מנשה במיטב בגדיו – מכנסי ג’ין דהים, חולצה דו־גונית ונעלים אדומות מרוצעות – סיגריה בזוית פיו, עיניו גדולות, מביט בכם. מנשה אומר: היא לא אוהבת אותי, בגלל השם שלי. מנשה, זה השם שלי. אבא שלי קרא לי מנשה. הסבא שלי שמו היה גם מנשה. ושם הסבא של הסבא שלי היה גם כן מנשה. וזה גם השם שלי. אבל היא, מרים, לא אוהבת אותי. בגלל השם שלי. אז שניתי את השם שלי לעליזעם. עליז זעם.

בסדנא אומר עליזעם לחברו עזרא: היא לא אוהבת אותי, מרים, ואני אראה לה.

עזרא: לאן אתה הולך מנשה?

עליזעם: אני הולך אל הטלפון.

עזרא: שוב פעם. כל היום אתה מטלפן. גמרתי את הסופאפים של הפורד?

עליזעם: עוד לא גמרתי, עזרא. אבל אני מוכרח ללכת אל הטלפון.

עזרא: שוב אל מרים?

עליזעם: כן.

עזרא: עוד לא גמרת איתה?

עליזעם: עוד לא. אני לא יכול לגמור איתה, עזרא.

עזרא: למה?

עליזעם: היא לא אוהבת אותי.

עזרא: אז מה?

עליזעם: אז אני לא יכול לגמור איתה.

עזרא: תגמור איתה, עם מרים. תתחיל עם צפורה. היא משתגעת אחריך.

עליזעם: אם בעל־הבית ישאל איפה אני, תגיד לו שהלכתי ל… תגיד לו שהבטן כואבת לי ותיכף אחזור.

ליד מכשיר הטלפון מצית לו מנשה סיגריה. הוא מסרק שערו לאחור ואחרי־כן מחייג. במספרה, בה עובדת מרים, קוראים למרים אל מכשיר הטלפון. עד לבואה שורק לו מנשה סאמבּה.

עליזעם: הלו, מרים?

מרים: מה יש, מנשה? אני עסוקה…

עליזעם: מרים, עני לי…

מרים: מה, מנשה?

עליזעם: את אוהבת אותי?

מרים: כן, מנשה, אבל אני עסוקה עכשיו…

עליזעם: את אוהבת אותי?

מרים: כן מנשה…

עליזעם: למה את משקרת, מרים?

מרים: אני לא משקרת, מנשה. אני עסוקה… אני לא יכולה לדבר אתך עכשיו. אני באמצע העבודה.

עליזעם: מרים, את לא צריכה לשקר. אני אהרוג אותך אם תשקרי. את אוהבת אותי?

מרים: מנשה, אני מוכרחה לסיים אני באמצע חפיפת־ראש.

עליזעם: את אוהבת אותי? מרים אל תשקרי. תגידי את האמת. את אוהבת אותי?

מרים: אני אוהבת אותך, מנשה.

עליזעם: אני אהרוג אותך, מרים, בגלל זה שאת משקרת.

מרים: מה אתה עושה הערב, מנשה?

עליזעם: אני הולך עם עזרא לקולנוע.

מרים: מנשה, אני רוצה לראות אותך, יש לי משהו להגיד…

מנשה הניח את שפופרת הטלפון על כנה. ירה מבין אצבעותיו את הסיגריה ופנה לעבר היציאה. מרים, במספרה, עוד קראה במכשיר: מנשה? מנשה? משלא נענתה הניחה גם היא את השפופרת על הכן.

מנשה חזר אל הסדנא ושאל את עזרא: בעל הבית שאל איפה אני?

עזרא: שאל.

עליזעם: ומה אמרת לו?

עזרא: אמרתי לו שהיה לך כאב בטן נורא ושתיכף תחזור. מה היה עם מרים? עליזעם: שקרנית ולא יותר. אומרת שאוהבת אותי.

עזרא: כל מה שהיא רוצה זה להתחתן אלך.

עליזעם: כאילו שאני לא יודע. ואיך שהיא משקרת. אני אוהבת אותך מנשה! כן, מנשה, אני אוהבת אותך! – לפעמים לא רוצים לחיות כששומעים שקרים כאלה.

עזרא: מרים זה לא בחורה בשבילך. כל מה שהיא רוצה זה להתחתן. שתגורו בחדר עם התמונות של אבא ואמא ואחר־כך ילדים ואתה תעבוד כל החיים כמו עבד.

