ככוכבים ההם אשר אך אחרי עבור תקופה של מאות בשנים, מעת שיצאו קרני אורם, מתחילים להאיר על הארץ, כן ישנם כוכבים מאירים גם בשדה הספרות, שרק אחרי עבור תקופה ארוכה הם מתחילים להתגלות ולהפיץ אורם בין החיים, וכל משך הזמן שמזלם גרם להיות נעלמים מהעין, ספריהם מתגלגלים באיזה פינה נדחת.

מקרה כזה אירע לשני מחברים בני דור אחד ובני ארץ אחת, שהיו נעלמים מעיני הקהל משך תקופה שוה בערך (200–150 שנה).

אחד מהם הוא ר' אישתורי הפרחי, שחיבר את ספרו “כפתור ופרח” בארץ ישראל (בבית שאן) בסוף המאה הראשונה (ע“ג–פ”ב) לאלף השישי (השווה כפתור ופרח, מהדורת לונץ, ירושלים תרנ"ז, עמ' תרצג), ולא נמצא זכרו בשום ספר משך קרוב למאתים שנה, והראשון שמזכירו הוא המבי“ט בתשובתו, סי' כא (=שו"ת אבקת רוכל, סי' כג): “וכשהלכתי לירושלים תובב”א בשנת הרצ”ה מצאתי ביד החכם השלם ה“ר לוי ן' חביב ספר כפתור ופרח שמדבר בדיני ארץ ישראל”. אולם שאר ספריו “שושנת המלך” (המוזכר בכפתור ופרח עמ' תרו), ו“שער השמים” (המוזכר שם עמ' קע), נאבדו ואינם עד היום.

השני הוא ר' יעקב סקילי, שחיבר ספר “תלמוד תורה” גם כן קרוב לזמן ההוא (פ“ד–צ”ז), וגם כן בארץ ישראל (סוריא, דמשק), גם ספרו היה גנוז עד שנת רפ“ו, שאז העתיקו ר' יצחק החבר, ובשנת רפ”ט הזכירו ר' שלמה אלקבץ בספרו “מנות הלוי” (רק בתימן נתגלה כבר בשנת רמ"ד, עיין להלן). וספריו “גולת הכותרת” ו“יין המשומר בענביו”, שמזכירם בהקדמתו ל“תלמוד תורה”, נאבדו ואינם.

בזה הם שוים במזלם. אבל מאז שנתגלו אין מזלם שוה, כי הכפתור ופרח כבר נדפס בשלוש מהדורות והתלמוד תורה עדיין הוא בכתב־יד, מפוזר בבתי אוצר הספרים בארצות שונות, ורק ידיעות מקוטעות הגיעו אלינו ממנו וגם אלו לא נאספו עדיין למקום אחד, כי השינויים השונים שבאו בשמות של המחבר העלימו אותו מעיני החכמים המבקרים, פעם נזכר שם הספר, פעם שם המחבר ופעם בכינויו לבד ויש על שם עיר מושבו; פעם בשמו ושם משפחתו, פעם בשמו ובשם אביו ופעם בכל השם בשלימות, שמו ושם אביו והכינוי. ולרוב חשבו שהם אנשים שונים. ורק כשנאסוף כל החומר יחד יעלה בידינו לברר, שכל השמות האלה של איש אחד הם, וכשיתברר כי בכל החומר המקובץ מדובר מאיש אחד, רק אז נוכל לברר לנו איזה מושג מהמחבר ותולדותיו¹.

כי ר' יעקב ב“ר חננאל סקילי, מחבר הילקוט תלמוד תורה, הוא ר' יעקב ב”ר חננאל ציקילי, מחבר הספר “תורת המנחה”, כבר הכירו כל החכמים שעסקו בענין זה. כי מצאו שבספרו “תורת המנחה” הוא מזכיר את ילקוטו “תלמוד תורה”. ובהקדמת הילקוט הוא מזכיר את ספרו “תורת המנחה”. כן הכירו שר' יעקב סיקלי המוזכר ביוחסין השלם (עמ' 228), או ר' יעקב סקלי המוזכר במדבר קדמות להחיד"א (מערכה י, סי' ב) הכל אחד הוא.

אבל אף אחד לא שם לב להכיר, כי גם ר' יעקב ב“ר חננאל, החתום על שאלה אחת בשו”ת הרא“ש (כלל ח, סי' יג) בלא הכינוי סקילי, הוא גם כן ר' יעקב סקילי. וכן ר' יעקב מדמשק הנזכר בשו”ת הר"ן (סי' ה) הוא גם כן, קרוב לודאי, ר' יעקב סקילי, אף כי אי אפשר לי להביא ראיה לכך, אבל התאמת השמות, המקום והזמן ודמיון הסגנון מראים שאמנם כן הוא. ובהמשך מאמרי זה יתברר הדבר יותר.

ועל פי המקורות החדשים שאספתי הנני חושב שכדאי הוא להשקיף על תולדות הר' יעקב סקילי מחדש.

בדבר זמנו מצאנו שני זמנים מפורשים. השבועה שנשבע לעלות לארץ ישראל, שעוד נדבר על אודותה, היתה בשנת ע“ח לאלף הששי, ואת ספרו “תלמוד תורה” השלים בשנת צ”ז (עיין להלן ברשימת הספרים), אם כן חל זמן פעולתו בשליש האחרון של המאה הראשונה לאלף הזה.

על אודות ארץ מולדתו אין לנו שום ידיעה, ואף אם נחליט כי השם סקילי מורה על האי סיציליא (Sicilien)², אבל אי אפשר לנו לברר, אם הוא בעצמו, או אחר מאבות המשפחה יצא משם, וכל המשפחה נקראת על שמו.

