Nr. CCCLXIV.

   🔗

כ' אלול התר"ד.

לידידי רצתה נפשי הגביר היקר החכם והנבון כש“ת הר”ר יה"ש שלום עד העולם.

שמחתי מאד במציאתך מדברי רק שבתי דונולו בס' ריאל דף י“ח וי”ט. ומכל מקום המלאך רזיאל עשה כרצונו בדברי ר' שבתי והשמיט והחליף בהם כמה דברים, עד כי באמת אם לא הביא זכרון הקלירי אין להביא מכאן שום ראיה לסיוע החכם מוהר“ר שי”ר האומר כי לא ר' שבתי הזכירו, אלא אחרים הוסיפו המלות ההן בתוך דבריו. ודע ידידי כי יש לי תקוה להשיג העתקה שלה מספרו של ר' שבתי.

אם יש בידך או אפשר לך להשיג ס' פרחי צפון הנדפס בווילנא 1841, תעשה נחת רוח רבה לבני בכורי אם תעתיק לי אגרת גינצבורג על היהודים אשר בארץ כוש; כי הנה זה בני זה לו שנתים ימים שהוא חוקר עליהם, וקרא והעתיק כל מה שבא לידו ממה שנכתב עליהם בכל לשונות הגוים, ועתה מקרוב מצא באיזר' אננ' זכרון הס' הזה, והאגרת הזאת, ונכספה גם כלתה נפשו לראותה גם כי לפי הנראה מדברי יאסט, אין בה דבר חדש רק לקוטים מס' Bruce אשר בני הנ"ל קרא בו זה שתי שנים, והבין והכיר שאין תמיד אמונה בפיו.

אתה עתה ברוך ה' יחדש ה' עליך ועל כל בני ביתך שנת ברכה והצלחה וששון ושמחה, והיית אך שמח בחגים הבע“ל כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה היום כ' אלול תר"ד,

ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCLXV.

   🔗

כ“ח אלול התר”ד.

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכם המופלא כש“ת מוהר”ר שי“ר נ”י שלום עד העולם.

אחרי ההודאה לך על אשר מהרת ומלאת את שאלתי בענין הבחור הכהן, אמר כי קראתי בשמחת לבב דבריך בקאלענדער ולמדתי ממך היתר המבוכה אשר בענין התחלת מנין שטרות. גם ראיתי דבריך על מעשה ארבעה שבויים, וכבר קודם לכן הראני בני בכורי הספור ההוא בס' איטלקי שהוא קצור מס' Conde.

ובני הי“ו אומר כי על כל פנים לא יקשה כלל אם רב שרירא לא היה גאון עד שנת תשכ”ז ולא אב“ד עד שנת תשי”ט, והמעשה לדברי Conde היה בשנת תשט“ו, והראב”ד אמר שהיה בימי רב שרירא – כל זה לא יקשה, כי דבר הראב“ד לא יתכן שיהיו אלא לפי שיטת הראב”ד, לא לשיטת רב שרירא; והנה לדברי הראב“ד רב שרירא היה גאון משנת תש”י ואילך. א“כ (אומר אני) יתכן ג”כ להניח במקום תש“ן תשי”ו. ויהיה מה, חלופים רבים אני רואה בין ספור הראב“ד וספור Conde, ולבי מפקפק הרבה אם שניהם ענין אחד, ואולי החכמים ההם נשבו בזמן אחר על ידי עקספעדיציאן אחרת שעשה המלך ההוא עבד – אלרחמאן. ומכל מקום יפה דנת, ויפה הקדמת המאורע ההוא כשלשים שנה, מאחר שהמלך ההוא כבר מת בשנת תשכ”א, ומפני שאר הראיות שהבאת.

רק זה רע בעיני, שלא הבאת בקהל האנשים המצויינים את רש“י ז”ל, אחרי שהזכרת את הרי“ף אשר מי יאמר שהועיל יותר מרש”י? –

והנני מודה לך במאד מאד על דבריך לבני לאמץ את לבו, ומי יתן וישמע בקולך גם בשמירת הבריאות. כי הנה ביום הולדתו הלך לכפר Monsélice הרחוק מכאן שלש פרסאות כדי להעתיק המצבות אשר שם, ובהליכתו השגחתי שילך במרכבה, ונתתי בידו כסף די והותר לכל צרכיו ולצרכי חזרתו, אבל המרכבה לא היתה באה משם לכאן רק בבקר השכם, והוא רצה להתעכב שם איזה שעות להשלים מלאכתו, ואח“כ חזר ברגליו כחם היום ביום י”א תמוז, ובשובו הביתה חלה, ונתרפא, אך איננו עדיין על קו הבריאות. ועם זה אינו זז שעה אחת מהגות ומחקור בכל עניני קדמוניות הנוגעים מעט או הרבה לעניני בני ישראל בכל מקומות פזוריהם. ובשבוע שעבר הלך לויניציאה כדי לראות במרקוס ביבליאטעק את ס' רב פעלים לר' יוסף זארק, והעתיק משם ההקדמה וראשי השערים.

אמת הוא כי כבר היו בבית לוצאטו אנשים (לא הרבה) הנקראים לוציו, ונקראים בלה"ק אורי, אך לפי דעתי הקבלה תנצח, שאנחנו מארץ Lusatia מעולם לא חשבנו לא אני ולא בני שבעל מנחה בלולה ובעל עובר לסוחר איש אחד הם.

דגלי בית אב נוהגים הרבה בינינו, וברוב המצבות אשר בבית הקברות של פאדובה יש למעלה דגל המשפחה, וכן בהרבה ספרים הנדפסים באיטליאה יש דגל המדפיס, כגון בס' אור ה' ובס' האמונות לרש“ט ובהשגות אלאשקר ובמערכת האלהות יש דגל המדפיס ר' אברהם אושקי, ועל ידי הסימן הזה הבחין בני בין ס' Consolaҁamas tribulaҁoens de Israel, cnmposto por Samuel Usque הנדפס בפירארה בבית אברהם אושקי, ובין הנדפס אח”כ באמשטרדם וכתוב בו שנדפס בפירארה, אבל אין בו דגל אושקי אלא דגל אחר, והוא דפוס מזוייף.

ביום כ“ג ניסן כתבתי לידידנו היקר החכם ד' זקש ובקשתי ממנו שיודיעך שאני קורא והולך תשובות שערי צדק, ואני מעריך כל תבה עם הנסח כ”י שבידי, וזה בסיוע תלמידי היקר הנכבד מהר“ר משה עהרענרייך ואני מוצא כמעט בכל דף מן הנדפס טעיות והשמטות רבות, ושאם אתה תחפוץ ותוכל להוציא לאור הס' ההוא שנית בעירך אני מוכן לשלוח אליך כל הגהותי וגם כל התשובות אשר אמצא בכ”י יתר על הנדפס.

באגרתי אליו הבאתי ג“כ דוגמא משבוש נפלא שמצאתי בשערי צדק, גם שאר עניני חכמה כתבתי לו ביום ההוא שיאמר אליך, ואתה לא כתבת לי דבר על זה, אולי ידידנו היקר הנ”ל שכח ולא גלה את אזנך. ומה מאד נכספה נפשי לראות תשובות הגאונים נדפסות בהגהות והערות מאיש כמוך.

מענינא דיומא אעירך על שבוש שנפל באחת מסליחות ערב ר“ה וערב יה”כ, והיא אשר תחלתה ובכן יר“מ יי או”א שתהא השנה הזאת וכו', כי בהרבה מחזורים נדפס קץ ותכלית לשבי פשע עמך, רק במחזור עם פירוש רוו“ה מצאתי לִשְׁבִי עמך, והוא הנכון בלא ספק, וחברו מוכיח עליו ועת סוף לגלותנו. ודע כי התחנה הזאת היפה והנחמדת, יסודתה באיטליאה, והיא בסוף כל המחזורים כמנהג בני רומה, והיא לתענית צבור (כפור קטן), והיא ארוכה, ובמנהג אשכנז השמיטו רובה. והנה בכל מחזורי בני רומה שראיתי בדפוס ובכ”י לא נמצא מלת פשע, אלא לשבי עמך. ודע כי במחזור בני רומה הנדפס בשנת רמ“ן כתוב קץ ותכלית שְׁבִי ושני כ”י אחרים שבידי הם בלא נקוד, ונ“ל ברור כי האיטלקיים עצמם טעו וקראו לְשָׁבֵי, ואח”כ כשעלתה התחנה הזאת מן הדרום אל הצפון, הצפוניים מצאו לשבי עמך מלות שאין להן הבנה, ותקנו ואמרו לשבי פשע, והוסיפו קלקול על קלקול.

ואם גם במקומך אומרים לשבי פשע, אם יישר חילך תבטל שבוש גדול כזה. ודע כי בכ“י אחד שבידי כתוב אצל התחנה הזאת: “זאת התפילה חיברה מרנא ורבנא הר' יצחק ע”ה בכ”ר בנימן ז“ל בכמה”ר שלמה שצ“ל ממשפחת הפינצי”.

ואני לא ידעתי ולא שמעתי בלתי היום את המחבר הזה.

ואגב אשאלך הידעת את הקדוש ר' נתנאל בר יוסף, המכונה בר“ת הקר”ן, ויש לי במחזור בני רומה כ“י “סדר התמיד לקר”ן” תחלתו: תמיד קרוב לעמך ונדרש, בהמצא אַל לדמעה תחרש. ועתה מקרוב מצאתי (בכ"י שביד אחרים והעתקתי לי) תחנה ארוכה מצויינת בשם “י”ה מן הקר“ן” כל חרוזיה (מתחלת התחנה עד סופה) מסיימים בהברת יה. תחלתם: ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה, ה' אלהי צבאות יהודון צבא רום ודרי נשיה, אות הוא ברבבות צבאיו ומה דמות אליו דמויה, אש לוהט משרתיו ולו ענות עני לא בזויה וכו' וכו'.

הידעת ר' אליהו שנשרף? במחזורי בני רומה כ"י מצאתי סליחות על מיתתו.

והנני מבקש ממך ידיד נפשי שתשלח אלי בחזרה, קונטריס הפיוטים ששלחתי לך, והנני מוכן לשלוח אליך אח"כ שני קונטריסים אחרים כיוצא בו.

אתה עתה ברוך ה‘, יחדש ה’ עליך שנת ברכה והצלחה וששון ושמחה כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאודבה היום כ”ח אלול תר"ד,

ידידך שד"ל

 

Nr. CCCLXVI.

   🔗

ב' חשון התר"ה.

ידיד נפשי ועטרת ראשי שלום.

