א. צ. רוזנשטיין    🔗

¹

הוא היה הותיק בין פעילי ועדת הבקורת המרכזית, המזכיר הראשון שלה. ולא במקרה נקרא ע"י ההסתדרות לכהן בתפקיד רם זה, התובע אימון מלא מכל פלגי ההסתדרות, כי מראשית בואו לארץ התלבט במידתיו התרומיות, בחוש הצדק שלו, בנאמנותו לצרכי היסוד של תנועת העבודה הארצישראלית.

בן־בית היה בתרבות העברית המקורית, אך מעורה גם בערכים סוציאליסטיים כלליים, חרד לכל סטיה חברתית בחיינו, דואג במיטב יכלתו לתיקון פגימות חברתיות.

היה הומניסטן עקבי, איש מידת הרחמים, ובהתנגשות בין היחיד והכלל, היה בדרך כלל מלמד זכות על היחיד. היה מגייס את כל הנימוקים להקלת העונש, אם האיש נמצא חייב בדין, היה מיצר בצערו של כל פרט ומנסה במיטב כוחותיו לעזור לו בצרתו. חדרו בועדת הבקורת המרכזית היה לעתים כעין “לשכת סעד” למדוכדכים. לא פעם טיפל באופן פרטי באנשים, לאחר שועדת הבקורת המרכזית ענתה להם, כי עניינם חורג מתחומי סמכותה ותפקידיה.

לא תמיד הלך ב“תלם”, לעתים היה לו שביל יחיד, אם מצפונו אמר לו לא להטות אחרי הרבים.

היה מגיב, אם בע“פ ואם בכתב, על כל תופעה שעוררה הד בלבו. היה “הסופר” בועדת הבקורת המרכזית. עורך את “נתיבי הבקורת” שלה שהופיעו ב”דבר" ואת חוברות המוסד. מהיר־עט היה ובעל סגנון עברי שרשי.

עם היותו זקן העובדים בועדת הבקורת המרכזית, על סף גיל השבעים, היה צעיר ברוחו הרעננה, ברצון החיים שלו. לפלא היה בעינינו בערנותו החריפה לכל מאורע בחיי המדינה וההסתדרות – זה הרצון להיות בכל כינוס, לראות במו עיניו כל דבר שראוי לראותו, להיות שותף לכל חווייה חדשה, חשובה.

גם דרכו האחרונה היתה לכינוס בירושלים – לחקר התנ"ך. ישב אתנו בישיבת מזכירות ועדת הבקורת, פתאום קם ממקומו, נפנף ביד לאות פרידה והלך לנסוע. לא ידענו אז כי הוא נפרד מאתנו לעולמים.

צ. רוזנשטיין

ב. ידידיה    🔗

את עבודותו של א. מ. קולר ז"ל למדתי להכיר מקרוב בשני מוסדות מרכזיים: במרכז החקלאי ובמזכירות ועדת הבקורת המרכזית.

שונים המוסדות האלה בתפקידיהם ובאופי פעולתם. אולם בפעולתו של קולר בהם, בלט קו אחיד.

במרכז החקלאי עסק קולר תקופה ממושכת בהכנת דינים וחשבונות מפעולתו של המוסד לועידות החקלאיות, אשר התכנסו בהפסקות של שנים ארוכות למדי. אם איני טועה, הכין קולר ארבעה ספרים הראשונים והואיל והועידות היו מתכנסות בהפסקות ארוכות, היתה עבודתו של עורך הדו"ח לא קלה ביותר, לקולר הוגש כל החומר הגנוז והוא היה שוקע בו ימים ולילות במשך חדשים רבים, בשקידה ובכשרון רב. מחונן בחוש מיוחד להבדיל בין העיקר לבין הטפל, היה קולר מצרף עובדה לעובדה, עד שיצאה מתחת ידו עבודה מושלמת ומשובחת ביותר. ספרי דינים וחשבונות הללו יכולים היום לשמש מקור נאמנן לספר תולדות תנועת הפועלים החקלאיים בהתישבות ובמושבות. בכתיבתו זו נזהר קולר מכל פולמוס והשתדל להיות נאמן לאמת ההיסטורית. הוא היה למספר קלסי של עלילות התישבות העובדים בארץ־ישראל בשנים ההן.

