הספר “אלה המסעות”, למחבר אלמוני, נחשב בעיני החוקרים לספר מקורי בעל חשיבות לתולדות ארץ ישראל, ומקור נאמן להמסורות בדבר קברי הצדיקים. הספר כולל שני חלקים, ולפי דברי המחבר כולל החלק הראשון: “מסעי בני ישראל הרוצים להשתטח על קברי האבות הצדיקים אשר בארץ ישראל, ולהשתחות ולהתפלל לבית קודש הקדשים ותפארתנו מקום אשר הללו אבותינו בו”. ובחלק השני: “מסעות אשר נוסעים מא”י לחוצה לארץ, מי שרוצה ללכת ולהתפלל בבתי כנסיות שנבנו בדורות הראשונות ולהשתטח על קברי הצדיקים אשר הם נקברים חוצה לארץ".

הספר “אלה המסעות” (להלן לשם קיצור: “אה”מ") נדפס ארבע פעמים: על־־ידי כרמולי (בריסל 1841), על־ידי לונץ ב“אגודת אגדות” (ירושלים תרמ"ה), על־ידי גרינהוט בהוספה לספר מסעות ר' בנימין (פפד"מ 1904) ועל־ידי איזנשטין באוצר המסעות (ניו יורק תרפ"ז).

להמו“ל הראשון, כרמולי, היה ברור, כי אה”מ הוא ספר מקורי ושימש מקור לכמה ספרים, וכשמצא באיזה ספר דברים הדומים לדברי אה“מ, החליט בודאות שהוא שאב מאה”מ.

את זמנו של המחבר קבע כרמולי בין הרמב“ם והרמב”ן, על יסוד העובדה שהוא מזכיר את קברו של הרמב“ם ואילו קברו של הרמב”ן אינו מזכיר. גרינהוט במבוא למסעות ר' בנימין (עמ' 16) הסכים לדעת כרמולי, אך העיר עליו שלדעתו אה“מ “שאב הרבה מספר מסעות ר' בנימין כאשר יראה הקורא בהשוותו את שניהם זה מול זה וכאשר הערותי במקומות שונים”. אבל יש לציין שהשוואותיו של גרינהוט, שעליהם העיר בהערותיו, הן קלושות. השוואות כאלה אפשר למצוא בכל שני ספרים המטפלים בנושא אחד, אף שלא ראו זה את זה. כמובן, אפשר שבעל אה”מ ראה את הספר מסעות ר' בנימין, אבל אין הוכחה לזה.

בדברי הבאים¹ רצוני להוכיח, כי אה“מ אינו מקורי כלל, והמחבר לא היה כלל בארץ ישראל וחיבר את ספרו על־־פי ספרים, וזמן חיבורו הוא אחרי פטירת הרמב”ן: החלק הראשון של אה“מ המדבר על ארץ ישראל, אינו אלא קיצור מספר אחר שגם הוא נתחבר אחר פטירת הרמב”ן. והחלק השני המדבר על חוצה לארץ, אינו אלא ליקוט קטעים ממקורות שונים, אך המקורות שלו בחלק השני בלתי ידועים לנו, אבל אפשר להכיר התפירות הגסות שבהם חיבר הקטעים השונים. כי המחבר לא היה בארץ ישראל, ולא בקר בעצמו את המקומות שהוא מזכיר, אפשר להכיר מסגנונו. תמיד הוא משתמש בלשון סתמי בכל הספר, ואף פעם אינו מזכיר דבר שראה בעצמו, או שמע בעצמו, תמיד הוא אומר “הולכים” ולא “הלכתי”, “רואים” ולא “ראיתי”, “שומעים” ולא “שמעתי”. ביותר אפשר להוכיח זה מתפילתו בסוף הספר: “והשם יקיימנו ונחיה לפניו ונזכה לראותם בחיים בב”א (= במהרה בימינו אמן)". אלה שחשבו שהמחבר ראה את הקברים לפני כתבו הספר, נוטים לפרש תפילה זו בתור בקשה לזמן תחית המתים. ובעיני ברור, שהמחבר לא ראה את קברי הצדיקים, לכן הוא מתפלל שעוד יזכה בעודנו בחיים לראות הקברים שהוא מזכיר בספרו. ואולי כתב המחבר: “ונזכה בחיים לראותם”, והמעתיק שפירש כוונת המחבר לזמן תחית המתים, תיקן וכתב: “ונזכה לראותם בחיים”.