בשמחה רבה קבלתי מכתבך האחרון מפראג, והנני מצפה לראות מכתבך הראשון מברלין.

והנך אומר אלי: וזאת היא בקשתי ממך שתפתח לי אוצרך הטוב וכו', ואתה לא הודעתני מתי אזכה ואראה הפיוטים אשר שלחתי אליך והעתקת אותם לל“א. ועכ”פ אל תדפיס מאמרי בטרם תקבל ממנו נסח חדש על קרית ספר, ואני לא אשלח אליך התקון ההוא בטרם אדע שתוציא מאמרי לאור כלו כמות שהוא. הלא ידעת כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להיניק ומי יתן ותוכל להוציא לאור דיואן ר"י הלוי כלו או קצתו, כי אז הייתי ממהר להעתיקו עם הערות (לא עם פירוש ארוך כאשר עשיתי בחמש מחברות שראית) ולשלחו אליך מעט מעט וכבר זה שנתים ימים שלחתי הקדמת הדיואן (שהיא בלשון ערבי) לגייגער והבטיחני להוציאה לאור עם העתקה, ולא עשה. התאמר שאשלחנה למונק? – ומה מאד צר לי על תשובה יקרה וארוכה מרש“י ז”ל אשר ביגיעה רבה העתקתי ושלחתי לגייגער להוציאה לאור, והוא לא עשה ולא יעשה.

ס' עמק הבכא איננו ס' גדול ויקר במעלה, ולא נעשה בתכלית הדיוק, ומכל מקום יש בו קצת ענינים שלא יהיו ידועים, כגון תענית מהרי"ל. בני אומר שמי שירצה להוציאו לאור ראוי שיעיר בו הערות הרבה. כַמוּת הס' 58 עמודים, בכל עמוד 50 שיטות, ובכל שיטה 50 אותיות, נמצא הספר פחות מחצי ספר תורה.

הס' מתחיל מחרבן בית שני, אך דבריו על הדורות הראשונים מעטים ומבולבלים, ואח“כ הוא מעתיק כל דברי עצמו בס' ד”ה הנדפס. ר' יוסף כתב המוצאות אותנו עד שנת של“ה, ואיש אחר המשיך הספורים עד שנת שס”ה.

סדר העבודה לראב“ע כבר הזכרתיו בכ”ח ז' עמוד 79. אבל עבודת הרמב"ע אראה בשמחה קצת מתחלתה ומסופה.

מה שהבאת לפני ממחזור אלגיר קצתם יש בידי במחזור והראן, וקצתם לא. שב מן הפסילים הוא בידי, והזכירו הרשב“ש בתשובה סימן תנ”ו (זה למדתי מאגרת ר' יעקב רייפמאן) ואמר כי זה ר' שלמה בר' יצחק היה מתלמידי הרמב"ן.

והנני מודה לך על ס' ווענריך אשר התנדבת לשלוח לי, ודי לי אם תעתיק לי (לבקשת בני) את דבריו על Titus Livius המתורגם ערבית.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, וה’ יהיה עם פיך בעת הטיפך, ויתן לבני קהלך אזנים קשובות לשמוע דבריך ולשמור ולעשות. ואתה אֱהַב ואל תשכח את אוהבך הנאמן הכו“ח פה פאדובה היום ב' מרחשוון תר”ה.

שד"ל.

לבלתי תהיה האגרת ריקה מכל מטמון, אעתיק לפניך שיר קטן לר"י הלוי.

דיואן ה“א סימן רס”ב

כנדה היתה תבל לפני וכו'

ולסיים בדבר טוב אעתיק עוד אחר: שם סימן שמ"ד

עבדי זמן עבדי עבדים הם וכו'

עוד זה תקר מידי ותצחק: שם סימן שנ"ב יעלת החן תשאלני וכו'

כלומר הסירי הוי"ו וכו'

 

Nr. CCCLXVII.

   🔗

ח' חשון התר"ה.

לכבוד ידידי המשכיל והנבון מגלה עמוקות מני חשך ויוציא לאור צלמות, זה דודי וזה רעי ר' יהודה ליב רוקעס, שלום עד העולם.

אגרתך הנעימה ושני ספריך היקרים הגיעוני בליל ש"ק ו מרחשון ושמחתי בהם כמוצא שלל רב, והנני מודה לך עליהם במאד מאד. יהיה ה' אתך ויצליחך להוציא לאור עוד תעלומות ופליאות חכמה כהנה וכהנה.

והנה לא רציתי לאַחר כתיבתי אליך ותודתי למתנותיך ותשובתי לשאלותיך, על כן לא קראתי עדיין רק מעט כה וכה בשני הספרים אשר שלחת אלי, ובמשך הזמן אגלה את אזנך על כל אשר אמצא להעיר בהם.

והנה נא חשבתי ולא התמהמהתי להעתיק לך תחלת פירוש דונש (הוא אדונים) בן תמים, הוא יצחק הישראלי, על ס' יצירה, ואם תרצה ותוכל להוציאו לאור אז אשלים העתקתו, והוא י“ז דפים קטנים, והוא חסר באמצע ומי יתן ותוכל להוציא לאור גם פי' ס' יצירה לרס”ג הטמון במינכען, ויש כאן ממנו ששה דפים גדולים. גם יש כאן פי' אחר ארוך מאד על ס' יצירה לר“י בן ברזילי בעל ס' העתים, והנני מוכן ללקט ממנו לקוטים הרבה למי שירצה להוציאם לאור. ודע כי מאד נכספה נפשי שיתפרסמו הספרים האלה בישראל, להודיע ולהוודע כי הקדמונים כלם פירשו הספירות מענין מספר, ולא עלה על דעת שום אחד מהם לומר שהם ענינים נמצאים בפעל, אך כלם האמינו כי בעל ס' יצירה לא נתכוון אלא לעשרת המספרים, שהם כוללים כל המספר. כך כתבו רס”ג ודונש בן תמים ור"י בן ברזילי ובעל הכוזרי, וכן הוא באמת בלא ספק. למען יבושו ויכלמו חדשים מקרוב באו, האומרים כי הקבלה והפנטעאיזמוס מורשה לקהלת יעקב מדורות עולם.

ודע כי יצחק הישראלי כתב פירושו לס' יצירה בודאי אחרי מות רס“ג, ושקר הוא א”ב שמת בשנת 932.

ר' מנחם בן שלמה הזכרתיו בכ"ח ז' עמוד 69, והוא בעל ספר שכל טוב, ואם תרצה להוציא לאור לקוטים ממנו אעתיקם אליך. דע ראססי בדיציאונאריאו אומר כי ר' מרדכי גומפל, בפי' קהלת משבחו ומביא אגרת ר' ישראל ברעסלויא הכוללת לקוטים מס' שכל טוב.

לשון למודים לר' שלמה בן אבא מרי ירחיי הוא מעט הכמות ומעט האיכות, אך הוא קצור טוב ומסודר יפה ומספיק לתלמידים ואין בו פילוסופיאה, המחבר היה איטלקי, והיה אחרי רד"ק, והוא מזכיר מדקדק שהיה שמו שר שלום, ועיין פראלעגאמעני שלי.

עוד ס' דקדוק יש בידי כ“י ישן שמו ראשית לקח, ושם המחבר שמואל בן יעקב, גם הוא איטלקי, והוא נוטה אחרי דרך הדקדוק הנוהג בלשונות הגוים והוא מונה חלקי הדבור שמונה, ובשמות הוא מזכיר הששה Casu, וז”ל: סימני השם הם ששה, והם פועל נפעל נֻתּן מוליד נקרא ונשלל.

ובזמנים הוא מחלק עבר שלם ועבר בלתי שלם, והוא מזכיר ג"כ צורות הפעל (Modi) הסיפיריי התאואיי התנאי הציווי והמקור.

גם יש בידי יסוד הר"ם בהר יום טוב מלוניטרש, ז' דפים קטנים על הנקוד, תחלתו: אדברה נא על משפט בכל“ה, המבררות המלה, לפני אחה”ע, כמו הֶחכם לֶעשיר וכו' וכו' ואחריו ב' דפים משפט הגעיות הנקראים מתגים, תחלתו: בין תבין כי כל מלה שיש בה ב' געיות (צ"ל תנועות) קודמות לתנועת הנגינה, המשפט להעמיד הראשונה בגעיא וכו' וכו‘. ואח“כ י”ב דפים בחכמת הדקדוק, בלי שם הס’ והמחבר, תחלתו: רבא אילנא ותקיף, בתחלת תחנוניך יצא דבר ואני באתי כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה. והיה כי יפגשך איש ושאלך לאמר דבור שפת לה"ק איך מתכונתו ועל כמה חלקים יחלק, תשיב לו ותאמר שהוא נחלק לשלשת חלקים, ואני רוצה לבאר לך אלה השלשת חלקים, באר היטב, ואעמיד איש על מחנהו ואיש על דגלו באותות למען ירוץ קורא בו.

בעל הס' הזה מזכיר החיוג ור' יונה וראב“ע, ונראה שקדם לרד”ק, ובימיו היה ר' אברהם בר' עזריאל מזקני בהם.

המחבר היה מתגורר בארצות שהיו רחוקים מידיעת דרכי הדקדוק וקצתם ג"כ מתלוצצים בה. והחדוש היותר גדול שמצאתי בו הוא שם בעל המסורת או אחד מבעלי המסורת. ראה זה מצאתי: אך יצאו מהם שלשה שהם בקמץ ובגעיא אבל לא במלאפוס, והם כל הבכור אשר יולד, כל עצמותי תאמרנה, כל אחי רש שנאוהו, כך יצאו במסורת יהודה בן עָלָאן מבני טבריה, והמוסיף בהם שיקרא בגעיא חוץ מאלה השלשה טועה הוא.

בימים שעברו הלך בני בכורי לויניציאה וחִפֵּש ומצא במארקוס ביבליאטעק ס' רב פעלים לד"י זרק, והעתיק ההקדמה, וראשי הפרקים.

בדבריך על רס“ג כתבת (S. 17) כי יש לתמוה על בעל הכוזרי ועל הרמב”ם שלא הזכירו את רס“ג. יפה דנת על הרמב”ם, אבל בעל הכוזרי עשה ספרו דרך ויכוח בין שני אנשים שקדמו הרבה לרס"ג, ואיך ישים בפיהם זכרון אדם שעדיין לא נולד?

בס' הנקוד 202.S כתבת חוקה (?) וצ"ל ביד חזקה.

ה' יצליחך במלאכתך על הפילוסופיאה של רס“ג, וכבר שלחתי לבכורי השנה הנ”ל מטמוני מסתרים על זה, ואולי עוד אחרים אוכל לשלוח אליך.