בכלל היה נודד תמידי. וראיתי להעתיק פה את דבריו בראש הקדמתו לילקוטו: “אמר יעקב ב”ר חננאל סקילי ז“ל: נכספה וגם כלתה נפשי למצוא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת ביסודי התורה וביאור מצותיה, ופירוש מלותיה, וגלוי סתרה ומצפוניה, ובירור עניניה. ולדרוש בעד המחברים יצאתי, ותרתי אחרי המפרשים ומנוחה לא מצאתי. כי ראיתי מקצתם מהאחרונים שאין אחד מסכים לדברי חבירו, אלא שסותר את דברו, ולא עוד אלא שמפריכו, זה אומר בכה וזה אומר בכה. וכל אחד מתנשא לאמר לבי מלאני, החלש יאמר גבור אני, לערוך מלחמה עם הגבורים אשר מעולם אנשי השם, אומר בלבו כי ביד חזקה יגרשם, והוא לא ידע ואשם, ובראותי גודל מחלקותם ושנוי סברתם, אמרתי אלכה ואדרשה מהצופה, וארדוף אחרי בית דין יפה. אלכה אחרי מאהבי, נותני לחמי ומימי שמני ושקויי. אלכה לי אל הגדולים כתרי העמוד, אשר הבית נכון עליהם קשור וצמוד, חכמי המשנה והתלמוד. ואדרשה משבעה משיבי טעם, צוף דבש אמרי נועם. ויצאתי לשוטט בעד הספרים אשר נשמעו אך לא נכרו בחוצות, הנפוצים בכל הארצות. ללקוט מחיבוריהם, פרי מגדיהם. כל מה שפירשו ומה שדרשו על כל פרשה ופרשה ועל כל פסוק ופסוק ועל כל תיבה ותיבה ועל כל אות ואות מקרא ומסורת, לשמור משמרת. ופזרתי רגלי על המדינות, וכתתתים בארבע פינות, אל עם מפוזר ומפורד, ואל גלות ירושלים אשר בספרד. ובכל כחי הכינותי ובכל מאודי, מאשר הביא אלוה בידי, וחשבתי דרכי ונתיבותי, להקים עצתי ומחשבותי. והנה גמלני השם יתברך ויתעלה ברחמיו וחסדיו הרבים, והעתקתי כל מאמר ומדרש שמצאתי בספריהם מפוזרים, ממאתים ושלשים וארבעה ספרים. במספר שמות לגלגלתם, ואלה שמותם…”³.

הננו רואים כי היה נודד למטרה ספרותית, כי להשיג כל הספרים שהזכיר במקום אחד היה בודאי נחשב אז להנמעות, לכן בחר להיות נע ונד, כדי להשיג מטרתו. המקום האחד שהוא מזכיר בשם הוא ספרד, וכפי הנראה תקע שם אהלו, וממה שהזכיר את ספרד בסוף נראה ששם כתב את הקדמתו לחלק בראשית מספרו “תלמוד תורה”. שם העיר בספרד שבה בחר לשבת יוצא לנו מפורש משו“ת הרא”ש (שם) שהיא קורדובה (Cordova), ויש לשער כי הוא היה שם אחד ממנהיגי הקהל, שכן נראה מדברי הרא“ש אליו: “ונצטערתי מאד על שלא הודעתני ענין הקהל, כי לבי דואג לידע ניהוגם ושלותם” (שם), וכמובן אין דורשים דרישה כזאת מאיש פרטי, שאין לו עסק עם עניני הקהל. בכל אופן היה נחשב שם בין החכמים שתורתם אומנותם^ץ כמו שהוא אומר בשאלתו להרא”ש: “כי יש מהמון העם שמזלזלים בשבועות ומועלים בנדרים ואומרים הלא אלו לומדים שתורתם אומנותם לא קיימו שבועתם, ונודרים ואינם מקיימין, כל שכן שאר העם, וכל העם מרננים אחרינו ואומרים התירו פרושים את הדבר” (שם). מדבריו בסוף השאלה שהוא כותב להרא"ש: “ומצד חיוב התורה שלמדתנו ואתה אב לכולנו יש לך להטפל בנו” (שם) נראה קצת שהיה חושב את עצמו לתלמידו, אבל אין לברר אם למד אצלו, או רק קבל ממנו תשובות בכתב.

התשוקה לעלות לארץ ישראל שנתעוררה בראשית המאה ההיא על ידי עלית ר' יחיאל מפריז (בשנת י"ט לערך) והרמב“ן (בשנת כ"ז), וחזרה ונתחזקה על ידי גולי צרפת (בשנת ס"ו), תשוקה זו נתפשטה גם בספרד בזמן ההוא. בין העולים אז ידועים לנו ר' חננאל אבן עסכריה ור' שם טוב אבן גאון בעל “מגדל עז” על הרמב”ם (בערך פ'), וגם ר' יעקב סקילי חשקה נפשו לעלות לארץ ישראל.

בשבתו בקורדובה בין “רעים וידידים”, החליט לעלות ולהשתקע בארץ ישראל, הוא ובני ביתו, היינו אשתו וחמשת ילדיו שהיו לו אז, ולמטרה זו התחבר עם החכם השלם רבי חזקיה"⁴ “ובמרחשון שנת ע”ח

לפרט" נדרו לעלות שניהם לארץ ישראל. לא יאוחר “מהיום ועד שתי שנים ליותר ואם נסכים ללכת קודם הרי מוטב”. ונשבעו, שמשעה שיצאו מקורדובה יחיו בשותפות משך שבע שנים על פי התנאים המפורשים בכתב השבועה. וכשהגיע הזמן המוגבל (בערך פ') מכרו כל חפציהם וכל כלי בתיהם וקנו תחתיהם כלי גולה וצידה לדרך, ורצו לשכור אניה ללכת מקורדובה לאישביליא (Sevilla), והנה נודע להם כי אי אפשר לנסוע על הים כי “אניות ממלכות פורטוגל (Portugal) הולכים בים לשלול שלל ולבוז בז לכל יהודי וישמעאל שימצאו בים במאמר האפיפיור”. בכל זאת לא סמכו על השמועה והניחו את בני ביתם בקורדובה והם בעצמם הלכו לאישביליא לחקור בדבר. ולא מצא “ספינה ללכת בה למאלוגראה ולא לברצלונה (Barcelona) ולא לשום צד שהולכים ממנו לצד ארץ ישראל”. אז שב ר' יעקב לקורדובה, ור' חזקיה “הביא ביתו וספריו וקבע דירתו באישביליא”, כדי שיהיה מוכן שם לחקור בדבר, ולהודיע לר' יעקב כשתהיה השעה מוכשרת לנסיעה. אחרי חליפות מכתבים ביניהם החליטו לנסוע אחרי הפורים של השנה הרביעית לנדרם (פ"א לפרט). על סמך הסכמת ר' יעקב שכר ר' חזקיה אניה “והכניס בה כל אשר לו”. אך ר' יעקב לא יכול לבוא לזמן צאת האניה, כי נתחזק “הקשר שבין קורדובה לאישביליא וחדלו ארחות ומסילות, והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות בקשת ומגן וצינה, וכל הדרך בחזקת סכנה”. בכל זאת חפץ לסכן את נפשו ובני ביתו, כי במשך ארבע השנים שעברו מעת הנדר מתו עליו ארבעה ילדים, ונשאר לו רק בן יחיד, והוא תלה זה בעון איחור נדרים, לכן חפץ לקיים נדרו גם בחשש סכנה, אך אוהביו ורעיו לא נתנו לו לסכן עצמו, וכשהגיע הזמן ולא בא, נסע ר' חזקיה לבדו באניה, וכפי הנראה חשב לחכות על ר' יעקב בדרך, אבל מקרה בלתי ידוע לנו קרה בדרך, שרק בדרך נס ניצל ר' חזקיה ושב לאישביליא, הוא ראה בזה רמז מן השמים שלא יסע טרם שיקיים נדרו “לקבוע בתורה זמן ידוע” שנדר עוד קודם שנדר לעלות לארץ ישראל. והודיע במכתב לר' יעקב את אשר קרהו וכי החליט לבלי לנסוע לעת עתה עד שיקיים נדרו הראשון. וזה נבהל ונצטער הרבה מזה ובצר לו פנה אל רבו הרא“ש וסיפר לו כל הענין בארוכה ובקש שישתדל להשפיע על ר' חזקיה שיסע תיכף מבלי לחכות עד שיקיים נדרו בדבר קביעת עצמו לתורה, שאחרי שלא קבע לזה זמן אפשר לו לקיים זה בארץ ישראל ביותר הכשר, או שיתיר לו ללכת לבד מבלי לחכות על ר' חזקיה. והרא”ש השיבו, שאם ר' חזקיה אינו נוסע, בין אם הוא עושה על פי דין או שלא כדין, בטל כבר הנדר, ואם הוא רוצה ללכת לארץ ישראל בלא נדר הרשות בידו, אבל נדר אין עליו.

