אחד המקובלים בשם ר' דוד ב"ר יהודה חסיד חבר ספרים שונים בחכמת הקבלה. בזמנו הי' כנראה המחבר וספריו מפורסמים, עדות לכך – העתקות רבות שנעשו מספריו ואשר חלק מהם עדיין נמצא בספריות שונות. בדפוס נתפרסם רק הספר “לבנת הספיר” (ירושלים תרע"ג), אך דעת המבקרים היא, כי ספר זה נתיחס אליו בטעות.

בספרות המדעית נתפרסמו אודות מחבר זה וספריו ידיעות מקוטעות בלבד, ברשימות כתבי־היד נרשמו אחדים מספריו, פה ושם נתפרסם גם הערה משמו, אבל אף אחד החכמים לא ידע להגיד דבר ברור על שיטת המחבר בקבלה, בדבר מקומו וזמנו.

הראשון שהקדיש חקירה מיוחדת לר' דוד זה היה א' מרמרשטיין¹ שהשתמש בידיעות שנתפרסמו לפניו ובעצמו בדק באופן מפורט את כתב־־היד מפירוש התפלה לר' דוד הנקרא בשם “אור זרוע”.

בספר זה, כמו ביתר ספרי ר' דוד, נמצא תערובות של קבלות ומנהגים אשכנזים וספרדים. מרמרשטיין החליט שר' דוד היה יליד אשכנז ועיקר קבלותיו היה מחכמי אשכנז, ורק אח“כ בא גם לספרד ורכש לו ידיעות שונות ממקובלי ספרד והתבונן למנהגי הארץ שבא לשם. על יסוד הכתוב ב”אור זרוע“: “וזה הסוד קבל הרב הגדול רבינו שמעון הגדול זלה”ה מן בית אב שלנו רבי יהודה החסיד זלה”ה", מחליט מרמרשטיין, שר' יהודה חסיד אבי ר' דוד היה נכדו של ר' יהודה חסיד הידוע מרגנשבורג.

חקירה יסודית ומקיפה הקדיש למחברנו וספריו חוקר ספרות הקבלה ג' שלום². הוא בדק כתבי־יד רבים מספרי ר' דוד והגיע למסקנות אחרות ממרמרשטיין. לדעת שלום היה ר' דוד יליד ספרד ולזה מתאים שיטתו בקבלה אלא שפה ושם נכנסו בספריו גם דעות ממקובלי אשכנז, שרכש לו בנסיעותיו בארצות שונות.

שלום חקר את יחוסו של ר' דוד לספרות הזוהר, ומצא, שחומר רב מספרות הזוהר נשתקעו בספרי ר' דוד בעילום שם³ ובתרגום עברי. וערך חשוב יש לחומר זה לקביעת נוסחאות הזוהר ולבירור תולדות התפשטותו.

ערך מיוחד יש למסקנתו של שלום, שר' דוד זה היה נכדו של הרמב“ן. במאמר על סודות הא”ב מר' דוד מצא כתוב: “ממה שקבלתי מאבי אבא הרב הגדול רבינו משה בר נחמן ז”ל". עדות נוספת ומפורשת לדעה זו מצא שלום בשיר שבסוף מאמרו הנזכר של ר' דוד.

שלום הדפיס את השיר⁴ אבל לצערי נפלו בו שבושים המשחיתים כונת השיר, והנני מוצא לנכון לפרסמו כאן מחדש בנוסח מסודר ומתוקן, בצירוף הערות, שבהן אציין הנוסחאות כפי שהם בהדפסה הראשונה ב“קרית ספר”.

בראש השיר נמצאת רשימה קצרה: “תפלת החתום טב יומי”. שלום העיר על רשימה זו: ואלו דברים שאין להם שחר, ולא אדע מניין באו הנה. כי לא איזה ר' יום טוב חבר השיר". לדעתי יש לקרוא הח' שבמלת “החתום” בחירק “תפלת החתום” והכונה תפלת הסיום, “טב יומי” הוסיף המחבר כדי להביע את שמחתו ביום סיום מאמרו, ויום הסיום הוא יום טוב, כמאמר אביי: “עבדינא יומא טבא לרבנן” (שבת קיט). וכל הרשימה היא משחק מילים למאמר “חתים טביומי” (ב"ב יב, ב).

תפלת החתום טב יומי:

צור הקיצה / שכלי רוצה / לגדול עצה / נורא יחיד

אל הנאדר / בשמי רום דר / עוז עם הדר / כסאו העמיד

יצר גזרה / מכם נורא / לה הבחירה⁵ / בגוף הצמיד

הוריק שפע / יקר הופע / להעיד כי פע־ / לו הוא תגיד

אדם הרים / מהיצורים / ושני אורים / מולו העמיד

אור השכל / לראות יוכל / פריו יוכל⁶ / לבו יסעיד

אור השני / הוא אור קוני / בו בנייני / יסוד מוסיד⁷

ללמוד חכמות / בין ומזימות / בתעלומות / שכלי יתמיד⁸

סוד העולם / הוא כ"ב נעלם / כולם סולם / יעל יוריד

למדה אותם / על סודותם / חוק על לב תם / לענק רדיד

צופים טעמן⁹ / גם טוב ממן / מבן נחמן / משה נגיד

קבלתימו / לקטתימו / מתוך כרמו / ואני דוד

הוא אבי אבא / רזיא אצבא¹⁰ / עלי הרבה / טוב לי העיד¹¹

נר המערב / נר הנקרב¹² / אבי הרב / יהודה חסיד.

כי להרמב“ן היה בן בשם “יהודה” ידוע לנו גם ממקור אחר. מהאגרת ששלח הרמב”ן בהיותו בארץ ישראל לבנו יהודה לקאשטיליא בהיות בנו עומד לפני המלך¹³. והשערה קרובה היא, כי המסופר שהרמב“ן שלח את הזוהר “מא”י לקטלוניא לבנו”¹⁴, הכונה לבנו זה.

בנוגע לר' יהודה חסיד, שר' דוד מכנה אותו “בית אב שלנו”, הזכרתי כבר דעת מרמרשטיין, שהכוונה לר' יהודה חסיד הידוע מרגנשבורג, אבל דעת שלום היא, שכונתו לר' יהודה חסיד אביו של ר' דוד, “והמלים” מן בית אב שלנו “יש להבין מלה במלה”¹⁵. לדעתי אין המלים סובלים פירוש זה. ויש לשער, שאחד מאבות משפחת הרמב“ן בזמן של ר' שמעון הגדול (אם ר' שמעון הגדול הנזכר בדברי ר' דוד הוא הידוע נכדו של ר' אבין, לא נתברר עדיין) היה שמו ר' יהודה חסיד, ואולי על שמו קרא הרמב”ן לבנו “יהודה”.

בניגוד לדעתו של שלום, שר' דוד לא הכיר את זקנו הרמב“ן פנים אל פנים, הנני נוטה להאמין, ש”קבל" ממנו פה אל פה עוד בהיותו בספרד. ולפי זה עלינו להניח, כי בזמן שהרמב“ן עזב את ספרד כבר היה נכדו ר' דוד איש מבוגר ומוכשר ללמוד הקבלה, ועלינו לקבוע זמן לידתו בסוף האלף החמשי או בראשית האלף הששי – להקדימו הרבה אי אפשר, כי ר' דוד מזכיר בספריו את מהר”מ רוטנבורג בברכת המתים “ז”ל". את זמן פעולתו הספרותית של ר' דוד עלינו לקבוע בין השנים ל–ס לאלף הששי.