בסוף אחד מפיוטי בן גיאת הנמצא ב“חזונים” (דף קעא) ופרסמו מחדש ש. ברנשטיין במחברתו “שרידי שירה מתקופת הזהב” (הוצאה מיוחדת H.U.C.A., כרך טז, עמ' קכח). נמצא הבית דלהלן:

ילידי איתני מארם נהרים

צלי אפרוש עליכם וצריכם אשיב אחוריים

חק גלותכם אם נשלם אלף ומאה ושמונים ושיריים

לשנה הבאה בירושלים.

ברנשטיין חשב, כי הרי“צ גיאת ניבא לקץ הגאולה שיהיה בסוף אלף מאה ושמונים לחורבן, אך לדעתי אי אפשר לפרש כונת הריצ”ג כך, כי אי אפשר שיקבע זמן רחוק לגאולה וכהמשך לזה יאמר “לשנה הבאה בירושלים”, גם הבטוי “אם נשלם” בסגנון של שאלה, אינו מתאים במאמר הקובע קץ קבוע.

ונראה לשער, שהפיטן בא להזכיר אורך הגלות ומציין את השנים שעברו מזמן החורבן עד זמנו. וכיון שהרי“צ גיאת נפטר בשנת תתמ”ט, היינו אלף ועשר שנים לחרבן, אי אפשר שמספר השנים “אלף מאה ושמונים” יצא מעטו של ריצ"ג. ועלינו להניח כי הא כתב פיוט זה בשנים האחרונות לחייו, והוא כתב רק “אלף ושיריים”. כלומר בשנה זו, אז יש תקוה שלשנה הבאה בירושלים.

הפיוט נתקבל ונהגו לאומרו בכל שנה. אבל בהמשך הזמן נתרבו השנים, ואי אפשר היה לכלול את עודף השנים של יותר מאלף בכנוי הסתמי “שיריים”. והנהיגו להוסיף מספר השנים בתוך הפיוט. והנוסח שלפנינו הוא נוסח של אחד המעתיקים שחי כמאה ושבעים שנה אחרי פטירת ר' יצחק בן גיאת.

והנה להשערתי זו, מצא ברנשטיין (השוה הדאר מיום 19.2.43) אישור בקטע הנמצא במחזור אלגיר:

"חק גלותכם אם נשלם אלף וחמש מאות שנים ושיריים

תהיו גאולים לשנה הבאה בירושלים".

הננו רואים שפיטן מאוחר השתמש בחרוזי ריצ"ג והוסיף מספר השנים בהתאם לזמנו.

ויפה העיר ברנשטיין, כי אפשר שגם המלים “תהיו גאולים” הם מפיוט ריצ“ג ונשמטו בטעות ב”חזונים". ומעתה אפשר לקבוע נוסח המקורי של בית זה:

ילידי איתני מארם נהרים

צלי אפרש עליכם וצריכם אשיב אחוריים

חק גלותכם אם נשלם אלף ושיריים

תהיו גאולים לשנה הבאה בירושלים.