מנשה: לפעמים לא רוצים לחיות כששומעים שקרים כאלה, לבחורות יש חוצפה נוראה. והיא עוד רוצה למתוח אותי!

עזרא: עם כל הבחורות זה ככה. תראה את אחי, את יעקב. איזה חיים יש לו עכשיו? אתה חושב שאשתו עובדת? מחר! כל היום בבית ומבקשת כסף. זה כל מה שהיא עושה, מבקשת כסף. כשהוא רוצה לצאת עם החברים לקפה, קצת לשחק, הוא צריך לבקש ממנה רשות. זה גיהנום ולא חיים.

עליזעם: כאילו שאני לא יודע. היא רק אומרת שהיא אוהבת אותי ואני כבר יודע שהיא מכוונת אל הרב ואל טבעת הזהב.

עזרא: אתה צריך להזהר ממנה, מנשה. מרים יש לה שכל. לפני שתדע איפה אתה, כבר תהיה איתה בחדר עם התמונה של אבא שלה על הקיר. אתה נפגש איתה הערב?

עליזעם: לא. אמרתי שאני הולך אתך לקולנוע.

עזרא: מה היא אמרה?

עליזעם: היא אמרה שיש לה משהו חשוב להגיד לי.

עזרא: משהו חשוב. זה בטוח על החתונה. מה עשית?

עליזעם: סגרתי את הטלפון בפנים שלה.

עזרא: זה מה שצריך היית לעשות. לזרוק לה את הטלפון בפנים כמו גבר.

עליזעם: זה מה שעשיתי.

רבינוביץ, בעל הסדנא, קרב אליהם, פניו אל מנשה ואומר: מה זה פה, מנשה? כאן זה לא קול ישראל שמדברים כל היום. מה עם הסופאפים של הפורד? אתה תגמור איתם פעם?

עליזעם: הבטן כואבת לי, אדון רבינוביץ, אני תיכף אגמור את הסופאפים.

רבינוביץ: אתה כבר עובד עליהם יומיים.

עליזעם: אתמול כאב לי הראש, אדון רבינוביץ. אני תיכף אגמור אותם.

רבינוביץ: כל יום כואב לך משהו אחר, מנשה.

עליזעם: כן, אדון רבינוביץ.

רבינוביץ: מה כן?

עליזעם: אני אהיה בסדר גמור.

רבינוביץ: תזכור שכאן זה לא קול ישראל ולא מדברים כל היום.

עליזעם: כן, אדון רבינוביץ.

רבינוביץ: שתגמור את הסופאפים.

רבינוביץ חזר למשרדו.

עזרא: אוף! בעל־הבית חם היום. כמו רדיאטור.

עליזעם: אני מצפצף עליו. קח סיגריה. מה מציג ב“עדן”?

עזרא|: שודדי הבאנקים. עם ריצ’ארד ויידמארק ומארילין מונרו.

עליזעם: מצוין. זה סרט.

עזרא ומנשה נפלטים עם הקהל מאולם הקולנוע, פוסעים על קליפות הזרעונים וטובלים ברעש המכוניות וצופריהן. עליזעם אומר לעזרא: אלה חיים! ראית את הגבור? טאח טאח טאח, בשינים! יופי!

עזרא: איך שהוא מחזיק על האקדח באנק שלם! ראית איך הגזבר עושה במכנסים כשהגיבור שם את האקדח על הראש שלו!

עליזעם: והבחורה – מתה אחריו!

עזרא: אחת? כל הבחורות.

עליזעם: ואיך הוא שולט בהן. סטירה, מכה, בוקס… איך הוא סובב להיא את היד.

עזרא: חשבתי שהוא יהרוג אותה, מנוולת כזאת. רוצה אהבה דווקא כשהמשטרה כמעט ושמה עליו את היד.

עליזעם: גבר. בלי שאלות, גבר שלם. אף בחורה לא יכולה לסובב לו את הראש. כל מה שצריך זה לא לחשוב על בחורות. אני אומר לך, אנחנו צריכים להיות כמוהו. לאן נלך עכשיו?

עזרא: לקפה.

עזרא ומנשה צועדים לעבר הקפה של ברקי. יוסף, אחיו של מנשה, רץ לעומתם.

יוסף: מנשה! מנשה!

עליזעם: מה יש, יוסף? למה באת הנה?

יוסף: מנשה! שוב לקחו את אבא לבית־חולים. אני מחפש אותך כל הזמן. אמא הלכה לבית־החולים ואמרה שתבוא הביתה.