אם נסע ר' חזקיה לארץ ישראל או לא, אי אפשר לי לברר, אבל ר' יעקב מלא את תשוקתו לארץ ישראל ועלה. פרטי נסיעתו והמקומות שבהם עבר נעלם מאתנו. כן לא נדע אם היה בירושלים ואחר כך בא לדמשק, או בא ישר לדמשק. אך זה ברור לנו כי היה בדמשק ביום א תמוז שנת פ“ד לפרט ושם השלים את חלק במדבר מה”תלמוד תורה“, וכן היה בדמשק עוד ביום ג, ו תשרי שנת צ”ז, שאז גמר שם את חלק דברים מהספר הנזכר. ואם כן היה קבוע בדמשק משך זמן הגון (שלש עשרה שנה לכל הפחות). ואם כן בצדק כינו אותו ר' יעקב מדמשק. ויהי שם אחד מהנכבדים ובעלי הוראה. וכשהתיר שם הדבש שמבשלים

הישמעאלים מענבים⁵ נחלקו עליו חכמי צפת⁶ הר' שלמה עמנואל והר' פרץ וה“ר שם טוב⁷ שחזקו את האיסור שנהגו בצפת בהדבש הזה, ובדור שאחריהם נתעוררה שוב השאלה בדבר הדבש הנזכר, ויש שסמכו על התירו של “ר' יעקב מדמשק”, ויש שסמכו על החולקים עליו, והציעו האוסרים את הדבר לפני הר”ן שיכריע בדבר, ומתנגדיו כתבו עליו “ובימיהם היה בדמשק נכבד אחד ובעל הוראה בעינו והתיר בכח הראיות שאכתוב” (שו“ת הר”ן סי' ה).

דעת פוזננסקי⁸, כי הר' יעקב סקילי עזב את דמשק ונסע לעדן בתימן מיוסדת על טעות, שחשב כי ר' דוד לואני מדבר אודות המחבר, ובלא ספק שכוונתו על הספר שבא בזמנו מסוריא לעדן, כי איך אפשר שלואני יטעה טעות גדולה כזו, ולומר על איש שחי לפני מאה וחמשים שנה, שבא בזמנו לעדן; אבל הספר אפשר שבא לתימן רק בזמנו של לואני⁹.

כאמור, גמר בדמשק את ספרו תלמוד תורה שהתחיל אותו עוד בהיותו בספרד, מלבד זה כתב בהיותו בארץ ישראל את ספר היחס שבו “מזכיר כל עיר וכפר מארץ ישראל ומי קבור שם”, שבודאי נסע למטרה זו נסיעות שונות בארץ וחקר ודרש טרם שכתב דבריו בספר כדרכו.

ספרי הר' יעקב סקילי לא נדפסו עדיין, ולכן קשה לדון על ערכם, אך החכמים שזכו להשתמש בהם בכתב־־יד, העידו על ערכם וביחוד ספרו “תלמוד תורה” הוא אוצר בלום לחקירת הספרות המדרשית בכלל והתלמודית בפרט. כי היו לפניו מקורים ונוסחאות שאין לנו במקום אחר¹⁰.

ספריו מפוזרים באוצרות ספרים השונים וגם הידיעות על אודותם מפוזרות בספרים שונים. אחדים מספריו נתגלו בזמן האחרון וקטעים מהם לדוגמא נדפסו במאספים שונים וחלק מספריו נאבד מאתנו, ואולי עוד יתגלו. לכן הנני חושב לנכון לסדר פה רשימה מספריו ולרשום אצל כל אחד מהם איפה הוא נמצא, והידיעות שיש לנו ממנו.

א. תלמוד תורה. הוא ילקוט על התורה מלוקט ממאתים שלשים וארבעה ספרים, שסקילי מפרט את שמותיהם בהקדמתו. שנים רבות עבד סקילי בספרו זה והוא היה מטרת חייו, כמו שהוא אומר: “וחשבתי דרכי ונתיבותי להקים עצתי ומחשבותי”. את ההקדמה לחלק בראשית כתב כפי הנראה בספרד, ואת חלק דברים גמר בדמשק בשנת צ"ז לאלף הששי.

