שיר זה נדפס ב“הירדן”, ציריך (שנה ב, חוב' ו–ז), מתוך כתב־יד ספר שארית ישראל, שנמצא בספריה המרכזית בציריך. והמו"ל, מר אברהם שכטר, הוסיף הערות ובאורים, אבל השיר נלקה בטעותי המעתיק ואולי בשגיאות הדפוס המשחיתים את הכוונה, ואני תקנתיו ובארתיו מחדש.  ↩

שכטר הלך בדרך רחוקה בבאור שורה זאת ונעלם ממנו, כי על פסוק ‘וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו’ (שמות לד, ט) תרגם אונקלוס: תשבוק חובנא וחטאתנא ותחסיננא.  ↩

על־פי מיכה ז, יד.  ↩

פסוק הוא בדניאל ב, כג, ועל פיו הגהתי “אבהתי” במקום “אהבתי”, שאצל שכטר.  ↩

כנוי למשיח, וכבר ציין שכטר לסנהדרין צו, ב, אך מה שמביא בשם הערוך, שטעם השם בר נפלי על שם הכתוב “סוכת דוד הנופלת” (עמוס ט, יא), דבר זה מפורש בגמרא שם.  ↩

אצל שכטר בטעות: כנמריג.  ↩

שם: דבבא. והגהתי “דבבנא”, מפני החרוז.  ↩

שכטר פירש: לרחיק לקדמונים. ולדעתי הכוונה לאלה שנתרחקו יזכר זכות אבות.  ↩

אצל שכטר: זכור. ואין לזה מובן.  ↩

שכטר פירש: כמו הבט משמים. ולדעתי הכוונה, הבט על המשחקים על דין גוברין יהודאין.  ↩

נראה שהכוונה כאילו היה כתוב: כחלא דעמק זרעא נפשין – כחול אשר על שפת הים. ואולי צ"ל: זרעא דעמך נפשין.  ↩

ההמשך של שתי השורות האחרונות מובן על־פי הפסוק ‘וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו’ (בראשית כב, יז).  ↩

אצל שכטר: כי, ואין לזה מובן. ולדעתי צ"ל: בי. כמו בי מלכא.  ↩