עליזעם: אני עסוק עכשיו, יוסף. תלך אתה הביתה ותשגיח על…

יוסף: מנשה, כולם בוכים שם, שמחה ולילי בוכות נורא ואברם בוכה. בוא הביתה, מנשה, אני מפחד להישאר איתם לבד.

עליזעם: אני עסוק עכשיו, יוסף. אני אבוא אחר כך.

יוסף בוכה.

עליזעם: אל תבכה יוסף. הנה, קח לירה. הנה לירה, קח. אל תבכה. ככה. עכשיו תלך הביתה ותחכה עד שאני אבוא.

יוסף: אני מפחד ללכת לבד ולהיות איתם בבית לבד. הם בוכים נורא.

עליזעם: אני עסוק עכשיו, יוסף.

עזרא: מנשה, בוא ניתן ליוסף לשתות אתנו בקפה, ואחר כך ילך הביתה. נכון אתה רוצה לשתות אתנו משהו יוסף, כמו גדול?

יוסף: אני מפחד ללכת הביתה. אני רוצה להישאר אתך מנשה.

עליזעם: בוא נשתה משהו. אחר כך תרגיש יותר טוב.

השלושה נכנסים לבית־הקפה של ברקי. הגדולים שותים קוניאק, ליוסף מגיש ברקי חצי עראק עם מים. שותים וטובלים במוסיקה העולה מהרדיו ובשאון המוקם ליד שולחנות המשחק.

עליזעם: עכשיו תלך הביתה, יוסף.

יוסף: אני לא אלך לבד, מנשה.

עליזעם: אם לא תלך אני אכה אותך.

יוסף: אני לא אלך, מנשה! אני מפחד! כולם בוכים בבית! אמא אמרה שאני אקרא לך.

עליזעם: קח עוד לירה, יוסף, הנה. קח עוד לירה. עכשיו תלך לך הביתה.

יוסף: אני לא רוצה את הלירה. אני רוצה שתבוא אתי.

עליזעם: קח, אמרתי.

יוסף: אני לא רוצה.

יוסף פורץ בבכי ומייבב: תכה אותי כמה שאתה רוצה! מנשה אילם וחוור מכעס מתאפק. לפתע הוא שואג: אני לא אכה אותך. אני ארצח אותך. אתה משגע אותי! הוא מכה וסוטר בחזקה. יוסף אינו בוכה. סופג את המכות בגבורה. מנשה זועק: אתה לא נותן לי זמן לחיות. לך הביתה, אני אומר לך. לך הביתה, אני אומר לך. אל תעמוד ככה. אל תביט עלי ככה. אני ארצח אותך, עזרא תחזיק אותי. אני ארצח אותו.

מנשה חדל להכותו ויוסף פרץ בבכי דק. מנשה שולח בו עיני חיה. לרגע נדמה ששוב לא יעצור ביצריו ויכה את יוסף. אולם לאחר מבט ממושך הוא שולח ידיו אל אחיו ומחבקו אל לבו. בוא, אני אחבק אותך, אומר הוא באוזני יוסף, אל תבכה, יוסף, אני אחבק אותך. אתה רוצה לשתות משהו? אל תבכה. אתה משגע אותי. די, אל תבכה. אני אלך אתך הביתה.

מנשה ויוסף, גבוה ונמוך, יוצאים מבית־הקפה של ברקי. הולכים הביתה.

למחרת בסדנא. מנשה אומר ללכת אל הטלפון.

עזרא: לאן אתה הולך, מנשה?

עליזעם: אני הולך אל הטלפון.

עזרא: שוב אל מרים?

עליזעם: כן.

עזרא: תעזוב אותה, מנשה.

עליזעם: אני לא יכול.

ליד הטלפון אינו שורק הפעם סאמבה. הוא ממתין בשקט עד שמרים נקראה ועונה בטלפון.

מרים: מנשה?

עליזעם: קראי לי עליזעם, כמו שאמרתי לך.

מרים: עליזעם?

עליזעם: כן, אמרי לי מרים…

מרים: אמרתי לך עליזעם – לא.

עליזעם: אבל מדוע, הרי אמרת לי אתמול “כן”. שיקרת אתמול. שיקרת לי שאת אוהבת ואתי.

מרים: אני לא שיקרתי.

עליזעם: אז מדוע את אומרת היום “לא”.

מרים: אני מפחדת.

