דבר טוב רחש לבו של ר' מרדכי סלומון – לספר לנו על בית־אבותיו ומבית־אבותיו. ואמנם, הרבה יש לו לספר על בית־אבותיו, שהיו מאבות־הישוב בדורות האחרונים. הרי אבי־סבו, ר' אברהם שלמה זלמן צורף, שבא בתקע“א, הוא וביתו, לארצנו, ישב תחילה בצפת ועם המגיפה בה עשה מעשה רב – חידוש הישוב של האשכנזים בירושלים, ששעריה היו, כמה דורות, חסומים בפניהם. תחילה ליקט מתי מעט והיו מתחפשים כיהודים ספרדיים ובית־תפילתם בסתרי־סתרים (פעמים לא היה בו כדי מנין וצורף כעשירי ילד, כשספר־תורה בידו), ואך מקץ עשר שנים עלה בידו להשיג כתב־רשיון, שהחזיר ליהודי אשכנז את חורבת ר' יהודה החסיד, והתיר לבנות בה בית־תפילה, מקדש מעט לעדה הקטנה. שלוש פעמים נסע לארצות הגולה, לעורר רוח נדיבה לבנין העדה הזאת והרחבתה, ולא הניח פעלו עד שפגעה בו חרב אויב ומת כאחד הקדושים. בנו, ר' מרדכי, עשה גם הוא מעשה רב – הוא נשא את לבו להבריא את כלכלתו ופרנסתו של הישוב בלימוד המלאכות המועילות. הוא עצמו חכר לו, בתקצ”ט, שדה וכרם בשרון, עורר את לב אוהב שערי ציון, השר ר' משה מונטיפיורי, להעמיד את בני־הישוב על הקרקע והביא לפניו תכנית מפורטה של כפר־יהודים, הלך לאנגליה לעשות לרעיונו, בנין בית טויה ואריגה בירושלים, למד בעצמו את המלאכה, ובשובו בנה ישיבה, מוסדי־חסד, בתי חינוך ולימוד ומלאכה. בנו, ר' יואל משה, עשה גם הוא מעשה רב – הוא אבי העתונות העברית בארצנו, יסד, ערך והדפיס בבית דפוסו את “הלבנון” ומשנסגר הוציא את “יהודה וירושלים”, שהיה כרוז לבנין־הישוב על יסוד עבודת־האדמה (“להרים דגל התורה והיראה, החכמה והמדע, הישוב והבנין, המסחר והמלאכה ולרומם קרן אדמת־הקודש לתועלת איש־ישראל”), הקים חברה “ישוב ארץ ישראל”, היה מבוני נחלת שבעה, השכונה הראשונה מחוץ לחומה, וממיסדי המושבה הראשונה פתח־תקוה. מה פלא, אם בנו, הוא מחברנו ר' מרדכי סלומון, ראה לספר את סיפורי־המעשים של בית אבותיו. והוא עושה זאת בספרו “שלושה דורות בישוב” (ירושלים, תש"ב).
ב 🔗
אך הרבה יש לו לספר גם מבית־אבותיו – הלא פה, בצומת־העשיה של הישוב הישן, רבו השיחות על חיי־הישוב הזה בראשיתו, על הקורות והמעשים, ההוַי והמנהגות, יחסי־העדות – אשכנזים וספרדים; יחסי־הכיתות – מתנגדים וחסידים וכדומה; רבו הסיפורים על אישים וגורלות, מקרים והרפתקאות. כי פה, בבית אבותיו, חיו את תולדות הישוב – זכרו את מחותנם ר' טוביה, מתלמידי־הגר“א, שבדרכו לארצנו נשבה ונמכר כעבד; זכרו את המגיפה הגדולה, שהשתוללה בתקע”ג בערי הגליל, והפילה עם רב ופיזרה את השרידים; זכרו את הרעש בתקצ"ז, שהחריב את הישוב בצפת, וזכרו, איך נחלצו מירושלים לפקח את גלי־החרבות, להוציא מתחתם את החללים הרסוקים ולהביאם לקבר ישראל ולסעוד את הניצולים. פה ידעו מאורעות ושילובי־מאורעות פשוטים ונפתלים, מלבבים ומרעישים, פה ידעו גורלות וסיבוכי־גורלות נשגבים ונלעגים, מוזרים ומפתיעים, פה ידעו את רחשי־החיים והנפשות אשר בין החומות, ואֵם סיפרה לבניה וסבתא לנכדיה. ומה פלא, שאחד הבנים והנכדים האלה, הוא מחברנו, אשר שמר מילדותו את העולם הזה בלבו וזכרונו, ראה עתה, עם יובל השבעים וחמש לחייו, לספר את סיפורי־המעשיות, ששמע בבית אבותיו. והוא עשה זאת בספרו “סיפורים מבין החומות” (תל אביב, תש"ז).
נטה להם אוזן, כאשר היטה הוא בילדותו, ונראה את העולם הרחוק בזמן, והנה הוא קרוב לנפש.
[אלול תש"ו]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.