ספר “החינוך” על תרי“ג מצות לפי סדר פרשיות התורה הוא אחד החביבים אשר הרבו להעתיקם בעודם בכתב־יד והדפיסו אותם במהדורות שונות, וגדולי ישראל כתבו עליהם הערות, הגהות ופרושים. מספר החינוך נמצא בספריות שונות העתקות ישנות, והעתיקה שבהן היא משנת ע”ג לאלף הששי ונמצאת בספרית הוטיקן¹.

ולמרות פרסום הספר וההתעניינות בו, נעלם מאתנו שם מחבר הספר. המחבר בהקדמתו מכנה את עצמו: “איש יהודי מבית לוי ברצלוני”, אבל את שמו הפרטי לא הודיע. תקופה של יותר ממאתים שנה עברה מזמן חבור הספר עד הופעתו בפעם הראשונה בדפוס, ובכל תקופה ארוכה זו אין זכר לשם הפרטי של המחבר, ומי שהזכירו מזכירו רק בכנוי “בעל החינוך”.

רק בדפוס הראשון של החינוך, ויניציא רפ“ג, רשם המדפיס, או יותר נכון המגיה שלו, המגיה הידוע יעקב ב”ר חיים, על הספר: “ספר החינוך שחיבר הרב ר' אהרון זלה”ה". המדפיס לא הודיע המקור שממנו שאב את הידיעה כי שם המחבר הוא “אהרן”, גם בלתי מובן למה לא צירף להשם “אהרן” את הכינויים “הלוי ברצלוני” הנזכרים בהקדמת המחבר. בתקופה הראשונה של פרסום השם “אהרן” כמחבר ספר החינוך לא שמו לב להודעת המדפיס.

בן הדור ההוא, הרדב“ז, מיחס את ספר החינוך לר' ברוך² אך גם מקורו של הרדב”ז בלתי ידוע לנו.

מדפיס המהדורה השניה של החינוך, ויניציאה ש“ס–ס”א, עוד לא ידע כי שם המחבר הוא אהרן. על השער רשום: “חובר מימי קדם מאיש לוי ברצלוני אשר נודע בשערים שמו”. ברור שכתב זה על יסוד הקדמת המחבר, ומעניין כי “לוי ברצלוני” נדפסו באותיות גדולות, כאילו חפצו לעשות רושם כי שם המחבר הוא “לוי” וכנויו “ברצלוני”.

לפי עדותו של ר' יהודה אריה מודינא, בהסכמתו להמהדורה השניה, הדפיסו את הספר על־פי כתב־יד ישן ולא ידעו כלל שכבר נדפס. אך המגיה בסוף הספר מודיע שהשתמש גם במהדורה הראשונה. אם המגיה היה מתיחס באמון להודעת המדפיס הראשון בנוגע לשם המחבר, היה צריך להזכיר זה בדבריו האחרונים, בכל אופן היה צריך להזכיר זה בהערתו לראש פרשת תרומה (אודות הערה זו עוד נשוב לדבר להלן).

מדפיסי המהדורות של אמשטרדם תע“ו³ ופרנקפורט תקמ”ג העתיקו את הנוסח מהמהדורה השניה בלי שום בקורת.

אך נמצאו חכמים שקבלו עדותו של המדפיס הראשון בלי שום פקפוק. לא היתה להם כל סיבה לחשוד את המדפיס שבדה את השם “אהרן” מלבו. והחכמים שטפלו בזה צרפו להשם “אהרן” את הכנויים שהמחבר מזכיר בהקדמתו, ויצא שם המחבר במלואו: “אהרן הלוי ברצלוני”. והיות כי שם זה היה ידוע כשמו של אחד מגדולי הדור של המאה הראשונה לאלף הששי, והוא המפורסם בכנוי “הרא”ה“, התחילו ליחס את ספר החינוך להרא”ה. בראשונה הציעו בדרך השערה וספק, ואח“כ נהפך הספק לודאי, והמדפיסים מדפוס ברין תקנ”ט והלאה עשו פרסום לדבר כדי להשביח את מקחם, והמסכימים בסמכם זה על זה אשרו הדבר בהסכמותיהם.

נמצאו רבנים ומבקרים שהטילו ספק באמיתת הדעה, כי הרא“ה חיבר את ספר החינוך. הם מצאו סתירות בין דברי החינוך ובין דברי הרא”ה המובאים במקומות שונים. לעומתם נמצאו חכמים שהשתדלו לישב הסתירות שבין הרא“ה והחינוך, ויש שחפשו ומצאו השוואות בין החינוך והרא”ה.

הויכוח בשאלה זו עוד לא נפסק; מזמן לזמן מתעוררת השאלה מחדש במאספים וספרים שונים. אך הדעה הכללית המקובלת בחוגי אנשי מדע היא, כי את ספר החינוך לא חבר הרא“ה הידוע, אלא חכם אחר בשם זה. ובספרים המטפלים בחכמי ישראל, אנו מוצאים שני ערכים להשם “אהרן הלוי ברצלוני”, אחד הידוע בשם הרא”ה, מחבר ספר “בדק הבית” ועוד ספרים, והשני מחבר ספר החינוך.