עליזעם: ממה מרים? ממה?

מרים: מהשיחה אתך, על אותו נושא.

עליזעם: אבל תראי, מרים, נניח ששמי הוא אורי.

מרים: עליזעם, אני לא רוצה יותר. אני תמיד מאמינה לך, ואתה בסוף רומס אותי ברגליך.

עליזעם: לא היום. לא היום, מרים. היום לבי יהיה שותת את המלים, לא פי. אז אמרי לי, נניח ששמי הוא אורי…

מרים: שותת את המלים… זה יופי של ביטוי…

עליזעם: בטח. ואני מזכיר לך בפעם האחרונה. את צריכה לענות “אורי זה משהו אחר. יתכן.”

מרים: טוב. אורי זה משהו אחר. יתכן.

עליזעם: יתכן ודי? מרים מה אתך? מה את רוצה שאקרא לעצמי כדי להיות בטוח שתאהבי אותי?

מרים: לא עליזעם.

עליזעם: אז תאהבי אותי?

מרים: כן.

עליזעם: כמה?

מרים: נורא.

עליזעם: רק נורא אחד?

מרים: נורא נורא.

עליזעם: מרים, אני אוהב אותך נורא.

מרים: אבל…

עליזעם: בלי אבל מרים דארלינג שלי. גם את צריכה להגיד לי “דארלינג שלי”. נו?

מרים: כן, דארלינג שלי.

עליזעם: מה בנוגע ליוסף?

מרים: השם יוסף לא מוצא חן בעיני.

עליזעם: אז איזה שם ניתן לו?

מרים נקרא לו ג’ו.

עליזעם: טוב. ומה יהיה שמך?

מרים: ויקטוריה.

עליזעם: שמך מארילין, לא ויקטוריה.

מרים: אני מפחדת מהשיחה הזאת.

עליזעם: אל תפחדי. את צריכה לומר: אתה יכול להפסיק את השיחה".

מרים: טוב. אתה יכול להפסיק את השיחה.

עליזעם: אבל, מארילין, את זה אני לא יכול לעשות. את יודעת שאני אהיה יתום אם לא תרשי לי לדבר אתך. כמו רוברט טיילור באייבנהו.

מרים: אני יודעת.

עליזעם: איך את יודעת?

מרים: אני מרגישה עצובה כשאתה מדבר אתי.

עליזעם: גם אני מרגיש עצוב, מארילין. את אוהבת להיות עצובה, מארילין. לא?

מרים: כן.

עליזעם: גם אני. הו! מארילין. אל תבכי, באמת. אם את בוכה אני מרגיש את עצמי אשם. אני אקח אותך אתי לשיקאגו. נשתה שאמפניה, נעשה דאנסינג בקלובים ואני אהיה יפה כמו קצין אמריקאי.

מרים: אבל שמך עליזעם. לא תוכל להיות כמו קצין אמריקאי.

עליזעם בוכה. לא. אני לא אוכל.

מרים: אל תבכה. אל תבכה, דארלינג שלי.

עליזעם: טוב, אני לא אבכה. אבל אני רוצה להיות בטוח שאת אוהבת אותי, כאילו שמי היה ג’ורג', או הנרי, או אורי.

מרים: טוב.

עליזעם: את לא יודעת כמה אני אוהב אותך. אני מוכן לרקוד אתך לאור הכוכבים, לדהור על סוס למענך, לשדוד רכבת, להכות באינדיאנים ולהציל אותך מידיהם. אני יכול לשתות ולהיות שיכור למענך. להיות גאנגסטר כמו אלאן לאד וטירון פואר.

מרים: זה יהיה נפלא. נפלא.

עליזעם: כן. זה יהיה נפלא. אני אקח אותך בסירת מוטור להאבאנה.

מרים: זה יהיה נפלא. אני כל כך מאושרת. יש לי הכל. אני רוצה לבכות.

עליזעם: אל תבכי, זה מקלקל את העינים היפות שלך, מארילין.

מרים: אל תבכה גם אתה, דארלינג. אני מתפללת שהשוד בבאנק יצליח ותחזור אלי שלם. אני לא רוצה שהמשטרה הניו־יורקית תנקב את בשרך האהוב בכדורים.

עליזעם בבכי מר: לא, מארילין. השוטר ג’ימי יפגע ברגל שלי. הוא יביא אותי לבית הסוהר. את תבואי לבכות בשבילי בבית הסוהר.

מרים: אני כל כך אוהבת אותך, דארלינג.

