במשך כל השנים חלם לנסוע. לנסוע מהבית, לנסוע מהארץ, לנסוע רחוק, רחוק מאוד, רחוק ככל האפשר. אבל הקשיים שעמדו בדרכו היו עצומים. משום כך רק לעיתים רחוקות ורק בשעת צורך מוחלט היה נוסע. עבודתו היתה מחייבת אותו לנסוע מדי פעם לחיפה או לירושלים, אבל מחמת הקשיים היה דוחה זאת ככל האפשר. רק משלא יכול היה לדחות יותר, כשלא יכול היה בשום אופן לעקוף יותר את ההכרח המוחלט שבנסיעה, היה עושה את התוכניות הדרושות לכך. קשה לתאר את הקשיים שעמדו בפניו, אפילו כשעמד לפני נסיעה למרחק לא רב ביותר, לחיפה למשל, ואפילו כשהיתה זו נסיעה לזמן קצר יחסית, כגון יום, או אפילו כמה שעות. ההכנות היו גוזלות שעות רבות, ועצם העיסוק בהן היווה קושי גדול מאד. עניינים רבים, כגון בחירת הלבוש הנכון בהתאם למזג האוויר ובהתאם לעניין שעמד לפניו, שלא לדבר על התאמת הלבוש לטעמו האישי, שהיה מפותח מאד, מגוון ומשתנה, עוררו התלבטויות ארוכות וממושכות. עניינים אחרים, כגון בחירת אמצעי הנסיעה, שעת הנסיעה, בחירת התיק או המזוודה המתאימים, גזלו בדרך כלל שעות הכנה ארוכות נוספות. בסופו של דבר, היו ההכנות לנסיעה גוזלות כמובן יותר זמן מהנסיעה עצמה. מאחר והכנות אלו גרמו לדחיות אינסופיות ועוררו משום כך קשיים וסיבוכים מרובים בעבודתו, הרגיל עצמו לתכנן נסיעותיו זמן רב מאד מראש. כתוצאה מכך, מצא עצמו חי רוב הזמן בתכנון נסיעה זו או אחרת, ומשחזר מנסיעה אחת היה מתכונן מייד לנסיעה הבאה. שאר העניינים בחייו סבלו אמנם משום כך, אולם בדרך זו היה לפחות מצליח לנסוע ככל שהיה נדרש ממנו. במצב זה קשה היה, כמובן, לחשוב על נסיעות ארוכות לזמנים ממושכים. ספק אם היה מצליח לערוך נסיעה ארוכה אחת בשנה. כדי להקל במקצת על עצמו, החליט לצמצם את היקף עבודתו ולהגביל את תחום נסיעותיו. חיפה וירושלים לא באו יותר בחשבון. פתח־תקווה, לוד, רחובות, היו במרחק מתאים יותר לאפשרויותיו, אבל במשך הזמן הפכו העניינים שצריך היה לקחת בחשבון גם בקשר לנסיעה מעין זו כל כך מורכבים ומסובכים, שאפילו הנסיעות הקצרות הללו היו לבלתי אפשריות. בשלב זה, החליט שנסיעות לקצה העיר יספיקו בהחלט. במשך זמן מה היה סידור זה משביע רצון. רבים מן הדברים, שהיו הכרחיים לנסיעות הארוכות יותר, היו מיותרים עתה. אין ספק שהיתה זו הקלה לא קטנה. עכשיו מצא זמן לדקדק בפרטים קטנים יותר. הוא גילה דברים רבים, שלא נתן דעתו עליהם קודם לכן. חשיבותם של דברים אלה גדלה עתה, וסידורם הצריך זמן ממושך הרבה יותר. לאחר זמן מה, התברר לו שלא הרוויח מאומה מן הסידור החדש. כל מחשבותיו, רגשותיו, מרצו, בקיצור, כל־כולו, היו נתונים להכנות ותכנונים. אין לי זמן לשום דבר יותר, אמר בליבו. מצב זה צריך להיפסק, הוסיף. החליט לבטל את כל עניין הנסיעות מכל וכל. אמר ועשה. מעתה היה יושב רוב הזמן בביתו. סילק מחייו את כל העניינים הקשורים בנסיעות והסתפק אך ורק בהליכה למרחק לא רב ולזמן קצר. מובן שצריך היה לשנות הרבה באורח חייו ולצמצם במידה ניכרת את דרישותיו. אבל כל זה רק לטובה, אמר לעצמו. מצא עבודה אחרת, שיכול היה לעשותה בחדרו. היה יורד רק לחנות המכולת הסמוכה, לערוך את הקניות ההכרחיות ביותר, וחוזר מייד לחדרו. יותר ויותר מצא זמן ארוך וריק עומד לרשותו. הקטין את מספר פעולותיו וצימצם את תנועותיו. הסתפק רק בהכרחי ביותר, התרכז רק בנדרש ביותר. היה מקדיש שעות וימים לפרט הקטן ביותר שאירע במחיצתו. היה מקדיש שבועות וחודשים לפרט הקטן ביותר. בוקר אחד מת כשהוא יושב בכסאו ללא תנועה, והוא נתון כולו לפרט אחד קטן. צופה מן החוץ ודאי שלא היה מבחין בהבדל, והוא עצמו, מן הראוי להוסיף, החמיץ את רגע מותו, לו ציפה ולו התכונן ובו התרכז כל חייו.
בתקופה אחרת, בזמנים אחרים ובארץ אחרת, היה ללא ספק הרפתקן או חוקר ארצות נועז. אבל כפי שהדברים הוֹוים בימינו ובארצנו, ספק אם יכול היה לנהוג אחרת משנהג, ומותו לא יכול היה להיות, כמובן, מוות אחר.
מתוך מחזור הסיפורים ‘מן העולם הגדול’, מעזבונו של נפתלי יבין.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.