ראש המשפחה ר' יצחק ב“ר מאיר לטיף, עלה לירושלים מאיטליה במחצית הראשונה של המאה השלישית לאלף הששי. כשהגיע לירושלים כתב מכתב מלא ענין ממה שראה ושמע בא”י. הוא היה בטוח כי דבריו יעשו רושם בחו"ל, והוא כותב: “והנני משביע אתכם בצבאות שתכתבו זה הכתב ותבשרו לקהלות וכתבו בכתב שישלחו גם מקהלה אל קהלה אחרת”.

המכתב נמצא בפארמא¹ ונתפרסם ע“י החכמים ברלינר – הופמן² ושנית ע”י א.מ. לונץ³.

שר' יצחק לטיף בא מאיטליה אפשר להוכיח מזה, שהוא מעריך את גודל ירושלים “כמו פעמים אנקונא”.

את זמן עליתו קשה לקבוע בדיוק, כי אין תאריך במכתב⁴, אך ע"י צרופי ידיעות שונות אפשר לקבוע את עליתו למחצית הראשונה של המאה השלישית.

כמה חוקרים טעו, וחשבו שר' יצחק לטיף שלנו הוא ר' יצחק אבן לטיף הידוע בתור חוקר ומקובל, מחבר כמה ספרים, שישב בירושלים בראשית האלף הששי. ולא הרגישו, כי שם אביו של כותב המכתב היה “מאיר”, ואילו שם אביו של אבן לטיף המקובל היה “אברהם”. כמו כן לא שמו לב, כי הראשון היה ספרדי והשני איטלקי.

טעות זו התגלגלה מספר לספר, וכמעט כל החכמים שטפלו בתולדות אבן לטיף המקובל מיחסים את המכתב הנ“ל אליו, עד כי חוקר מובהק כא”א הרכבי כותב על ערך המכתב: “ונכבדת היא לדעת ממנה מצב ארץ ישראל וירושלים אחרי הרמב”ן"⁵.

הראשון בין החוקרים – הידועים לי – שהרגישו כי המכתב של לטיף נכתב בתקופה יותר מאוחרת, היה א' מ' לונץ, כשערך את החומר לספרו המעמר כרך ג, רשם על מכתב לטיף את התאריך “ה”א ר“ס–ר”פ“. מבלי לבאר את הנמוקים לזה. כידוע נפטר לונץ באמצע הדפסת הכרך הנ”ל, ועריכת החומר נמסרה לח' מ' מיכלין. ע“י הערתו של לונץ נתעורר מיכלין לחקור את הדבר, והקדים מבוא מעניין למכתב הנ”ל. מיכלין לא קבע עמדה ברורה בשאלה זו, רק רמז כי בשו"ת יכין ובועז (סי' קלה) נזכר חכם (ששאל מר' צמח דוראן) בשם יצחק ן' לטיף “ואולי הוא בעל המכתב”.

בטרם שנחוה דעה בדבר קביעת זמן כתיבת המכתב, נשים לב לידיעות שאפשר לאסוף על בניו של ר“י לטיף. במכתבו מזכיר לטיף כי הוא וביתו באו לירושלים, לנו יש ידיעות על שנים מבניו בלבד: משה ומאיר. משה היה כנראה תלמיד חכם הגון, עסק בירושלים במלמדות, וכשגדלו בניו והיה זקוק לטפל בחנוכם, ראה שאם ימשיך גם להבא לטפל בבנים של אחרים, לא יוכל למלא חובתו כלפי בניו, ולכן פנה במכתבים לקהל, ואולי גם ליחידים. עיקר המכתב עוסק בהבאת ראיות מכתובים ומדרשי חז”ל ודברי הזוהר על ערך תינוקות של בית רבן, ובנוגע לבקשתו, הוא כותב: “לכן אתם אחי ועמי חברים מקשיבים לתורת אלקינו אל תבוזו לי בשאלתי ואל תכלימוני בבקשתי, כי חנני אלקים עד כה שלשה ילדים לומדים בתורה ועוד עליהם שלשה⁶ בנות⁷ ואני לא אוכל לעמד עליהם ללמדם ספר ויראה מבלי עזרה, ואתם ידעתם כי לא כתמול שלשום היום הזה, כי עת רעה היא באשר כל יגיע ושכר האדם אבד כנקלה כנכבד, כי אם אומר ללמד את בני אחרים כדרכי, הן נגרע חקי כי אפס כסף ואין מאסף, ואף אם אמצא לי משביר לא יאבה ולא ישמע אלי שאלמוד את בני בתוך בניו כמשפטם, ואף לעזבם מתלמודם דלא כדת למען השתכר לבלתי הטריח על אחרים כעצת המקילים, הן היום במעט השכר המושג עד בוש לא יספיק לי כדי מחסרם בלחם לאכול ובגד ללבוש, ועתה אם על חיי הגוף צותה תורה: כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך על אחת כמה וכמה בחיי נפש לת”ת אב על בנים שיש להחזיק בם למען יחיו חיי עולם".

המכתבים הם בלא תאריך, והוא חותם: “משה יצ”ו בן מהר“ר יצחק אבן לטיף זצ”ל מירושלים".

שני מכתבים מסוג זה נתפרסמו ע"י שמואל שנבלום⁸. ולמפרסם היה ברור, כי ר' משה זה הוא בנו של המקובל אבן לטיף וצרפם לספרו רב פעלים בתור מכתבים מבן המחבר.

