בספר מדרשי התורה" להקדוש אנשלמה אשתרוק, שחי בראשית המאה השנייה לאלף השישי¹, מובא חכם ירושלמי שהמחבר נפגש אתו וקיבל ממנו פירוש: “והרב ר' יוסף ב”ר יוחנן איש ירושלים פירש לי"². ברור הדבר, שגם ר' יוסף הנהו בן המאה השנייה.

המו“ל, ר' שמעון עפפענשטיין, מעיר: “החכם הזה בלתי נודע שמו, רק הד”ר אברהם ברלינר נ”י כתב לי, כי מצאו עוד מוזכר בספר הדר זקנים בפירוש בעלי התוספות על התורה בסדר וישב על פסוק: ‘ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף’ (בראשית לח, כד) ובפירוש אחד על משלי כ“י בפסוק ‘מונע בר’ (יא, כו)”³.

לידיעה האחרונה, שהוא נזכר באיזה כתב־יד, אין ערך, כל זמן שלא ראינו את העניין. גם לא הודיענו את שם המפרש. אולם בנוגע לידיעה הראשונה, שר' יוסף נזכר בבעלי התוספות, אין ספק אצלי, שהד“ר ברלינר קירב הפעם רחוקים, שכן אין להכניס חכם מהמאה השנייה לרשימת בעלי התוספות. ואף אם היה נזכר שם בשמו ובשם אביו היינו מוכרחים להחליט ששני יוסף ב”ר יוחנן היו, אבל באמת נזכר שם “ר' יוסף מארץ ישראל”, ואין כל ראיה שזהו ר' יוסף שלנו. יותר קרוב הדבר, שהוא ר' יוסף קלצון ב"ר ברוך איש ירושלים, הנזכר כמה פעמים בתוספות⁴.

את ר' יוסף שלנו נראה לי לזהות עם חכם מפורסם במאה השנייה, שכמעט לא נשארו לנו ידיעות על אודותיו; אבל בנו ונכדו שהיו רבנים מפורסמים התייחסו עליו, והתגאו לאמור: “מזרעא דיוסף קאתינא”. מכאן, שהיה מגדולי זמנו.

כדי להציל את החומר הדרוש לתולדות ר' יוסף שלנו, עלינו לטפל בקצרה גם בתולדות בנו ונכדו, שכבר עסקו בהם כותבי דברי ימי ישראל, אך אין בית המדרש בלא חידוש, גם בנוגע להם.

לדעתי, ר' יוסף ב“ר יוחנן איש ירושלים הוא אביו של הרב ר' מתתיה, שהיה רב בפאריז ומאושר על־ידי המלך קארל החמישי כרב הכולל ליהודי צרפת. אודות ר' מתתיה זה כותב הריב”ש באחת מתשובותיו⁵ : “איש האלהים, חטר מגזע חכמה ותורה, ונצר משרשי ענוה וקדושה, אבן בחן, פנת יקרת, הוא האבן הראשה, מהר”ר מתתיה נ“ע, בן האדם הגדול, פאר החכמים, עטרת זקנים, מופלא שבסנהדרין, החרש והמסגר, הוא מוהר”ר יוסף ב“ר יוחנן נ”ע“. פרטים נוספים אנו מוצאים בקטעים שפירסם נויבויר מתוך “קרית ספר” לר”י לאטש⁶ : “ובפריש החכם ר' מתתיה בן כבוד הרב הגדול ר' יוסף בן הרב ר' יוחנן אשכנזי, והוא קבל מאביו ומאמו, וקבל גם כן מהרב רבינו פרץ הכהן נ”ע ומהרב רבינו נסים“. מכאן אנו למדים, שר' יוחנן אביו של ר' יוסף היה מכונה “אשכנזי”. כלומר: מוצא משפחה מיוחסת זו, שתפסה אחר כך מקום חשוב בצרפת, היה מאשכנז. אשת ר' יוסף, אמו של ר' מתתיה, היתה אשה חכמה ומלומדת, עד שבין כל אלה שהוא קיבל מהם חשבו גם את “אמו”. על כך מעיד גם הרשב”ץ⁷, שהביא בשמה פירוש בתלמוד.

