גְּבוֹהִים יוֹתֵר הַיּוֹם, נִזְכֹּר עֲרָבִים דּוֹמִים,

יַחַד מְהַלְּכִים בַּמַּטָּע חֲדַל־הָרוּחַ,

שָׁם הַנַּחַל זוֹרֶם עַל־גַּבֵּי הֶחָצָץ, הַרְחֵק מִן הַקַּרְחוֹן.

שוּב בַּחֶדֶר, בּוֹ הַסַּפָּה שִׂבְכַת־קָמִין מַסְתֶּרֶת,

הַשְׁפִּילוּ מַבַּטְכֶם אֶל הַנָּהָר כִּכְלוֹת הַגֶּשֶׁם,

רְאוּ אוֹתוֹ נִפְנֶה אֶל הַחַלּוֹן, שׁוֹמֵעַ אַחֲרִית דְּבָרֵינוּ

עַל סֶרֶן פֶרְגּוּסוֹן.

רוֹאִים כִּיצַד יָדַיִם מְעֻלּוֹת פָּנוּ אֶל רְגִילוּת גַּסָּה.

יֵשׁ שֶׁהִרְבָּה מִדַּי לִלְטשׁ עֵינַיִם, בְּמִגְדָּל כָּבוּ עֵינָיו.

יֵשׁ שֶׁמָּכַר אֶת כָּל אֲחֻזּוֹתָיו לְמַעַן הִלָּחֶם, הִבְקִיעַ הַחֲזִית וְנִתְהַסֵּס.

לֵילוֹת בָּאִים, עִמָּם הַשֶּׁלֶג, וְיִבְבַת אֵין־הֵד

מִתַּחַת לַשּׁוּנִיּוֹת בְּמִשְׁכָּנָן פָּרוּץ־לָרוּחַ

מִשּׁוּם שֶׁהַיָּרִיב קֻשְׁיוֹת קַלּוֹת מִדַּי הִצִּיג

בִּנְתִיבֵי בְּדִידוּת.

אוּלָם מְאֻשָּׁרִים עַכְשָׁו, אִם גַּם לֹא קְרוֹבִים יוֹתֵר אִישׁ לְרֵעֵהוּ,

נִרְאֶה אֶת הַחַוּוֹת מוּאָרוֹת לְכָל אֹרֶךְ הָעֵמֶק;

לְמַטָּה בְּסִכְכַת־בֵּית־הַחֲרֹשֶׁת פּוֹסֵק שְׁאוֹן הַפַּטִּישִׁים

וּלְבֵיתָם גְּבָרִים יֵלְכוּ.

קוֹלוֹת עִם שַׁחַר יָבִיאוּ

חֵרוּת לַאֲחָדִים, אַךְ לֹא זֶה הַשָּׁלוֹם

אֲשֶׁר מִצִּפֳּרִים נִבְצָר לִסְתֹּר: חוֹלֵף, אֲבָל עַתָּה דַּיּוֹ

לְמַשֶּׁהוּ שֶׁבַּשָּׁעָה הַזֹּאת הֻגְשָׁם, אָהוּב אוֹ נִסְבָּל.