על ר' יחיאל מפריז, אחד מגדולי בעלי התוספות, מספר לנו ר' אשתורי הפרחי¹, שבא לירושלים בשנת שבע עשרה לאלף הששי להקריב בה קרבנות. אך עלייתו נדחתה, כנראה, לזמן מה, כי אנו מוצאים אותו עוד ביום כט מרחשון שנת יח לסדר גט בפריז². וכשעלה – לא לירושלים משאת נפשו עלה, אלא התישב בעיר החוף עכו. מכאן נוכל להסיק שבא לארץ ישראל בזמן המונגולים, שלא נתנוהו להמשיך בדרכו ונאלץ להשאר בעכו, שהיתה הפנה השקטה ביותר בארץ. דוגמא לזה אפשר למצוא בר' אברהם אבולעפיה³. וכנראה עלה אתו מספר הגון מתלמידיו ובבואם לעכו יסדו שם ישיבה, שהיתה ידועה בשם “מדרש הגדול דפריז”⁴. על שם העיר ממנה עלו (דוגמת עליית ישיבות “סלובדקה” ו“לומזה”, שגם הן נודעות בא"י על שם ערי הגולה שמשם עלו).

אחד מבניו של ר' יחיאל, שאף הוא עלה לארץ, ידוע לנו בשמו הלועזי “שיר דילשוש”. שם זה נזכר בשני מקורות: ב“פסקי ר' שלמה מכרך לונדון” וב“תוצאות ארץ ישראל” המובאים להלן. ובשניהם נזכר בקשר עם א“י. גרוס⁵, שפרסם לראשונה את הקטע מפסקי ר”ש מכרך לונדון הנוגע לבנו של ר' יחיאל, העתיק את השם “שיר דילשוט” (ט' בסוף). על יסוד נוסח זה מתקן גרוס גם בתוצאות א"י: דילשוט, במקום דילשוש. אולם בפתרון הכתיב הצרפתי ובבאור מקור שם זה נכנס בדחוקים שונים. והוא בא לידי הכרה, שכנוי זה הוא כנוי נוסף ליוסף בן ר' יחיאל⁶, הידוע לנו גם ממקורות אחרים, ואילו דילשוט Deu-Le-saut מתאים יותר לשמות ישעיה או עזריה⁷.

והנה מצאתי בהעתק מפסקי ר' שלמה מכרך לונדון הנמצא בכת“י בספריה הלאומית בירושלים (מס' 90 8^⚪) הנוסח דילשוש, כמו בתוצאות א”י, ועל פי שני עדים יקום דבר.

הכתיב הצרפתי של שם זה הוא לדעתי Delicieuse, שפתרונו דבר נעים ונחמד⁸, כנראה, ניתן כינוי זה למי ששמו יוסף, על שם בן פורת יוסף. וידוע שגם הכנוי “שיר ויוש” לר' יחיאל⁹ הנהו בצרפתית Sir Vives כנוי מתאים להשם יחיאל.

בפסקי הר"ש מכרך לונדון כתוב: ראה¹⁰ מושירא דילשוש¹¹ בנו של רבינו יחיאל שנדר ברבים כשיצא מתפיסה¹² לעלות לארץ ישראל והתיר לו אביו מטעם כבוד אביו שהיה עוד קיים.

“מטעם כבוד אביו שהיה עוד קיים” זקוקים לבאור. אין לקבלם כפשוטם. כי ר' יחיאל התיר נדר בנו שנדר ברבים ונדר לדבר מצוה, רק מפני כבודו הוא, שהלכה מפורשת, שהחכמים אוסרין לפתוח בכבוד אביו (השווה נדרים פ“ט מ”א). גם ההוספה “שהיה עוד קיים” אין לה מובן ומיותרת לגמרי, כי מי שהתיר נדר בודאי היה קיים באותה שעה. לכן נראה, שהמלים “כבוד אביו” מתיחסות לאביו של ר' יחיאל, אבי אביו של הנודר, וכפי הנראה היה מצב הענינים בביתו של ר' יחיאל כך: שיר דילשוש הבן היה בעת נדרו צעיר מדוכא מישיבתו בתפיסה, ואולי גם חולני, כמו שנראה מזה שמת בחיי אביו (השווה להלן). עליה לא“י במצב זה היתה בחזקת סכנה, וגם כשנדר – נדר על דעת לעלות ביחד עם אביו, שידע שהוא מתכונן לעלות לא”י. אבל נסיעת ר' יחיאל נדחתה מפני “כבוד אביו שהיה עוד קיים”¹³ ואי אפשר היה לעזוב את הזקן בפריז, והיה מוכרח להתיר נדר בנו.

ואפשר, שזאת היא אחת הסבות שבשבילה דחה ר' יחיאל את נסיעתו.

