כדי שנוכל להביא עולים עלינו לדעת קודם כל מדוע היהודים לא עולים, מה מונע עליה. אין טעם לבדוק את הסיבות של כלל היהודים, של כל בני הקהילה בעיר אמריקאית או קנדית, בבואנוס איירס או בפאריס, מכיוון שיש ודאי יהודים רבים מאוד, אולי רוב היהודים, שאינם שוקלים כלל עליה לישראל, שאינם יודעים שחסר להם משהו חשוּב מאוד, כשהם חיים בארצות פזוריהם. קל לנחש שחלק ניכר מהם “יושבים על סיר הבשר”, וברור להם ולנו שישראל אינה מסוגלת להתחרות בתנאים החומריים של ארצות השפע שרוב היהודים חיים בהן, וגם בארצות הרחוקות משפע, יהודים שייכים כמעט תמיד למעמד שחיי שפע זומנו לו. מזרח אירופה, שלחצה את היהודים מזה, וארצות האיסלם, שגם בהן יהודים לא רוו נחת מזה, אינן קיימות כמקוֹמות שיש בהם עתודה גדולה של יהודים לעליה, גם משם יהודים לא נחפזו, בשעתם, לעלות. גם שם חיכו, ורבים־רבים איחרו את המועד.
כדי שנדע מה בולם עליה עלינו לבדוק את בעיית העולים ששבו לארצות מוצאם, או היגרו מישראל לארצות אחרות. יש שתי ארצות שיש סיכוי שיבואו מהן עולים רבים ושיהודיהן אינם נוטים לחזור כשאינם נקלטים פה – דרום אפריקה וארגנטינה. כשלון קליטתם בישראל מניע את רובם להגר לארץ אחרת. יהודי ארגנטינה מהגרים לארצות אמריקה הלאטינית האחרות. לא מעטים היגרו ישירות מארגנטינה לוונצואלה ולארצות אחרות. יהודים מדרום אפריקה מעדיפים את הדומיניונים הבריטיים – קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. הם מוצאים שם יהודים דרום־אפריקאים שהיגרו מיוהנסבורג וקייפטאון בלי לעשות תחנה בישראל. כשאנו דנים בשאלות עלייה וקליטה אסור לשכוח שהעולם בימינו פתוח להגירת יהודים הנקלעים למצוקה בארץ זו או אחרת. אין לנו עליה של יהודים שאין להם ברירה, וכנראה לא תהיה בעתיד הקרוב. תפקיד ראשון במעלה, המוטל על הסוכנות היהודית, בשיתוף ממשלת ישראל או בלעדיה, הוא לערוך מחקר מדעי, עם מדגמים מייצגים ולפי שיטות המחקר המודרניות, כדי לקבוע מדוע חזרו לגולה עולים שניסו לעלות לישראל מאז.1967
אין ספק שהתשובה תהיה שהם לא נקלטו, אולם תשובה זו היא כוללנית מכדי לספק אותנו. כדי שנוכל להתוות לעצמנו דרך לתיקון פני הדברים עלינו למצוא תשובה על השאלה במה היתה תקלה, מה הפריע, וגם תשובות חלקיות כוללניות אינן מספקות. לא די בתשובה “לא נקלטתי בעבודה”, “לא הסתדרתי בדיור” או “היו לי קשיי קליטה חברתיים”. זה סתמי מדי. הכרח לרדת לעומק רב יותר. הדבר מחייב את בעלי המקצוע שיעסקו בכך להתאים שאלון מחקר לצרכי הציונות, לבדוק את כל הצדדים, כך שאפשר יהיה להציע הצעות תיקון ממשיות. כדי לבדוק את הבעיה גם אצל עולים שהתגברו ונשארו בישראל. גם מהם אפשר ללמוד הרבה.
להצעה זו יש ערך ויש סיכוי שתועיל בתנאי ברור אחד – שהמסקנות של המחקר יגררו מעשים. לשם כך יש להתגבר על חוסר הנכונות של הישראלים להתאים את החברה בישראל, את הנהלים וההתנהגויות, לצרכי קליטה. אין זה מן הנמנע שיתברר שיש צורך לעשות צעדים קשים, כדי להתגבר על העדר העליה. יתכן שתהיה אמת בטענה שיטענו שהדרישות הן קשות מדי, מופרזות. אולי. העניין הוא שיש להבין שהברירה האחרת, המשך הקפאון בעליה, מוליכה לאסון לאומי שאין גדול ממנו. על הצעה זו או אחרת לקליטה טובה יותר שמעתי לא אחת “מה הם חושבים לעצמם?!” או “כשהורי עלו לארץ איש לא דאג להם…” בתשובות אלה יש אמנם אמת, אבל אין הן עושות צדק עם הצורך להבטיח את המשך קיומה של ישראל. לאמירות אלה יש המשך טבעי. “לא צריך אותם…” המשך זה אין בו שום אמת, כי אנו זקוקים מאוד לעולים התובעים תנאי קליטה משופרים. מכיוון שהתשובה “לא צריך אותם…” אינה אמת, נפגמת ממילא האמת שבטענה בדבר תנאי הקליטה של עולים בדורות קודמים. לכן ההשוואה למה שעבר דור ההורים שלנו (לגבי רבים מאוד המדובר כבר בדור הסבים שלהם) יש בה אמת היסטורית, אולם היא נעדרת אמת אקטואלית, אין היא מתאימה לצרכי מדינת ישראל דהיום, מדינה שהאפשרות היחידה שלה שלא לחדול מלהיות היא לגדול, ולשם גידולה נחוצים לה יהודים, יהודים רבים.
האמת שבטענה “מה הם חושבים לעצמם?!” היא חלקית מאוד. נכון שתנאי הקליטה הנדרשים כיום הם משופרים ללא השוואה לאלה שהיו בימי העליות שלפני היות המדינה או בימי קיבוץ גלויות של שנות החמישים, כשמספר הקולטים היה קטן בהרבה ממספר הנקלטים, אולם על השאלה הכביכול רטורית: “מה הם חושבים לעצמם?!” יש תשובה נכונה, אמיתית. הם, כלומר העולים בכוח, חושבים לעצמם, שיש להם גם אפשרות שלא לעלות; לעומת זאת לישראל אין ברירה, היא זקוקה לגידול ואין היא יכולה להרשות לעצמה את דחייתו.
סיפרו על שמריהו לוין, מגדולי המסבירים הציונים בדורו, שבאו אליו בטענות על יהודים שיש להם חסרון זה וחסרון זה… השיב להם שמריהו לוין: “אין לי בשבילכם יהודים אחרים”.
“דבר”, יום א‘, ח’ בסיוון ה’תשמ"ו 15.6.86
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.