מטרת מאמרי זה הוא להטיל ספק אם בכלל היה שמו של מחבר ספר החינוך “אהרן”. לדעתי קשה לקבל הדעה, כי להמדפיס הראשון היתה קבלה ישרה מדורו של המחבר בדבר שם המחבר, אחרי שבכל התקופה הארוכה שעברה מזמן המחבר עד ההדפסה אין שום זכר לדבר. לעומת זה קשה כמובן לחשוד את המדפיס שבדה את השם “אהרן” מלבו. לכן נראה לי לשער, כי לא מסורת היה המקור שממנו שאב המדפיס את הידיעה כי שם המחבר הוא “אהרן”, אלא המצאה של מחפשי רמזים שמצאו רמז בדברי המחבר כי שמו היה “אהרן”. השמועה על יסוד הרמז הנמצא בדברי המחבר הגיעה לאזני המדפיס ועל סמך זה רשם “אהרן” על הספר.

כי שמועה כזאת היתה ידועה בקהל, מספר לנו המגיה של המהדורה השניה (ויניציא ש“ס–ס”א) בהערתו שבראש פרשת תרומה. מחבר ספר החינוך, כשבא לטפל בענין משכן וכליו (מצוה צה), מתחיל בהתנצלות: “ואכן מיראתי להתקרב אל משכן י”י, כי ידעתי כל הקרב הקרב אם לא התקדש למדי לא יראה הבית וחי, גם הכהנים הנגשים לעבודה יתקדשו בבואם אל הקודש לפני⁴ והלוים אחי הטהרו וינף אהרן אותם תנופה טרם יתנו קולם בהיכל י“י, אמרתי גם אני אגיד עצותי, ואערוך התנצלותי, נגד זקיני וארחץ בנקיון כפי טרם אעלה בית י”י".

במהדורה השניה נמצאת כאן הערה על הגליון, אח“כ נדפסה הערה זו בכל המהדורות השונות של ספר החינוך. בעל ההערה מטפל בביאור דברי המחבר ובא לידי מסקנא: “יש בזה רמז ששם המחבר היה אהרן מאמרו וינף אהרן אותם וכו' ושהיה לוי או כהן כ”ש”.

כל החכמים שטפלו בהערה זו חשבו למושכל ראשון, כי המגיה בשנת ש“ס–ס”א מצא מדעתו את הרמז להשם “אהרן” בדברי המחבר, והיו בטוחים כי המדפיס הראשון לא ידע מזה וכיון שלא חשדו במדפיס שבדה את השם “אהרן” מלבו, הוכרחו להאמין, כי היתה למדפיס קבלה בדבר שם המחבר עוד מדורו של המחבר. ופלא שלא שמו לב לשתי האותיות “כ”ש" שבסוף ההערה, המסומנות בסימן של ראשי תיבות; כפי הנראה לא ידעו איך לפתור ראשי התיבות. לדעתי ברור הדבר, כי פתרון ראשי התיבות “כ”ש" הוא: “כך שמעתי”. כותב ההערה הודיע בזה כי לא הוא הראשון שמצא הרמז לשם המחבר, אלא שכך שמע.

ומעתה הלא נוכל לשער, כי מקורו של המדפיס הראשון בדבר שם המחבר היתה אותה השמועה, שבדברי המחבר יש רמז להשם “אהרן”. והואיל שעל־פי רמז זה אין להכריע אם המחבר היה “כהן” או “לוי”, לכן כתב “אהרן” סתם בלא שום כנוי.

ואם באמת אין יסוד אחר להשם “אהרן” כמחבר ספר החינוך, אלא הרמז הנ“ל, נוכל להחליט בודאות גמורה, כי כל ענין השם “אהרן” עורבא פרח, כי פירושו של בעל ההערה הנ”ל בדברי המחבר הוא פירוש מוטעה. בלי כל ספק אין כאן שום רמז לשם המחבר. “אהרן” הנזכר בדברי המחבר הוא “אהרן הכהן” שהניף את הלוים תנופה כמפורש בתורה. וכבר העירו על טעותו של המגיה ד“ר דוד רוזין בספרו הגרמני שהקדיש לספר החינוך ומחברו⁵, וכן בעל הפירוש “מנחת יצחק” על החינוך (פיעטרקוב תרס"ט). ד”ר רוזין חשב, שבכל זאת יש בדברי המחבר רמז שהוא “לוי” ממה שכתב “הלוים אחי”. ולא הרגיש שהנוסח |הלוים אחי" הוא טעות (אף שהוא נמצא בכל הדפוסים הראשונים) וצ“ל “הלוים אחר הטהרו” וכו'⁶, וזה מתאים להכתוב: “ויתחטאו הלוים ויכבסו בגדיהם וינף אהרן אותם תנופה” (במדבר ח. כא). וכבר תוקנה טעות זו ברוב הדפוסים האחרונים של ספר החינוך⁷ לפי הנוסח “אחר הטהרו” ואין כאן שום רמז להמחבר, לא לשם “אהרן” ולא שהיה “לוי”. מכל הנ”ל מתברר, לא רק שאין ליחס את ספר החינוך להרא“ה, אלא שגם השם “אהרן” אין לו שום יסוד ונברא בטעות. וכל ענין של שני חכמים בשם “אהרן הלוי ברצלוני” בטל ומבוטל, ועלינו להסתפק בחכם אחד בשם זה והוא הרא”ה, ושם מחבר ספר החינוך נשאר טמיר ונעלם עד גלויים חדשים⁸.