזר לו לעבור לצד השני של הכביש. בכל פעם שראה ילד קטן שרוצה לעבור את הכביש באור אדום, אחז בבגדו בשיניו ולא נתן לו לעבור עד שהופיע האור הירוק. לכן, קראו הילדים ללורד – “השוטר”.
פעם רכב ישי הפרחח על אופניו בירידה בכל המהירות, בצעקות פראיות, כמו אינדיאני. בדיוק באותו רגע רצה לורד לעבור את הכביש. ישי ניסה בכל כוחו לעצור ברגע האחרון את האופניים, אבל לא הצליח. ישי פגע בלורד באופניו ופצע אותו קשה ברגלו.
לורד שכב באמצע הכביש, מייבב מכאב, ולא יכול לזוז ממקומו.
במיקרה הייתי עד לתאונה וריחמתי מאוד על הכלב. חששתי שבכל רגע עלולה להופיע מכונית שתדרוס את הכלב הפצוע. לכן, בעזרת כמה ילדים העברתי את לורד למידרכה ורצתי להודיע ליהודה, שלורד היה שייך לו, על התאונה.
יהודה הופיע מיד בריצה. הוא צעק על ישי, שעמד ורועד וחיוור כולו.
הערתי ליהודה, שידחה את הצעקות לזמן אחר, כי עכשיו צריך להביא את לורד מיד לרופא, כדי שמצבו של הכלב לא יחמיר עוד יותר.
יהודה קרא למונית.
הכנסנו את לורד בזהירות למונית ונסענו לדוקטור קרוגלר, רופא חיות מרחוב בלפור.
דוקטור קרוגלר הכיר את לורד עוד מזמן שהיה גור קטן. כל שנה נתן לו זריקה נגד כלבת וטיפל בו. הרופא חיבב את לורד באמת ולאחר שבדק את הנזק שנגרם לכלב אמר ליהודה: “לורד שלך ישאר פה איתי במרפאה עד שיהיה בריא לגמרי. אם אני אשחרר אותו היום, הוא עלול לצלוע תמיד.”
“חס וחלילה!” נבהל יהודה, " תשאיר אותו אצלך, דוקטור, עד שיהיה בריא. אני אשלם עבור הכל – הטיפול, הריפוי והאוכל."
“אל תחשוש, יהודה,” הרגיע אותו הרופא, “לורד יקבל אצלי טיפול מעולה, כאילו היה הכלב שלי. מיד כשיבריא, אודיע לך מתי תוכל לבוא לקחת אותו חזרה.”
יהודה ואני ליטפנו את הכלב המיסכן, נפרדנו לשלום מהרופא החביב, ושבנו עצובים הביתה.
כעבור כשבועיים בא אלי יהודה וסיפר לי שלורד הבריא, וכמעט שלא נשאר סימן מהתאונה. שנינו נסענו לרופא לקבל את לורד.
הכלב פגש אותנו בקפיצות ולקיקות שמחה, ויחד החזרנו אותו לביתו של יהודה.
עבר זמן, ופעם נפגשתי עם דוקטור קרוגלר במסיבה. והוא סיפר לי סיפור מופלא על לורד, שבאמת קשה להאמין שקרה:
“פעם אחת,” סיפר לי הרופא, "הרבה זמן אחרי שלורד חזר ליהודה, שכבתי אחר הצהריים לנוח על הספה במירפאה. פתאום שמעתי גרידה בדלת. הופתעתי, כי לא היו אלה שעות הקבלה שלי. קמתי ופתחתי את דלת המירפאה.
ומי אתה חושב גירד על הדלת? – לורד, הכלב של יהודה, שהביא כלב פצוע קשה והביט עלי בעיניים עצובות, כאילו ביקש ממני שארחם גם על חברו הנפגע ואטפל בו. מה היית עושה במקומי?
הכנסתי את שניהם למירפאה. חברו של לורד היה כלב רחוב מוזנח ומלוכלך, בניגוד לחבריו המצוחצחים תמיד, אבל היה חייב לקבל את הטיפול מיד.
ניגשתי לטפל בפצע הקשה בגבו של הכלב. לורד עמד על ידו כל זמן הטיפול, כאילו לעודדו. לאחר הטיפול האכלת את הכלב הפצוע מרק חם והשכבתי אותו לישון על שטיח המיועד לכך.
לורד שכב לידו ולא רצה לעזוב אותו. אולי חשש שאם ילך – אסלק את חברו לפני שיחלים.
צלצלתי ליהודה וסיפרתי לו מה קרה. יהודה שהכיר את כלבו ואת טוב לבו, הרשה לו לשהות אצלי עד שחברו יחלים. לאחר שהכלב הפצוע החלים, רחצתי אותו בסבון, יבשתי אותו, והברשתי יפה את הפרווה שלו. אבל הוא נקשר אלי ולא רצה לעזוב. יחד עם לורד שבא לבקר לפעמים, שמרו על הבית, הלכו עם סל ובתוכו פתק לחנות, והביאו אלי את המיצרכים.
מזמן לזמן היו השניים מגיעים למירפאה עם כלב פצוע, והייתי מטפל בו, ומאכיל אותו. כך זכיתי לחבורה גדולה של כלבים, שבעזרתם ובעזרת הילדים שבשכונה הקמנו את ‘מגן כלבים אדום’. יחד דאגנו לכלבים מוכים ופצועים, וטיפלנו בהם."
כאשר ראה הרופא שאותם כלבים שהגיעו אליו פרועים ומלוכלכים הפכו בהדרכת לורד לכלבים נקיים, מנומסים ונחמדים, התחיל להציע אותם לכל מיני ידידים ומכרים, וכך זכו הכלבים לבית חם ולידידים אמיתיים.
הכלבים הפכו להיות ידידיו הטובים של ד"ר קרוגלר. אם ראו כלב פצוע או חולה, לקחו אתו מיד לרופא החיות. כולם שמעו על הרופא המטפל בחיות. כתבו עליו בעיתונים ואפילו ראיינו אותו בטלויזיה. וכשראו זאת רופאי החיות האחרים בעיר, עשו גם הם כמוהו.
ולורד, לורד הכלב הטוב שהתחיל בכך, לא היה גאוותן. הוא היה כלב טוב ומבין, וכולם כיבדו אותו: בתערוכת כלבים אחת הועלה על הבמה, ולקול מחיאות הכפיים זכה בתואר “כלב השנה”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.