הספר שהיה היסוד לחלק הראשון של אה“מ, הוא הספר “תוצאות ארץ ישראל” לתלמיד הרמב”ן.

קטעים מהספר “תוצאות ארץ ישראל” (להלן לשם קיצור: “תא”י") נתפרסם לראשונה על־ידי א' נויבויר (.R.d.e.j כרך עשירי), ומשם ב“המעמר” (חלק ג, עמ' 67) ובהשתדלות הרב ש' אסף זכינו לפרסום כל הספר בקובץ “ירושלים” המוקדש לזכרו של לונץ (ירושלים תרפ"ח).

המשוה את חלק הראשון של אה“מ לתא”י, יכיר תיכף את הדמיון שבין שניהם, ויחליט שאחד הוא העתיק מהשני, אבל מי המקור ומי הוא ההעתק, קשה להחליט בהשקפה ראשונה, כי ישנם הוספות בתא“י שאינם באה”מ, ולהיפך ישנם הוספות באה“מ שאינם בתא”י, ומי שמוכשר להוסיף, אפשר שמוכשר גם להיות מחבר מקורי.

הדעה המקובלת מימות כרמולי שאה“מ הוא מקורי, השפיעה גם על הרב אסף. בדעה מוקדמת זו ערך הרב אסף את התא”י לדפוס, וברוח זו נכתבו הערותיו, וכדאי להביא דברי הרב אסף: “ביחוד הרבה (– בעל התא"י) להשתמש בקונטרס “אלה המסעות” לפלוני אלמוני, שנדפס פעמים אחדות, בעל “אלה המסעות” קדם למחברנו כימי דור אחד, כי הוא מזכיר את קברו של הרמב”ם ז“ל בטבריה, אבל אינו מציין את קברו של הרמב”ן ז“ל, מחברנו מעתיק מאלה המסעות – מבלי הזכיר שמו, כנהוג באותו זמן בחבורים מסוג זה – קטעים שלמים, אלא שהוא מוסיף עליהם פה ושם הערות מלאות ענין משלו, והרי דוגמאות: בדברו על בית הקברות שעל יד עכו הוא מעתיק את הידיעות ע”ד קבר דבורה ושער חשמונאי מלה במלה מאלה המסעות, אלא שהוא מוסיף רשימת קברים חדשים של גדולי ישראל שעלו לא“י מצרפת ומספרד, ואחר זה הוא מתחיל להעתיק שוב את דברי בעל אלה המסעות. בדברו על הר עיבל והר גריזים הרי דבריו דומים מלה במלה לדברי אלה המסעות, אבל יש כאן הוספה אחת: ‘ואני נתוכחתי עם הרב שלהם שבת אחת’, כמו כן הוא נוהג להביא ראיות לדבריו מן הירושלמי והמדרשים (עי' למשל בעמ' ס“א וס”ב בדברו על כפר חטים וכפר מנדי) מה שלא כזאת בעל אלה המסעות, חוץ מזה יש עוד כמה וכמה שנוים והבדלים, כאשר יראה כל מעיין”.

במשך עבודתו התחיל הרב אסף בעצמו לפקפק באמיתת דעה זו, והוסיף הערה על דבריו הנזכרים: “והדבר עודנו צריך עיון אם באמת השתמש מחברנו ב”אלה המסעות" ולא להיפך, כמו שנראה לכאורה

במקצת מקומות, שהמחבר שלנו מדבר עליהם כעד ראיה, ולא כן בעל אלה המסעות".

ומה שנראה להרב אסף “לכאורה” ו“צריך עיון”, נראה בעיני לדבר ברור. כאמור יש הוספות בתא“י שאינם באה”מ, ולהיפך יש הוספות באה“מ שאינם בתא”י, אבל יש הבדל גדול בין ההוספות. ההוספות שבתא“י הן הוספות תורניות של תלמיד חכם מובהק, ביחוד דרשתו בשבח ארץ ישראל שבסוף הספר, ומי שמוכשר להוסיף הוספות כאלה, אין ספק שהוא מוכשר לחבר ספר מקורי הגון; לעומת זה ההוספות של האה”מ הן קלות ערך, ואינן מעידות כלל על מחברן שהוא מוכשר לחבר ספר מקורי, ולהלן נגלה את הסוד של ההוספות של אה"מ, ונראה שהוא לא הוסיף כלום מדעתו.

