לא ברור לנו כמה מן הקוראים בקיאים ברזי הפיסיקה המודרנית, (תורת הקוואנטים, משוואות שרדינגר, גלי גרוויטציה וכל השאר…). ידע מסויים בכל אלה יוסיף, ללא ספק, על ההנאה שבקריאת סיפורו המצויין של יגאל צמח, פיסיקאי צעיר המשרת כעת כשרות סדיר, מה שלא מפריע לו למשוך ידו בעט סופרים.
“ובכן,” אמר ד"ר־דרג־5 ג’ונג, כשהוא תולה את מעילו בראש מערכת הקולבים, “יש לנו אסטרו־פיסיקאי נוסף. מאנשי הגל החדש, נדבק גם הוא, כמובן, בקסמה של שיטת וודהד לאיסוף ועיבוד נתונים קוסמולגיים.”
“ומה בכך?” ענה ד"ר־דרג־3 טסה בהתלהבות, “זה באמת דבר נפלא. אמנם, במבט ראשון, אנו אוספים נתונים ממאתיים וששה עשר סוגים שונים של מכשירים (ומספר רב מכל סוג), הפזורים על פני כל מערכת השמש, והאוספים את הנתונים לאורך סיבוב מלא של הכוכב – כן, כל זה נראה מרשים מאד. אולם מה, גודל מערכת השמש כולה (ואפילו תוסיף את לויני השמש המלאכותיים הרחוקים) לעומת כל היקום? נניח, שהיית בונה עדשת מצלמה, ששטחה כשטח החתך של מערכת השמש. האם יכולת לזהות כוכבי־לכת בודדים בגלקסיות רחוקות?! הרי הדבר דומה לנסיון לצלם הבעת פני אדם, העומד על הירח, במצלמה פשוטה המוצבת על הארץ. והלא בשיטת וודהד איננו מנצלים את כל שטח החתך של מערכת השמש, אלא רק קוים דקים מתוכו (מסלולי כוכבי הלכת עליהם מוצבים מכשירי המדידה) – ממש כלום! ובכל זאת, אחרי העיבוד במחשב – פרי גאוניותו של וודהד – ראה איזה ‘קלוז־אפ’ נהדר.”
ד"ר טסה לחץ קלות על כפתור שמעל לשולחנו, החדר הואפל, ועל מסך שבפינת המעבדה הוקרנה תמונה בהירה למדי, של שמש וארבעה כוכבי־לכת חסרי לווינים מסביבה. המחשב הבליט את הנקודות, כמובן, מעבר לפרופורציות הגודל האמיתיות. “מרחק של ארבעים ותשעה מיליון שנות אור מכאן! קוטר הגלקסיה כולה – מאתיים אלף שנות אור ואילו גודל המערכת הזו – 5.6 דקות אור בלבד!! האין זה מלהיב?!”
“כן, ראיתי כבר דברים כאלה,” ענה ד"ר צ’ונג בלא התלהבות יתירה. “ועתה, יש לכם, בפוטנציה, יותר נתונים ממה שתוכל כל הציוויליזציה האנושית לנתח בעשרת אלפי השנים הבאות,” חיוך דק של ספקנות נמתח בין שפתותיו. “ולכן כולם רוצים לעבור לאסטרונומיה. רק תאמר למחשב היכן בדיוק אתה מעונין למקד את התמונה, והוא כבר יעשה את העבודה השחורה עבורך. עולם ומלואו. רק מגבלות התקציב מבטיחות (והוא לכסן מבט מלגלג אל עמיתו) שרק הטובים ביותר הם שיגיעו למקצוע.”
“או־קיי, אני לא דרג־5. לא כולנו גאונים, אתה יודע. והגעתי הנה באמצעות קשרי – אין דרך אחרת – גם זאת אתה יודע. אבל בשיטת וודהד אין צורך בכשרון, זאת האמת. המזל הוא הקובע. בעצמך אמרת, שיש הרבה מדי כוכבים ביקום, ואין שום אפשרות לדעת מראש, על איזה מכולם יש להתמקד, על מנת לחזות בתופעות חדשות ומענינות. רק באחת ממאה אלף תצפיות מגלים משהו –” הוא הנמיך את קולו, והוסיף בגאווה מבוישת קמעה, שהפכה להיות דרמטית לקראת סוף המשפט, “נדמה לי, שהכבוד נפל היום בחלקי.”
