בין החומר אשר הרב י"ל פישמן (מימון) אסף במאמרו “מנהגי־פסח בלתי ידועים”¹ נמצא גם חומר על המנהג שנהגו כמה מקהילות המזרח לחוג באופן מיוחד את ליל מוצאי יום־טוב של פסח וקוראים לחגיגה זו “ליל־מימונה” או “ליל־על־מימון”.

מקור המנהג וטעם השם כבר נשכח גם מהחוגגים. ואולי נוכל לשער, כי מקור החגיגה הוא לכבוד הולדתו של הרמב"ם ועל שמו נקראת החגיגה.

כידוע, נולד הרמב“ם בערב־פסח וכיון שבערב־פסח וגם בפסח אין הזמן מתאים לחגיגה מסוג זה, העבירו את החגיגה למוצאי החג, שהוא יום־המילה של הרמב”ם. בהמשך הזמן נשכח המקור ורבים מהחוגגים שאלו אחד לשני: “מה זה”? והשני עונה: “אינני יודע”. ברבות הימים נעשתה השאלה והתשובה למנהג ונקבע הנוסח: החוגג מברך את חבירו בשם “מימונה” או “על־‏מימון” וחבירו שואל: “מי זאת?” (הם חשבו ש“מימונה” הוא שם נקבה) והראשון עונה: “פארטש אללאה”, היינו יצליחך ה', כלומר גם אני אינני יודע. ולבסוף חשבו כי גם “מי־זאת” הוא שם ויחסו סגולה להזכרת השמות הללו.