על אודות ספר זה הוא אומר בהקדמה: “כללתי בספר הזה כל שמעתתא ואגדתא ומימרא שנדרשה ונאמרה על המקרא בכל המדרשים והשני תלמודים וספרי וספרא, קראתיו תלמוד תורה, ובזה השם ראוי ונאות להקראות כי הוא המלמד אדם דעת להבין ולהורות כי ממנו יתבארו עיקרי המצוות והילכותיהן, כללותיהן ופרטותיהן וביאוריהן ודקדוקיהן, והקורא בו אין לו צורך בדברי המפרשים למקטנם ועד גדולם, כי תלמוד תורה כנגד כולם”. על אודות כוונתו בספרו זה ולמי הוא עמל לחברו הוא אומר: “כוונתי לגלות ולהודיע למי שלא למד תלמוד ולא השיגה ידו לקרות במדרשות שזכרתי, או למי שלמד וראה המדרשות ואין לו פנאי לחזור על תלמודו מפני טרדת הזמן ואין לו שעה פנויה, או שאינו נזכר כי השכחה מצוייה; ועוד, אפילו גדול בתורה ובקי בתלמוד אפשר שלא עמד על כל מה שאמרו רבותי' ז”ל בכל אלה המדרשות והרבות שהבאתי. וכבר ראיתי לגדולי חכמי ישראל שהעמיקו בחכמות ויצא להם שם ונקבו בשמות שנתעלמו מהם מדרשי רבותינו ז“ל ותמהו על כמה דברים, ואני מצאתים במדרשות מבוארים”.

במשך מאה וחמשים שנה שאחר זמן חיבור הספר לא נמצא ממנו שום זכר ורק בשנת רמ"ד אנו מוצאים זכרו אצל מחבר תימני, ר' דוד אללואני מעיר צנעה, בהקדמת ספרו “אלוג’יז אלמגני” שהוא ילקוט מדרשי בערבית¹¹, אחרי שהוא מזכיר את המדרשים שמהם לקט, הוא כותב: “ומדרשות מן אהל זמאננא מתל אלסקלי אלדי נא מן אלשם אלי עדן והוא מדרש מגמוע מן כתב כתירא מדכורא” ובעברית: “ומדרשים מבני זמננו כמו הסקילי שבא מדמשק¹² לעדן, והוא מדרש מקובץ מספרים הרבה שנזכרו” והנה אין ספק שכונת אללואני על ספרו של סקילי שבא מדמשק לעדן, והתאר “בן זמננו” הוא רק תאר יחוסי בערך המדרשים הקדמונים שהזכיר לפני זה.

לאחר ארבעים שנה אנו מוצאים שוב את הספר תלמוד תורה בדמשק. הרב ר' יצחק החבר, רב לקהל בני סיציליא בדמשק, העתיק אותו והשלים העתקתו ביום יב אדר רפ“ו. וקרוב לאותו הזמן מזכירו גם ר' שלמה אלקבץ בספרו מנות הלוי, שחבר בשנת רפ”ט בצפת (דף צט, ע"א): “מצאתי בספר הילקוט הנקרא שמעוני ובספר הילקוט הנקרא תלמוד תורה”. ומאז נעלם שוב במשך מאות בשנים, ואין לו שום זכר, עד שגם החיד“א (שם הגדולים, חלק ב, ת' 58) מזכירו רק על־־פי מה שמצא במנות הלוי. ורק בזמן האחרון נתגלה שוב בתור כת”י במקומות מפוזרים אבל בשום מקום לא נמצא ספר שלם ממנו, אלא חלקים חלקים במקומות שונים, ואסדר את הידיעות שיש לנו מהם על־־פי סדר החלקים:

א

א. 1 ) בראשית, כרך שלם ממנו מצא ר' שלמה אהרן ורטהימר מירושלים. הוא לקט את הדברים שהביא בשם ה“ילמדנו”¹³, והדפיסם בספרו אוצר מדרשים כתב־־יד (חלק א, ירושלים תרע“ג [בתי מדרשות, ירושלים תש”י, עמ' קלט–קסא]) ואת כתב היד מכר לאוצר הספרים שעל יד בית הכנסת שבעיר ורשה, ובכתב־־יד זה השתמש פוזננסקי, ופרסם את הקדמת סקילי בהוספת חקירה על סקילי ורשימת הספרים שהוא מזכיר בהקדמתו¹⁴ ואח“כ פירסם גם את “ראשיתו של הילקוט תלמוד תורה לר' יעקב בר' חננאל סקילי”¹⁵. כתב־־יד שני מחלק בראשית נמצא באוצר הספרים שעל־־יד הסמינר בניו־־יורק, אך הוא חסר בראשו ומתחיל בפסוק ‘לכל צבאם’ (בראשית ב, א)¹⁶. כתב־־יד נוסף הוא כתב־־יד ששון (אהל דוד, עמ' 623–624) ושם מביא ההתחלה והסוף של כל פרשה ואח”כ מביא כל הספרים הנזכרים בחלק בראשית.

2) שמות. כתב־־יד מחלק זה טרם נמצא. גם לא נזכר מפורש בשום מקום, אבל אין ספק שסקילי, שחיבר את ילקוטו על כל התורה, חיבר גם על ספר שמות. ומהדרשה שר"ש אלקבץ, בספרו “מנות הלוי”, הזכיר על הפסוק ‘ויחלש יהושע’ (שמות יז, יג) בשם התלמוד תורה, נראה שהיה לפניו חלק זה.

3) ויקרא. כתב יד מחלק זה נמצא באוצר הספרים של הברון גינצבורג בפטרסבורג. נויבאער לקט מכתב־־יד זה את הדברים שהביא בשם ה“ילמדנו”¹⁷ ופירסם לקט זה בהצופה הצרפתי, כרך יג, עמ' 229.

4) במדבר, דברים. כתב־־יד המכיל חלקים אלה קנה ר' אברהם ביק בארם צובא, ומכרו לאוצר הספרים שבאוכספורד, ונרשם ברשימה, חלק ב, מס' 2638. כתב יד זה הוא העתקת ר' יצחק החבר מדמשק הנזכר, ובו נמצאת גם הרשימה החשובה בדבר הזמן שסקילי השלים את ספרו.

על חלק במדבר רשום, שהמחבר השלימו ביום א תמוז פ"ד לאלף השישי בדמשק,

וספר דברים ביום ג ו תשרי צ"ז ואף זה בדמשק.

השווה דברי נויבאער, JQR הסדרה הישנה, כרך ב, עמ' 333; ר“ש בובר, יריעות שלמה, ווארשא תרנ”ו, עמ' 27, ובהקדמתו למדרש אגדה.

