ההושענא “אדמה מארר” מוקדשת לתפלה על תקלות המצויות במשק החקלאי, ולכן התקשו רבים בפירוש המליצה “נפש מבהלה” שאינה מתאימה לתוכן הכללי.

על יסוד תמיהה זו מציע אחד החכמים¹ להגיה “נכש מבהלה”. אך למרות ההשתלדות להסביר את הנוסח החדש שבדה מלבו, אין הדברים מתקבלים על הדעת.

לדעתי אין כל צורך בהגהה. המליצה “נפש מבהלה” מיוסדת על הכתוב: “ופקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איבכם” (ויקרא כו, טז).

“בהלה” בכתוב זה, הוא כלל הכולל את המחלות שחפת וקדחת וגם את הקללה “וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו אויביכם”, ולפי הגדרת התלמוד: “אי ברכה במכונס ומארה משתלחת בשערים וזורעין ואחרים אוכלין” (שבת לב, ב). וכדאי לציין שיש מפרשים שפירשו גם שחפת וקדחת כמחלות של צמחים (עיין ראב"ע שם).

והנה בכתוב נמצא גם המלה “נפש” והפייטן צירף “נפש” ל“בהלה”, צירוף הנמצא גם בתהלים (ו' ד') “ונפשי נבהלה”.

מעתה המליצה “נפש מבהלה” מובנת ומתאימה לתוכן הכללי של ההושענא “אדמה מארר”, ואין כל צורך בהגהה.