החדר הואפל שנית, ועתה נראתה על המסך הגלקסיה כולה. “זו אותה גלקסיה בה דיברנו קודם,” פתח טסה, “והיא איננה נראית כמשהו מיוחד, לא כן? אולם שים לב לאזור זה שבקצה הגלקסיה.” התמונה התרכזה על האזור המבוקש. “מוזר, לא כן? מעין מוט גלילי דק וארוך, לגמרי ישר, בקוטר של שמונה מאות שנות־אור ובאורך של חמש־עשרה־אלף שנות אור. והבט היטב – משני צידי המוט פרושות מעין כיפות כדוריות וצפופות מאד. באזור ה’מוט' ישנן למעלה מעשרה מיליון מערכות שמש – ועכשיו שים נא לב היטב – כולן זהות לזו שהראיתי לך לפני רגע! אותה מסת שמש, אותם ארבעה כוכבי לכת (וגם ארבעה אלה זהים זה לזה) מסביבה, ובתשעים וששה אחוזים מן המערכות גם אותם רוחקי מסלולים בדיוק. רק בארבעה אחוזים מן המערכות יש שנוי המתבטא במרחקים אחרים של כוכבי הלכת מן השמש שלהם; וגם את אלה ניתן לסווג לשלוש קבוצות, שבכל אחת מהן כל המערכות זהות לחלוטין. ארבע קבוצות עיקריות אלה, כוללות 99.95 אחוז מהמערכות המצויות ב’מוט' זה. לעניות דעתי, אלה נתונים מדהימים ביותר – וגם מביכים ביותר, הייתי אומר.”
הזזת הכסא הרעשנית של טסה שברה את הדממה שנשתררה. “או, כן, כן. אחולי, ידידי – זו באמת ‘פצצה’. הרי אין ספק שמדובר ביצירה מלאכותית.” טסה הביט בצ’ונג בתדהמה.
“יצירה מלאכותית!” נזדעק. “בקנה מידה אסטרונומי – אי־אפשר. עד כמה שלא תהיה ציוויליזציה אינטליגנטית ומרובת אוכלוסין, ועד כמה שלא תשלוט בכוחות כבירים – יש מגבלות תאורטיות. אתה מכיר את החוק הרביעי של תורת סדרי הגודל בתרמודינמיקה. זו תאוריה חדשה יחסית – אך מבוססת ביותר. קונסטרוקציות אסטרונומיות הן מחוץ להישג יד. חיידקים אינם יכולים לבנות גשר לירח.”
“אם כך, אתה וודאי סבור שמצאת הוכחה למציאותו של אלוהים?” ד"ר טסה לא השיב. “שום תאוריה אינה יכולה לעמוד מעל העובדות – עיניך הרואות. אך אינני יודע מדוע קבעת שקונסטרוקציה קוסמית זו סותרת את חוק ברידל. מחוץ להישג יד שלנו, או של יצורים מסדר הגודל שלנו – אולי כן. אבל מדוע לדעתך לא תיתכן אינטליגנציה בסדר גודל אסטרונומי? אם תשאל לדעתי – ה’מוח', שתכנן את המבנה שגילית, הוא פשוט הגלקסיה כולה.”
ד"ר טסה היה נדהם מכדי לומר דבר.
“ראה,” הסביר ד“ר־דרג־5 צ’ונג בסבלנות, “אין זה קשה כל כך לתפישה. מעברי האינפורמציה בתוך הגלקסיה מתבצעים ע”י שדות וגלי גרוויטציה, ותנועות והתנגשויות פיסיות בין מערכות וכוכבים. קיים בודאי מערך לוגי מתוחכם, הנותן לכל הפעולות הללו משמעות – כמו לזרמי יונים במוח האדם או לזרמים חשמליים במחשב. אחרי הכל, יתכן וגם שביל החלב שלנו הוא גלקסיה ‘חושבת’ – בלי שנדע אפילו על כך!”