ב. תורת המנחה, ספר דרשות על־־פי סדר פרשיות התורה, זמנים ומועדים. סקילי מזכיר ספרו זה בהקדמתו לתלמוד תורה, לעומת זה מזכיר בהקדמת תורת המנחה את ספרו תלמוד תורה¹⁸, ואם כן נתחברו בזמן אחד. מתוך דברי סקילי בהקדמותיו ניכר שחשב אותם כשני ספרים המשלימים זה את זה. בידי החיד“א היה רק חלק בראשית שמות (השווה שם הגדולים, חלק ב, ת 46). והוא מצא בתורת המנחה (פרשת בשלח) אגדה נפלאה בדבר ישי אבי דוד¹⁹ והשתמש בה בהרבה מקומות בספריו כדי לפרש פסוקים ומאמרי חז”ל שונים. בספרו חומת אנ“ך (תהלים נו) הוא מזכיר אגדה זו בשם “אמרו רז”ל”, וב“מדבר קדמות” (מערכה י, סי' ב) בשם “ספר ישן כתב יד להרב כמהר”ר יעקב סקילי“. החכמים בובר ופוזננסקי חשבו שכוונת החיד”א לכתב־־יד “תלמוד תורה”, ואני חשבתי בראשונה שסקילי חיבר ספר נוסף, מלבד תלמוד תורה ותורת המנחה, ולספר ישן זה התכוון החיד“א, אבל אח”כ מצאתי בספר “מראית העין” לחיד"א (ליוורנו תקס“ה, דף יא, ע”ד) ובספרו “שמחת הרגל” על הגדה של פסח (פירוש להלל), שהביא אגדה זו בשם ספר “תורת המנחה” לסקילי.

בידי ר' אברהם ביק היה כתב־־יד שלם מספר זה, ובספרו הקטן “ברכה משולשת” (פרסבורג תר"ן, עמ' 29–26) תיאר את הכתב־־יד והביא קטעים מההקדמה ודרשה שלימה מפרשת חקת. וכפי הנראה עבר כתב־־יד זה לאוצר הספרים שבאוכספורד ונרשם מס' 984/6. כתב יד נוסף נמצא באוצר הספרים שבהמבורג (B 69), אבל חסר בראשו ומתחיל מפרשת בהעלותך. ב“אהל דוד” (ששון), עמ' 1048, מובא: “בספר תורת המנחה לחכם קדמון מסוד הרב מהר”ר יעקב סיקלי זלה“ה פ' בשלח”.

ג. גולת הכותרת. נזכר בהקדמת סקילי לתלמוד תורה: “וכבר כתבתי ובארתי מקצתם (מאמרי חז"ל) ובתפלתי שסדרתי על סדר עשר ספירות וקראתיה גולת הכותרת”. ידיעות אחרות אין לנו.

ד. יין המשומר בענביו. ידוע לנו רק בשמו על־־פי הקדמת המחבר לתלמוד תורה.

ה. ספר היחס. ביוחסין השלם (עמ' 228) נמצא: “ספר היחס שחבר אותו ר' יעקב סיקלי שמזכיר כל עיר וכפר מא”י ומי קבור שם“. ואין ספק שהכוונה לר' יעקב סקילי שלנו, ודעת שטיינשניידר, המפקפק בזה (המזכיר טז 107) אין לה יסוד. השערת פוזננסקי (עמ' 3 בהערה), שספר המסעות שפירסם ד”ר גרינהוט (“ירושלים”, כרך ז) הוא ספר היחס של סקילי, אי אפשר לקבל מפני כמה טעמים:

א. יש הבדל בשם האב: אביו של סקילי היה שמו חננאל, ושל בעל המסעות – נתנאל;

ב. מחבר ספר המסעות היה כהן ועל ר' יעקב סקילי לא נזכר בשום מקום שהיה כהן²⁰;

ג. יש הבדל בשם הספר, בין ספר היחס ובין ספר המסעות;

ד. יש הבדל בין סגנון סקילי ובין סגנונו של בעל המסעות.

בסוף מאמרי אציע השערה גם בדבר אבותיו של הר' יעקב סקילי, ואומר, כי ר' יעקב סקילי הוא נכדו של ר' שמואל שקילי המוזכר אצל ר' דוד בן לוי בעל המכתם (מובא בכלבו ובארחות חיים פעמים רבות). והנה החיד“א בשם הגדולים (חלק ב' בערכו) כתב, כי אותם הדברים שהארחות חיים מביא בשם הר' שמואל שקילי מצא בשיטה כתב יד בשם ר' שמואל ב”ר שלמה. ובהיות שידוע, שרבו של מהר“ם מרוטנבורג היה שמו ר' שמואל ב”ר שלמה, לכן מחליט, שר' שמואל שקילי היה רבו של מהר“ם. ואני מפקפק בהשערה זו, כי נאמנה עדות בעל הקטע שבשו”ת רש“ל (סי' כט), שרבו של מהר”ם היה הר' שמואל ב“ר שלמה שיר אויל (או שיר מוריל כהגהת גרץ), ובוודאי יש לסמוך על עדות זו, כי אף אם לא נסכים לדעת עפשטיין (“הקדם”, שנה א, עמ' 129), שמיחסה להרא”ש, בכל אופן נכתבה מבן דורו של מהר“ם כמו שנראה מהברכה שבירך למהר”ם “רחמנ' נטרי' וכל ישראל”, שזה אות, לדעתי, שנכתב בעת תפיסת מהר"ם, אבל איך שיהיה נוכל לקבוע זמנו של הר' שמואל שקילי בשליש הראשון של המאה הראשונה וזה מתאים שיהיה הוא זקנו של הר' יעקב סקילי, שזמנו בשליש האחרון של המאה הנזכרת.

ואם תתאמת השערה זו, יש לנו דרך גם לדעת את אביו לכל הפחות בשמו “ר' חננאל ב”ר שמואל“, ושם כזה נמצא בשם הגדולים (חלק א בערכו), שהחיד”א ראה חידושים על כמה מסכתות גמרא ממנו על קלף ישן מאד²¹. והנה שי“ר בהערותיו לתולדות רבינו חננאל (הערה 32) חפץ ליחס את הכתב־־יד לר' חננאל ב”ר חושיאל, יען כי לא מצא שם כזה ולכן משבש את הרשימה שעל הכתב־יד שראה החיד“א. והנה לפנינו ר' חננאל ב”ר שמואל כמו שרשום על הכתב־יד, ואין צורך לשבש. אבל באמת מצאתי עוד גדול בשם זה, שאודותיו כתב אליקים כרמולי (הכרמל, שנה ששית, חוברת יב) כדברים האלה: “ר' חננאל ב”ר שמואל מגדולי המעיינים, ראש ישיבה במצרים בשנת ארבעת אלפים ותקע“ה לבריאת עולם, ושם מלא ימיו ותלמידו ר' פרחיה ב”ר נסים²² ישב על כסאו אחריו, והשאיר אחריו ר' חננאל פירושים על התלמוד הבבלי כאשר מצאתי כתוב על חדושי הראשונים על הרמב“ם כתב־יד בפרנקפורט”. והנה להגיד כי זה ר' חננאל סקילי אי אפשר, כי אין המקום והזמן מתאימים לזה. ואם כן מתעוררת השאלה למי משני אלה שייך החידושים.

