הופעת גליון הבכורה של “פנטסיה 2000” עוררה, לשמחתנו, קוראים רבים לנסות את כוחם בכתיבת סיפורי מד“ב, וכן עודדה רבים אחרים לשלוף מהמגרה המאובקת את הדפים המצהיבים שעד היום לא העזו להראותם לאיש, ולשלחם אלינו. על שולחן המערכת הולכת ונערמת כמות נכבדה של חומר מקורי, שחלקו ראוי לדפוס, לכל הדעות, ומצדיק את קיומו (והרחבתו בעתיד) של מדור מד”ב ישראלי.
אחד הקוראים הראשונים, שיצר הכתיבה שבו התעורר בעקבות הופעת הירחון, הינו יעקוב שקד, בן 34, “מהנדס מילים” במקצועו, והקורא מד"ב בהתלהבות מזה יותר מעשרים שנה.
ספק אם פרשנותו של שקד לאחד הפרקים הידועים יותר שבתנ"ך תאושר על ידי משרד החינוך כחלק מתכנית הלימודים – אך על מקוריותה אין חילוקי דעות…
* * *
לראשונה מזה זמן רב לא נעמה ארוחת הערב לחיכו של איגו. בדרך כלל היוו לגביו המזון הטבעי והירקות הטריים חגיגה פורתא, מדי יום, לאחר תקופה ארוכה של מזון חלל. החשש שבא לשכון בקיבתו והמזון שנדחס לשם לא נועדו מטבע ברייתם לשכנות טובה. הדו"ח נשלח לפני שעה קלה והתגובה עליו, בלתי נעימה בכל מקרה – ועוקצנית בלבד במקרה הטוב ביותר – עתידה היתה להגיע רק בעוד מספר יממות ארץ. האדם־המוסב ששרתו עמד בפינה, בוהה בו אטומות, ממתין למוצא פיו.
החללית רבצה על גבעה מתנשאת כאילו היתה חלק ממנה. מקרנות התלת־רואי פעלו ללא חשך יומם ולילה מקיפות את החללית בתמונות נוף, שהיסוו אותה לחלוטין מעיני הצופה התמים. צופה בלתי תמים לא היה בימים אלה.
42 יממות ארץ חלפו מאז נחיתת החללית. היא נחתה דוממת עם ליל, ואיש לא קרב אליה מאז, מלבד הנביא. איש לא היה מסוגל להתקרב לחללית. שלוש חגורות הקרינה הרוחנית היוו אבטחה מושלמת כנגד כל סקרנות או רצון סתמי לטפס במעלה הגבעה. החגורה הראשונה החדירה במתקרבים אי־רצון גובר והולך, שהפך עם הכניסה לחגורה השניה לחשש מתגנב וחסר פשר. אילו היה בנמצא אדם נועז, או טפש, במידה מספקת להתגבר על שתי חגורות אלו, הנה היתה החגורה השלישית אשר המיסה את הלב המעז באימה ויראה ופחד אלוהים.
איגו נאנח וסילק מלפניו את הצלחת. בימים הראשונים נהנה מן המשחק בלהיות אלוהים, אולם לאחרונה היה לו המשחק לזרא. התגובה האפשרית של אגף ההסברה־וההתנאה, ששלח אותו אל כוכב מיושב־שוטים זה, לא נתנה לו מנוח.
“מה אתה תוקע בי את עיניך?” שאל איגו את האדם־המוסב. הוא לא כעס. לא היה כל טעם בכעס על יצור כה פרימיטיבי. “דוקא עשיתי עד כה עבודה טובה, סבורני. אתה חושב שזה קל לאתר מביניכם את האדם הנכון? אתה חושב שקל למצוא מישהו שיתאים להיות נביא? מילא אילו היה נביא; הלא תפקידי הוא להאכיל אותו את כל הנבואות האלו. אבל הנה, איתרתי את האיש הזה יחזקאל בן בוזי, ואפילו קודמי מודים שהוא אחד המוצלחים. האמת היא שקריאת מוחו הדהימה אפילו אותי. השילוב הזה של סתגפן מסתגר, עם חוש הצדק האדיר מחד גיסא, וההזיות המיניות הטורפות אותו מאידך, הוא בהחלט לשביעות רצון האגף שלי”.
האיש המוסב בהה בו באין אומר. “אתה חושב שהיתה לי איזו בעיה עד כה?” שאל איגו מבלי לצפות, כמובן, לתשובה. “אף אחת! הכל הלך בקלות כמו היתוך מימן, או יצירת חומר על ידי אנרגיה וזמן. כל הנבואות נמסרו כשורה ויחזקאל שלך, אני חייב לציין, היה בסדר גמור עד כה ובודאי יוסיף לשרת אותנו באמונה גם הלאה. השאלה היא האם אני אמשיך בג’וב הזה או שאקרא בחזרה לעמוד בפני ראש האגף”.
איגו נשען לאחור בכס־תאום־הגוף ונאנח ללא חדווה. “איזו רוח רעה של חוסר זהירות שרתה עלי? איך הצלחתי לעשות שטות כזאת? בסך הכל היתה זו אמורה להיות נבואה פשוטה. מן הקלות שבהן. תרגלתי כאלו עשרות פעמים. בסך הכל נבואה קלה על השלום הטוב והמלחמה הרעה בליווי סרט תלת־רואי עם המחשות קוליות, ותראה מה קרה. התכוונתי להקרין לו, ליחזקאל, סרטון תלת־רואי שצילמנו לפני שנים באחד הקרבות המטופשים שלכם. הסרטון הראה את גדודי האנשים בטרם קרב ולאחר מכן בתום הקרב. גיא הריגה נוראי. אלפי גויות מתות ללא טעם. כדי לחזק את הרושם צילמנו את הגופות המתפוררות אט אט עד היותן שלדים לבנים ופזורי עצמות. הכל היה צריך להיות כשורה בהסרטה ובקול האלוהים הנלוה אליה. אני עצמי ערכתי את הסרט ואת הקריינות. ואז קרתה התקלה המטופשת הזאת. ברור שמחשב הקריינות תפס מיד את הטעות ושינה את נוסח הקריינות בהתאם. אני חייב להודות, שגם הכותרת שהעניק לטעות האוילית הזאת היתה מצויינת ובדיוק במקום. חה. חה. ‘חזון העצמות היבשות’! באמת מחשב מעולה ממדרגה ראשונה.”
איגו התבונן באדם־המוסב ונזכר שהוא משחית מילותיו לריק. הוא קם מן הכס־תאום־הגוף וצעד בעייפות אל מיטת החלומות. על השולחן היה מונח נוסח ההודעה ששידר לאגף ההסברה־והתנאה.
שני המשפטים האחרונים הם שהיוו את כל ההבדל.
“…ערכתי את סרט התלת־רואי בעצמי. אבל אני, אידיוט שכמותי, שכחתי להחזיר את הסרט לאחור והוא הוקרן, בטעות כמובן, הפוך. מן הסוף להתחלה”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.