“הרעיון הוא מפתיע, כן, ומענין,” ד"ר־דרג־3 טסה החליק, מהורהר, על שפמו, “אבל חכה רגע. החלק היחיד בעל חוקיות הוא אותו מוט עליו דיברנו. בכל שאר הגלקסיה אין שום סימן המצביע על מבנה – ודוקא לגלקסיה עצמה אתה מייחס תכונות של יצור אינטליגנטי.”
בהסח הדעת שבר ד"ר צ’ונג לשניים ענף עץ שנקלע אל בין ידיו. "אתה מזכיר לי בור, שלא ראה תווים מימיו, מסתכל על תווי הסימפוניה התשעית של בטהובן ואומר: ‘מה, זאת היצירה הגדולה?! אינני מבחין בשום גאוניות באוסף הסימנים הללו!..’ ראית פעם תצלום של מולקולת חלבון, או חומצה אמינית במיקרוסקופ רב־חלקיקי־משולב? הוא נראה כמו ערימת פירות בשוק. להבחין, מצילום כזה, שסוד החיים טמון דווקא כאן? רק אחרי שתחליף את הכתמים המטושטשים בסימונים כימיים מקוצרים, תסדר אותם יפה (ובחוכמה) על נייר דו־מימדי, ותשקיע עשרות שנים של מחקר מעמיק. לעומתם, גביש פשוט וחסר חיים (וחסר שמץ של תחכום), נראה כליל היופי והשלמות.
אם ברצונך למצוא באמת את סודות הגלקסיה – אסוף נתונים על מיליארד כוכבים, והכנס אותם לתוכנית למציאת הקשרים פנימיים; מאלו שמשתמשים בהן לזיהויים ביצירות אמנות. וגם אז אני מסופק בדבר סיכויי הצלחתך." ד“ר־דרג־5 צ’ונג לחץ כלאחר יד על כפתור הסמוך לידידו, וכעבור רגע הגיעה כוסית של ‘גלידול’ בצבע שקוף. בעודו טועם מן המעדן האופנתי, בחן ד”ר־דרג־3 טסה שנית את תגליותיו.
“אם כך הם פני הדברים,” אמר בהיסוס מה, “מן הראוי שנפנה לשאלה הפשוטה יותר. למה משמש המבנה המלאכותי הזה?”
“נראה,” השיב ד"ר־דרג־5 צ’ונג, “שהגלקסיה שלך מעוניינת להביט מעט ביקום. לשם כך יצרה פנס כיס נחמד.”
“אתה מתלוצץ?” קימט ד"ר־דרג־3 טסה את מצחו.
"כלל וכלל לא. ל’מוט' שלך הייתי קורא בשם ‘גייזר’. ראשי תיבות של
‘Gravitation Amplification by Stimulated Emision of Radiation’1
הכיפות מהוות מראות כדוריות ליצירת המהוד. זהות מערכות השמש היא תנאי הכרחי לפליטה מאולצת – כל פולסי הגרוויטציה חייבים להיות באותו אורך גל. מכאן גם ההתפלגות בין המסלולים: לא כל המערכות נמצאות ברמת היסוד, אלא חלקן ברמת הערור העליונה או התחתונה, או ברמת מעבר כלשהיא."
“על איזה רמות אתה מדבר, למען השם!” התפרץ טסה, “הרי אלו מערכות מאקרוסקופיות ואפילו קוסמיות! אלה אינם אטומים מיקרוסקופיים בעלי רמות אנרגיה, הכפופים לתורת הקוונטים. אין כאן מסלולים בדידים; כל מסלול הוא אפשרי. לכן אין שום קפיצה פתאומית ממסלול למסלול – ואין פליטת קרינה. איך תיתכן כאן לזירה בכלל, או בעצם צריך לומר ‘גזירה’, שהרי מדובר בגלי גרוויטציה, לפי התאוריה הדימיונית שלך.” הוא שאף מעט רוח.