בשנים האחרונות במזכירות ועדת הבקורת המרכזית הקדיש קולר לא מעט מזמנו לעריכת “נתיבי הבקורת”. לעורך נמסר חומר “עדין”. ושוב באותה נאמנות לאמת היה קולר מלקט ומלטש בשקידה ובעדינות את החומר הרב, שוקל כל מלה ומלה, וכך הפכו נתיבי בקורת לספר מאמצים למתן דין־צדק לכושל ולמקופח, להגשת עזרה לסובל ומוכה גורל ולספר מלחמה לטוהר מידות בתנועת הפועלים בארץ.

הגורל המר הפסיק באכזריות את המעין השופע רצון טוב לעזור לנדכאים ולסובלים, שלפעמים קולר היה להם הכתובת היחידה לישע והצלה.

ידידיה

ג. י. שברצברד    🔗

כשהנך מדפדף בדפי־תולדות מוסדות תנועת הפועלים בארץ, הנך נוכח לדעת כי א. מ. קולר ז"ל שימש מזכיר ראשון של ועדת הבקורת המרכזית.

המוסד המרכזי לבקורת בהסתדרות נוצר לעמוד לימין החבר בצר לו, לצדו של החבר החלש. החזק – עצם עובדות החיים קובעות את כושר עמידתו, החלש – על הסתדרות לבוא לעזרתו בשעת דחקו. ואת העזרה הזאת, קובע לא רק החוק הכתוב, המקנה זכויות והנותן אפשרויות לחבר, הרואה את עצמו מקופח – לפנות למוסד הבקורת בהסתדרות כי יבוא לעזרתו. מאחרי האות הכתובה של החוק הכרתי בא. מ. ק. לב חם של חבר שבידו הופקד ביצוע החוק, יכלו החברים לפנות אליו בשעת הצורך, והוא היה תמיד שומר יחס מיוחד לחברים הותיקים, מאנשי העליה השניה, שלא הצליחו להסתדר בחיים. וידעו גם הם, שבצר להם ימצאו תמיד אצלו אוזן קשבת ונכונות לעזרה, לעתים אף מעל יכולתו.

בטיפולו בחברים הלך הח' קולר לעתים קרובות לפנים משורת הדין. לא פעם, כשאי־אפשר היה לספק את תביעת החבר לפי אות החוק, תבע הח' קולר להתחשב במצבו המיוחד של החבר ולא להיות כפופים לגדרי־החוק, וגם במקרים שבהם לא יכלו החברים לנהוג לפי תביעתו, הרי ידעו, כי לבו החם ויחסו החברי קובעים את גישתו ואת עמדתו, וידעו להתחשב בה.

לעתים הנך שואל את עצמך, מה הם סימני ההזדקנות של האדם. אין זאת רק שאלה של גיל. הסימן המובהק של מידת ההזדקנות של האדם הוא כושרו להגיב על המתרחש סביבו ומידת השתתפותו במתרחש. לא פעם היו החברים מתמלאים פליאה על מידת תגובתו של הח' קולר על המאורעות בארץ ומידת רצונו להיות שותף למעשה בגופי המאורעות האלה. הח' קולר נתן ביטוי לעמדותיו בשאלות שונות של חיינו במאמריו הרבים. הוא גם היה לוקח חלק במפעלים שונים בארץ.

וגרם המזל הרע, כי בדרכו לירושלים לכנס המוקדש לחקירת התנ"ך, פגע בו הגורל המר ונפל קרבן של תאונת־דרכים קטלנית. הוא עזב ישיבת מזכירות ועדת הבקורת, בכדי להשתתף באחד המפעלים התרבותיים החשובים בארץ ובדרך מצא את מותו.

בהמשך עבודתנו לא תמוש מאתנו דמותו של הח' קולר ז"ל וזכרו יישאר אתנו לעד.

י. שברצברד

מאת המוציאים    🔗

עם סיום הספר, מודה ההוצאה להחברים ש. יבניאל וד. זכאי על הערותיהם עם הבאת הכתבים לדפוס וכן ברכת־תודה להח' אליהו נחשון מגבע, על עזרתו בהגהת הספר.

לועדת הוצאת־הספר, החברים:א. הרצפלד, נטע הרפז, דוד זכאי, שמואל יבנאלי, מרדכי שׂניר, אריה אופיר, יצחק קורן, אליהו נחשון ומוסדות ההסתדרות, שזכרונו של א. מ. קולר ז"ל יקר להם ונענו למַמן את הוצאות הכתבים – כולם יעמדו על הברכה.