אלה הדברים מצאתי לנכון לפרסם בנוגע לתולדות הר' יעקב סקילי וספריו, והנני מקוה שעל ידי זה יתעוררו החכמים מבקרי אוצר הספרים לחפש אחרי ספריו הנאבדים, ואולי יתעוררו אלה שיכולת בידם להוציא לאור את ספריו, ביחוד את הילקוט “תלמוד תורה” שהוא כנגד כולם.

הוספה

ראיתי לנכון להעתיק את שאלת ר' יעקב סקילי ותשובת הרא“ש כפי שנמצאת בשו”ת הרא"ש (כלל ח, סי' יג). בהוספת איזה הערות.

“אל גבור אבי עד שר שלום למלך שלמה שהשלום שלו ובחסדו עליו נטעו ושתלו בעולמו, ומימי קדם בין שתי שמותיו שמו²³. ובינות ההויות בשתי החכמות חתמו, וימלא אותו רוח אלהים בתבונה ובדעת השלימו, ולתורה ולתעודה המציאו והקימו, ומכל שבטי ישראל בחרו והרימו, לדרוש טוב הטוב לישראל מאב ואם, המניקם דבש מסלע ושמן מחלמיש צור יבריאם, בסך ידדם ועל זרעו ינהלם וכנשר ידאם, יפרוש כנפיו יקחם על אברתו ישאם, על פיו יחנו ועל פיו יסעו וינטלם וינשאם, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם כתועפת רעם, רכב ישראל ופרשיו אשר יוציאם ואשר יביאם, המלבישם שני עם עדנים ובהדרו יפארם וינאם, ובעת ידברו מפיו דעת ותבונה נאמו נואם, נותן להם את אכלם בעתו לא ירעיבם ולא יצמיאם, ומאשר שמנה לחמו ועל מעדניו לפגרים מתים ישלח דבריו וירפאם. אנא רפא נא לי, ושלח ארוכה למכתי ומחלי. ונחני בדרך אמת נהגני עלמות, והשיבה נפשי בטרם אמות, כי עני אני וגוע מנער²⁴ בעדי ילך כי קצף על קולי וחבל את מעשי ידי. אמרי האזינה ה' בינה הגיגי ודברתי, הט אזנך לי ושמע אמרתי. ואם ארחיב מכתב ולשון אאריך, אל נא יהי דברי עליך למשא כי לפי הענין הכל צריך. ועוד כי מרוב שיחי וכעסי אדבר, כי באו בנים למשבר. ומעתה אשפוך לפניך שיחי ולפניך אגיד צרתי, ואת כל המוצאות אותי, כבר ידעת, והוגד לך ושמעת, את אשר נשבענו שנינו ה”ה רבי חזקיה ואני הבא על החתום ונדרנו לאביר יעקב לעלות לארץ ישראל כאשר תראה בטופס השבועה הכתובה בספר הזה וקבענו זמן המהלך לסוף שתי שנים מיום השבועה וכשהגיע הזמן ההוא מכרנו כל חפצנו וכל כלי בתינו וקנינו תחתיהם כלי גולה וצידה לדרך והיינו מזומנים ללכת וכשרצינו לשכור הספינה מקורדובה (Cordova) לאשבילייא (Sevilla) באה השמועה לנו שהאניות ממלכות פורטוגל הולכים בים לשלול שלל ולבוז בז לכל יהודי וישמעאל שימצאו בים במאמר האפיפיור. ועם כל זה לא סמכנו על השמועה והלכנו שנינו לאישביליא לדעת זאת ואם יש דרך ישר לפנינו ללכת בה והנחנו נשינו ובנינו ובנותינו וכל אשר לנו בקרדובה (קורטובה) וכשהגענו לאשביליא לא מצאנו ספינה ללכת בה למאלוגראה²⁵ ולא לברצלונה (Barcelona) ולא לשום צד שהולכים ממנו לצד ארץ ישראל, ובראותינו כי אזלת יד המלך בעת ההיא אמר לי ר' חזקיה חזור לקורדובה ואני אשאר באישביליא ואהיה לך מעיר לעזור ולדרוש ולחקור על הדבר הזה. והביא ביתו וספריו וקבע דירתו באשביליא. ומהיום ההוא ועד עתה הייתי מצער אותו להשתדל למהר לשלחנו מן הארץ ולבטל הגזרה שנגזרה עלי על ענין איחור הנדר הזה, כי מיום שנדרתי ועד עתה לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז בפרוע פרעות, ובאו אלי כמה הרפתקי ומצאוני צרות רבות ורעות, ותלאות וקורות ומוצאות. ושתיתי ומציתי ארבע כוסות של פורענות מלאות ממי המרים, על מצות ומרורים, בנהי בכי תמרורים. ובעונתי שרבו באלה הארבעה שנים שעברו מיום שקבלתי את הנדר קברתי ארבעה צאצאים מקצתם מגודלים בנעוריהם, אוי ואבוי לאבותיהם. ואוי לאב שככה באת לידיו, ואוי עליו שככה ראה בחמודיו. ומדי שנה שהייתי מקבר והולך הייתי מתאונן ומתלונן על ר' חזקיה לאמר בעבור זה עשה לי השם ונלכד בפח מוקשי, פרי בטני חטאת נפשי, במתים חפשי. ובראותו כי אפר כלחם אכלתי, ושקוי בבכי מסכתי. והרביתי מספד כתנים ואבל כבנות יענה, והשביעני ממרורים והרוני לענה, המו מעי לי, ועגמה נפשו עלי, ושלח לי כתב קודם הפורים הזה שעבר שאלך אליו שהוא מזומן שנלך לשלם נדרנו, ואני שלחתי לו שיכין צידה לדרכנו, ונשים לדרך פעמינו. כי בעזרת האל אלך אליו אחר הפורים ובני ביתי, ונתאמץ הקשר שבין קורדובה לאשביליא וחדלו ארחות ומסלות והולכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות בקשת ומגן וצינה, וכל הדרך בחזקת סכנה, ועם כל זה רציתי לסכן עצמי, וכל אשר עמי, לא הניחוני, אוהבי ורעי עכבוני, בעל כרחי, לא נתנני השב רוחי, ור' חזקיה בהבטחתו על הכתב ששלחתי לו, שכר ספינה והכניס בה כל אשר לו. על סמך שהי' סבור שהייתי הולך אליו בזמן ההוא כאשר יעדתי לו המועד, ובראותו כי לא הלכתי ואחרתי מן המועד, נחפז ללכת ומהר, ויברח הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר²⁶ ומאתי עזב חסדו²⁷ ויותר יעקב לבדו. וגדול העצה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כי בחבורתינו בחר בחור והפר מחשבות ערומים והשיב חכמים אחור, ולא אסתייעא מילתא וחזר לאשביליא ושלח לי כתב נגוע לידך עם כתבי זה²⁸ והמובן בדבריו שאין בדעתו ללכת עכשיו עד שישלם את נדרו הראשון שנדר קודם שנדרנו אנחנו כי כן אמר לי הוא זה ימים אחר שנדרנו וכי הוא נדר נדר קודם שנדרנו לקבוע בתורה זמן ידוע ועד שישלם נדרו הראשון לא יתירו ללכת שכך הורו לו מן השמים, זה פעמים והשם ראה בעניי ורחם עלי שנשאר לי בן יחיד מכמה בנים לבל יספה בעוני, ועיין בנוסח השבועה וגם בכתבו ואבי ראה גם ראה בעין השכל על דרך החקירה, אם יש דרך להוציאני מימי עברה, ותחטאני באזוב ומי חטאתך עלי הזה, והסר מעלי רק את המות הזה, והודיעני נא אם אני מחוייב להמתין לו עד שישלם נדרו מאחר שאני לוקה ונענש על איחור זה הנדר כאשר הוחזק, או אם אוכל לצאת מקורדובה ללכת למלוגרה [או?] לאחת מאיי הים להמתין לו שם כאשר רצה הוא לעשות. ואולי יראה השם בעניי ויגדור הפרצה הזאת מעלי לבל יכרת זרעי, ואם יראה בעין שכלך הזך לשלוח להחכם השלם רבי חזקיה כתב להודות לה' על הנס שנעשה לו²⁹ ומתוך כך תלחוש כפי חכמתך מעט קט מפרשת נדרים ושבח ותהלה לה' ובית זבולו, אולי יפותה ונוכלה לו, ויקץ מתנומת הפחד והאימה שנכנסה בלבו, ולא תמעד אשוריו כי תורת אלהיו בקרבו. ויתעורר לקיים את נדריו שנדר עמי כי הנדר שנדר הוא לקבוע בתורה ולא קבע לא זמן ולא מקום אלא באיזה זמן ובאיזה מקום שיזדמן לו הכנה והזמנה יקיים את נדרו אז שם ולא ידחה את נדרו מפני גזרתנו ושבועתנו, כי אפשר שזכות הארץ הטהורה והנבחרת יסייע אותנו ויזדמן לנו שם מקום ופרנסה ויתקיימו השני נדרים בארצות החיים, ומהשם ומישראל נהיה נקיים, ואנא תיקר נא נפשי ונפש בני בעיניך, והורינו הדרך הטובה והישרה וחנני וענני והעלני מן הסערה, וישגבך שם אלהי יעקב ויענך השם ביום צרה, ותחת כנפיו תחסה ויפרוש סוכת שלומו עליך במאור תורה.