“ובכן, הבה ונעשה ניסוי קטן,” ענה צ’ונג באורך רוח. “האם ידועה לך מסת השמש במערכות הזהות שלך?” טסה תיקתק על לחצניות מסוף המחשב, והעביר את הנתון המבוקש. צ’ונג הפעיל באצבעות ידו השמאלית את המחשב הזעיר המושתל בשורש כף ידו. “הנה,” הראה את התוצאה לחברו, “זוהי, אני מהמר, מסת כל אחד מכוכבי הלכת שלך. אנא, בדוק.”
“בדיוק של עשירית האחוז, שהוא דיוק המדידה של נתונים אלה, אבל, לכל השדים כיצד – –”
"שמעת על פרופסור אלרוי? אין דבר. גם הוא לא שמע עליך. פרופ. אלרוי חי שנים רבות לפני וודהד – בסוף המאה העשרים, אם לדייק. לא היו לו נתונים על מערכות שמש אחרות. הוא רק חיפש דרך להסביר את החוקיות הפנימית במרחקיהם של כוכבי הלכת מן השמש במערכת שלנו; אתה וודאי מכיר אותה. הוא ניסה להוכיח כי, עד כמה שהדבר נשמע בלתי סביר, הסיבה נעוצה בקוונטיציה גרוויטציונית הקיימת במערכות כוכבים בדומה לזו הקיימת באטומים. הרגע, הנח לי להסביר.
אם ניישם את משוואת שרדינגר, ה’לב' של תורת הקוונטים ושל הפיסיקה האטומית, למערכת גדולה כמו מערכת שמש – נקבל, אמנם, סידרה של מסלולים אפשריים בדידים, כמו באטום – אך הם יהיו כה רבים וכה צפופים, עד שמבחינה מעשית לא יהיה כל הבדל בינם ובין רצף מוחלט.
כל זה היה ידוע עוד בראשית המאה העשרים. במערכות גדולות הפיסיקה של שרדינגר הופכה להיות הפיסיקה של ניוטון, מכל בחינה מעשית. גוף מאקרוסקופי יכול להמצא בכל מקום שהוא ובכל אנרגיה שהיא – בניגוד להגבלות החלות על אלקטרונים באטום. שם יכולים אלקטרונים להמצא רק במסלול זה או אחר – ומעבר ממצב למצב הוא שיוצר פליטה או בליעה של קרינה.
באטומים קיימת תופעה נוספת. לא כל מעבר ממסלול למסלול הוא אפשרי. ישנם כללי ברירה, היוצרים מעברים אסורים, ואלה אינם מתבצעים. פרופ. אלרוי ניסה לטעון, שגם במערכת גרוויטציונית ישנם מעברים אסורים. למעשה, הוא אמר, כמעט כל המעברים (ומספרם אדיר עקב הריבוי העצום של המסלולים האפשריים) אסורים, ורק מיעוטם מותר.
במקרה כזה, למרות שיש כל כך הרבה מסלולים אפשריים צפופים – לא יוכל כוכב, הנמצא במסלול מסוים, לעבור סתם כך לכל מסלול סמוך, אלא רק ‘לקפוץ’ למסלול רחוק, שהמעבר אליו מותר; כמו אלקטרון באטום. במקרה כזה יש פליטה של קרינה גרוויטציונית. המערכת מתנהגת כמערכת קונטית לכל דבר." ד"ר צ’ונג נח קמעה.
“אינני מאמין בזאת. זה גיבוב שטויות. איזה בסיס יש לכך?”
"אין שום בסיס. פרופ. אלרוי בעצמו נאלץ להודות בכך. לו היה זה נכון – היינו מבחינים בכך גם בעת הטלת אבן או שיגור חללית. אך, כידוע, אבן נזרקת מתנהגת בדיוק לפי חוקי ניוטון, בלא שום צורך במשוואת שרדינגר ותורת הקוונטים. נסיונו של אלרוי נכשל.
