ב"מזרח ומערב" כרך חמישי חוברת א (יט) עמ' 22–1 פרסם ד"ר יוסף מרקוס מניורק כמה שירים מכתב־יד של הגניזה בקהיר. בראשונה יחס את כולם לר' יהודה הלוי, אף בסוף (ראה שם עמ' 23) בא לידי הכרה שחלק מהם אינו לר' הלוי אלא ליצחק בן אברהם בן עזרא.

במשך זמן רב היה יצחק בן עזרא ידוע לנו רק על פי הלעז שפרסם עליו אלחריזי (תחכמוני שער ג¹), כי המיר את דתו. אח"כ נתגלו קינות אחדות שחבר ר' אברהם אבן עזרא על בנו יצחק (שירי הראב"ע, מהדורת כהנא, סי' יז, יח). והחוקרים הצליחו לגלות שירים אחדים ליצחק בן עזרא עצמו.

על יסוד קינותיו של הראב"ע ושירי יצחק, החליט דוד כהנא. ובצדק (הגרן, ספר ששי, עמ' 74), שענין המרת־הדת של יצחק אינו אלא בדותא שבדו שונאיו, כי הוא בעצמו מתמרמר באחד משיריו על האומרים עליו: “אתודעה אל דת בני נכר / אתנכרה ללשון בנו שלח” (מבחר השירה לברודי עמ' רי).

גם בשירים שפירסם החכם מרקוס מתגלה לפנינו יצחק בן עזרא כיהודי נאמן. ודעת דוד כהנא מתאשרת איפוא. חבל רק שמרקוס לא ידע כנראה את דברי כהנא אלה.

כאן רוצה אני להעיר על אילו תיקונים ולתת אילו הערות לשירים אלה.

א. “סוד אהבים איכה [אכי]ל. לב ודמע הולך רכיל” (שיר א, שורה 1).

החכם מרקוס מפרש: “איככה אוכל להכיל בחבי סוד אהבי לידידי, והלא לבי ודמעי הולכים רכיל ומגלים את סודי”. אך זוהי טעות. הלב אינו מגלה סוד אלא מסתירו. ונראה לי שאת החסר צריך להשלים ככה: “איכה [יכי]ל”, וקאי על הלב. והכוונה: איך יכיל הלב סוד אהבתו והדמע הולך רכיל.

ב. “אל נדודים עליו תקהיל כי בקרבו שמך יאהיל” (שם, שורה 9). ל"תקהיל" עם “נדודים” אין קשר. לכן נראה שבמקום נדודים צריך לומר: גדודים. והכוונה: אל תקהיל עלינו גדודים להרגו. רעיון כזה כבר הובע בשורה 7 “אם להרג אתה אומר”.

ונראה שגם שם הידיד היה יצחק, הכיר גם מרקוס ע"פ השיר “בערה בלב גחלת” כי שם נאמר: סוד אהובי דודי יצחק.

ואם פירושי על “כי בקרבו שמך יאהיל” נכון, אפשר למצוא כאן ראיה נוספת כי שם המשורר היה יצחק.

ג. “אענה על תם חלקתי” (שיר ד, שורה 20). נראה, שבמקום על צ"ל עד, והכוונה: עד תם חלקו בחיים.

הערות ותיקונים