שניהם בוכים. מנשה מתעורר מבכיו בחטף. אז שלום, מארילין.

מרים: אתה כבר ממהר?

עליזעם: תלכי לכל הרוחות. אני לא צריך בחורות כמוך. יש לי אלפים כמוך. צפורה מתה אחרי והיא לא רוצה להתחתן…

מרים: ידעתי. פחדתי. אמרת לי שהיום לבך יהיה שותת את המלים.

עליזעם: גברים כמוני אסור שבחורות יפריעו להם. בית ומשפחה מפריעים לגברים כמוני.

מרים: מנשה. אני באמת אוהבת אותך.

עליזעם: אז מה?

מרים: אתה שוב רמסת אותי.

עליזעם: אז מה?

מרים: אמרת שתהיה יתום בלעדי.

עליזעם: אז מה? שלום. עכשיו אני ממהר.

מרים: דארלינג, אל תלך!

עליזעם: תלכי לכל הרוחות עם הדארלינג שלך. אני לא רוצה להתחתן!

מרים: מנשה יש לי משהו חשוב לומר לך. אני אחכה לך הערב בתשע ליד הקפה של ברקי… מנשה!

עליזעם: תחכי.

מנשה חזר לסדנא. בפתח מקבלו רבינוביץ.

רבינוביץ: מנשה, שוב כואבת לך הבטן?

עליזעם: אני הלכתי אל…

רבינוביץ: מנשה, אני חושב שלא יהיה לך כאן מקום עבודה יותר. עדיין לא גמרת את הסופאפים של הפורד. זה שלושה ימים שאתה עובד על הראש של הפורד הזה ובמקום לגמור את זה עוד שלשום אתה עוד לא מתחיל לגמור.

עליזעם: אדון רבינוביץ, אני הלכתי אל…

רבינוביץ: לא מעניין אותי לאן הלכת.

עליזעם: הלכתי אל הטלפון, אודן רבינוביץ.

רבינוביץ: בשביל מה? בשביל לדבר עם הבחורה שלך, או מה?

עליזעם: הלכתי אל הטלפון לדבר עם בית־החולים. אתמול לקחו את אבא שלי לבית־החולים, אדון רבינוביץ, עשו לו ניתוח, אדון רבינוביץ.

רבינוביץ: לאיזה בית־חולים?

עליזעם: להדסה, אדון רבינוביץ. אני כבר גומר את הסופאפים, אדון רבינוביץ.

רבינוביץ: תגמור אותם, מנשה, תגמור אותם, אם אתה רוצה להמשיך לעבוד כאן.

עזרא: כן, אדון רבינוביץ, אני עד, לקחו את אבא שלו לבית־החולים.

רבינוביץ: טוב, אני מקווה שיבריא. אבל אני רוצה לראות את הפורד גמור.

רבינוביץ הלך ללשכתו.

עזרא: מנשה, מה יש לאבא שלך?

עליזעם: אני לא יודע.

עזרא: דיברת עם בית־החולים אמרת.

עליזעם: דיברת עם מרים

עזרא: אתה צריך לגמור איתה. היא תשגע אותך. זה לא בחורה בשבילך.

עליזעם: אני אגמור איתה הלילה. אני אגיד לה שגמרנו. יש לה משהו חשוב להגיד לי.

עזרא: זה על החתונה. יותר טוב שלא תראה אותה.

עליזעם: אתה רוצה לעזור לי, עזרא?

עזרא: מה לעשות?

עליזעם: לשדוד מכונית. ניסע קצת.

עזרא: ניסע לחיפה?

עליזעם: ניסע לאן שתרצה. נעשה קצת כיף.

עזרא: בסדר.

עזרא ומנשה פתחו את דלת המכונית. חיברו את החוטים. עליזעם ישב ליד ההגה. נסעו.

עזרא: לאן אתה נוסע, מנשה?

עליזעם: אני נוסע לקפה של ברקי.

עזרא: מה פתאום לקפה?

עליזעם: אני לוקח את מרים.

עזרא: אם אתה לוקח את מרים אני יורד. למה אתה לוקח אותה?

עליזעם: אני לא יודע למה.

עזרא: אבל למה אתה לוקח אותה? אתה באמת אוהב אותה?

עליזעם: אני לא יודע.

עזרא: זה לא בחורה בשבילך, מנשה, זה בחורה שתיכף תרצה בית ושאתה תעבוד ולא תוכל לעשות כלום. היא לא תתן לך להיות עם החברים. היא קוראת ספרים, מרים.