אם נפגש ר' יחיאל מפאריז עם הרמב“ן, שאף הוא עלה בתקופה זו לארץ אין אנו יודעים מאומה, אולם על מקום קבורתם כותב גרץ¹⁴ בודאות, שהרמב”ן “הובא לקבורה בעיר חיפה על יד קבורת ר' יחיאל מפריז אשר בא לארץ שנים מועטות לפניו”. גרץ לא הביא את המקור לדבריו. כנראה מלשונו של גרץ בקביעת זמנו של מות ר' יחיאל סמך רק על העובדא שעלה לארץ לפני הרמב“ן, ואולם תלמיד הרמב”ן, בעל “תוצאות א”י“¹⁵, שכלל את רבו בין הנקברים בעכו, אינו מזכיר כלל את קברו של ר' יחיאל. נראה, שבעל תוצאות א”י כתב את ספרו עוד בחיי ר' יחיאל, ואחר שבעל תוצאות א“י היה, כהרבה רושמי קברים אחרים, מן הדורשים רק אל מתים לכן לא הזכירו. בכל אופן ממה שבעל תוצאות א”י לא הזכיר את קברו של ר' יחיאל, אין להביא ראיה, שר' יחיאל לא נקבר בעכו, אלא שבעודו בחיים שב לחו"ל.

יחד עם קברו של הרמב“ן מזכיר בעל תוצאות א”י גם את קבר “הרב רבינו בן רבינו יחיאל מפריש המכונה שיר דילשוש זצק”ל“, ולפי ההנחה הקודמת, שתוצאות א”י נכתב בחיי ר' יחיאל מתברר ששיר דילשוש מת בחיי אביו. כבר הזכרנו, ששיר דילשוש הוא כנוי לשם העברי יוסף. הידיעה שיוסף בן ר' יחיאל נקבר בתחתית הר הכרמל נזכרת גם ב“גלילות א”י“¹⁶ אלא ששם הוא מכונה “יוסף ארמלי”. על מקורו של כנוי זה עוד לא עמדו החוקרים, ואולי צ”ל: “מארלי”, והכוונה, שהיה מעיר ארלי (Arles), אבל לא מצאתי סמוכים להשערה זו.

בקשר עם שבתו של ר' יחיאל בא“י הנני חפץ לתקן שגיאה שנפלה, לדעתי, ברא”ש (יבמות פ“ד ס”ו), שכתוב שם: “וכן הורה הר' יחיאל בר' יוסף מפרי”ז ז“ל מארץ היון”. חוקרים שונים טפלו ברשימה זו. גרץ¹⁷ מוסיף: “[בתשובת שאלה ששאלוהו] מארץ יון”; גרוס¹⁸ מגיה: “ויאנה” במקום “ארץ יון”; אלבוגן¹⁹ מגיה: “דיון”; וועליש²⁰ מפרש, שהכוונה “לאיטליה של יון”. אבל יותר נראה, שהיה כתוב בראשי תיבות: “מא”י" (= מארץ ישראל) והמעתיק פיענח בטעות: “מארץ יון”²¹.

כבר הזכרנו, שהדעת נוטה, שיחד עם ר' יחיאל עלו גם כמה מתלמידיו וממקורביו. ואין ספק בדבר כי ר' יחיאל הרביץ תורה ברבים גם בעכו, כלומר החזיק ישיבה דוגמת הישיבה שהיתה שם בדור שאחר זה, בימי ר' שלמה פטיט²².

מספר התלמידים בישיבת ר' יחיאל ומקורות קיומה של הישיבה לא ידענו עד שנתפרסם קטע אחד הנמצא בראש רשימת קברים מא"י²³, וזה לשונו:

“אלה סימני כתבי הקברות שבא”י אשר הביאם²⁴ ר' יעקב שליח נאמן מהרב ר' יחיאל מפאריש אשר יש לו בישיבתו שלש מאות תלמידים יצ“ו והלך ובא ר' יעקב הנ”ל בכל גלילי א“י ובעכו ובכל שאר מקומות להוליך נדבה גדולה למדרש הגדול דפאריש יע”א".

כונת הדברים היא, לדעתי, פשוטה: ר' יחיאל ידע, כי ישיבה בא“י אי אפשר לה להתקיים מבלי תמיכה מהגולה ולכן מנה את ר' יעקב בתור “שליח נאמן”, שיאסף כספים לטובת הישיבה בעכו. וכשאסף ר' יעקב סכום הגון (נדבה גדולה) הלך בעצמו לעכו להביא הכסף, ובהזדמנות זו בקר בכל גלילי א”י. ובחזירתו הביא אתו רשימת קברי א"י. וכבר הדגשנו, שהישיבה בעכו היתה ידועה בשם “מדרש הגדול דפאריש”.

דעה זו מתנגדת למקובל אצל החוקרים, מכרמולי ואילך, כי כאן מדובר על ישיבת ר' יחיאל בפריז, וכי ר' יעקב שליחו הנאמן הלך לאסוף נדבות (גדולות?) בא“י לטובת הישיבה בפריז. אבל דעה זו אינה עומדת בפני הבקורת, עצם הדבר שישלחו מחוץ לארץ משולח לא”י לאסוף כספים לטובת מוסד בגולה – דבר מוזר הוא, גם אלה המחזיקים בדעה זו הרגישו בזה, ולא מצאנו לה דוגמא²⁵. ביחוד אין לפרש המלים “להוליך נדבה” במובן לאסוף נדבות, ואי אפשר לומר שהלך לאסוף נדבות גדולות דוקא.

מכל האמור אפשר לנו להחליט, כמעט בודאות גמורה, שבמחצית המאה הראשונה לאלף הששי היתה בעכו קהלה עברית חשובה, ובמרכזה עמדה ישיבת ר' יחיאל מפריז שהיתה ידועה בשם “מדרש הגדול דפריז”²⁶.