מה שדרוש למדינת ישראל כאוויר לנשימה אינו רק עוד ועוד יהודים – אם כי אסור לזלזל גם במספר היהודים שיחיו בארץ הזאת. למדינת ישראל דרושה תנועה דינמית, שתביא אלינו רוח רעננה, חידוש האמונה הציונית, חידוש הלהט הציוני, שהיה אופייני לישוב שלפני המדינה ונשמר במידת־מה גם בשנות המדינה הראשונות, להט שלא נשאר ממנו הרבה, על־כל־פנים לא נשאר ממנו הרבה אצל רבים מאזרחי ישראל. אלה ששמרו בתוכם להט זה, רוח זו, נחשבים ל“שמורת טבע”.
דבריו של דוד בן־גוריון על המדינה ש“עדיין לא קמה” לא היו פראזה, אלא מציאות שאזרחי ישראל סירבו להאמין בה, כי לא רצו להתמודד אתה. שקיעת מנהיגותו קשורה לא במעט בפער שנוצר והתרחב בין תפיסתו, הקוראת לזנק למשימות נוספות מזה, והתפיסה שהשתלטה בציבור, שהאמירה “הגענו עד הלום” ביטאה אותה יפה. כיום יש “שיבה אל בן־גוריון”, אל האיש והסמל, אבל לא אל מה שהוא סימל, לא אל הדריכות שהוא דרך את הישוב כל ימי מנהיגותו. כבר בשנות החמישים הורגש, שהשלטון הבן־גוריוני נשען יותר ויותר על הכריזמה האישית של אדריכל המדינה ופחות ופחות על הזדהות הציבור עם דרכו.
בצד הנושא הסטאטיסטי, מספר היהודים החיים בארץ – עם ובלי קשר למספר הלא־יהודים החיים פה – קיים גם הצורך בהתרעננות איכותית. הציבור הישראלי עייף מהצורך להתמודד עם בעיות הקמתה וגידולה של מדינת היהודים. עייפות זו היא אחד הגורמים לאי־ההבנה של ההכרח הקיומי של גידול מהיר של ישראל, קודם כל גידול מספרי.
היו דברים מעולם. היה כבר מצב כזה בארץ. העליה השניה באה בתקופת שפל רעיוני חמור של העליה הראשונה. מפעלם של אנשי העליה הראשונה היה גדול מכל גדול. הם היו ראשוני הראשונים לתחיה יהודית בארץ הזאת. כשהם באו לא היה פה כלום. המתפללים בירושלים ובחברון, בצפת, ובטבריה, לא היו גורם בתחיה היהודית, ואפילו מעט הסוחרים שהיו בארבע ערים אלה וביפו, לא היו אפילו ראשית התחלתה של תחיה יהודית. הראשונים היו אותם בני־ירושלים, שניסו להקים את פתח־תקווה, והעולים מרוסיה שבנו את ראשון־לציון. קדם להם רק קרל נטר עם מקווה־ישראל.
ראשונים אלה, חלוצים מפוארים אלה, מקימי גדרה ויסוד־המעלה, בוני רחובות וחדרה וכל יתר הישובים היהודיים בעלייה הראשונה, הגיעו אל ראשית המאה־העשרים כשהם עייפים. היה ממה להתעייף. ואולי אין זה מוזר כל־כך שרבים מהם תמכו בתכנית אוגנדה – התייאשו ממפעלם הקשה כל־כך להגשמה. אז קם גל חדש, רובו ברוסיה הצארית, מיעוטו בגליציה האוסטרית, ברומניה ובמדינות אחרות, וחולל את מה שאנו קוראים “העליה השניה”, תרומתה של זו לא היתה רק במספר עולים, אלא ברוח החדשה שהיא הפיחה בארץ. הישוב הקיים, גם כשלא קיבל את בני העליה השניה, על דעותיהם “המשונות” בענייני עולם וחברה, ולא ראה יכולת לעצמו להיענות לתביעותיהם לעבודה עברית, הושפע רבות מהלהט הציוני שהביאו אתם, להט שהזכיר לזקנים שבהם את נעוריהם ולבני המתיישבים הוותיקים – את סיפורי הוריהם על ימים ראשונים ואווירתם.
צר לי לומר זאת, אבל האמת ניתנה להיאמר – אנחנו שוב במצב דומה. אמנם אין לומר שאנו באותו מצב, מפני שההיסטוריה אינה חוזרת, מכל מקום לא בדיוק. נחוצה לנו שוב “העליה השניה” על הנכונות החלוצית שלה, על הפאתוס שלה, על הלהט שבאמונת בניה, ועל נכונותם לבוא בריב עם הוותיקים למען הגשמת הציונות.
נוסף על עולים שיבואו לארץ להיקלט, עולים שמדובר על קליטתם בספר זה, נחוצה תנועת עולים שתהיה לה יומרה לקלוט את ישראל הקיימת ולשנות אותה לטובה. חידוש הלהט הציוני הוא היבט אחד, חשוב מאוד, אבל לא יחיד. “עליה שניה” זו תבוא אלינו מארצות שפע, ברובה מארצות חופשיות ודמוקראטיות, שרמת תרבותן גבוהה מאוד – יש להם מה לתרום לישראל לא רק בלהט ציוני, לא רק בחידוש פניה הציוניים של הארץ. יש להם גם מה לתרום באורח חיים, בתרבות חיים ובתרבות בכלל. זאת עשו גם עולי גרמניה בשנות השלושים אף שהישוב הוותיק דאז לא היטיב לקלוט אותם.
בהקשר לנאמר חשוב בעיקר חידוש הלהט הציוני בארץ – כפי שחידשה אותו העליה השניה בראשית המאה העשרים. אל תאמרו שפנייה זו יש להפנות לחוץ לארץ, כי שם יש לחולל את התנועה שתביא לתמורה פה. הקריאה חייבת לצאת מפה, מארץ־ישראל. חוקרי תולדות מתווכחים באיזו מידה השפיעה פנייתו המפורסמת של יוסף ויתקין אל הגולה על התפתחותו של גל העליה הקרוי “העליה השניה” – ודאי היתה לו השפעה. בימינו נחוץ לנו יוסף ויתקין קולקטיבי, נחוץ שיצא מישראל קול קורא. לבני ישראל שבחוץ־לארץ לעשות מה שעשו יהודים לפני יותר משמונים שנה, כשחוללו את העליה השניה, שהצילה מחורבן את מפעלה המפואר של העלייה הראשונה.
“דבר”, יום ד', י“ז בסיוון ה’תשמ”ו 23 ביוני 1986.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.