בעל תא“י היה בארץ ישראל וכתב מה שראה בעיניו ושמע באזניו, ובעל אה”מ חי יותר מאוחר ממנו, ולא היה כלל בארץ ישראל, ישב לו בחוצה לארץ וחיבר מעין “מורה דרך” על־־פי ספרים. בחלק הראשון לקח ליסוד ספרו את התא“י, וכיון שלא היה לו כל ענין בהערות תורניות ובדרשה בשבח ארץ ישראל שהיא מובנת רק לבני תורה הגונים, השמיט כל הדברים הללו (והרב אסף חשב זה להוספות בתא"י). כן לא היה לו ענין בקברי גדולי תורה של הדורות האחרונים, כי אל הקברים הקדמונים נשא עיניו, והשמיט כל הקטע בדבר הקברים החדשים שבעכו, וכיון שהשמיט כל הרשימה מעכו, נשמט ממילא גם זכר קברו של הרמב”ן הכלול ברשימה זו, ואין כל ראיה שחי לפני פטירת הרמב“ן². הקטע על קברי עכו הוא מקורי בתא”י ונשמט באה"מ, ולא להיפך.

נשאר לנו עוד לחקור את המקור שממנו שאב בעל אה“מ את ההוספות הנמצאים בספרו ואינם בתא”י, ואחר בדיקה יסודית נתברר לי, שאין כאן הוספות מבעל אה“מ, אלא שבידו היה נוסח תא”י יותר מתוקן ויותר מלא מהנוסח המונח לפנינו בהוצאת הרב אסף, וכל ההוספות שבאה“מ מקורן בתא”י המתוקן.

הנוסח של תא“י שלפנינו יש בו כמה השמטות ושגיאות. לא ברור לי, אם ההשמטות הללו חסרות כבר בכתב יד הפטרבורגי שממנו פרסם אסף את התא”י, או שהמעתיק שהעתיק הספר בעד הרב אסף אשם בהשמטות הללו. החשד בהמעתיק עלה ברעיוני, בשעה שמצאתי הוספה באה“מ שאינה בתא”י הוצאת אסף, ואחרי הבדיקה מצאתי הוספה זו בקטע מתא“י שפרסם נויבויר ואחריו לונץ בהמעמר, ונויבויר הרי העתיק את הקטע שפירסם מאותו הכתב־יד הפטרבורגי שממנו העתיק מעתיקו של הרב אסף, וא”כ ב“הוספה” אחת של אה“מ בודאי אשם המעתיק של אסף, ויש יסוד לחשוש שיש עוד השמטות כאלה, ובהזדמנות כדאי להשיג העתקה חדשה מכתב יד תא”י ולפרסמו מחדש, מנקודת השקפה שתא“י הוא המקור ואה”מ הוא רק קיצור ממנו, ואפשר להעזר בכמה מנוסחאותיו המתוקנות.

בדקתי את ה“הוספות” באה“מ, ומצאתי שחסרונן מורגש בנוסח תא”י שלפנינו, וב“הוספה” בסוף מאמרי זה, העתקתי קטעים מתא“י שיש בהם הוספות באה”מ, הכנסתי את ההוספות הללו בתוך הטכסט של תא“י בסוגריים מרובעים, ובטוחני שכל מעיין יכיר שמקומם שם בראשונה, ורק מעתיק הנוסח שלפנינו השמיט כמה דברים, ולפעמים דלג ממלה דומה למלה דומה, ובידי בעל אה”מ היה נוסח מתוקן, וראוי להשתמש באה“מ לשם הוצאה חדשה של תא”י.

לבסוף עלי לאמר דברים אחדים בנוגע לחלק השני של אה“מ המדבר על חוצה לארץ. בריש חלק שני הכניס בעל אה”מ קטע המתחיל “מעכו לצור המעטירה” עד “וכולם הם ערים בצורות”. כל הקטע נמצא בתא“י שלפנינו, אלא שבעל אה”מ השמיטו בחלק הראשון המדבר על ארץ ישראל, והכניסו בחלק השני המדבר על חוצה לארץ. הקטע שאחר כך המתחיל “ומסיני ללודקיא”, הוא מאיזה מקור אחר, והדבר מתברר מתוך שמוש במדת מרחקים שונים. בראשונה הוא מציין המרחקים ב“פרסאות”, ומכאן ואילך הוא מציין המרחקים ב“ימים”, והדבר נמשך עד שהוא מגיע לעיר “אלחילה”, ושם נפסקו המרחקים של “ימים” ומתחיל שוב ב“פרסאות”, ואחרי הפסקה קטנה הוא חוזר שוב לעיר אלחילה ושוב מציין המרחקים עפ"י “ימים” עד סוף הספר.