עליזעם: אתה יודע עזרא שאתה לא אומר מה שאתה חושב.

עזרא: טוב. אני אגיד לך מה שאני חושב. היא לא משלנו. לא יהיו לך חיים טובים.

עליזעם: למה לא יהיו לי חיים טובים?

עזרא: אתה יכול לאכול בשר מבושל? אתה יכול לאכול שעועית מבושלת? אתה יכול לאכול דגים מבושלים?

עליזעם: אתה לא אומר מה שאתה חושב.

עזרא: אני אמרתי לך היא לא משלנו. כל היום תצטרך להביט עליה ועל התמונות של אבא ושל אמא שלה. מה שתעשה זה לא ימצא חן בעיניה. זה לא בחורה בשבילך, מנשה.

עליזעם: אני לא חושב להתחתן איתה.

עזרא: אז למה אתה לא גומר איתה?

עליזעם: אני רוצה לדעת אם היא אוהבת אותי.

עזרא: כשתדע את זה תהיה מחותן איתה.

המכונית הגיעה לרחוב בו בית־הקפה של ברקי. עזרא הצביע על מרים: הנה היא עומדת, מחכה לך. אני ארד כאן.

עליזעם: בוא, תיסע אתנו.

עזרא: זה לא בשבילי, מנשה.

המכונית עצרה. מנשה קרא למרים. היא אמרה: מאיפה המכונית? מנשה אמר: תגידי שלום לעזרא. מרים אמרה: שלום, עזרא. עזרא אמר: “שלום מרים”.

עליזעם: בוא תסע אתנו. עזרא, באמת. בוא.

עזרא: לא. אני עסוּק. שלום, שלום, מנשה, שלום, מרים.

עזרא הלך לו.

מרים: איזה מכונית זאת?

עליזעם: אל תשאלי. תיכנסי ודי.

המכונית התפרצה בנהמה קדימה.

מרים: אני שמחה שעזרא לא נוסע אתנו.

עליזעם: למה?

מרים: בעד זה שהוא נגדי.

עליזעם: הוא לא רוצה לנסוע, כי הוא עסוק.

מרים: של מי המכונית, מנשה?

עליזעם: מכונית מהגאראג', אדון רבינוביץ נתן לי לעשות בה הרצה.

מרים: מכונית כל כך חדשה. כל כך יפה. נוסעת כמו על חמאה. אני מרגישה את עצמי נורא עשירה. לאן אנחנו נוסעים?

עליזעם: נוסעים.

המכונית עלתה על דרך המלך. צמיגיה שרקו שריקה נעימה.

מרים: מנשה, אני כל כך שמחה…

עליזעם: עליזעם!

מרים: מנשה.

עליזעם: עליזעם!

מרים: למה עליזעם כל הזמן, מנשה. אני לא רוצה את עליזעם, אני מפחדת.

עליזעם: אני לא רוצה את מנשה. אני רוצה את עליזעם. אני עליזעם – את הבינות?

מרים: אבל למה? למה?

עליזעם: אני לא רוצה להיות מנשה. אני רוצה לפשוט את מנשה מעלי כמו שפושטים חולצה. אני רוצה להיות עליזעם.

מרים: אבל למה, מנשה, למה? מלבדך אף אד לא שם לב לשם מנשה. כשאני אמרת מנשה אני לא חושבת שהשם של סבא שלך ושל הסבא של הסבא היה גם מנשה. מתרגלים לאדם ואת השם שוכחים. השם לא חשוב, מנשה.

עליזעם: זה לא רק השם. אני לא רוצה להיות מנשה.

מרים: מה אתה רוצה להיות?

עליזעם: אני רוצה להיות… אני רוצה להיות גאה. כן, גאה. זה מה שאני רוצה להיות.

מרים: מה זה גאה?

עליזעם: גאה, זה בלי אבא חולה, זה בלי עבודה בגאראג'. גאה זה כמו קצין אמריקאי, כמו רוברט טיילור. גאה, זה מה שאני רוצה להיות.

מרים: אני לא מבינה אותך, מנשה.

עליזעם: עליזעם!

מרים: מנשה? אתה שומע אותי, מנשה?

שריקת הצמיגים נשמעה. אורותיה של המכונית פילסו נתיבים באפלה.

