לפי הדעה המקובלת נחשבים “הלכות קטנות” להרי“ף ו”הלכות קטנות" להרא“ש, לשני ספרים מיוחדים, ונדפסו בתור ספרים נפרדים בהוצאות שונות של התלמוד. הלכות קטנות להרי”ף נספח לרוב בסוף מסכת יומא והלכות קטנות להרא"ש בסוף מסכת מנחות.

סדר ההלכות בהלכות קטנות להרי“ף מתחיל מהלכות טומאה, ואח”כ יתר ההלכות.

הסדר בהלכות קטנות להרא"ש הוא: ספר תורה, מזוזה, תפילין, ציצית וכו'. להלכות הללו יש קשר לסוף פרק הקומץ רבה וראש פרק התכלת, ולכן נספחו למסכת מנחות.

אך המעיין בעין בקורת ומשווה את שני הספרים, יתברר לו, כי שני הספרים הם ספר אחד, הכולל: הלכות קטנות להרי“ף בהוספות והשלמות מהרא”ש. ורק בטעות נדפסו פעמיים בהוצאת התלמוד.

הגורם לטעות היה כנראה, כי לידי המדפיסים נזדמנו מספר זה שני כתבי־יד שונים בסדורם החיצוני: בכתב־יד אחד נסדרו כל דברי הרי“ף יחד, בלי הפסק, ודברי הרא”ש נכתבו בצד דברי הרי“ף, והיה ניכר כי דברי הרי”ף עיקר ודברי הרא“ש הוספה, וכתב יד זה יחס את הלכות קטנות להרי”ף. בכתב־יד השני באו דברי הרי“ף ודברי הרא”ש מעורבים יחד, קטע מדברי הרי“ף ואחריו הוספת הרא”ש השייכת לאותו קטע, ושוב קטע מדברי הרי“ף והוספת הרא”ש וכן הלאה. – את דברי הרא“ש, הנכתבים בסגנון בעלי התוספות, וחכמים אשר חיו אחרי הרי”ף נזכרים בהם לעתים תכופות, אי אפשר ליחס להרי“ף, אך לעומת זה דברי הרי”ף המורכבים בעיקר מדברי התלמוד אפשר ליחס גם להרא“ש, וקל היה הדבר ליחס כל הספר להרא”ש.

לפעמים נמצאים שנויים בין שתי הנוסחאות, אבל שנויים כאלה אפשר למצוא בהעתקות שונות של ספר אחד. ומעניין שבעל “מעדני יו”ט" השתמש ב“ספרים אחרים” מהלכות קטנות להרא“ש והוא מביא שנויי נוסחאות מהם, ולרוב מתאימות הנוסחאות שהוא מביא להנוסח שבהלכות קטנות להרי”ף, הן בדברי הרי“ף והן בדברי הרא”ש.

לכאורה הדברים פשוטים וברורים, ולא הייתי מוצא צורך לטפל בזה, לולא ראיתי כי טעו בזה גדולים וטובים. לא רק המדפיסים טעו והדפיסו פעמיים ספר אחד, אלא גם מבקר מובהק כהחיד"א טעה בזה.

כידוע נחלקו הדעות, אם הרא“ש כתב את פסקיו בכלל בתור הוספה לפסקי הרי”ף, או שכתב את הפסקים בתור חבור מיוחד, ויש שהמטפלים בשאלה זו נגעו גם בענין “הלכות קטנות”. אנחנו כאן נצמצם את הדברים רק במה שנוגע להלכות קטנות.

הגאון בעל הש“ך כותב בספרו תקפו כהן (סי' מו): “ולבי אומר לי שהרא”ש כשעשה חבורו מתחילה עשהו סביב הרי”ף כמו פירוש על דברי הרי“ף כמו שעשה הר”ן רק אח“כ עשה¹ מחבור הרי”ף ומן חבורו הכל חבור אחד, ונראה כן מהלכות קטנות שמקצתן נדפסים הרי“ף ופירוש הרא”ש סביב הרי“ף ומקצתן נדפסים הכל חבור אחד”.

החיד“א בשם הגדולים (חלק א, אות א 236) הביא דברי הש”ך וחולק עליהם, ובנוגע להלכות קטנות הוא כותב: “דע דהרא”ש הנדפס בספר הרי“ף והר”ן בהלכות קטנות אשר הלכות הרי“ף באמצע ומצד אחד הרא”ש ומצד שני נמוקי יוסף, הנה דברי הרא“ש לקוחים הם מפסקיו שחיבר הלכות קטנות בתוך פסקיו על דרך הלכות הרי”ף כאשר נדפסו בתוך פסקי הרא“ש ופירשם הרב מעדני מלך”.

כפי הנראה לא השווה הרחיד“א את שני הספרים אחד להשני, אך הנכון כדעת בעל הש”ך.

קשה לברר, איך סודר הנוסח המקורי שהרא“ש בעצמו כתב, אם העתיק קטעים קטעים מדברי הרי”ף ולכל קטע הוסיף הוספה משלו, ורק אח“כ בא מעתיק שהבדיל בין דברי הרי”ף ודברי הרא“ש וכתב דברי הרי”ף לבד ודברי הרא“ש בצדם, או שהרא”ש כתב את דבריו בצד דברי הרי“ף ואח”כ בא מעתיק וסידר את דבריהם יחד בזה אחר זה. אבל זה ברור, כי בהלכות קטנות להרא“ש נמצא כל הלכות קטנות להרי”ף, וכן בהלכות קטנות להרי“ף בצרוף “פסקי הרא”ש” שבצדו נמצא כל מה שיש בהלכות קטנות להרא"ש, לא פחות ולא יותר.

רק שלש הלכות (חלה, כלאים וערלה) אנו מוצאים בהלכות קטנות להרא“ש שאינם בהלכות קטנות להרי”ף, ויש ספק אם הלכות הללו נתחברו רק על־־ידי הרא“ש או שגם בהם כלולים יחד דברי הרי”ף והרא“ש, כמו ביתר ההלכות שבהלכות קטנות, אלא שבמקרה הגיעו לידינו הלכות הללו רק בסדור המעורב ולא בצורה השניה. וספק זה יש להרחיבו גם על יתר ההלכות מסוג הלכות קטנות המפוזרות בספרי הרא”ש².

כאן נעיר רק על “הלכות נטילת ידים” (שו“ת הרא”ש, כלל מח). מזה שר' יעקב בן הרא“ש שעשה “קיצור פסקי הרא”ש מהלכות קטנות” (נדפסו בסוף הלכות קטנות להרא"ש) עשה קצור גם מהלכות נטילת ידים, מוכח כי גם הלכות נטילת ידים היו כלולות בקבוצה של הלכות קטנות, ונשמטו בדפוס.

כדאי לשים לב, כי הקצור מהלכות נטילת ידים נפסק באמצע, ואח“כ נמצא קטע מהלכות נטילת ידים להרא”ש כמו שהן בשו“ת הרא”ש, וגם קטע זה נפסק באמצע הענין.

ומעניין, שהלכות נטילת ידים להרא“ש אינן אלא העתק מפסקי הרא”ש לחולין (פ"ח, סימנים ח–יט).

והמשוה הלכות נטילת ידים להרא“ש עם דברי הרי”ף (ברכות סוף פ"ח) יתברר לו בלי כל ספק שהלכות נטילת ידים להרא“ש הן הלכות הרי”ף בהוספות שונות מהרא"ש.

בירור יתר הלכות הרא"ש הוא נושא לחקירה מיוחדת.