בכל זאת, גילה אלרוי דבר מענין; אם כי, כך חשב, חסר ערך מעשי. מסתבר, שבתנאי מסויים מאד, כן יתקיימו כללי ברירה כאלה, שיהפכו מערכת שמש לדומה בהתנהגותה לאטום. הוא קיבל זאת ישירות מתורת השדות של שידלובסקי־קוטונגה. התנאי הזה – שלא נראה סכוי שיתקיים באופן מקרי – הוא שמסת השמש תהיה גדולה מהמסה המצומצמת של כוכבי הלכת ביחס, השוה בדיוק לריבוע של קבוע המבנה הדק."
“ויחס זה מתקיים כאן, כפי שהראית לפני כמה דקות,” מלמל ד"ר־דרג־3 טסה בהתרגשות. “אם כך, אין ספק. זו יצירה מלאכותית, הבנויה על התאוריה של אלרוי; ומטרתה היא שיגור גלי גרוויטציה בעוצמה אדירה לחלל. הייתי אומר שגילינו משהו.”
הוא הרים מבטו אל ד“ר־דרג־5 צ’ונג, שגחן מהחלון הקטן כלפי מטה. מהגובה בו היו שרויים, היתה האוניברסיטה המרכזית של שנגחאי פרושה במלואה מתחתיו, על ההמון העצום שבה. “אתה וודאי עומד לחפש חומר על התאוריה של פרופ. אלרוי, ולאחר מכן תתיישב לכתוב מאמר. לא אפריע לך. בעצם, באתי הנה רק בגלל האסיסטנטית החתיכה שלך – אבל אני רואה שהיא איננה. תמסור ד”ש.” והוא יצא בפתאומיות את המעבדה.
הצלילים, המבשרים כי מישהו מעונין לשוחח עימו, הגיעו לאזני ד“ר־דרג־5 צ’ונג שעה שהאוטומט גזז את צפורניו. הוא הפטיר, “קבל אותו,” ובחדר נשמע קולו של ד”ר־דרג־3 טסה, מבוהל לא מעט. השעה היתה שעת בוקר מוקדמת.
"צ’ונג, אתה זוכר וודאי את שיחתנו מאתמול? הגלקסיה עם ה’גייזר', כמו שקראת לו. ובכן שמע: הגייזר מושלם, מוכן לפעולה. הריכוז הגבוה ברמה העליונה מוכיח, שהשאיבה פועלת, באיזה אופן שלא יהיה. כנראה כל מה שחסר על מנת שיתחיל לפעול הוא כוונון קל של המראות. אתה יודע, לייזרים הם מאד רגישים, וכל הוצאה קלה של המהוד ממצבו היציב מפסיקה את פעולת הלזירה.
כמובן, כל מה שראינו בתמונה התקיים לפני ארבעים ותשעה מיליון שנה, משום שהאינפורמציה התקדמה אלינו במהירות האור – אך מה זה משנה? נניח, שכמה ימים מאוחר יותר, הצליחה הגלקסיה האינטליגנטית לכוון את המראות כיאות – מה אז? הגייזר הענק החל לפלוט כמויות אדירות של אנרגיה בצורת קרינה גרוויטציונית, שגם מהירותה כמהירות האור, ובעוד כמה ימים, אם כך – היא תגיע הנה! למרבה האסון, הגייזר הזה מכוון ישר עלינו!!! ומה יתרחש כאן?!"
ד"ר טסה נשמע כמנסה להרגע מעט, ולשוא. “אני אומר לך מה יקרה. הזנתי את המחשב שלנו בכל הנתונים. אמנם, הכיוון, כמובן, אינו מדוייק לחלוטין. יש סטיה של מעלה וארבעים וארבע דקות כך שמרכז הקרן יעבור רחוק מאוד מאתנו. אולם, הקרן לא תהיה דקה כלל ועיקר. זכור שכל גלקסיה הניצבת בדרכה מפזרת אותה מעט לצדדים; שולי הקרן יהיו במרחק ניכר ממרכזה. למה להיכנס לפרטים? הרי בידי כל הנתונים הדרושים, והמחשב פסק חד־משמעית: לאחר שהקרינה תחלוף, יקטן מסלול כדור הארץ סביב השמש לפחות למחצית גודלו הנוכחי.”