מרים: אני רוצה בית, מנשה. אני רוצה בית איפה שאני אחפוף ואסרק רק את השערות שלי ושל הילדים שלי. אני רוצה בית ושבבית יהיה מטבח…

עליזעם: ובמטבח תבשלי בשר מבושל?

מרים: אני אבשל הכל.

עליזעם: ודגים מבושלים?

מרים: אני אבשל הכל, כל מה שאתה רוצה, מנשה.

עליזעם: ושעועית מבושלת?

מרים: הכל.

עליזעם: טוב, אני לא אוכל את זה. זה בדיוק מה שעזרא אמר שאת תבשלי.

מרים: מאיפה עזרא יודע?

עליזעם: הוא יודע. הוא אמר לי לגמור אתך. הוא אמר לי שאת בחורה לא בשבילי.

מנשה סובב בחזקה את ההגה. המכונית עלתה על דרך חדשה.

מרים: לאן אנחנו נוסעים, מנשה?

עליזעם: נוסעים.

מרים: מנשה?

עליזעם: קראי לי עליזעם, כמו שאמרתי לך.

מרים: אני לא רוצה, מנשה. אני לא רוצה את המשחק הזה. אתה מענה אותי.

עליזעם: קראי לי עליזעם, אמרתי לך.

מרים: אני לא רוצה, אני לא רוצה, מנשה. אני רוצה לקרוא לך מנשה.

עליזעם: קראי לי עליזעם!

מרים: אני מפחדת! כל כך מפחדת! לאן אנחנו נוסעים?

עליזעם: קראי לי עליזעם!

מרים: עליזעם!

עליזעם: ככה. אמרי לי מרים…

מרים: אני לא אגיד.

עליזעם: אמרי לי – את אוהבת אותי?

מרים: אני אוהבת אותך, מנשה!

עליזעם: עליזעם!

מרים: עליזעם.

עליזעם: למה את משקרת מרים?

מרים: אני לא רוצה, אני לא רוצה…

עליזעם: למה את משקרת?

מרים: אני לא משקרת. אני לא משקרת!

עליזעם: אז מדוע אתמול אמרת לא.

מרים: אני מפחדת, עליזעם, אני מפחדת. לאן אנחנו נוסעים?

עליזעם: ממה את מפחדת, מרים?

מרים: אני מפחדת מעליזעם! אני מפחדת!

מנשה פרץ בצחוק. הושיט יד ימינו לכיס מכנסיו ושלף ארנקו.

עליזעם: את מפחדת כאילו הייתי יפה כמו ריצ’ארד וויידמארק, חה, חה, חה. הנה, קחי לירה, מרים, קחי לירה.

מרים: אני לא רוצה.

עליזעם: קחי או שאני הורג אותך.

מרים, מוכת־פחד, בלי לדעת, לוקחת את השטר.

מרים: לאן אנחנו נוסעים?

עליזעם: אנחנו נוסעים לשיקאגו. זה לאן שאנחנו נוסעים. לשיקאגו! מנשה לחץ על דוושת־הדלק. המכונית פרצה בדהרה מחודשת.

עליזעם: מה את בוכה? שכחת מה שאת צריכה לומר?

מרים: שכחתי מה שאני צריכה לומר.

עליזעם: את צריכה לומר: אורי זה משהו אחר, יתכן.

מרים: אורי. זה משהו. אחר. יתכן.

עליזעם: יתכן ודי, מרים, מה אתך? מה את רוצה שאקרא לעצמי כדי להיות בטוח שתאהבי אותי?

מרים: לא עליזעם.

עליזעם: אז תאהבי אותי?

מרים: כן.

עליזעם: כמה?

מרים: נורא.

עליזעם: רק נורא אחד?

מרים: נורא נורא.

עליזעם: את משקרת!

מרים: אתה רוצה להרוג אותי, מנשה. אתה רוצה להרוג אותי.

עליזעם: אז מה בנוגע ליוסף?

מרים: אז שום דבר בנוגע ליוסף. שיוסף יהיה יוסף.

עליזעם: שוב שכחת, מרים.

מרים: לא שכחתי. שיוסף יהיה יוסף. אתה שומע אותי מנשה, ואתה תהיה אתה…

עליזעם: אני לא רוצה להיות אני, מרים. את תמיד רוצה להיות את?

מרים: לא תמיד. אבל בסוף אני תמיד אהיה אני.