יברכך ה' וישמרך, ואתה מהר וכתוב אלי. פאדובהב ח' מרחשוון תר"ה,

ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCLXVIII.

   🔗

י“א חשון התר”ה.

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ"ש רי"ל דוקעס שלום עד העולם.

נמצאו דבריך על זקני לה“ק ואֹכלם והיה דברך לי לששון ולשמחת לבבי, בראותי קבוצת זהב וכסף ואבן יקרה אשר אספת ממזרח וממערב והיו לאחדים בידך לתענוג קוראי דבריך. הלא ספרך באמת אוצר נחמד מלא ברכת ה', המפיץ אור גדול על תולדות חכמת לה”ק ועל פעולת אבות הדקדוק, ועל התחלת המחקר והקריטיק בקרב ישראל. על כן ברכת כל אוהבי החכמה עליך תבא, יברכוך טובים, ויאמרו תמיד יגדל שמך.

אך לרבוי החקירות אשר צללת בהן, ולעוצם הקריאה אשר הוצרכת לקרוא למען עשות מלאכתך, לא הספיק לך הזמן להעמיק העיון בכל אחד מהפרטים אשר נזדמנו לפניך, ולא נמלטת מקצת שגיאות אשר אם יפגעו בהן אנשים מרי נפש האוהבים להתכבד בקלון רעיהם, אולי יחללו את שמך הנכבד; על כן חשתי ולא התמהמהתי לערוך לפניך הערותי, למען תוכל לתקן אתה את המעֻות, במאמר שתכתוב בליטעראטור בלאטט, בטרם יקדמוך אחרים בלא רחמים.

ותחת כל דבר הנני תמה תמהון גדול איך לא אתה ולא רעך המשכיל ר' רפאל יהודה קירכהיים לא ראיתם כי ספר אותיות הנוח אשר בידכם הוא חסר באמצע. ומי לא יראה כי בין שרש בכה ושרש חנה יש עוד כמה וכמה שרשים נהי ל"ה? והנה בין עמוד 110 לעמוד 111 חסרים כשמנה עמודים. ואני ביום ט' סיון נדרשתי לאשר שאלני ר' קירכהיים וכתבתי לו: ואם תבקש ממני העתקת דפים אחרים מן הס' שבידי אמהר לעשות את שאלתך – והוא לא כתב לי עוד ולא בקש ממני דבר, כי לא ראה שהס' חסר. ואיך אפשר שלא לראות חסרון גדול כזה?

וכן בעמוד 127 אחר שרש עלה חסר שרש ענה עצה עקה ערה עשה, ושרש צבה נדפס שם חוץ למקומו, ומקומו בעמוד 130, ואחר צבה חסר שרש צדה. ומלבד זה בכמה וכמה מקומות הלשון משובש ובלתי מובן, וכ"י שלי שלם ומוגה מאד.

ועתה אבאה אל הפרטים, ואתחיל מספרך על זקני לה"ק.

עמוד 28 הערה 3. מהיכן נודע כי ס' המאור הגדול הוא נגד רס“ג? כי זה לא נזכר בארח צדיקים דף כ”א.

ובתחלה שמח לבי בראותי כי מאז בשנת תר“ע נכתבו השגות נגד רס”ג, א“כ האריך ימים יותר מחמשים שנה, כי רחוק שבהיותו בן י”ח שנה כבר יחושו לכתוב נגדו. ואם נניח כי בשעה שכתבו נגדו היה הוא ז“ל בן ל' שנה, א”כ כשמת בשנת תש“ב היה בן ס”ב שנה, ולא בן חמשים.

אבל כשעיינתי שם בארח דיקים ראיתי כי אין לסמוך עליו בעניני הדורות, כי הנה לפי דבריו (דף כ"ד) ר' שלמה בן ירוחם כתב מלחמות ה' נגד רס“ג, ור' שלמה מסר לר' יעקב, ור' יעקב לבנו ר' יוסף, ור' יוסף לר' שלמה, ור' שלמה לר' יפת, ור' יפת ידענו שהיה בימי רס”ג (מונק באננאלען 1841 עמוד 76), א“כ חמשה דורות של קראים נמשכו בחייו של רס”ג. ומי יתן והיה זה אמת, שרס“ג האריך ימים עד ק' או ק”ן שנה! אבל מי יאמין כזאת בלי עדות כותבי דברי הימים?

38 מלאכת הדקדוק הנזכרת באמונות ודעות איננה ס' דקדוק, אבל ענינה כור הבחינה ומצרף הקריטיק.

60 הערה 1 המשפלת כבור רס"ג עד עפר, איננה בנויה על אדני האמת. ס' שפת יתר אינני אתי.

געזעניוס (Thesaurus, pag. 401) כתב: Vulg. Dotavit me Deus Dote Bona, et in eandem sententiam Saadias וכו' וכו', ע"ש.

61 בראש העמוד. לא אנקלוס ולא רס“ג ולא רפאפורט חשבו מעולם שיהיה כתוב חתת אלהים, וזה לא היה אלא חלום חזיון שוא של אייכהארן, וראפאפורט כתב בהדיא כי ראב”ע הביא בשם הגאון פירוש נבון על התחת אלהים כמו שהוא לפנינו, לא בהפוך המלה–ועיין ג"כ אוהב גר עמוד ה' וט'.

62, נוממער 29 אונקלוס לא נתכוון כלל להוסיף מלת אשאל, ואין כאן etwas ähnliches כלל, כי מימר אלהא דאבוך יהא בסעדך אינו אלא תרגום של אל אביך יעזרך, על דרך אם יהיה אלהים עמדי, אם יהא מימרא דה' בסעדי, וכמהו לאלפים. ואמנם אנקלוס לא חשש לאות המי“ם של מאל, ורס”ג דקדק יותר ותרגם אשאל מאל אביך.

78 רס“ג אין לו Kabballistisiche Meinungen, כי עדיין לא נולדה חכמת הקבלה, וחכמי הספירות שהזכיר הראב”ע הם חכמי המאטעמאטיקא, והספירות אינן אלא המספרים, לדעת כל הקדמונים.

95 gern auf den Messias (הנה ישכיל עבדי) diese ganze Stelle gedeutet wird.

מי הוא היהודי אשר יאמר כזאת? – וכבר העיר Origenes כי ישראל שבימיו היו מפרשים אותה על עם ישראל, וכן פירשוה רש“י ראב”ע ר“י קמחי מרב”ן רד"ק דון יצחק (בראשון משני הפנים) וכן ראזענמיללער ולפניו דערערליין אייכהארן ואחרים. ואם יש במדרשים ירום מאברהם וגבה ממשה, לא תמצא שום מדרש (אחשוב) שיפרש דיע גאַנצע שטעללע על המשיח.

120 dass die hebr. Wörter alle auf zweibuchstabige Wurzeln zurührt rewden.

לא כלם, אלא הנחים והחסרים לבדם. כי מי יאמר כי פקד, קדש, ספר, כתב, זכר, שמר, שרשם משתי אותיות? ור"מ בן סרוק עצמו הלא כתב (126 .S) ודע כי כל המשלשות משלוש אותיות הנשרשים וכו'.

135 סוף עמוד: ונערתים (? )– צ"ל ונעמתים, מל' את עמיתו, כמו בעמוד 136 שיטה 7 עמותות חבורות.

137 שיטה 22 צ"ל אני אוהבי אהב.

139 סוף עמוד צ"ל מורה מאד (מלכים ב' י“ד כ”ו), ובעמוד אחרון תקנת, והתקון נשתבש בדפוס.

140 הערה 3 היתכן לבעל לעקסיקון עברי שישכח בגד גדל וחבריהם? והוצרכת לכ“י של המבורג למען דעת כי במקום גד צ”ל גך?

141 הערה 1 ואיך לא ראית כי קח אינו אלא ט“ס, וצ”ל ק"ג?

145 ותזרני אזור זהב – צ"ל ותזרני מן זֵר זהב.

148 חרשי צירים והערה 6, הכל שבוש, וצ“ל כמו חרשים צורים הבאים מצור לעבודת בית אלהינו – לא שכך כתוב במקרא חרשים צורים, אבל כוונת מנחם למה שמצאנו (מלכים א' ז' י“ג וי”ד) וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצר בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חורש נחשת, ובד”ה א' כ“ב ד' כי הביאו הצידנים והצרים עצי ארזים לרב לדוד. ואם היתה כוונת מנחם לפרש חרשי צירים שבישעיה מ”ה י"ו הבאים מצר, מה ענין לעבודת בית אלהינו?

172 הערה 4 כתבת מזכרון, נגד מאמר חז“ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה; ואם הייתה מסתכל בכ”ח היית רואה כי לא בגליון מעשה אפוד מצאתי הליקוטים ההם, אלא בגליון פי' התורה לראב“ע ולרלב”ג כתיבת ר' דניאל יע"ל.

178 שיטה 15.14 איך יתכן שהשיר על הנגינות יהיה אחד עם השיר והעושה פשרה בין מנחם ודונש? ויותר אתמה אחרי ראותי באגרתך כי מחברת אלהים לי מגן בידך היא.

189 מה שהקשית על הקראים ממה שבית שמאי מחמירים תמיד אינו כלום, כי גם הקראים מחמירין על הרוב יותר מהרבנים, ולפיכך בדו להם שהם מתלמידי בית שמאי.

ואבא עתה לס' החיוג שהדפסת, ולא אדבר דבר על השבושים הרבים שהיו בכ“י, רק אעיר קצת הערות על הערותיך ועל הערות רעך ר' קירכהיים הי”ו.

עמוד 30 סוף עמוד. אמר רעך כי דברי החיוג סותרין זה את זה, וזה שקר. במלת וָאֵחַר האל“ף נקודה בתנועה גדולה, שהיא (לדעת החיוב) מושכת אחריה אל”ף, על כן אמר כי הנה הנעלם הוא פ“א הפעל, והאל”ף הכתובה היא אות אית“ן; אבל במלת וָאַבֶּדְךָ האל”ף הכתובה היא אל“ף אית”ן, והוצרך לומר כי אל“ף אית”ן היא בכח הקמץ אשר באות הוי“ו, והאל”ף הכתובה היא אל"ף השרש.

58 הערה 2 צ"ל מה זה שבתם (מלכים ב' א' ה').

89 הערה 1 החיוג אומר כי קאה הוא על משקל הנה אחריכם באה, כלומר שהוא בינוני (כמו שכתבתי בבה“ע תקפ”ז עמוד 172), ומה ראה קירכהייס לומר (נגד החיוב) שהתבה מלעיל אע"פ שהיא ל' עבר?

