במאה האחרונה נתגלתה כתובת יונית בלתי מובנת חקוקה בסלע בין אושא לשפרעם. קסטרן שחקר אותה, שיער שזה “תחום שבת”. הוא התענין לא רק בצד האפיגרפי של הכתובת אלא שחפץ לברר על ידה מדת תחום שבת. ולמטרה זו מדד ביחד עם שומכר את המרחק שבין הכתובת לאושא ולשפרעם, אבל לא עלה בידם, ולהיפך תוצאות המדידה החלישו את כח השערתו. קסטרן פירסם העתק מהכתובת ב־ ZDP. V (כרך XIII עמ' 148) והציע את השערתו המסופקת גם בעיניו.

למדידה שלהם אין ערך גדול, כי הרי אי אפשר לדעת את גבולי הערים אושא ושפרעם בתקופת חקיקת הכתובת.

כעשרים וחמש שנה לאחר הגילוי הראשון נתגלתה במרחק של מאה ועשרים צעדים מהכתובת הראשונה כתובת דומה. מר ברסלבסקי שחקר את הכתובת מחדש, פרסם העתק מהם בקובץ החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה (ספר ב, עמ' 140) וקובע בהחלטיות ששתי הכתבות הם תחומי שבת, אף שפתרון המלים שבכתובות נעלם גם ממנו, אבל הוא סומך על זה שהפלחים קוראים לסלע הכתובת “בלטת־אשבת”, “ומבארים יפה את המושג תחום שבת בקשר עם הכתובת”. לדעתי קשה להאמין, שזאת היא מסורה עתיקה בפי הפלחים, ביחוד אחרי שקסטרן ושומכר לא הזכירו זה. ויותר נראה, שהדבר נתפרסם בין פלחי הסביבה, בזמן שקסטרן ושומכר חקרו בדבר ומדדו משני הצדדים.

השערה זו מתקבלת על הדעת, אך צריך להתיחס אליה בזהירות, עד שיתגלה פתרון מתאים להמלים היוניות שבכתובת. אבל כדי לאפשר חקירה מדויקת, נחוץ לפרסם העתקה יותר מדויקת מהכתובת, כי כל שלשת העתקות (שומכר, קסטרן וברסלבסקי) שנתפרסמו עד עתה, סותרות אחת את השניה, בשנויים המפריעים בעד החקירה המדויקת.

וראוי להעיר, שאם תתאשר ההשערה ששתי הכתובות הם תחומי שבת, אז יהיה להם לא רק ערך אפיגרפי, אלא גם טופוגרפי. על פי המסופר בתלמוד (סנהדרין יד, א; עבודה זרה ח, ב), כשרצה ר' יהודה בן בבא לסמוך את חמשת הזקנים “הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם”. ובאותו המקום נהרג ר' יהודה בן בבא. כמסופר (שם): “אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונכיאות של ברזל ועשאוהו ככברה”.

ואם עד עתה ידענו רק בדרך כלל שמקום הסטורי זה נמצא בין אושא לשפרעם, הרי עכשיו אפשר לציין את המקום ביתר דיוק, בשטח של מאה ועשרים צעדים שבין שתי הכתובות.