ד“ר צ’ונג התמכר לעיסוי הפנים של המכונה, כחתול ללטיפת יד, והמשיך להאזין. “גם אם נתעלם ממה שיקרה בעת מעבר הקרינה (חשוב על ההבדלים בעצמת כח המשיכה בין מרכז כדור הארץ לקצוות – ומה שהבדלים אלה עלולים לעולל לנו), לא נוכל לעמוד בפני שינויי האקלים. כל המערכות הביולוגיות על הכדור יתמוטטו – שלא לדבר על המערכות הכלכליות והאדמיניסטרטיביות. זו תהיה שואה אמיתית; קץ המין האנושי, ללא ספק. לא נותר לנו זמן רב לחיות, ד”ר־דרג־5 צ’ונג.”
היתה הפסקה של כשתי שניות. “ידידי היקר, ד”ר־דרג־3 טסה," שלוות קולו של ד"ר צ’ונג, היה בה כדי להוציא את בודהא מכליו, "אני מאוכזב ממך. נראה שלא חוננת בדמיון רחב דיו לאסטרו־פיסיקאי.
האם שאלת את עצמך, מהי מהירותם של תהליכי חשיבה המתרחשים על פני גלקסיה שלמה? הבה ננסה להעריך. נניח, שהגלקסיה שלך – שקוטרה – מאתיים אלף שנות אור, אמרת – מחולקת לביליון תאים לוגיים. כל תא כזה, יהיה, איפוא, באורך של כעשרים שנות אור (לכל היותר שמונת אלפים שנות אור מעוקבות; אינני מאמין בתאים קטנים כל כך, משום שהם מכילים מעט מדי כוכבים. אבל אפילו כך). פעולה לוגית אחת תאריך, אם כן, עשרים שנה לפחות (מעבר אינפורמציה בין תאים סמוכים). פעולה מחשבתית מסובכת, כגון כוונון מראה, מצריכה לפחות כמה אלפי פעולות לוגיות? ומה בנוגע למעברים בין תאים שאינם סמוכים?! והרי חלק מהפעולות מוכרח להיות מכני, ולא רק ע"י קרינה, ואז זמני ההשהיה ארוכים בהרבה? והמתנות הכרחיות ליציבות ושווי משקל? לא, דוקטור, מיליון שנה היא הערכה נמוכה מדי לזמן הדרוש לכך.
יכולתי גם לומר זאת אחרת. קוטרו של מוח האדם הוא עשרים סנטימטר לערך. הגלקסיה – קוטרה מאתיים אלף שנות אור; כלומר, פי עשרים ושלושה סדרי גודל יותר. לעומת זאת, מהירות זרמי היונים במוח (כמאה מטר לשניה) היא פי שלושה מליון קטנה יותר ממהירות התפשטות גלי הגרוויטציה (שלוש מאות מיליון מטר בשניה, מהירות האור), שהם ששה וחצי סדרי גודל. אם כך צפוי שתהליך מחשבתי, הגוזל שניה אחת במוח האדם – יתמשך בגלקסיה על פני כמאה מיליון שנה.
תגליתך היא בלי ספק מעניינת מאד מבחינה מדעית," סיים ד“ר־דרג־5 צ’ונג, “ומשלהבת דמיון במידת מה. אך אם אתה מודאג בנוגע למחר – תוכל לישון הלילה בשקט, ד”ר טסה.”
-
‘הגברת גרוויטציה ע"י פליטה מאולצת של קרינה’. על משקל ראשי התיבות של ‘לייזר’ (LASER): ‘Light Amplification by Stimulated Emision of Radiation’ שפרושם: ‘הגברת אור ע"י פליטה מאולצת של קרינה’. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.