94 הערה 1 מי הגיד לך כי ר' יוחנן למלה יונית (δεραπει) נתכוון? וחזקיה ובר קפרא שאמרו להתיר פה, היו גם הם כר“י בא”י, לא בבבל.

118 הערה 3 בכתיבת יד שלי יכרו עליו חברים הוא סוף הארטיקעל, ואין בו להכרות את דוד ושאר הענין המשובש.

החלותי לקרוא מלאכת החכם עוואלד, ושמחתי בה מאד. יברכהו ה' וינחמהו מכל עצבותיו.

ואתה ידידי היקר שלום. פאודבה י“א מרחשוון תר”ה.

ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCLXIX.

   🔗

ט“ז חשון התר”ה.

לכבוד ידיד נפשי הקצין היקר המשכיל המפואר, זה דודי וזה רעי כה"ר יה"ש שלום עד העולם

הפעם הזאת טעית בשפטך, בחשבך כי רצוני להפרד ממך מעט מעט, חלילה לי; וחי האמת יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך, וכל עוד נפשי בי לא אזוז מלחבבך ומלכבדך בין בסתר ובין בגלוי וקבל עם, ובך אתפאר, ובמכתביך אשתעשע, כי ידעתי כי אוהב נאמן אתה לי.

אבל מה אעשה, ואיך תהיינה אגרותי ארוכות כבימי קדם, והנושים בי אגרות מתרבים יום יום. הנה בכל שנה ושנה בחור אחד או שנים יוצאים מבית המדרש כי השלימו שני למודם, והולכים לעירם, וכלם מריצים אלי אגרות, כי כלם לי כבנים, ואני חייב לתמכם ולסעדם בכל אשר יבקשו ממני, כפי אשר תשיג ידי, ומיודעי הרחוקים גם הם מתרבים יום יום, ועתה מקרוב חכם אחד איטלקי אשר לא מישראל הוא ולא ידעתיו מתמול שלשום, החל להוציא לאור ספר תולדות בני ישראל, ושלח ספרו אלי תשורה עם אגרת שלום וכבוד; ואני השיבותיו וערכתי לפניו קצת הערות על ספרו, והוא קבל אותן בשמחה ובקש ממני שאוסיף לעשות עוד הערות לספרו, והבטיחני לתת להן מקום בהמשך ספרו, וכל זה גורם לי אבוד זמן הרבה.

ומתי אעשה גם אנכי לביתי ולבנַי ולתלמידַי הקרובים אלי, ולספרַי השואלים ממני השלמה ותקון, מלבד כמה מלאכות אשר בלבי, ועדיין לא יכלתי להחל אותן.

ועתה ידידי היקר קח נא מידי את אשר יתנני הזמן לתת לך, ואם מעט יהיה ואם הרבה, דע נאמנה כי לבי דבק בך בקשר אהבה ברה ותמימה.

והנני מודה לך במאור מאד על הדברים אשר העתקת לפני, וגם אני הנה הבאתי לפניך העתקת שיר אשר כתבתי להחכם זקש ושלחתיו אליו לברלין.

המשכיל רי“ל דוקעס שלח לי ספרו Rabbinische Blumenlese וספרו וספר החכם עוואלד על זקני לה”ק, עם ספרי דקדוק לר“י היוג, אשר הוציא לאור, ושמחתי בהם מאד, רק צר לי כי הכ”י אשר ממנו העתיק החיוג הוא משובש מאד.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ה פה פאדובה היום י”ו מרחשון תר"ה.

ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCLXX.

   🔗

י“א כסלו התר”ה.

לכבוד החכם המופלא, מי כמוהו תעלומות מגלה, כש“ת מהרי”ט צונץ שלום עד העולם.

מכתבך קבלתי בשמחה.

מר' יוסף בכור שור אין ספק כי לא נעלם ממך לשונו המובא במרדכי מס' שבועות דפוס ריווא סימן אלף וקכ“ו. ועתה בדקתי קובץ ביאורים כ”י שבידי ללקט משם כל הנמצא משמו של ריב“ש הנ”ל. בפרשת ויהי לא אדע מה הוא לריב“ש, כי המחבר אומר “ועתה אכתוב מבכור שור ומדברים אחרים” ואח”כ איננו מציין מי ומי בעל הדברים, ואעפ“כ אעתיק לך שנים שלשה גרגרים: ידעתי בני ידעתי, ידעתי שזה בכור, וגם ידעתי מה שעשו לך אחיך אע”פ שלא הגדת לי, האספו ואגידה לכם, רצה לגלות את הקץ, אמר הקב“ה ליעקב אם קץ (אותיות קו“ף וצד”י) בשמות בניך, אז תגלה להם הקץ, אמר יעקב לא תמצא ח”ט ולא ק"ץ, בלי חמס, 'הזנים 'מלמדים 'סופרים.

זה שאמר בלעם לא הביט און ביעקב, לפיכך אמר הקבצו, אותיות הק“ץ ב”ו, וכו'. יהודה אתה יודוך אחיך, כל אחיך יהיו נקראים על שמך יהודים. –

בפרשת וארא: וכך תירץ הר“א קושיית בכור שור שהקשה לדברי רש”י הרי במכת ברד שהיתה אחר דֶבר נאמר ואשר לא שם לבו (וכו' כמו שנדפס בס' דעת זקנים). יותר מזה לא מצאתי בפירוש הראשון. ובפירוש השני בפרשת בהעלותך מצאתי: ויאמר ה' פתאום, פי' רבינו יוסף בכור שור עד שלא גמרו הדבור מפיהם קראם הקב“ה והוכיחם על זה, שלא יחשדו על משה ויאמרו משה קָבַל עלינו לפני הקב”ה, ולכך קראם פתאום להם, כדי להוציא משה מן החשד תו' – והנה בדעת זקנים בחלק בעלי תוספות נמצא פירוש זה, אך בקצור ובלי הזכרת שם ריב"ש, לפיכך אי אפשר לומר כי הס' שלי לקח מבעלי התוס‘, ושזה נרמז באותיות תו’ אשר בסוף הדבור. ואולי כל הדבור הזה הוא תוספות שהוסיף אדם אחר בגליון, והמעתיק הכניסו בפנים, וציינו בסימן תו‘, להודיע שאינו מעיקר הס’ אלא תוספת.

מי יתן ואדע מה שמו ומה תכונתו של הס' אשר בלבך להוציא לאור בתוך השנה, ההוא על הסליחות? כי כמה וכמה סליחות בלתי ידועות וכמה מחזורים כ"י קניתי בשלש שנים שעברו.

ותחלה הרשני לומר לפניך דעתי בענין מלת סליחה. דע כי בא אלי מעיר Fez כ“י כולל תקון פורים, וארבע תעניות, תקון סליחות, תקון ר”ה, תקון לעצירת גשמים, מחזור ליום הכפורים. ובס' הזה מצאתי פעמים רבות כתוב סליחה ואין שם שום סליחה ובקשה, אלא פסוקי דרהמי, כגון בדף 54 לליל ר“ה כתוב כאן סליחה צדק ומשפט מכון כסאך וגו' אשרי שומרי משפט וגו' עשה צדקה ומשפט וגו' ויגבה ה' צבאות וגו' כי ה' אוהב משפט וגו' וכן עוד י”ב פסוקים בכלם מלת משפט, ובדך 56 סליחה ארוממך אלהי המלך וגו' ועוד מקראות מענין מלכות, ובדף 57 סליחה חסדי ה' אזכיר וגו' ושאר מקראות מענין זכרונות, וכן לליל שני בדף 62 סליחה אל תבוא במשפט את עבדך וגו' ושאר פסוקים של משפט, ועוד כָּהֵנָה כמו בליל ראשון; וכן לליל שבת בינתים יש סליחות שאינן אלא פסוקים, מבלי שתהיה אחריהם שום סליחה ובקשה, אלא פזמון; וכן ביוה“כ יש סליחות רבות ואינן אלא פסוקים, ואחריהם פזמון. ובראותי כל זה, ובראותי המנהג אשר פשט בינינו לומר בין סליחה וסליחה פסוקים הרבה, וגם בס' שפתי רננות נמצא כה וכה חבילות חבילות של פסוקים – עלה בדעתי לומר כי מלת סליחה לא נתקנה מתחלתה להיות שם למין ממיני הבקשות, אבל הונחה להורות חבילה של פסוקי סליחה ורחמים, כי תחלה התקינו הגאונים להרבות בפסוקי דרחמי, ואח”כ התחילו הפייטנים לחבר בקשות, והכניסו אותן בין חבילות הפסוקים הנקראים סליחות, ומעט מעט נתרבו הבקשות ונעשו עיקר והמקראות טפלה להן, ונשאר שם סליחה אל הבקשות עצמן, ואתה בחכמתך תשפוט, ואבואה לענינים חדשים שמצאתי.

בעל חובת הלבבות בשער אהבת ה' פרק ו' מזכיר שחבר תוכחה ובקשה, ובדפוס מנטובה שי“ח כתוב (ומשם נעתקו הדברים גם בדפוס אמשטרדם) “התוכחה כבר נדפסה במחזורים ובסדורים, והבקשה תדפס בע”ה במחזור החדש אשר התחלנו” והנה התוכחה היא מצויה בכל דפוסי מחזור בני רומה בשחרית ליום כפור, אבל הבקשה עדיין לא נדפסה, והיא נמצאת בב“י דע ראססי 481 684. 997. 1062, ועתה מקרוב קניתי סדור כמנהג בני רומה כ”י על קלף ומצאתיה בסופו, והיא גדולה כפלי כפלים מהתוכחה הנדפסת, ותחלתה: ה' שפתי תפתה ולשוני תצחצח ולבי תכין ונפשי תעיר וכו' וכו' והיא עשויה על מתכונת בקשת רס“ג אשר שלחתי העתקתה לידידנו מהרימ”ז, ונראה בעליל שהיתה לפני המחבר בעת כתבו, וזו עדות כי באמת היא לרס"ג, ואחר הבקשה הזאת יש עוד “תפלה נחמדת לר' יוחנן” תחלתה: אמנם אלהי הרוחות לכל בשר, מודה אני בעצמי כי כבר עון אני ומגואל בדמי חטאה וכו‘, וכַמוּתָהּ בּכַמוּת תוכחת ר’ בהיי הנדפסת.

בסדור אחר כמנהג בני רומה כ“י על קלף שקניתי מצאתי וידוי לרלב”ג (והוא גם בכ"י דע ראססי 919), תחלתו: אלהי בושתי וגם נכלמתי לעמוד לבקש עוני ולהתודות על חטאתי מפני רוע מעללי אשר עזבתי את תורתך, ומפני עמידתי ברשעי ובמריי רבות עתים וכו‘, וכֵמוּתו בחצי תוכחת ר’ בהיי.

