ארבעה עשר פיוטים לראשי־חדשים [יב לחדשי השנה ועוד שנים: אחד לאדר הראשון ושני לאדר שני], בשם “קדוש ירחים דרבי פנחס” פורסם מכתבי־יד שונים על־ידי ד“ר א. מרמרשטיין בצירוף מבוא והערות ב”הצופה לחכמת ישראל" שנה חמישית ובהוצאה מיוחדת בשם הנ“ל (בודפסט תרפ"א) ו”נספחים" בהצופה שנה ששית, עמ' 46–59.

והנה ערך הפיוטים הנ“ל חשוב מאד, הן לחקר מנהגי התפלה בימים הקדמונים, כי מלבד הפיוט המשובש הנזכר במסכת סופרים (יט, ט) לא נודעו לנו עד עתה פיוטים כאלה, והן לתולדות ותכונת הפיטן הקדמון, מתקופת הגאונים, תלמיד רבי אלעזר הקליר, ההולך ומתגלה לפנינו בפרצופים שונים: פיטן “ראש ישיבה” ובעל מסורה ועוד. אפס כי המו”ל פרסם את הפיוטים היקרים האלה בלקויים רבים, שגגות וטעויות, ואלמלי עמד הד"ר הנכבד על הסדר הטכני שקבע לו הפיטן הקדמון היה מרגיש בכמה פרטים. אך הוא העתיק את הפיוטים, כנראה, באותו הסדר שהיה לפניו בכתב־יד מבלי להרגיש את ראשי השורות ואת סופי החרוזים וחלוקת הבתים כראוי. ועל ידי זה נולדו כמה שגיאות ולקה המובן וחסר היופי שבפיוטים הללו.

וכך הוא הסדר: כל פיוט מי“ב הפיוטים הוא בן ששה בתים בני ארבע שורות, יחד כולן: עשרים וארבע שורות. וראשי השורות מסומנות בעשרים ושתים אותיות הא”ב. כדי להשלים עשרים וארבע־השורות הוא מכפיל את האותיות ש' ות' בראשי השורות.

וחלוקת הבתים היא באפן זה: המלה האחרונה, כלומר הסוגר שבבית ראשון, הוא שם החדש (ניסן, אייר, סיון וכו') והחרוזים שבשלש השורות הראשונות מתאימים תמיד להסוגר שם החדש¹. הסוגר של הבית השני הוא שם המזל של אותו החדש (טלה, שור, תאומים וכו'). ושלושת החרוזים הראשונים שבבית זה מתאימים להסוגר. המזל־הסוגר של הבית השלישי הוא שם השבט (ראובן, שמעון, לוי וכו') וכל החרוזים מתאימים להסוגר.

הבית הרביעי מתחיל תמיד “מקודש החודש” והסוגר שלו הוא שם אבן מאבני החשן (אדם, פטדה וברקת וכו') והחרוזים שבאותו הבית מתאימים לשם האבן שבו.

הבית החמישי נחרז כולו במלת “בו”, כנראה, מפני שבבית זה מזכיר הפיטן את החגים והצומות אשר יחולו באותו החודש.

הסוגר והחרוז של הבית הששי הוא שם המספר של החדש (ראשון, שני, שלישי וכו').

ובזה נגמר כל פיוט, ואח"כ מתחיל הוא “ככתוב” ומזכיר פסוקים שבהם נזכר שם החודש או מספר החודש ועוד פסוקים כאלה המתאימים להענין.

הסדר הזה הולך ונשנה בכל החדשים בדיוק נמרץ בלי שום שנוי. ורק בשני הפיוטים האחרונים לאדר ראשון ואדר שני ישנם שנוים קלים, מפני שחסרו לפיטן אבנים טובות וחגים וצומות המיוחדים לחדשים אלה. וכן לא מצא פסוקים מתאימים לסדר החדשים האלה.

המנהג היה, כנראה, שהקהל היה עונה כנגד החזן שם החודש בסוף כל שתי שורות. ולכן צריך להיות רשום בכל שתי שורות שם החודש, אך המעתיקים העצלנים השמיטו אותו בכמה מקומות ובלי שטה. לכן גם הנשאר קים הוא בלי שטה ויש שהתערב בתוך החרוזים של הבית הראשון המתאימים לו וגרם לבלבול ההבנה.

בתור דוגמא הנני מסדר בזה את שני הפיוטים הראשונים על־פי התכנית הנ“ל. חלקתי כל פיוט לבתים. הבלטתי את אותיות הא”ב שבראשי החרוזים. וכן את הסוגר שבכל בית. ובחרתי לי מתוך הנוסחאות השונות שהביא מר מרמרשטיין בהערותיו והוספותיו את היותר מתוקנות לדעתי מבלי להעיר בכל פעם על מקורו של דבר.

את הערותי ופירוש על הפיוטים הללו ויתר החקירות הנוגעות לכך הנני מניח למקום אחר.