אך מסגנון המכתב ומתיאור המצב הכלכלי, נראה, כי ר' משה זה בן המאה השלישית, והוא בנו של ר"י לטיף כותב המכתב מירושלים.

כפי הנראה לא נעזר ר' משה לטיף בהרבה ע"י מכתביו, והיה מוכרח לצאת לחוץ לארץ. כאיטלקי פנה לערי איטליה והיה מסבב על הקהלות בתור דרשן, תפקיד זה מתאים לו בהתאם לסגנונו במכתביו הנזכרים.

הד לדרשותיו של ר' משה לטיף הננו מוצאים בדברי ר' עזריה מן האדומים⁹: “גם הר”ר משה לטיף איש ירושלים בדרשות אשר נתן עליהם קולו במקהלות ואחרי כן כתבם באצבעו כפי מה שראיתי ואנשי אמת אשר היו עמי ראו בספרי הר“ר יהוסף חזק יצ”ו".

ואחרי שהוא מוסר את דעת לטיף בשאלה הנדונה שם, הוא מוסיף: “ככל הנמצא לו בשני מקומות מדרשותיו הנזכרות ואני והחכם (יהוסף) חזק שזכרתי ערבים בדבר, כי כמוני כמוהו יכולני עודני חי להראות כי זהו דעתו של הלטיף הנז' לכל אשר ידרשנו על ככה”, ולא נתקררה דעתו של ר' עזריה מן האדומים, והוסיף בהערה: “לנחת רוח הקורא לא אחשך פי מהגיד את דברי החכם לטיף ז”ל ככתבם ולבבו יבין על מה אדניהם הוטבעו".

ברור כי המדובר כאן באיש אשר חי הרבה שנים לפני כתיבת ה“מאור עינים”, רק זכרו היה עוד חי בקהלות שעבר בהם וכתב ידו נשמר בבית ר' יהוסף חזק.

מהדברים המעטים שר' עזריה העתיק מדברי לטיף ומהערך הגדול שהוא מיחס לדעותיו והחיבה שהוא מראה לכתביו, מופיע לפנינו ר' משה לטיף כאישיות חשובה, ולא כמלמד ירושלמי פשוט.

ואולי ר' “יוסף קולון בן מהר”ר משה לטיף ז“ל” שהרדב“ז (שו"ת, סי' אלף קל) מכנהו “החכם הזקן”, הנהו בנו של ר' משה לטיף הנזכר, ולא ידוע למה שינה הבן את כנויו מ”לטיף" ל“קולון”.

הבן השני מבניו של ר"י לטיף הידועים לנו היה שמו מאיר, והוא מכנה את עצמו “איש ירושלים” משמע שהיה עם אביו בירושלים, וכאחיו משה יצא גם הוא לחוץ לארץ ונדד בערי איטליה, הננו מוצאים אותו מתעסק בהעתקת ספרים.

בכת“י מדרש “לקח טוב” לחמש מגלות שהיה שייך לד”ר יללינק נמצא בסוף מגלת אסתר: “נשלם ע”י מאיר לטיף יזיי“א בככמר”ר יצחק זלה“ה איש ירושלים” פה העיר לינייאגו יום ו' ר“ח אלול שנת ה”א ורמ“ו לבריאת עולם”, ובסוף מגלת קהלת: “נשלם פירוש קהלת על ידי מאיר לטיף יזיי”א איש ירושלים¹⁰.

כאן הגענו לנקודת אחיזה לקביעת זמנו של ר' יצחק לטיף כותב המכתב מירושלים. הבן מאיר היה בשנת רמ“ו כבר בחו”ל ומזכיר את אביו בברכת המתים, הבן משה מזכיר את אביו בברכת המתים במכתביו שכתב עוד בהיותו בירושלים לכן קבעתי את זמן עלית ר"י לטיף למחצית הראשונה של המאה השלישית.

מצאנו חכם נוסף במשפחה זו והוא “שמואל ב”ר מאיר לטיף“, ונראה כי הוא בנו של מאיר לטיף הנ”ל נכדו של יצחק לטיף.

ר' שמואל לטיף היה מגיה בדפוס שונצינו ואח"כ בנאפולי ולבסוף יסד בית דפוס במנטובה.

במסכת כתובות שהדפסתה נגמרה: “בעשרים יום לירח כסלו שנת ה' אלפים ורמ”ח לבריאת עולם פה שונצינו" ובמסכת גיטין שנגמרה: “בששה ימים לירח אדר שנת ה' אלפים ורמ”ח לבריאת עולם פה שונצינו" נמצאים קולופונים חתומים ע“י “הצעיר שמואל בכמ”ר מאיר לטיף יצ”ו".

ובס' השרשים לרד“ק הנדפס בנאפולי אלול ר”נ לפ“ק חתום “הצעיר שמואל בכמ”ר מאיר לטיף ישרו” (ראשי תיבות: יחיה שנים רבות וטובות).

בבית דפוסו שבמנטובה הדפיס כמה ספרים, כדאי לציין כי במחזור מנהג רומא (מנטובה שי"ז) נמצאת “תפלה בכל יום העתקנוה מסדור הצדיק החסיד ר' שמואל לטיף זצ”ל"¹¹.