והנני נותן לפניך רשימת קצת ממה שמצאתי הדוש בכ“י מעיר פיס הנ”ל. דף 65 קיקלר מלכותך מלכות כל עולמים, ה' מלך, בחסדך תהלוך על כל יקומים, ה' מלך, לך יום לך לילה לך כל אורה, ה' ימלוך לעולם ועד; בטרם אמוֹן אצולת יוֹמִיִם, ה' מלך, ועד לא ברא ארץ ושמים, ה' מלך ובגאלו סגופי פעמים, ה' ימלוך; בטרם יסד ממדי נשיה. ה' מלך, ועד לא נטה רום ותחתיה, ה' מלך, ובנתקו מוסדי צואר צביה, ה' ימלוך; בטרם מתח זרותים, ה' מלך, ועד לא ברא מלאכים משרתים ה' מלך, ובעמוד רגליו על הר הזיתים, ה' ימלוך – 75 אליך ה' נשאתי עיני שמע קול תחנוני תנה לנו מים (בגליון כתוב: פזמון למלמד תינוקות מקאשטילייא שמו הר' יעקב). – 99. 98 וידוי לר“י הלוי ז”ל: רבון העולמים, יושב על כסא רחמים, ומנהיג את העולמים, במדת רחמים (בכ“י של ידידנו החכם יש”ר אשר קראתי בשם מחזור קלבריזי כתוב כך: רבש"ע צופה כל נעלם), טרם אענה אני שוגג, מתחולל ומתמוגג, זוחל ורועד, ירא וחרד, וכו' וכו‘. 122 קיקלר לר"ש ן’ גבירול תנצב“ה: שעה זכרון דתי במעשה. 123 קיקלר לר' משה ן' גבירול תנצב”ה: שעה זכרון דתי במעשה. 123 קיקלר לר' משה עזרא תנצב“ה: החרשים שמעו מפי נוראות (קיקלר נזכר בתשובות בן מיגש, עיין דוקעס, צור קעננטניסס וכו' עמוד 140). 156 קדושה לר' חייא לאדאודי ז”ל: גבהי שמים לך כסא אבוד. סלוק לר' יוסי אלבנצולי (sic) זצ“ל: אנשי חסד הנושאים קולם הבו לה' כבוד. 164 מסתגאב לר' יהודה חריזי זצ”ל: יום תקומם בתי ומגרשי. 170 פזמון לר' יקותיאל בן חסאן זצ“ל: יה שכיר מבֹּקר מביתך לא ימֵש. 173 תוכחה יוסף אלבנסולי ז”ל: שובי נפשי לקונך, והכלמי מעוניך (ראשי הבתים: לר' יוסף בן סולי, או בנסולי). 176 שוממתי ברוב יגוני וכו' כי מגלה נמתחת.

גם הובא אלי מן Tetuan וקניתי כ“י נכתב בשנת תק”ה, כולל בקשות ופיוטים מראשונים ואחרונים, ידועים ובלתי ידועים, מהם טובים ומהם גרועים. בדף נ"ה: אתחיל לכתוב בקשות של שבת, האל ינצרנו כבבת.

דף פ“ה: אתחיל לכתוב פיוטים ושירות, בעזרת יוצר המאורות. טבע לחסאיין ינשר. שף פ”ו טבע גריבת לחסאיין (מלת גרבת מסופק אני בקריאתה, כי הדיו אכל את הנייר, כאשר קרה גם בשאר מקומות בכ"י זה ובאחרים שנכתבו באפריקא, בתבות הכתובות בכתיבה גסה הנייר נקרע אולי מרוב הקנקנתום שהיה בדיו, והאותיות פרחו באויר). דף פ“ט טבע צביהאן. שף צ”א טבע סהילאן. דף צ“ג טבע אלעשאק. דף צ”ט טבע אצבוחי. ק“ג ט' למאייא. ק”ח ט' סהילאן אדיל. קי“א ט' חמדאן. קי”ח ט' ראמיל למאייא קב“א ט' משרקי. קב”ד ט' בציט למזמום. קב“ז ט' למחריך. לק”א ט' לענים. קל“ו ט' רומאנצי. קמ”ד ט' תורקי. קמ“ח ט' ערק עראב. קנ”ד ט' מחריך לעשייא. קנ“ז ט' לחצאר. קס”א ט' לצפיראר. קס“ז ט' אלויראק. קע”ב ט' אוחש לחבאב. קע“ח ט' זרונדקי. קפ”ו ט' לעלאייטי. אח“כ בדף ר”ב אתחיל לכתוב פיוטים לפסח, דף רי“ז פיוטים לשבועות, דף רכ”ד (שהוא רל“ד, כי המציין הדפים טעה, ואחר רכ”ה חזר וכתב רי"ו) אתחיל לכתוב פיוטים לחג הסכות. כל אחד מכ“ד טבעין אלו מתחיל בשיר אחר הנקרא אסתכבד או איסתכבאר, ואח”כ כל השירים שאחריו כתוב בראשם פיוט. לדוגמא טבע רומאנצי מתחיל באסתכבר: האל העירה וראה, צר על עם שפל וגאה (בראשי בתים השנירי, וכאן הוא חסר באמצע, אבל מצאתיו שלם בכ"י אחר), ואח"כ פיוט: יחידה יפה משולה לאל חי (יהודה חזק), פיוט: סגולתי ואור עיני. פיוט: ידי רוחי ונשמתי (יהודה). פיוט: שיר לאילת אהבים, יעלת חן בת נדיבים (שלמה בן מזל). פיוט: אן תחנֶה יעלת חשקי (יצחק עזיאל בר אברהם חזק). פיוט: מה תעשי רעיה כי שני תלבשי (מנדיל ברבי אברהם א“ז חזק, א”ז נ“ל ר”ת אבי זמרה). פיוט: נרד וברכם צץ בגני, קמשון ימל וקמל (נחום. איש ששמו נחום תרגם פי' ס' יצירה ליצחק ישראלי (אדונים בן תמים, והתמה על ירידנו מהר“ר שי”ר שעשה אותם בשני בני אדם בהקדמת הפרחון) ועשה שיר בראשו, ושלחתיו לדוקעס). פיוט: שושנת העמקים חבצלת, פתחי לי רעיתי. פיוט: יחונן צור להשיב את שבותי (יוסף). כל אלה שירי אהבה וחשק, אך אין זה מיוחד לטבע רומאנצי, כי גם בשאר טבעין יש פיוטים הרבה כאלה.

גם קניתי כ“י כולל חלק אחד ממחזור רומאניה, ובו סדר י”ז בתמוז וסדר תשעה באב, ותחנונים וסליחות לעשרת ימי תשובה, ושתי תפלות לרס“ג (אשר בדפוס מיוחסות סתם לגאון), וכתר מלכות, ותפלה מהוללה לר' יהודה הלוי זצוק”ל (אברך את ה' אשר יעצני, הנדפסת כבר בס' לשון הזהב בשם ר“מ ן' עזרא, וגם בכ”י דע ראססי 997 היא מיוחסת לר' יהודה הלוי כאשר נודע לי על ידי אחד מתלמידי), ותפלת שירת היד החזקה אשר ייסד מנחם בכ“ר אליהו ז”ל להתחנן בה כל איש ישראל בצר לו בעלותו בית אל ויקרא את שמה מלכיאל עד היום הזה (ארוכה מאד, ולא אדע אם היא בדפוס, כי אין הדפוס ההוא עתה בידי), ואח"כ: תפלה מהוללה לר' שלמה שרביט הזהב.

בא אלי ממודינא קונטריס סליחות כ"י על קלף ולא יכלתי לקנותו והחזרתיו לבעליו, ותחלה העתקתי ממנו כעשרים סליחות בלתי ידועות לי, והא לך רשימתן: האל העירה וראה (השנירי), איך מכל אומות, השפלתי עד תהומות (אמתֵּי), אליך נשאתי את עיני (דויד), עדת ה' נפרוש כפינו לאל (משה חזק ואמץ בתורה), אילותי לעזרתי חושה נא וענני (אברהם חזק), תענה אנקת נתונים בצרה ושביה (בנימן), אליך ה' שועתי (זבדיה), מלך לך יאתה המלוכה (מנחם הקטן ברבי בנימן חזק ואמץ), יה עושה נפלאות (יצחק), אחד ויחיד ואין זר עמך (זבדיה חזק), אתאנו אליך רב העליליה (א"ב), אנא ה' הגדול הגבור והנורא (אכתריאל סגוי סנסוי (sic) ואולי חסר בית אחד), אני חטאתי ואשמתי והרביתי חטאים לכנס, ושבתי אליך לרצותך בדברי פי מהקנס, ואתה אלוה סליחות נתת ליראיך נס, וסלחת לאשר חטאתי לפניך באונס (וכן כל אשמתי בגדתי וכל על חטא, א"ב, בנימן חזק), אתה אל מסתתר נסתר מכל עין מפניך אין להסתר – שוכן עד וקדוש שמך (שבתי), בקר ערכתי ואקראֶה (בנימן חזק), אמנה כורתים אליך נשואי עיניהם (בנימן חזק), אשמתי עד לשמים גדלה (אליה בר שמעיה).

ראית מימיך יה מן הקרן. – דע כי בקונטריס הנ“ל מצאת סדר אליהו ז"ל עם סדר המערכה לז' ימי השבוע (והוא ג“ב בקצת כ”י דע ראססי), והוא כעין המעמדות הידועות אצלנו, ובתכו יש יה מן הקרן, חלק ממנו לכל אחד מימי השבוע. הקר”ן כבר כתבת אלי לשעבר שהוא הקדוש ר' נתנאל, ועתה דע כי הוא חבר בקשה ארוכה, שכל חרוזיה מסיימים באותיות יה, והיא נקראת בכ“י זה בשם יה מן הקרן, ואני העתקתיה כלה, וזה פתח דבריה: ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה, ה' אלהי צבאות יהורון צבא רום ודרי נשיה, אות הוא ברבבות צבאיו ומה דמות אליו דמויה, אש לוהט משרתיו ולו ענות עני לא בזויה וכו' וכו' ויש בו א”ב וגם אני נתנאל בר רב יוסף חזק.

באותו סדר אליהו יש ג"כ תחינה קטנה לכל יום מימי השבוע, ובתחנת יום ראשון מצאתי מלה חדשה ראויה להיות נזכרת, והיא האליהו, ואני אשתוממתי בשעה הדא, עד שהבינותי שענינה deificaverunt, וזה הוא המאמר: כי כל אשר האליהו אחרים עליהם נברא ונוצר.