והא לך נוסח השבועה: לכבוד אלהי ישראל הבוחר בירושלים מכון לשבתו עולמים ולכבוד תורתו התמימה היוצאה מציון כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם. קבלנו עלינו מצות אנחנו החתומים למטה ונדרנו נדר לאביר יעקב לעלות לארץ ישראל בארצות החיים ולדור בירושלם או בסמוך לה כפי מה שנסכים לעשות רצון האל ולעבדו בלבב שלם ששם קיום המצות וקבלת מלכות שמים והעבודה רצויה כי שם בית אלהינו ושער השמים ונשבענו שנינו איש לרעהו שבועה בספר תורה חסן יד³⁰ על דעת המקום ועל דעת רבים שנהיה חברים שמיום שנצא מן הארץ הזאת עד שבעה שנים לא נפרד איש מחבורת רעהו עד זה הזמן, ואם יהיה רצון הבורא שימציא לנו שם ריוח לנו ולאנשי בתינו נהיה שנינו קובעים עתים לתורה, ואם חס ושלום יגרום החטא ולא תזדמן הפרנסה לשנינו יהיה האחד קובע עתים ללמוד לזמן ידוע וחברו ישתדל במילי עלמא הן במלאכה הן בסחורה הן בחזרה³¹ כדי לפרנס הקובע עצמו ללמוד תורה ולאנשי ביתם וכשיזדמן לו יקבע עתים לתורה גם הוא, ולאחר הזמן הידוע אם ירצה המשתדל לקבוע עצמו ללמוד תורה יהיה חברו משתדל כדי לפרנס את נשיהם ואת אנשי ביתם כאשר עשה הראשון, וכן פנים אחר פנים, וכל ריוח שיזמין הבורא יהיה בין שנינו לפרנס עצמינו ואנשי בתינו וכל אחד לפי צורך הראוי לו ולאנשי ביתו הנמצאים היום ולנולדים לו מהיום והלאה ולא לנלוים אליו, ואם חס ושלום לא יספיק השתדלות האחד לפרנס שני הבתים נשתדל שנינו במילי עלמא להחיות את נפשותינו ונפשות בתינו וכל מה שנרויח יהיה משותף בין שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ולא יאמר האחד אני מרויח יותר אתפרנס בריוח אלא שנינו נהיה שוים בכל מה שנרויח, ומשעה שנתרחק בדרך לצאת מקורדובה נהיה בשיתוף ובחבורה בכל ריוח שיזמין לנו הבורא מאיזה צד שימצא לנו הריוח בין במלאכה בין בדבר אחר. ואם חס ושלום יארע דבר לאחד ממנו ולא יוכל לעלות לארץ ישראל יהיה חברו פטור מן הנדר ומן השבועה עד שיוכל חברו לקיימה שעל מנת כן קבלנו את הנדר והשבועה שכל זמן שנהיה שנינו בחבורה אחת יהיה הנדר נדר והשבועה שבועה, ואם לאו אין הנדר נדר ואין השבועה שבועה, וכל אלה התנאים בין בחוצה לארץ בין בארץ. ובכלל השבועה והנדר קבלנו עלינו שלא לעשות התרה להתרה עד סוף כל ההתרות, ושלא נדבר לשום אדם לעכב אותנו בין בדיבור בין בכתב בין ברמיזה בין לשנינו בין לאחד ממנו ושלא נקבל פיוס משום אדם כדי שנתעכב מזה המהלך, ואפילו שיכריח לנו המלך נשתדל בכל יכלתנו ללכת אל ארץ החיים, ואם חס ושלום יארע שום אונס לשעה שנרצה ללכת ויעכב אותנו מלכת בין באונס אדם בין אונס חולי או שלא נמצא ספינה או שיהיה שעת חירום או אם יהיה רעב בארץ או אם [לא] תשיג יד כל אחד ממנו לאלפים זהובים נמתין עד שיעבור האונס ההוא ונלך שאין הנדר והשבועה מתבטלין אם לא יתקיים המהלך בזמן שקבענו שכל ימי חיינו אנו מחוייבים בזה הנדר ובזה השבועה ובלבד שנהיה שנינו ביחד ובהסכמה אחת, וכשנהיה בירושלים בע“ה נקדיש מן הממון שימצא בידינו שם כסף או זהב החומש לעשות בו דבר לכבוד השם יתברך ולכבוד תורתו כפי מה שיראה לנו, ואם חס ושלום נצטרך לפרנסה אנו או זרענו נתפרנס ממנו כל אחד לפי חלקו³² המגיע לו, על מנת כן אנו נודרים להקדישו, וכן קבלנו עלינו לדור בירושלים שנה אחת הראשונה בלי אונס, ואם נסכים יותר לא יהיה פחות, והזמן שקבענו בו ללכת הוא מהיום ועד שתי שנים ליותר ואם נסכים ללכת קודם הרי מוטב, והנדר שנדרנו היה במרחשון שנת ע”ח לפרט עד כאן לשון השבועה.