אפשר, שר' מתתיה גלה ממקום מגורי אביו למקום תורה, לספרד, ושם קיבל מהרב ר' פרץ והר“ן. אך יותר נראה, שגם אביו ר' יוסף ישב שם זמן מה, כמו שאומר נכדו ר' יוחנן ב”ר מתתיה במכתבו לחכמי קטלוניא⁸ : “מזרעא דיוסף קאתינא, מורנו הרב זקני נ”ע, אשר ראיתם ושמעתם מעלתו".

ר' מתתיה בא או שב לצרפת יחד עם שבי הגולה בשנת קכ“א. מצב ידיעת התורה היה אז בצרפת בשפל המדרגה, לכן השתדל לייסד ישיבה בפאריז, ועלתה בידו להעמיד “הרבה רבנים תופשי ישיבה”⁹. זכר לבית מדרשו נמצא בש”ס כתב־יד־מינכן שנכתב לשמו¹⁰. על רבנותו מספר לנו הריב"ש: “וכל קהלות המלכות ההוא (= צרפת) בראותם טוב פעולותיו ויושר מעשיו, תורה וגדולה במקום אחד, וכי בגללו היה להם שלום ושקט בארץ ההיא, קבלוהו עליהם לשר ושופט רב ודיין… וגם המלך (= קארל החמישי) שמו אדון עליהם ומושל בכל משפטיהם, וכל ימי חייו נהג רבנותו, ממשלתו ונשיאותו ברמים במלכות ההוא”¹¹.

כשהמלך קארל נתן את הפקודה בדבר אות הקלון והוציא מכלל זה כמה יהודים נכבדים, היו גם ר' מתתיה ואמו בין הפטורים מאות הקלון¹². מכאן, שאמו ישבה עם בנה בפאריז ולא נסעה עם בעלה ר' יוסף לארץ ישראל.

משלושת בני ר' מתתיה הידועים לנו¹³ נתפרסם ביחוד בנו ר' יוחנן, שהיה ממלא מקום אביו ברבנות צרפת. הוא נסמך מאביו וקיבל ממנו רשות לתפוש ישיבה, ועוד בחיי אביו הלך לעיר אחרת ויסד ישיבה. וכשמת ר' מתתיה אביו, קיבלו הקהלות את ר' יוחנן לממלא מקומו, וניהל את הרבנות והישיבה “בהרמנא דמלכא וברשות הקהלות” כחמש שנים אחרי פטירת אביו. מקום ישיבתו היתה העיר פרובינש (Province), ששם נשאר גם בזמן שניהל את הרבנות על כל ארץ צרפת¹⁴.

באותו הזמן תיקן אחד מגדולי אשכנז ר' מאיר הלוי את תקנת הסמיכה¹⁵, לפיה ניתנה רשות רק לרבנים מוסמכים להתעסק בעניני רבנות ולתפוש ישיבה, ולאחד מתלמידיו ר' ישעיה ב"ר אבא מארי, רב בשבוייא (Savoie) על גבול צרפת, נתן הכוח והרשות לסמוך רבנים גם בצרפת. תלמידי הישיבה של ר' יוחנן הבינו שלא יספיק להם היתר הוראה שיקבלו מר' יוחנן בלבד, אלא יהיו זקוקים לקבל סמיכה מר' מאיר הלוי או מבא כוחו ר' ישעיה, והתחילו להתפזר ולעזוב את הישיבה.

ר' יוחנן ראה בכך פגיעה בכבודו, גם דאג לביטולה של תורה מצרפת כי לא כל אחד יוכל לנסוע מעבר לגבול כדי לקבל סמיכה. הוא פנה איפוא במכתבי בקשה לגדולי הדור, שיגנו על זכותו וחזקת אבותיו בצרפת. שליח מיוחד שלח לחכמי קטלוניא, את ר' יהודה ב"ר אליעזר, שלמד שם לפנים אצל ר' פרץ כהן. גם קהילות שונות וביחוד חכמי פאריז יצאו להגן על זכותו של ר' יוחנן, והתנגדו להשפעת חכמי אשכנז על צרפת. תשובות הרבנים שהגיעו לידינו הן לטובת ר' יוחנן¹⁶, אולם תוצאותיה של מחלוקת זו אינן ידועות לנו.