עליזעם: אני לא רוצה להיות אני. אין מה להיות אני. מה יש לי? בגאראג' כל היום, לבוא הביתה לחדר מלא ילדים, ואשה חולה. כן את תהיי חולה, זה כולן ככה. ולרוץ לרופא. ולשכוח את כולם. אני לא רוצה להיות אני. אני רוצה להיות נוסע חופשי, כמו עכשיו, ללכת לאן שאני רוצה. לאהוב את מי שאני רוצה. ואני רוצה שיאהבו אותי…

מרים: אתה רוצה להיות הגיבור של הסרט.

עליזעם: כן. אני רוצה להיות הגיבור של הסרט. לחיות חיים קצרים, אבל להיות גאה. אני רוצה להיות יפה כמו קצין אמריקאי, לרקוד סאמבה, מארילין, לרקוד ולשתות ולקום ולרקוד ולשתות ולנסוע ולקום, בלי לישון, בלי לעבוד. את אוהבת אותי, מארילין?

מרים: אני רוצה להיות אני, מנשה. אני רוצה בית ומטבח. ואני רוצה שהילדים ילדו לגן ושאתה תעבוד ותלך לעבודה ברצון. מנשה, ואני לא רוצה שתשתה ותרקוד ותקום, מנשה, בלי לישון.

עליזעם: את מדברת כאילו כבר היינו מחותנים.

מרים: אנחנו נהיה, מנשה. רציתי להגיד לך שאני לא סתם מדברת על ילד. אני לא סתם מדברת על ילד. אתה שומע אותי, מנשה.

מנשה הביט נכחו. תגובתו היחידה היתה הגברת המהירות. שפתיו היו קו דק וישר.

מרים: למה אתה נוסע כל כך מהר, מנשה?

משולי הדרך אותת פנס חשמלי.המכונית חלפה כסופה. השוטר התניע את האופנוע. דלק אחרי מנשה.

עליזעם: אופנוע של משטרה אחרי.

מרים: הרי אמרת שהמכונית היא מהגראג' של אדון רבינוביץ?

עליזעם: אני לא צריך לבקש רשות מאדון רבינוביץ, מהמנוול הזה. אני מספיק גבר כדי לקחת מכונית בעצמי.

מרים: גנבת את המכונית, מנשה!

עליזעם: עליזעם!

מרים: עצור, מנשה, תעצור!

עליזעם: ידעתי שאת משקרת. ידעתי שאת משקרת ולא אוהבת אותי. כל מה שרצית זה להתחתן. עזרא אמר לי.

מרים: לא שיקרתי לך, מנשה. אני אוהבת אותך.

עליזעם: את משקרת, מרים. למה לא תגידי את האמת?

מרים: תעצור מנשה! תעצור!

עליזעם: למה שאני אעצור, מרים?

מרים: אני רוצה לברוח ממך מנשה.

עליזעם: למה אמרת שאת אוהבת אותי?

מרים: אני מפחדת, מנשה, מפחדת נורא.

עליזעם: את מפחדת שאני אהרוג אותך?

מרים: אני מפחדת ממך, מנשה.

עליזעם: הרי אמרת שאת אוהבת אותי, למה שיקרת?

מרים: לא שיקרתי, מנשה. לא שיקרתי.

עליזעם: אז למה את רוצה לברוח ממני? למה יש לך בוז כזה אלי?

מרים: אין לי בוז אליך…

עליזעם: למה אמרת שאת אוהבת אותי כשיש לך בלב בוז כזה אלי. למה שיקרת אותי?

מרים: תעצור, מנשה! אתה תהרוג אותי! אתה תהרוג אותי!

עליזעם: קחי לירה ואל תבכי.

מרים: לא שיקרתי לך, מנשה, אני אוהבת אותך.

עליזעם: את רוצה שאעצור ותוכלי לברוח ולצחוק אחרי הגב שלי.

מרים: אני לא אברח ממך.

עליזעם: שקרנית!

מרים: אל תכה אותי, אל תכה אותי.

עליזעם: אני לא אכה אותך, רק רציתי לנגוע בלב שלך, לראות אם הוא באמת אוהב אותי.

מרים: אל תכה אותי, מנשה.

עליזעם: אני לא אכה אותך. אני רק אנשק אותך, ככה!

מרים: אל תכה אותי.

עמוד החשמל התקרב במהירות מפתיעה אל המכונית התועה. הנשיקה היתה מלווה מעיכה, התנפצות והתרסקות. דממת־מוות עטפה את המקום, לאחר שגוועו מליו האחרונות של מנשה.

מנשה: אנחנו נוסעים לשיקאגו.