עוד קניתי בדמים יקרים מחזור כמנהג בני רומה כ“י על קלף הכולל סדר העבודה לראב”ע, ובכ“י זה מצאתי בשולי התחנה הידועה ירמ”י או“א שתהא השנה הזאת קץ תכלית לשבי (לִשְׁבִי לא לְשָׁבֵי) עמך ישראל וכו' כתוב כך: זאת התפלה חיברה מרנא ורבנא הר' יצחק ע”ה בכ“ר בנימן ז”ל בכמה“ר שלמה זצ”ל ממשפחת הפינצי – ואלה הן הסליחות אשר מצאתי בכ“י זה ולא בזולתו: נ’פ’ש י’ק’ר’ה א’ת ‘ה’ ה’ל’ל’י (נאם דניאל בר יחיאל חזק), אבלה נפשי וחשך משחור תארי (א"ב), אתה הכנת צרי לכשולי עונות (א"ב), בני עמי במהלליו יעירון אַשמור לבקר (בנימן), קדוש שוכן עליון (קלונימוס), בי ה' הצליחה ידידים משוכים אחרי (בנימן), תפלת עני נפשו בהתעטף (תשר"ק, יחיאל), אומץ תוסיף טהור ידים (א”ב, יחיאל חזק, ועוד: רשות לנשמת לשמואל מרווינה: שמך נורא ואין בלתך מרומם (שמואל חזק), סליחה אחרת גם לו: שעה צור אל אמרתי (שמואל).

עוד תדע כי הקונטריס הנ“ל אשר בא ממודינא, וגם בכ”י ישן נושן אשר בידי אשר דברתי אליך על אודתיו בשנים שעברו (הוא אותו שכתוב בסופו גלימאנצי) מצאתי בתוך מהי ומסי, אחר תורתא דמרבייא וכו' וקודם מרן דבשמיא בנפיש חטינן קדמך, לשון אחד הבלתי נמצא בשאר המחזורים, והוא זה: במטותא מנכון מלאכי מרומא, דבירכון מפתחי דרחמי ותחנוני, בעידן די תשמעון קל צלותהון דישראל דשרו בנו עמקי שביא, סבו מפתחייא ופתחו תרעייא, ואעילו צלותנא קדם מלכא רמא, אף אתון בתקוף תקופו ברחמי, ויתגלגלון דחמי ויהון לרעוא. במטותא מנך מיטטרון ספרא רבא, דאת חביב ויקר מכל אנגלימרומא, בעידן דיתיהב לך רשותא למיעל קדם מלכא רמא, אף את תקוף בתחנוני, ואמור לפניו הן אל כביר לא ימאס, ולא נדבר ריקם מן קמיה – כל זה השמיטו האחרונים מפני פחד הרמב“ם ומהדר גאונו, ובכ”י ישן נושן הנ"ל שלי כל זה כתוב ולא מנוקד.

והואיל ובא לידנו ענין מאמרי תחנה בלשון ארמית; אשר הם בלא ספק קדומים מאד, כלומר בתחלת ימי הגאונים, קודם מלוך הערביים בבבל, אזכיר לפניך כי במחזור והראן בחג הסכות וקודם שמיני עצרת יש חתימה לשבעת ימי החג (בתמ“ה לסבע”ה אייאם): אנא אל אחד, אחד ואין לו שני, אנא בנה ביתך, בנה ביתך כבתחלה, אנא גלה קץ משיחנו, גלה קץ משיחנו הארוך, וכו' וכו' (גם זה נראה קדמון מאד), ואח"כ: תתפרקין תשתיזבון מן הרבא מן שביא מן בזתא מן דברתא מן כפנא מן מותנא ומכל מרעין בישין ומכל מיני משחית ומכל מיני פרעניות המתרגשות לבא בעולם, ידושון רגליכן על פריקת מלכי סנאיכון ותסקון בריש גלי מבבל הטמאה לירשלם הטהורה, ויחזון עיניכון בבנין היכלא ושכלול מקדשא, וידושון רגליכון בעזרתא דקודשא, ותסבון בידיכון פרי אילנא אתרוגין ולולבין והדסין וערבין דנחל, ותחדון קדם ה' אלהכון שבעא יומין ויקוים בנו ובכם קרא דכתיב כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף, ותענון ותאמרון הושענא בירושלם, הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם.

התבוננת מימיך על התחלת קרובות הספרדים לעשרה בטבת וי“ז בתמוז ותשעה באב: וארץ שפל רומי? דע כי במחזור קלבירזי בתשעה באב מצאתי כתוב כך: אל עליון קונה שמים וארץ, וארץ שפל רומי וכו' – מזה נ”ל כי כך היה אצלם הנסח בברכת מגן בא“י או”א וכו' האל הגדול הגבור והנורא אל עליון קונה שמים וארץ, כמו שאנו אומרים בברכה מעין שבע בליל שבת. וגם בתפלת יום שני דר"ה מצאתי במחזור והראן מגן: וארץ אתנפל לפני דר גבוהַי וכו'.

וכן בתפלת יוה“כ מצאתי שם רשות למגן לר”ש גבירול: וארץ אשפיל ואפיל תחנתי וכו'.

אתה עתה ברוך ה' אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח בחפזון גדול פה פאדובה בע”ש י“א כסלו תר”ה,

ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCLXXI.

   🔗

י“א כסלו התר”ה.

לכבוד ידיד נפשי החכם המופלא, לבש צדקה כשריון ויעט כמעיל קנאת ה', כש"ת מהרימ"ז נ"י, ברכה ושלום עד העולם.

כל אשר הגדת באזני על אדותיך ועל מעמדך במקום אשר באת שמה, לששון ולשמחת לבב היה לי, ועל הכל בראותי כוונתך הטהורה להועיל ללשוננו ולחכמתנו, ובראותי אהבתך אותי ובריתך הנאמנת לי. כן יהיה תמיד, וכן תרבה וכן תפרוץ לרוב ימים ושנים הצלחתך, וקנאתך לאלהינו, וחסדך את רעך הנאמן, אמן.

ועתה הנני בחפזון גדול כותב אליך שורותים אלה, לבלתי תלך אגרת ממני אל עירך בלתי טעונה ברכה ושלום גם לך יקירי.

ספר ווענריך קבלתי ושמחתי בו, אני שמחתי במה שכתבת בראשו, ובני שמח בכל הכתוב בו מראשו ועד רגליו.

לביסליחש מהרתי וכתבתי ככל אשר צויתני.

תברך בשמי את רעך החכם פייט, והנני מקבל עלי להעתיק מעט מעט עם הערות את דיואן רי"ה, ואם אתמהמה תחכה לי, כי המלאכה כבדה לא מעט, לרוב המאמרים הקשים הנמצאים בו, אשר הם כחידות סתומות, ואני אינני מחכמי הדור היולדים בכל יום כתרנגולת.

והנה אין ספק כי שיעור יו“ד או ט”ו באגען לא יכיל כל הדיואן, אבל אין רע אם יודפס תחלה חלק אחד כולל עשר יריעות (באגען), ואח"כ כאשר יאמר החכם פייט כן אעשה, אם להמשיך המלאכה או למשוך ידי ממנה.

אם אפשר לו להדפיס הס' באחת ממדינות הקיסר, יהיה יותר טוב, שאל"כ יקשה מאד להכניס הס' בגלילותינו.

ועל דבר שכר עבודתי, עוד היום גדול לדבר עליו, כי אמנם השכר לא ימהר ולא יאחר מלאכתי.

ראה אתה אומר אלי כי כבר מסרת לבית הדפוס ספרך על המשוררים, ואתה לא הודעתני מה עשית במאמרי.

אקוה שלא נתת לו מקום, כי אמנם אם יודפס, בזולת התקון על דבר קרית ספר, ירע הדבר בעיני, ואת התקון ההוא לא שלחתי ולא אשלח אליך בטרם אדע שבדעתך להוציא מאמרי לאור.

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום י”א כסלו תר"ה,

ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCLXXII.

   🔗

כ' טבת התר"ה.

לכבוד ינו“ר הרב הגדול החכם המופלא מוהר”ר שי“ר נ”י שלום עד העולם.

הייתי ממתין עד שאוכל לכתוב אליך אגרת ארוכה, אך אגרתך השניה תאלצני למהר כתיבתי.

ועתה הנה פטירת רש“י ז”ל היא כתובה בפרי Prolegomeni עמוד 28, לפי מה שמצאתי בסוף סדור רש“י כ”י על קלף משנת בם (1282), וטעות היתה בידי מה שכתבתי שם כי סדור רש“י אינו ידוע בעולם, כי אח”כ מצאתי שהוא נמצא בפארמא (De Rossi Cod. 858). וכבר ידעת כי בכ“י 175 של דע ראססי נמצא ג”כ כי רש“י נפטר בשנת תתס”ה, יום חמישי, כ“ט תמוז, בן ס”ה שנים, והזכיר גם החכם בלאך בתולדות רש"י הערה א'.

ולענין השנים הראויות להיות מצויינות, הנני מוסיף שנת שי"ד, והיא שנת 1553, כי בראש השנה שי“ד ביום השבת בכסה ליום חגנו החל הנגף בש”ס, והתחילו לשרוף התלמוד ברומה ואח“כ בכל ערי איטאליה, כמפורש בעמק הבכא כ”י וגם בשלשלת הקבלה.

ואולי תתמה מה ראיתי לרשום השנה הזאת יותר מכמה שנים אחרות של גזרות – דע כי הגזרה הזאת היתה סבה לרעה אחרת קשה הימנה, אשר עדיין לא הטהרנו ממנה. שמע נא דברי הר' אברהם מנחם בר יעקב הכהן רפא מפורטו בסוף ספרו מנחה בלולה: וידעתי כי רבים ילעיגו יפטירו שפה עלי, בפרט כי מאחרי לוקחה מאתנו הגמרא נתמלאה הארץ דעה ממקובלים בעלי החכמה האלהית יושבי בסתר עליון ומסתכלים באספקלריא המאירה, ואני בעניי ובאולתי רמים וגבוהים הדברים בעיני כי על כן בחבורי הזה לא ימצאו באלה כי אם זער שם זער שם עכ“ד. ועינינו הרואות כי מיד בשנת שי”ו נדפס ס' האמונות לרש“ט, ובשנת שי”ז נדפס ס' לוית חן מלא דברי קבלה, ובתחלת שי"ח נדפס ס' מערכת האלהות, ובשנה ההיא נדפס ס' הזהר, כלם באיטליאה, ואין בידי שום ס' קבלה נדפס קודם לכן.

