מחברתו של דוד פוכאַלניק “כ’וויל נישט שטאַרבען”. [= אני ממאן למות] הכוללת סיפורים קצרים ודברי־שיר, יותר משהיא ראויה לבחינה לפי חשיבותה הספרותית היא ראויה ליחשב כתעודה לעוני, למצוקה וליסורים של אחינו בגלילות־הספר של גלות־פולין. המחבר נגלה, כמדומני, דרך מקרה בספרות. לפני כשנתיים ומעלה שלח ציור לעתון אַנטישמי, עמד העתון ופירסמו בקיצורים, בתוספת תשובה שלו. הלכו קצת עתונים ביידיש ופירסמו אותו ציור בשלמותו. מאותה שעה ואילך נתרבו הציורים, נצטרפו להם גם שירים והרי המחברת שלפנינו.
בראשה ציור מחריד מחיי צעיר בן כ"ח שנה, סנדלר, בטל מעבודה, חולה שחפת, רעב, רואה עצמו מיותר בעמק העכור של חייו המרים. ריאותיו החולות נמשכות לתלי־העפר, שכיסו על מיתתם החטופה של אביו, של ארבעת אחיו. אולם דמו המעט, הרוהט בעורקיו, חפץ־חיים הוא. “למחרת היום לא היתה לו לעזרא כל עבודה. איש לא הביא כלום לתיקון לבית המלאכה הקטן שלו. אמו לא דיברה דבר, אלא נאנחה חרש, כדרכו של אדם, שעיניו חרבו מרוב בכי כהחרב פלג משמש־תמוז לוהטת. כדרכו של אדם הנאנח באבוד לו הכל בחייו ובכבות אחרית־תקוותו. עזרא זקף עיניו, עטורות העיגולים והזוהרות בזוהר־מות כבוי, ותלאן באמו הנאנחת ולרוב־פליאתו גילה בגוף הזקן והמצורר, בפני הקלף הקמוטים קו בולט – הדומה לשלו: האם אינה רוצה למות!” (עמ' 9).
המלחמה הזו במות דרכה רצופה רוב־הרהורים. הרהורים מרים ובוטים. וכשהצעיר האומלל מבקש להעמידם על תמציתם הוא מעלה שאלה נוקבת של איש־קדומים, דברי־נביא מנביאי־ישראל. הלא היא “המחשבה, שהוא זוכרה עוד משנות־החדר, וששאלה ירמיהו הנביא ברוב התמרמרות: מדוע דרך רשעים צלחה? – – –”. וכאן בא, במפתיע, מאמר כזה: “עזרא שונא שנאה איומה את לשון־נביאי־ישראל, הוא שונא אותה, אף על פי שהנביאים כאישים, על מחשבותיהם ההומניטריות ומרחיקות־רואי, קרובים ואהובים עליו. השפה העברית מרחיקה אותו. הנביאים מקרבים אותו. עתה, לאחר ששוטט אילו שעות בבתי המלאכה של הסנדלרים, מצעקת בו התמרמרותו של ירמיהו הנביא, לפי פירושו שלו” (עמ' 11).
ושאלה לי למחבר, שראה לשלוח מחיבוריו גם למערכות עתונים עבריים: לא די לך, שגיבור־ציורך הוא אומלל, חולה, ללא מטה־לחם, ללא־משען־עבודה, פולט ריאותיו, מפרפר תמיד בין החיים והמות – מן המוכרח שיהא גם לוקה שנאת אוילים, מן המוכרח שיהא גם מטומטם?
[י“ג ניסן תרצ”ז]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.