ומעתה קרא נא כתב ה“ה רבי חזקיה ומתוך שניהם יתברר לך ענינו ותוציא לאור (עינינו) [דינינו] וכדי שתהיה השאלה סדורה לפניך אסדר אותה בדרך קצרה, המבוקש ממך להודיעני אם אני רשאי ללכת עם אנשי ביתי לבדנו זולתי החכם השלם רבי חזקיה כיון שאני לוקה ונענש על איחור זה הנדר כאשר הוחזקתי בעונותי על שלשים ועל רבעים. ועוד כי מוטעה הייתי בנדר זה שאם הייתי יודע שהיה עליו נדר להתעכב בכאן ללמוד לא הייתי נודר עמו, ואם לא תרשני ללכת לבדי הודיעני אם אני יכול לצאת מקורטובה וללכת למיורקה (Mallorca) או למקום אחר כדי להחזיק בדרך אולי תתבטל הגזרה, ואמתין לו ימים מספר כאשר רצה הוא לעשות ואחר כך אלך, ואף אם גם זאת לא תרשני, דבר נא באזני ה”ר חזקיהו ושדלהו בדברים שנלך ביחד ותקצוב לו זמן המהלך מתי יהיה ובזה תגדור פרצה גדולה שנפרצה על ידינו כי יש מהמון העם שמזלזלים בשבועות ומועלים בנדרים ואומרים הלא אלה לומדים שתורתם אומנותם לא קיימו שבועתם ונודרים ואינם מקיימים, כל שכן שאר העם, וכל העם מרננים אחרינו ואומרים התירו פרושים את הדבר, ואנא רבנא אל יתחלל שם שמים על ידינו, ומוטב שנסכן עצמנו אנו ואלף כיוצא בנו, ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא, ומצד חיוב התורה שלמדתנו, ואתה אב לכולנו, יש לך להטפל בנו, ולהשתדל ולתקן הדבר הזה ולהסיר מכשול מדרך העם, ושלום תורתך יגדל עד כחפצך וחפץ עבד הנרצ' [הנרצע?] לעבודתך, המשתחוה לצל תמונתך, המיחל לטעם תשובתך, המצפה יושר אמרתך, יעקב ברבי חננאל יש“י עמה”ן³³.

תשובה: צר לי מאד על צערך המקום ירחם עליך ויאמר די לצרותך. הנה עשיתי מצותך ודקדקתי בנדר ושבועה קיימתם ביניכם. הנדר היה שנדרתם ללכת לארץ ישראל בתוך שתי שנים, והשבועה היתה על חברת שבע שנים, ומה שכתבת שהיית מוטעה בנדר זה, שאם היית יודע שהיה עליו נדר להתעכב בכאן ללמוד, לא היית נודר ללכת עמו. איני רואה בכאן טעות, כי נדר גמור נדר לעלות לארץ ישראל בתוך שנתים, ואם היה עליו נדר להתעכב בכאן יותר משנתים וללמוד, היאך נדר נדר האחרון לבטל את הראשון, ונדר האחרון לא היה נדר, וכיון שנדרו לא היה נדר גם שלך לא היה נדר, כי לא נדרת אלא להיות בחבורה אחת, וכיון שנדרו אינו נדר ואינו מחוייב ללכת, נתפרדה חבילה ואין כאן נדר. ואם לא היה עליו נדר להתעכב בכאן יותר משנתים וללמוד, הרי נדר שניכם נדר ומחוייבים אתם ללכת, כדי לקיים נדר שלכם, ואם חס ושלום לא היה אחד מכם רוצה לשלם את נדרו, העובר יעבור והשני פטור מלילך כי אין עליו נדר, כי לא נדר אחד מכם כי אם על דעת החברה. הילכך ממה נפשך אם ישאר ה“ה רבי חזקיה או כדין או שלא כדין, אין עליך נדר ואם אתה רוצה לילך בלא נדר הרשות בידך אבל נדר אין עליך אם ישאר ה”ר חזקיה לפי אשר דקדקתי בנוסח הנדר והשבועה שביניכם, ואם תרצה ללכת אינך צריך להליכת ה“ה רבי חזקיה ש”צ³⁴ כי נתפרדה החברה ובטל הנדר שלך כיון שהוא [אינו] הולך, ונצטערתי מאד על שלא הודעתני ענין הקהל כי לבי דואג מאד עליהם לידע ניהוגם ושלותם. ואתה וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך.

אשר בן ה“ר יחיאל זצ”ל