הרב ר' משה אביגדור עמיאל כתב מאמרו: “הרהורי תשובה” (“במישור”, גליון קל"ג) בענין המנון “התקוה”, והעיר: “ואילו ב’התקוה' הציונית הס שלא להזכיר בשם ד'. – – ההמנון של העם שעליו נאמר ‘ישראל ואוריתא וקודשא בריך הוא חד הוא’, משמיט את הקודשא בריך הוא מהימנון שלו”.
והנה אמת, כי נ. ה. אימבר לא הלך בדרך המנאות־העמים, שעליהם אומר הכותב: “אבל אצל העמים מתחיל ההימנון בשם אלקים”, אך אין זה מן הדין לומר: הס מלהזכיר, משמיט וכדומה. והטעם פשוט: הבית שלפני האחרון של “התקוה”, כך לשונו: “כל עוד רגש אהבת הלאום, בלב היהודי פועם, עוד נוכל קוה גם כיום, כי ירחמנו אל זועם”. גם בשירו של אימבר “משמר הירדן”, שהיה בחזקת הימנון, סיומו של כל בית ובית: “חרב לאדוני ולארצנו, בירדן שמה משמרתנו”. ומודעת זאת, כי השיר “ברכת עם” של ח.נ. ביאליק, המוחזק כהמנון ושנאמר בו: “מלטו עמנו ואתים עשו”, נאמר בו תחילה: “מלטו דתנו ואתים עשו”. סיומו: “קולות אדוני הקוראים עלו” – ושלום על ישראל והימנאותיו.
[כ“ז חשון תש”ג]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.