אין זה נכון שהתנועה הציונית, מנהיגיה ומכווני דרכה אינם יודעים שחל שינוי עצום במצב היהודים, מצב שהביא יהודים בעבר לציונות ולעליה. הצרה היא שאין מסיקים מסקנות מהשינוי, אין מסיקים אותן בעבודה הציונית בגולה וחמור מזה – אין מסיקים מסקנות בארץ, בקליטת העולים, בתכנון הגידול בארץ וכיווני ההתפתחות של מדינת ישראל.
אין זה סוד שעד דורנו היתה הציונות תנועה מרקסיסטית במובן מסויים. ההוויה קובעת את ההכרה – אבן שתיה זו במחשבה המרקסיסטית היא שקבעה את דרכה של הציונות והביאה לה גם נצחונות לא מעטים. הווייתם של יהודים בגולה היא שהפנתה אותם להכרה ציונית וממנה לעלייה. אמנם לא כל ההגירה היהודית ממזרח אירופה – ואחר כך גם ממרכזה – פנתה לארץ־ישראל, אולם אותו קילוח שפנה לחוף שלנו מקורו העיקרי היה בדחף האנטישמי שעקר יהודים ממקומות מושבותיהם, רק מיעוט קטן מקרב העולים לא נדחף משם, אלא עלה לארץ אך ורק מפני שנמשך הנה.
תיאודור הרצל ניסח זאת בדברים מפורשים, כשהסביר שבימינו (כלומר בימיו) נעשה קשה ליהודים יותר ויותר לנדוד מגלות לגלות, מפני שהעולם כולו סגר על בני עמנו. אמנם בימיו של הרצל נשמעו הדברים עדיין כהפרזה, מפני שאמריקה ואוסטרליה, קנדה ודרום אפריקה, קיבלו מהגרים יהודים, אולם עד מהרה הן נסגרו, דווקא כאשר הלחץ מאירופה גבר. זו היתה הוויה יהודית בגולה, בחצי הראשון של מאתנו, והיא קבעה גם הכרה ציונית וגם מעשה ציוני – עליה.
כל זה נעלם ואיננו. אנו חיים כיום בעולם פתוח למדי, ויש ליהודים אפשרויות הגירה רבות. כבר בשנות החמישים היינו עדים לכך שיהודי מרוקו פנו בחלקם, ואולי ברובם, לארצות אחרות – בנו קהילות יהודיות בצרפת ובמונטריאול והגיעו גם לאמריקה הלטינית, יהודי רוסיה, אלה מהם היוצאים מארץ זו, מהגרים ברובם הגדול אל מעבר לאוקינוס, במקום לעבור את הים התיכון לכיווננו. רק הגל הראשון של יוצאים מרוסיה היה גל ציוני לוהט. אנשים שלחמו מלחמה מסוכנת על זכותם לעלות לישראל. אחריהם באו “יהודים מכל ימות השנה” והתמונה נשתנתה. יש ידיים לסברה שכיום ציונים טובים אינם זוכים ברשיונות יציאה, ומקבלים אותם אנשים שהגישו בקשה לצאת מרוסיה, כי שם לא טוב לחיות, ביחוד לבני הלאום היהודי. התמונה חזרה על עצמה כשאסון חומייני התרגש על יהודי אירן והם יצאו מהארץ שחיו בה הם ואבותיהם דורות רבים. מהעשירים והמשכילים שבהם לא הגיעו הנה אלא מעטים בלבד.
מכאן – משברה החמור של הציונות. לא הסקנו מסקנות מהשינוי במצב המחייב פעילות אחרת לגמרי משהורגלנו בה. עלינו לדעת שבתקופה זו יש לבנות תנועת עליה חדשה, ששורשיה אינם בכורח המציאות של יהודים, לא בדחיפה שהאנטישמיות דוחפת יהודים החוצה, אלא ברצון יהודי לחיות בקרב יהודים בארץ דוברת עברית, שתרבותה היא יהודית, שעמה הוּא עם היהודים.
הסקת מסקנות ממצב זה היא הכרחית. וזאת לא מפני שיש לנו תנועה ציונית והעיסוק החשוב שלה הוּא הבאת יהודים לארץ ישראל, ההכרח הוּא הכרח קיומי למדינת ישראל, ולכן זהו הכרח קיומי לעם היהודי. עלינו לשוב ולשנן את האמת הציונית שלא נשתנתה – פתרון בעיותיה של ישראל הוּא בעליה ואין פתרון בלי עליה גדולה. מן הבחינה החברתית אנו מדשדשים בביצה כל פעם שנפסקת העליה, מבחינה כלכלית אין צמיחה ואין פריחה בארץ בלי עליה, ומן הבחינה המדינית – אין עתיד לאופיה היהודי של ישראל בלי עליה.
יש בתוכנו תמימים המאמינים שאם “ניפטר” מיהודה, שומרון ועזה, על תושביהם הערבים נבטיח את אופיה היהודי של ישראל. הם שוכחים שגם ב“מיני־ישראל” יש אוכלוסיה ערבית גדולה וגדלה. גם לפני מלחמת ששת הימים, כשלא היתה עליה, הראו לנו את “הכתובת על הקיר” – איך הרוב היהודי בישראל מצטמק והולך. יש הבדל בזמן, מכיוון שבישראל רבתי יש אחוז גבוה יותר של ערבים מאשר בישראל שלפני מלחמת ששת הימים, אבל בחיי עם הבדל הזמנים הזה אין לו חשיבות מכרעת.
על התנועה הציונית בשיתוף עם הממשלה, הכנסת והציבוריות הישראלית – לעבד תוכנית ציונית חדשה לעלייה וקליטה. עלינו לבנות את כל חיי המשק וחיי החברה שלנו לפי צרכי הקליטה, לחדול לחשוב שאנו עושים טובה לעולים, לבטל את השיטות הפטרנליסטיות בקליטת עולים, שיטות שהיו תמיד פסולות, אולם עתה אינן יכולות כלל להתקיים. זאת ועוד, דרוש בישראל תכנון ופיתוח אחרים לגמרי מאלה הקיימים. דרוש תכנון המביא בחשבון את אופיו המקצועי של העם היהודי בימינו, עלינו לברוא פה חברה וכלכלה שיהיה בהן גורם מושך לצעירי היהודים בניו יורק ובלוס־אנג’לס, שיעדיפו אותנו על־פני החברה העשירה שבארצותיהם, עלינו לברוא חברה שיהודי ארגנטינה המהגרים מארצם יעדיפוה על ארצות ההגירה הפתוחות לפניהם לרווחה.
תפקיד נוסף יש לפעילי התנועה הציונית בגלויות השונות (או בתפוצות השונות – אם הם מעדיפים מלה “נקיה” יותר) – לברוא תנועת עליה עצמאית שאינה מחכה לאות מארץ־ישראל כדי לבוא. דרושה לציונות תנועת עליה מרדנית, האומרת אנו עולים לישראל לשנות את פני החברה הישראלית, לחדש את נעוריה, להניף גבוה־גבוה את דגל הציונות.
לא יזיק לציונות אפילו אם תהיה התנגשות בין הציונים העולים ואותם הישראלים שציונותם הועמה, ההתנגשות הקשה בין העליה הראשונה והעליה השניה לא הזיקה לציונות כלל וכלל.
אייר ה' תשמ"ג מאי 1983 “כיוונים”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.