לאחר גירוש צרפת, בשנת קנ"ה (1395), ישב ר' יוחנן שנים אחדות באיטליא, ור' משה די ריאטי בספרו “מקדש מעט”, רשם את הדבר לזכרון. והנה לא נעתיק פה את חרוזיו של די ריאטי, אבל נביא את הערתו,

שיש בה פרטים מעניינים על ר' יוחנן ומשפחתו: “חכם צרפתי שמו ר' יוחנן ומכנים אותו בשם הגדול למעלתו, ובימינו ישב באיטליה שנים מה אחר גירוש צרפת, שהיה בעונותינו שנת כל”ה אחר מאה לאלף הששי, ר“ל שנת קנ”ה, והיה חכם יחידי בעולם בזקנותו; ובנו הרב ר' יוסף נסמך אחריו והיה דור שנים עשר ברבנות מאב לבן נוסעת. ונפטר יום תשעה באב של שנת קפ“ט לאלף הששי. ור' יוסף אחיו שהיה רב גם כן נפטר ג ימים לפניו ור' יוסף בנו של ר' יוחנן נפטר בקונשנציאה בעונותינו שרבו אחרי זאת שנים מה”¹⁷. אין ספק, שדברים הללו מוסבים על ר' יוחנן שלנו, ואם ר' יוחנן זה או בנו ר' יוסף (קשה להכריע בדברי די ריאטי) היה הדור השנים עשר ברבנות מאב לבן נוסעת“, יוצא, שזקנם ר' יוסף ב”ר יוחנן איש ירושלים היה כבר הדור העשירי או התשיעי ברבנות. את הדורות שלפניו עלינו לחפש באשכנז, כאשר מראה לנו הכנוי אשכנזי, שאביו ר' יוחנן מכונה בו, אבל עד עתה לא עלתה בידי לגלות עקבות המשפחה הזאת בין חכמי אשכנז¹⁸.

מתקופת זמן שבתו של ר' יוסף איש ירושלים בירושלים מצאתי שתי רשימות, שלדעתי הן מוסבות על ר' יוסף ב"ר יוחנן שלנו:

א. בעיר פרפינאן נשבעו שלושה אנשים לעלות לארץ ישראל, וזה נוסח השבועה: "בפנינו עדים חתומי מטה נשבעו ראובן ושמעון ולוי שבועה חמורה, חפץ ביד, בשם אלהי ישראל על דעת המקום ועל דעת הרבים ועל דעת הרב ר' יוסף ממרשילייא ורבי חיים צרפתי אנשי ירושלים ועל דעתנו בלי שום פתח היתר וחרטה בעולם, שישתדלו ללכת וילכו ויעברו עד שיפרי (Cypern) בספינה זו אשר בברצלונה העתידה ללכת שם במהלך זה עכשיו בקרוב בחדש אוקטובר, או נובינבר, הבא ראשון, על דעת

לקבוע דירה זמן מה הן רב או מעט בארץ ישראל או בסביבותיה בדמשק או באלכסנדריא של מצרים או בשיפרי או באיזה מקום מעבר לים"¹⁹. נראה, ששני “אנשי ירושלים” אלה היו מפורסמים, ור' יוסף שלנו ידוע בשם ר' יוסף ממרשילייא²⁰ כנראה ישב זמן מה במרסיל לפני בואו לספרד.

ב. שני רבנים הללו נזכרים יחד בתור רבני ירושלים גם על־ידי ר' יצחק חילו בספרו “שבילי דירושלים”, שנכתב בראשית המאה השניה²¹, ואלה דבריו: קהלת ישראל בירושלים, ה' יחוננה, גדולה. בה נקבצו ראשי בתי האבות של כל חלקי תבל, ביחוד מצרפת; ראשי הקהל וטובי רבניו הם מהממלכה ההיא, ביניהם ר' חיים ור' יוסף²².

על ר' חיים צרפתי, הנזכר כאן, אין לנו שום ידיעה ממקורות אחרים.