מכל זה ברור שהמחבר לקט את החומר ממקורות שונים וסדרם לפי תכנית ידועה.

הוספה

קטעים מתא“י עם הוספות הנמצאים באה”מ:

1. “… מעכו לצור המעטירה שבע פרסאות [בין בים ובין ביבשה ושם בית הכנסת בנין חשוב ויפה בתכלית היופי] ומצור לצידון שבע פרסאות וסמוך לצידון הר הלבנון ולשם קבורת צפניה הנביא ע”ה] ומצידון לבאירות עשר פרסאות [ומבאירות לגבול ז' פרסאות שם ב“ה לאליהו ז”ל בנין מפואר עד מאד, ומשם לסיני ט' פרסאות] כל אלה ערים בצורות…" (תא"י, הוצאת אסף, עמ' נג).

הקטע עם ההוספות, נמצא באה"מ, לא במקומו בחלק ראשון, אלא בחלק שני (הוצאת גרינהוט, עמ' 158).

2. “… מעכו לחיפה [ד' פרסאות והדרך על שפת הים עד שמגיעים לחיפה] ושם בית הקברות בתחתית הר הכרמל” (תא“י עמ' נד – אה”מ עמ' 145).

3. “ושם [מזבח] אליהו ז”ל בהר הכרמל, למטה מן ההר כנגד המזבח שם נחל קישון מקובר אשר שחט שם אליהו ז“ל נביאי הבעל” (תא“י שם – אה”מ שם). במקום “מקובר” הגיה אסף “מחובר”, ובאה"מ “מקום” (ואולי צ"ל מקובל).

4. “וכשהם יוצאין מים בתוך המערה כולם שמחים” (תא“י עמ' נט – אה”מ עמ' 153). אסף הוסיף “כשהם [רואים] יוצאין”, ובאה"מ לנכון “מוצאים מים”.

5. “ושם אבן גדולה חלולה מראשה עד למעלה קרוב לארץ” (תא“י שם – אה”מ עמ' 154). באה"מ הנוסח “עד למטה”, וזה נכון.

6. ושם בעלמה ר' אלעזר בן עזריה תחת אילן אחד [ולמעלה ממנו לצד העיר ר' עזריה אביו ושם ר' אלעזר בן ערך ור' אליעזר בן הורקנוס סמוך לו תחת אילן אחד] ושם ר' יהודה בן תימא לצד אחר מן העיר" (תא“י עמ' ס – אה”מ עמ' 155). ברור שמעתיק תא“י דלג “מתחת אילן אחד” ל”תחת אילן אחד".

7. הקטע בתא“י (עמ' סא) בענין עין זיתון וצפת מסורס, ובאה”מ (שם) לנכון בהתאם לשאר ספרי מסעות.

8. בעכברה רשום בתא“י (שם) קברו של “ר' יוסי”, ובאה”מ (שם) במקומו “ר' ינאי” וכן בכל הרשימות.

9. "הלכנו לטבריה ושם מערה בחצי שיפוע לר' חייא ובניו ותלמידיו [ובאותה מערה ר' הונא מבבל ולשם צדיק לא ידענו שמו] (תא“י שם – אה”מ עמ' 156).

10. “ולמטה ממנו מרחץ חמי טבריה מכונה על שם ר' מאיר [וסמוך לשם ירמיה הנביא ע”ה והציון שעליו גדול מאד, ולצד אחר מן העיר בית הקברות (צ"ל: קברים) רבים עד מאד, ושם נקברים כ“ד אלף תלמידים שהם (צ"ל: שהיו) לר' עקיבא ומתו מן הפסח עד החג] מטבריה חזרנו דרך ארבל” (תא“י שם – אה”מ שם).

*

רשמתי רק דוגמאות, ויש להוסיף עוד הרבה, אבל כבר מדוגמאות אלו מתברר שה“הוספות” של אה“מ מקורן בנוסח יותר מלא ומתוקן של תא”י, ויש לציין שבאה"מ יש כמה שנויי נוסחאות בין הוצאת כרמולי

והוצאת גרינהוט, והנוסחאות של כרמולי לרוב יותר מתאימות למקור בתוצאות ארץ ישראל.