ב“סיני” (כרך כה, עמ' לב ואילך) פירסם מנחם זולאי כמה פיוטים על הויכוח שבין יוסף ויהודה וביניהם (עמ' לז) נמצא גם פיוט מפייטן בלתי ידוע בשם “כלף”. הפיוט נדפס על־פי כתב יד יחידי קרוע ומטושטש.

בפיוט זה נמצאים שני בתים בלתי מובנים:

ה…[חשק]תוהו לשחת וישבתם לאכול

בן קוצץ ומלכו יפעלו בגזרם שכול

הלא בן נתניה יסעוד בהתנכלו נכול

אמר להם יוסף.

חזה מעכוב האכילה

י זקפתהו ועלתהו מכלה

קץ דליתו הלא היה ינתן לו תכלה

אמר לו יהודה.

זולאי העיר: “שורות ו–יא, איני יודע כוונתן”. אך גם שורה ה אינה די ברורה. לדעתי, אפשר לעמוד על כוונת הפייטן, אך הטכסט זקוק לתיקונים קלים: בשורה ה במקום ההשלמה “[חשק]תוהו”, יש להשלים – “[השלכ]תוהו לשחת”. “בן קוצץ” הוא כינוי להמן (לזה העירני ד"ר ש. כמו כן חסרים 10 בתים רצופים, היינו מאות ל עד אות ש שבצלע א (יבמות פרק ב, הלכה ו). ובאמת המן מכונה “קוצץ” אלא שהיה גם “בן קוצץ”, לכן אפשר שבמקום “בן קוצץ” יש לנסח “כן, קוצץ”, – “ומלכו” היינו אחשורוש, ועליהם מסופר: “והדת ניתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות” (אסתר ג, טו). גם על ישמעאל בן נתניה מסופר, כי בבואו להרוג את גדליהו ואנשיו “ויאכלו שם לחם יחדו במצפה” (ירמיה מא, א). ומעתה מובנים דברי יוסף, הוא מאשים את אחיו שהשליכוהו לבור וישבו לאכול (בראשית לז, כד–כה), והוא מזכיר עוד שני מקרים שנהגו כן, המן ואחשורוש וישמעאל בן נתניה וכיון שהמקרים הללו קרו לאחר המקרה של בני יעקב, משתמש הפייטן בלשון עתיד: יפעלו, יסעוד. כאילו יוסף מתנבא על כך למפרע.

בדברי יהודה, עלינו להגיה בשורה א, במקום “דליתו” – דלותו, ובמקום “ינתן” – ונתן. והדברים ברורים. יהודה מתנצל על אכילת האחים באותה שעה, ואמר, כי מזה שנתעכבו באכילה יצא מזה טובה ליוסף, בזמן האכילה ראו את אורחת הישמעאלים והעלוהו מן הבור וזה הלא היה קץ דלותו ועל ידי זה “ונתן לו תכלה”.

דרך אגב, אפרש את המליצה, “וכוכבים עוד לא נאחו” בפיוטו של ר' שלמה גאון (שם, עמ' מא, שורה ה) שזולאי נתקשה בה וכתב: “נאחו, לא ידעתי מהו”. לדעתי צ"ל “גאחו” בג' והיינו “גחו” מלשון הכתוב “כי אתה גחי מבטן” (תהלים כב, י) שעניינו יציאה. והכוונה עוד קודם שהכוכבים יצאו לאור העולם.