והנני שולח אליך דף אחד מס' עובר לסוחר, אשר הביא ה' לידי, והוא כולל ההקדמה, ואולי אחרי אין הס' ההוא בידך תהיה החתיכה הזאת בעיניך חתיכה הראויה להתכבד, מפני החדוש הנמצא בה, שכתוב בה רבא פורט בבי"ת.

בני בכורי ת"ל חזר לבריאותו, ואינו זז מחקירת קדמוניות אנשי מזרח, וברוך אתה לה' על דבריך אשר כבדתו. ואלהי ישראל יחזק ידך נגד הרבנים החדשים, אשר נוסדו יחד לנתק מוסרות.

והנני תמה איך במאמרך הנכבד בראש הפרחון הבאת כשני בני אדם משני דורות ומשתי ארצות את ר' אדונים בן תמים ואת ר' יצחק ישראלי, ולא זכרת כי מפי' ס' יצירה כ“י שבידי נראה ברור שאינם אלא אדם אחד (עיין כ"ח ז' עמוד 77 ואיזר' אננאלען 1840 עמוד 321). הן אמת כי רמולי אומר כי בכ”י שבפריש כתוב אבו סהל בן תמים (איזר' אננאלען 1840 עמוד 284), אבל היש לסמוך על עדותו?

ואתה ידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ' טבת תר”ה,

ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCLXXIII.

   🔗

ב' שבט התר"ה.

ידידי יקרי שלום.

עם היותי יום יום מצפה לתשובתך ולתשובת ידידנו החכם המופלא מהריט“ץ לאגרתי מיום י”א כסלו, לא אוכל להתאפק מלכתוב אליך גם היום, למען תודיעני אם אמת הדבר כי בעירך תצא לאור מחברת מנחם בן סרוק. דע ידידי כי הביא ה' לידי כ“י על קלף כתוב בשנת תתנ"א (!!), כולל מחברת מנחם חסרה בראשה עד שרש גף, ושלֵמה בסופה, ואחר מחברת מנחם יש כאן השגות דונש על מנחם, ואחריהן עוד השגות דונש על ר' סעדיה (הנה לפניך דוגמא מהך בתוך האגרת הזאת) אשר דוקעם חשב שכבר נאבדו, ושמחתי בהן כמוצא שלל רב. ובסוף יש שירה לבן סרוק הכותב לרב חסדאי נגד דונש; כי אמנם דונש שלח השגותיו לר' חסדאי והשירה אשר הדפסתי תחלתה בכ”ח ז' היא הדעדיקאציון, ומנחם השיב להשגותיו ועשה גם הוא דעדיקאציון לר' חסדאי. והנה אני דואג ומצטער שמא יקרה למנחם כאשר קרה לחיו“ג ולפרחון, שידפיסוהו מלא שבושים, על כן חשתי להודיעך את כל אלה, למען תוכל להשתמש בי בכל מה שיצטרך, להקיש העתק להעתק, ולשלוח לך מה שיחסר בכ”י של ברלין או להוסיף הערות כה וכה.

גם ידוע תדע כי בני בכורי דרש וחקר על מעשה בן רדמיר (כן הוא בכ"י זה), יגע ומצא אותו ואת זקנתו טוטה, והכל בזמן רב חסדאי ודונש ומנחם, כלומר בדור ת“ש לא בדור ת”ת, ואולי אשלח על זה מאמר למגידי חדשות היהודים הכותבים באשכנז.

ואתה ידידי היקר שלום, וביתך שלום וכל אשר לך שלום, וידידנו מהריט“ץ שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום ב' שבט תר”ה,

ידידך שד"ל

 

Nr. CCCLXXIV.

   🔗

ט“ז שבט התר”ה.

לכבוד ידידי החכם היקר, התורה לוית חן לראשו, והמחקר ענק לגרגרותיו, עוטה כמעיל ענוה, וילבש כשריון אמת ומישרים, מגלה עמוקות מני חשך וכל תכלית הוא חוקר, כש“ת הר”ר שמחה פינסקער, אל שדי ממרומיו, ישקיף עליו ברחמיו, ויתן שלום בעצמיו, ויאריך בטוב ימיו, ויחדהו בזרעו ובאשת חיקו, ובתלמידיו המתענגים בצוף מתקו, בדבר לשונו וכייון חכו, ויהיה בשלום סכו, ונוהו שקט ושאנן, יִבָּנה ויכונן, והיה עלהו רענן, אמן.

אחרי ההודאה לאל אשר נתנך לנו ולא נתנך לעפר, אֹמר כי שתי אגרותיך היקרות הגיעוני בעתן ושמחתי בהן כמוצא שלל רב. והנני ממהר להשיב לך על ראשון ראשון.

בענין מלת טרגאהארת טוב וישר בעיני לומר על דרך רש“י ז”ל לא ידעתי פירושה, מלבדות פירושים רחוקים ודחוקים. וכן בענין חגאט אין בידי להחליט דבר.

בענין מלות “אבל אמת גמורה האלהים אם לא וכו'”, מצאתי באגרתך מלת האלהים כתובה בכתיבה גסה, וחשבתי כי אותה אתה מבקש, ועתה שמח לבי בראותי כי לא הוצרכת לכך, אבל שאלתך היתה על גוף הרעיון האמור שם. אך הרעיון ההוא הוא לדעתי דבר פשוט, לא האמנתי שיקשה עליך, ואולי מלת בינינו הנמצאת בכ“י שלך ולא בכ”י אשר לפני, וכן מה שבכתב יד שלך כתוב אם לא מצד שדומה רבוי, ובכ“י שלפני אם לא מצד מה שידומה רבוי, שתי אלה הם סבה שהבנת המאמר קשתה עליך, ועתה בראותך החלופים האלה אולי כבר נתבררה לך כוונתו, ועל כל פנים כמצווה ועושה אני מחוה לך דעתי, בפירוש דברי הראב”ד אלה. הנה למעלה אמר שהאל ית' הוא אחד אמתי תמידי נצחי חי יודע רוצה יכול, ואח“כ אמר כי כאשר חייבנו לו תארים רבים צריך שלא יובן מזה רבוי בעצמותו ית' וכו' וכאשר נתאר האלוה בתארים רבים לא נאמין שהם נכנסים בעצמותו, או מהם קם עצמותו, ואיך? וכדבר התבאר במופת וכו‘, אבל יתאמת לנו במופתים ברורים אחדותו הגמורה, ויעלה בידינו אצל בחינותינו תארים רבים, כלומר ידענו במופת שהאל הוא אחדות גמורה, אבל אנחנו לחולשת שכלנו (וכמו שמפרש והולך במשל מי שאישוני עיניו אינם על קו ישר) לא נוכל לצייר בשכלנו ציור אחד פשוט ממנו ית’, אבל נצטרך לבחון בו בחינות שונות, ועל ידי כן נתארהו בתארים רבים. אבל באמת “כמו שעצמותו אחת מכל צד, כן תוארו יחוייב שיהיה אחד ושיהיה הוא עצמותו”, רצוני שיובן ממנו עצמותו, לא שיובן ממנו דבר מה בעצמותו; וכמו שעצמותו מוסכלת אצלנו, כן זה התאר (התאר הצודק עליו באמת והמורה על מהותו ית') מוסכל אצלנו”. ועכשיו הוא אומר: אמנם אלה התארים אשר נניח אותם אנחנו כאשר נדבר (והם אחד אמתי תמידי וכו') נבאר במופת שאין דבר מהם בטל, אין מהם אחד שיהיה מן השקר ליחסו אליו ית‘, אבל כלם אמת גמורה, ואין בהם דופי, אם לא מצד שבאמרנו עליו תארים רבים יוכל השומע לחשוב רבוי בו ית’, אבל זה כבר התנצלנו ממנו ואמרנו שאין זה אלא מפני חולשת שכלנו, ושאמנם אין ראוי שיובן מזה שום רבוי בו ית' – ובזה נ“ל שכבר התבארו דברי הראב”ד בלא שם דוחק, וגם ידעתי בי לא אמרתי בכל זה שום דבר חדש, כי הדבר פשוט מאד, אבל מצותך עשיתי.

הלא ידעת אם לא שמעת כי המשכיל רי“ל דוקעס כבר הוציא לאור ספר אותיות הנוח וס' פעלי הכפל לר"י חיוג, אך מהעתקת ראב”ע, לא מהעתקת ר“מ הכהן, ועשה זה מכ”י שבעיר מינכען, ואותו כ“י מלא שבושים וחסרונות, עד שהדפוס עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים. ומי יתן ותוכל לחזור ולהוציא לאור הספרים ההם בדיוק ובפירוש, כי אז תחדש כנשר נעוריו של אביר המדקדקים. ואני גם אני יש בידי כ”י כזה שבידך, והוא מדוייק מאד, וכבר הדפיס ממנו דוקעס י“ד עמודים לדוגמא; והנני מוכן לבדוק בו כל מקום אשר ימצא שם בדק בכ”י שלך. והנה תחלת דברי פיו של ר' משה הכהן כך הם בכ“י שלי; זה ספר אשר חברו איש שכל יודע מבין בדקדוק לשון יהודית ומשכיל בהגיון שפת עברית, עוד ינקב בשמו ובשם אביו, ויודע (נ"ל וְיִוָדַע) בסוף הדברים, כי כן נודע בראש המדברים ומביני תכונת לשון העברים – ובצדק נתקשית בהבנת עוד ינקב וכו', וגם אני נתקשיתי בהם, ועתה נ”ל לפרשם כך: זה ספר אשר חברו איש משכיל וחכם גדול, אשר עוד לדור דורים יזכר שמו ושם אביו, ויהיה שמו ידוע בסוף הדברים כלומר עד סוף העולם וכימי השמים על הארץ, כי כן עתה נודע ומפורסם שהוא ראש המדברים וכו'. כן נ“ל, ואתה ידידי היקר תשפוט – במקום ראתין כתוב בכ”י שלי דואת.

ס' יסוד מספר הקטן שבידך הוא ג“כ בידי (מלבד הגדול שהזכרתי בכ"ח ז'), וכבר דברתי עליו בציון תר”א עמוד 115, והציון נמצא בידך כנראה מאגרתך כ“ג ניסן תר”ד.

