הסיפור שלפנינו מוגש כשרות להורים שאולי חשקה נפשם לפנק את ילדיהם ברובוט חביב בתור מתנת יום הולדת…
מקריאת הסיפור לא קשה לנחש את תחום עיסוקו של המחבר, שמואל גבע, שהינו מתכנת־מחשבים במקצועו, ואחד מבעלי חברה לעיבוד נתונים מהגדולות בארץ.
* * *
ג’ין פקחה את עיניה וראתה את אפ־איקס־732 מסיט את הוילונות. זו היתה התמונה שנתגלתה לעיניה בכל בוקר. היא תמהה, האם היא מתעוררת מהסטת הוילונות או שמא אפ־איקס־732 הינו מתוחכם עד־כדי־כך שהוא מסיט את הוילונות בדיוק כשהיא מתעוררת. איך שלא יהיה, הרגיז אותה המראה. היא התמתחה כשפיקסי (זה הכנוי שבו כנתה את אפ־איקס־732) נגש אליה, ברכה בברכת בוקר־טוב, וכמו להכעיס הציב לפניה מגש עם ארוחת בוקר, בדיוק כפי שרצתה.
פיקסי היה רובוט מאד משוכלל, בעל צורה נאה וקול מרגיע. אך העובדה, שנמצאה במחיצתו במשך רוב שעות היום, גרמה לג’ין בת השש להגיב בתוקפנות כלפיו.
בסיימה את ארוחת הבוקר פינה פיקסי את הכלים והכין לה את בגדיה על הכסא. היא התעלמה מן הבגדים ואמרה בקול זועף:
“אני רוצה לשחק עם הבובות.”
פיקסי סדר את בובותיה בחדר הבובות שהיה צמוד לחדרה ושאל: “במה את רוצה לשחק עם הבובות?”
ג’ין ענתה: “מתחשק לי להאכיל אותן בפופ־קורן.”
פיקסי הסתובב ופנה לכוון המטבח. כעבור מספר דקות הוא שב כשבידו קערה.
“הפופ־קורן מוכן.” הכריז בקולו השלו.
ג’ין כעסה, “חלק אותם כבר, טיפש.”
“וכמה לחלק בכל פעם?” שאל פיקסי.
“אפס,” ענתה ג’ין ועזבה את החדר בזעם, בטורקה אחריה את הדלת.
ומבעד לדלת הסגורה היא שמעה את קולו של פיקסי:
“אפס לך ונשאר עוד 362,”
“אפס לך ונשאר עוד 362,”
“אפס לך ונשאר עוד 362,”
“אפס לך ונשאר עוד 362,”…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.