יש בתוכנו אי־הבנה חמורה ביותר של מצב האומה. אין חמור יותר מאשר אי־הבנתנו שכל קיומה של ישראל מותנה בעליה גדולה. העליה אינה סתם דבר־מה רצוי שאינו מצוי, חבל, אולם אין מה לעשות… היא אף לא רק דבר־מה חשוב מאוד, היא פשוט עניין שאי־אפשר לנו בלעדיו. הייתי אומר שהעליה היא החמצן של ישראל אלמלא שחקו הבנקים ביטוי זה תוך טפיחה על שכם עצמם, טפיחה שלא כל־כך הוכיחה את עצמה ביום פקודה. לעומת זאת העליה הוכיחה את חיובה הגדול, ועתה מוכיח העדר העליה שוב עד כמה היא הכרחית. העדר עליה, זה שנים, נותן אותות מסוכנים בכל תחומי חיינו. העדר העליה זה גורם היסוד לקשיינו הכלכליים, הוא אסון מדיני־בטחוני. גם התפתחותה של השנאה העצמית בתוכנו קשורה בהפסקת הגידול, בהפוגה הממושכת בהגשמה ציונית, ואין הגשמה ציונית שהעליה אינה אבן־שתיה שלה.
מן הבחינה הרעיונית העליה מוכרחה להיות במרכז התחושה הלאומית בישראל, ואילו העדרה של העליה הוא במרכזה של רוח הנכאים הרעיונית שהארץ שרויה בה זה שנים. מן הבחינה הכלכלית כל העוקב אחרי תולדות התחיה היהודית בארץ לתקופותיה, אינו יכול שלא להיווכח שבתקופות עליה יש שגשוג ותקופות של העדר עליה הן תקופות של שפל. יש קורלציה מובהקת בין צמיחה משקית ושגשוג כלכלי מזה וממדי העליה מזה. הדבר בולט, כמובן, בענף הבניה, שיש לו שלוחות לענפים רבים, אבל לא רק בענף זה. עליה גוררת יוזמות כלכליות של עולים ושל ותיקים, שהעליה מדרבנת אותם ועוזרת ליוזמתם.
על הבחינה המדינית והבטחונית אין צורך לומר דבר. מי שאינו מבין שגידול מספרנו הוא היסוד החשוב ביותר בחיזוקנו אינו מבין שום דבר. אשר ל“בעיה הדמוגרפית”, רק קצרי־ראות קושרים אותה לעמדה אחת בוויכוח המדיני המפלג אותנו. האמת היא שבצדק דוּבּר על “הבעיה הדמוגרפית” גם לפני מלחמת ששת הימים, בתקופה שלא היתה עליה. מעניין לציין שמאז מלחמת ששת הימים אין שינוי ניכר באחוז היהודים בארץ. האחוז שלנו בארץ־ישראל כולה גדל במידה זעומה, ואילו בקרב אזרחי ישראל בגבולות הקו הירוק פחת שיעורנו בערך באותה מידה1. הסיבה היא, כנראה, כי ערביי ישראל אינם נוטים להגר מפה, ואילו אלה שביהודה, שומרון ועזה, נוטים לזאת קצת יותר. מכל מקום, בלי עליה רחבת ממדים אנו עומדים לפני “בעיה דמוגראפית” קשה, יהיו גבולות ישראל אשר יהיו. הארץ הזאת תהיה יהודית, רק אם יבואו אליה עוד מיליוני יהודים, כי הבעיה אינה רק שמירת רוב יהודי כלשהו באוכלוסיה.
חיוני שנבין שחידוש העליה, נושא שאינו מדליק יצרים ואינו מעורר התלהבות, חשוב הרבה יותר מכל הוויכוחים המדיניים. עתיד העליה חשוב יותר, הרבה יותר, מעתיד השטחים – ואין באמירה זו שום קביעת דעה בנושא המדיני לגבי יחסֵי ישראל עם מדינות ערב. האמת היא שגם לשם שמירה על הפירות הטריטוריאליים של מלחמת ששת הימים נחוצה עליה גדולה, וגם לשם מסירת השטחים תמורת שלום נחוצים פה הרבה יהודים. כדי למסור שטחים נחוץ כוח יהודי לא פחות מאשר לשם החזקתם, אולי עוד יותר. כורח העליה מקורו גם בעובדה שבעצם לא הגענו עדיין למה שקוראים “המאסה הקריטית”, כלומר להיקף אוכלוסיה יהודית שתוכל לקיים לטווח ארוך מדינה יהודית. זוהי “הבעיה הדמוגראפית” האמיתית החמורה, לא רק היחס בין מספר היהודים והערבים.
יש בכל זאת הבנה בישראל שהעליה דרושה לנו מאוד. ספק אם יש הבנה שהעליה היא כורח, שאי־אפשר כלל בלעדיה. במצב של העדר עליה במקום לחשוב איך להביא עולים, נוטים לחפש דרך איך להסתדר בלי עליה. כוונת האמור כאן, ומה שייאמר עוד, היא להסביר שני דברים: א. אי אפשר למצוא פתרון לבעיותיה של ישראל בלי חידוש העליה, מפני שאין פתרון כזה. ב. אפשר לחדש את העליה ולהביא אותה להיקף הדרוש, אלא שנחוץ לעשות לשם כך דברים שאין אנו רוצים לעשותם, שלדעת רובנו לא מוצדק לדרוש מאתנו לעשותם.
האומרים ש“היהודים אינם רוצים לעלות” אומרים דבר לא מדויק מצד אחד ולא רלוואנטי מהצד האחר. חוסר הדיוק של הטענה הוא בכך, שהבעיה אינה אם שישה מיליון יהודים בארצות־הברית רוצים לעלות מחר לישראל. אי־רצונם לעלות לא הוא הקובע את המצב של העדר עליה. השאלה היא היכן עשרת אלפים יהודים אמריקאים שיעלו בשנה הבאה? חוסר הרלוואנטיות של הטענה הוא, שכורח העליה הוא מציאות ישראלית, בין שהיהודים רוצים לבוא ובין שאינם רוצים. אנו מוכרחים לגרום לכך שיהיו יהודים שיעלו, יהודים רבים. בנפשנו הדבר, בנפשה של מדינתנו.
אחרי מלחמת ששת הימים התעוררה תנועת עליה מארצות־הברית ומארצות מערביות אחרות. אילו נקלטו העולים, היתה התנועה מתגברת יותר ויותר. במקום זה רובם חזרו מכיוון שהם לא נקלטו, מכיוון שלא רצו לעבור תהליך של סבל קליטה שעברו הורינו בבואם. ליהודי אמריקה היתה ברירה. היה להם לאן לחזור. קיומה של הברירה מחייב את החברה הישראלית לשנות את תנאי הקליטה מעיקרם.
בכלכלה מבחינים בין “ביקוש” ל“רצון לקנות”. ביקוש פירושו נכונות לשלם את המחיר הנדרש תמורת הסחורה או השירות. השאלה היא אם אנחנו מוכנים “לשלם” את המחיר תמורת עליית יהודים בהיקף הדרוש או שאנו מקווים שנוכל להתחמק מ“התשלום” ולהסתדר בלי עליה.
“דבר”, יום ד‘, ד’ בסיוון ה’תשמ"ו 11.6.86
-
ראה: “הסכנה הדמוגרפית והמספרים היבשים ” וכן “ללא תשובה” ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.