ואתה יפה תקנת ויפה פירשת אלף שני פעמים, אלף שָנִים פעמִיִם (קהלת ו' ו'), אך לפי דעתי ראוי עוד למחוק אלף אחד, ולכתוב כך: וטעם אלף שנים פעמים, אלף ערוך על אלף, – כי ראב“ע משתמש כאן הרבה בשרש ערך להוראת ההכפלה, אבל שיאמר אלף ערוך והכוונה 1000², זה אין לו על מה שיסמוך. ודע כי בכ”י שלי כתוב כך: והטעם אלף שני פעמים אלף על אלף–ואחר מלת פעמים יש למעלה ג' נקדות, וכמוהן יש בגליון ואצלן כתוב: ס"א אלף ערוך אלף על אלף – וזהו הנסח שבספרך, ולדעתי קרוב לודאי כי האלף האמצעי מיותר.

יפה דקדקת על רמ“ל במלת פרוון שטעה בחשבו שענינו כתף. מלת מצותא בתרגום האשורי היא ודאי ט”ס במקום מַלְכְוָתָא, על דרך תרבצך שמשפטו תַּרְבְיָנָךְ. הקו תחת מצותא כך היה באריגינאל, כי במשך כמה דורות שעברו על הכ"י ההוא כבר נמצא אדם שהכיר שאותה תבה משובשת.

ועתה אלך אשובה אל מכתבך מיום כ"ג ניסן, ואומר כי לא נחה דעתי במה שכתבת על סחפא, ודדך כלל כל מה שרוצים לגזור מלשון ערבי אני מגמגם בו הרבה. ומי לא יראה כמה הוא רחוק שיקראו כל טעם מפסיק סחפא מענין גזיזה, וכי ההפסקה גזיזה היא? וכי איזו קשה? זו, או מה שאני אומר שנקרא האתנח בשם המורה בארמית דבר הפוך על פניו?

סולם הקולות שהזכרת הוא לדעתי חזיון שוא, והחירק והקבוץ משתנים לשוא ככל שאר התנועות בארמית (שהיא לדעתי הזקנה מכל אחיותיה וכמו אֵם להנה), כגון תִקְטֻל תִקְטְלוּן, תְקַטִל תְקַטְלוּן, תַקְטִל תַקְטְלוּן, ובלה"ק וַיַדְבְּקוּ במקום וַיַדּבִּיקוּ: והדברים ארוכים.

בסימן י“א כתבת “הפשטא שלפני מהפך או דרגא” אולי טעה המעתיק וצ”ל הקדמא שלפני מהפך וכו', כי הבאת אתה עובר היום, והוא קדמא ולא פשטא ובתרגום אַתְּ במונח, כי כל קדמא ישתנה למונח במלה זעירה.

וצר לי כי אינני מופנה לעת עתה להעמיק החקירה בעניני הנקוד האשורי, ולחקור את כל דבריך אשר דברת על אודותיו בחכמתך.

שמות הטעמים בלשון ערבי אשר מצאת בכ“י ישן נושן הם מעורבים מארמי וערבי, א”כ לא יצאו מתחת ידי בעלי הנקוד, כי למה יבלבלו שתי לשונות יחד? אך נ"ל היותם כנויים המוניים, חדשו אותם המלמדים להקל על תלמידיהם, אבל כבר היו להם גם השמות הארמיים, שהם העיקר, ורובם נזכרים גם ברשימה הזאת.

לא אדע למה נתקשית במלת אתנח, והלא אמרו בעירובין נ“ג ומתנחי להו סימני, הנה במקום הִנִּיחַ אמרו בתי”ו במקום הדגש אַתנח, וכיוצא בזה לדעתי ותתצב אחותו מרחוק, קריאתו וַתַתְצֵב, וענינו וַתַּצֵב, האֵם העמידה את הבת לדעה מה יעשה לי.

אותו המלמד שציין שמות טעמי אמ“ת וקרא להם אל טבראני שבוש גדול נשתבש, כי הביא שופר מקלוב, שהוא העולה ויורד, והסלסלה שהוא השלשלת, בקהל המשרתים. וזו ראיה גמורה שאין הרשימה הזו דבר שראוי לסמוך עליו, אבל היא מלאכת אחד ממלמדי תינוקות שבקש להועיל לתלמידיו לפי עניות דעתו, ואולי כך היה שמו ישועה נשיא בן אליהו יכין, ורחוק בעיני שיהיה הוא מאסף הדיואן של ר”י הלוי, ובפרט כי בהקדמת הדיואן לא נזכר כלל לא תאר נשיא ולא כנוי יכין.

ברוך ה' אשר הביא לידך הקונטריס הנדפס מחדש על הקדמוניות אשר נמצאו בגלילותיך, וברוך אתה לה' אשר מהרת לגלות אזני וגם התחכמת לערוך לפני העתקה נאמנת מהליטוגרפיא הנדפסת בקונטריס ההוא הכוללת דוגמא מהנקוד האשורי. והנה תחלה שמחתי מאד ברשימת חלופי בן אשר ובן נפתלי הנמצאת בס' כתוב קודם שנת 938 למנינם, ושם נאמר עליהם: ירחמם שדי, נראה שאז היו בחיים, וכן נכון, כי עתה מקרוב מתוך ס' תשובות דונש בן לבראט על ר“ס גאון שהביא ה' לידי (אחר אשר חשבו החוקרים שכבר נאבד) נתברר לי כי רס”ג עשה השגות על בן אשר, נראה שהיה בימיו או לפניו; וכבר בפראלעגאמעני כתבתי כי בן אשר ובן נפתלי היו לפני ראשוני המדקדקים או בזמנם.

הדפתר של נביאים אחרונים הכתוב בשנת 918 למנינם, הוא מטמון יקר ונכבד מאד, אך אם הוא קדמון כל כך נראה ודאי שהוא על קלף. כי לא היה הנייר שלנו בימים ההם, גם מלת דפתר הכתובה בסופו ענינה קלף. ואני לא אבין למה הדפיסו הדוגמא בלא תרגום, ואולי הקובץ הכולל נביאים אחרונים אין בו תרגום, אבל הקובץ הכולל ההפטרות הוא מתורגם, כי היו מתרגמים בביה"כ גם ההפטרה כמו הפרשה.

ואני תפלה יצליח ה' יגיעו של החכם המפואר מוהר“ר בצלאל שטערן נ”י, ויועיל לחכמת קדמוניות ישראל, ויוציא לאור תעלומות, יראו ישרים וישמחו.

אתה עתה ברוך ה' אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום י“ו שבט תר”ה,

ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCLXXV.

   🔗

¹

כ“א שבט התר”ה.

 

Nr. CCCLXXVI.

   🔗

כ“א שבט התר”ה.

לידיד נפשי הגביר היקר המשכיל והנבון כש“ת הר”ר יה"ש שלום עד העולם.

אהבתי לך ידידי הנכבד הוסיפה אומץ בחודש הזה על ידי שתי אגרות שבאו אלי מהחכם פינסקער, אז אמרתי בלבי מי הקנני האוהב החדש והיקר הזה? הלא יה“ש, ואיך אבגוד בו ואשליכהו אחרי גוי? חלילה לי! אבל מה אעשה, כי בראותי שאין תקוה למצוא מדפיס לכרם חמד ולשום ס' חדש בלה”ק ידי רפות וברכי כושלות, מכתוב אליך מגלות מגלות, ודי לי אם אשיב לשואלי המרובים ומתרבים יום יום.

ועתה ידוע תדע ידידי היקר כי ידידי החכם פינסקער כתב אלי תמצית קונטריס שנדפס בעירו בלשון רוססיא, על דבר קדמוניות ישראליות שנמצאו בארצות ההן, גם שלח לי העתק מדוייק מליטאָגראַפיאַ הנספחה אל הקונטריס ההוא, כוללת סוף מלאכי בנקוד האשורי, ושמחתי בענינים האלה מאד.

עתה מקרוב בא לידי תשלום שני חלקי ציון, וראיתי בהם מכתבים ממך ושמחתי בחכמתך ובאהבתך אותי.

כמה ענינים יקרים מאד באו לידי מחדש, ובנפש חפצה הייתי משתעשע אתך בספור תכונתם, אם היה לי תקוה שיהיו דברי יוצאים לאור. באו לידי תשובות דונש למנחם (השירה אשר הדפסתי תחלה איננה חלק מהתשובות, אבל היא הדעדיקאציון שעשה דונש לכבוד רב חסדאי בשלחו אליו ההשגות ההן) ותשובות דונש לרס“ג (אשר עליהן כונן ראב"ע חציו על יתר בספרו שפת יתר) אשר לא נודע בעולם שום העתק אחר מהן. גם מצאתי בעיר הזאת ז' דפים מפי ס' יצירה לרס”ג האמתי, ופי' ס' יצירה לר“י בן ברזלי ברצלוני ס' גדול מאד, ובלתי ידוע העתק אחר ממנו בעולם, ומובאים בתוכו לשונות הרבה מהקדמונים, כגון מרס”ג ושאר גאונים ומר' דוד הבבלי, פילוסוף גדול זקן מרס"ג, וקצת דוגמאות מענינים אלו שלחתי לאמשטרדם, ואולי ילדתי לריק ויגעתי לבהלה.

עתה מקרוב כתבתי מאמר על הקליר, בשביל לעטטערים שכתב אלי שהוא מוציא לאור העתקה חדשה מהמחזור, ובקש ממני להוסיף בו נופך משלי, ועדיין לא שלחתיו אליו, כי אני מצפה שאחד מתלמידי יבדוק בעיר פארמא אם נמצא בס' ר' שבתי הלשון שמצאתי בפ' איוב לר“י קרא, המזכיר את ר' אלעזר ברבי קליר זצ”ל. הקליר לדעתי היה בבלי, ואין עוד צורך לומר כי קרית ספר הוא כנוי לפומבדיתא, כי בני בכורי הי"ו מצא אצל נהרדעא עיר ששמה Sippara, ואמרו עליה שהיו בה לכשדיים ישיבות מפוארות, על כן נקראה עיר הספרים. גם לענין מה ששמע בעל הערוך שנקרא קליר על שאכל עוגה ונתפקח (וכבר קיימתי דבריו בכ"ח), עתה מצאתי כי הסוריים יושבי בבל קוראים קלורא לעוגה שהיו כותבים עליה קצת תחנונים והיו מאכילין אותה לתינוקות. וגם זה סיוע נפלא לשטתי שהיה הקליר בבלי.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, והחכם של“ש שלום והמליץ ערטער שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום כ”א שבט תר"ה,

ידידך שד"ל.

המכתב מכתב תלמידי הנחמד איגל מלבוב, אשר בזמן מועט שהוא בכאן ראה כתיבתי ועשה כמוה, וכתב לאביו אגרת בכתיבה זו, וראה אותה הכושי השוטה (בילקוט על שמעו נא המורים אמר ר' ראובן בהדין לישנא יווני צווחין לשטיא מורה), ואמר כי אני כתבתיה (!!).