 

[קדוש ניסן]    🔗

אביב לישע ודרור חוסן

בו צבאות־עם שמו מחוסן ניסן

גם לשעבר ולבא לנוססן

דבור לשם ניסן ניסן

*

הוא ראש לכל החדשים מעולה

וקידושו בשלושים ממולא ניסן

זמיר ותור וסמדר מוטלה

חשוקים ימשכו בעשיהו טלה [ניסן]

*

טעמי ראש ארבעה פרקים יתכוון

יהי ראש ארבעה תקופות להבן ניסן

כי ראש לארבעה ראשי שנים יתכוון

למלכים ולרגלים ראש כבכור ראובן [ניסן]

*

מקודש החודש בעיבורו כקדם

נרמז לציר בצוען מקדם ניסן

ספרו שביעי יצור אחור וקדם

עניו ספרו ראשון כאבן אודם [ניסן]

*

פסח ודרור באו בו

צום מרים בעשרה בו [ניסן]

קבוע עשות נסים בו

רגלי מבשר יבאו בו [ניסן]

*

שדי אתה אחרון וראשון

שמבראשית אחרון ובאחרית ראשון [ניסן]

תתה לבני אב ראשון

תנותך ציר באצבע הוא ראשון [ניסן]

ככתוב: ויאמר יי אל משה ואל אהרן וגו‘. החדש הזה לכם ראש חדשים [ראשון הוא לכם לחדשי השנה] (שמות יב, א ב); ראשון לציון וגו’ (ישעיה מא, כז); עשה ירח למועדים וגו' (תהלים קד, יט).

*

אייר

אור זרוע לצדיק יר

בעלותי לאלוש שולחני זויר אייר

גד כזרע לבן שוייר

דכו במדוכה בחדש אייר [אייר]

*

הפסח השני בחציו לקשור

ובעשרים ושנים בו נחת לאשור [אייר]

זבד לשד השמן לחשור

חידוש קציר בכח שור [אייר]

*

טלו ומנו בעירוב לטעון

יום יום בחידושי לטעון אייר

כלכלני בו דר מעון

להקים עננים כעדר שמעון [אייר]

*

מקודש החודש בקהל ועדה

נפש טמאה צרי העדה [אייר]

סלסולי אורח רחוקה דידה

עמוסים לא. כאבן פטדה [אייר]

*

פסוח וגנון טמאים בחשבו

צום יהושע בשמנה עשר בו [אייר]

קרבם…… מלשבור בו

רבקם במצות ומרורים בו [אייר]

*

שדי אתה אחד ואין לך שני

שתה זה אחד מארבע לדשני

תאר בראשון פסח שני

תיקון לאורחים ולטמאים בשני

ככתוב: בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו על מצות ומררים יאכלהו (במדבר ט, יא); עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (תהלים קד, יט).

הוכחת הסדר המתוקן שמצאנו בקדושי ר' פנחס זוקקת אותנו להסדיר מחדש כאן גם מקצת הפיוט “אלים” של ר' אליעזר הקליר רבו, שסדורו נשתבש במחזור שלפנינו². כי הנה מתכונת קדושי ר' פנחס היא כמתכונת הפיוט “אלים” של ר' אליעזר הקליר, ובהרבה מקומות השתמש ר' פנחס גם בחרוזיו, אלא שהקליר בנה בתים רק לשם החודש ולשם המזל ור' פנחס הרחיב והגדיל ובנה עוד בתים לכל חודש, לשם השבט, האבנים וכו‘. וגם הנה הקליר התקשה כנראה בסדורו וצרף את שני הירחים טבת ושבט בבית אחד, ולאות ש’ ות' יחד הקדיש רק בית אחד ור' פנחס תלמידו הגדיל לעשות עד שפיט פיוטים מיוחדים גם לאדר ראשון ולאדר שני ואין מעצור לפניו.

והנני מסדר, איפוא, כאן התחלת הפיוט “אלים” של הקליר מתוקן מחדש כראוי:

אלים ביום מחוסן, חלו פני מנוסן טל

אורות לנוססן, להטלילם בעצם ניסן [טל]

אשאלה בעדם מען, גבורות טל להען, טל

אב הבטח לשען, יתן להמתיק לען, [טל]

*

בשמך טל אטלה, בילדות טל להטלה, טל

בו איתן מוטלה, בדיו ירעו כמו טלה [טל]

ברית כרותה לראש אבות, חיליו בטל להרבות, טל

בל יזיז מבני אבות, להרסיס עם נדבות [טל]

*

גזע כרביב טל משיר, ששים ואחת ארחו במשיר, טל

גד לצדם תויר, מחמשה עשר באייר [טל]

גיל טל לכל יגעים, ודודאי בכור בו רוגעים, טל

גאולים בו גאים, עד כטל נשארו בגוים, [טל]

*

דופקי דלתיך לשור, הטלילם במעגל מישור, טל

דוק למו חשור, עד קץ לחיכת שור, [טל]

דגלי אסיר מוף ענה, גיא ודשאיה תענה, טל

דשאימו יחנה, כטל סביבות המחנה, [טל]