תקפה אָמַר אַבַּיֵּי: אֶחָד מֵהֶם עָדִיף כִּשְׁנַיִם מִשֶּׁלָּנוּ. אָמַר רָבָא: אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ כְּשֶׁעוֹלֶה לְשָׁם עָדִיף כִּשְׁנַיִם מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי רַבִּי יִרְמְיָה כָאן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים; כְּשֶׁעָלָה לְשָׁם קָרָא לָנוּ: בָּבְלִיִּים טִפְּשִׁים (כתובות עה ע"א).
אֶחָד מֵהֶם וגו’ – כוחו של אחד מבני ארץ ישראל יפה בתורה כשניים מאנשי בבל.
לְשָׁם – לארץ ישראל.
יוֹדֵעַ – מבין.
*
תקפו שָׁנִינוּ: נִפּוֹל שֶׁנִּמְצָא בְתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ, חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. שָׁאַל ר' יִרְמְיָה: רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְרַגְלוֹ אַחַת מִחוּץ לַחֲמִשִּׁים אַמָּה, מַהוּ? – וְעַל זֶה הוֹצִיאוּ אֶת רַ' יִרְמְיָה מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ (בבא בתרא כג ע"ב).
נִפּוֹל וגו’ – גוזל של יונה שנמצא במרחק של חמישים אמה מן השובך, שייך לבעל השובך, מעבר לתחום זה הוא רכושו של מי שמצא אותו.
מַהוּ? – מהו הדין במקרה זה?
וְעַל זֶה וגו’ – כי נראה לחכמים שהוא מקנטר אותם בשאלות סרק (וראו בקטע הבא).
*
תקפז שָׁלְחוּ מִשָּׁם הַחֲבֵרִים לְרַ' יִרְמְיָה שְׁאֵלָה בִּדְבַר הֲלָכָה. שָׁלַח לָהֶם: אֲנִי אֵינִי כְּדַאי שֶׁאַתֶּם שְׁלַחְתֶּם לִי, אֶלָּא כָּךְ דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטָה. – וְעַל זֶה הִכְנִיסוּ אֶת רַ' יִרְמְיָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ (בבא בתרא קסה ע"ב).
מִשָּׁם – מארץ ישראל.
הַחֲבֵרִים – יושבי בית המדרש.
אֵינִי כְּדַאי – איני ראוי.
דַּעַת תַּלְמִידְכֶם – דעתי (וכינה עצמו כך בלשון צניעות).
וְעַל זֶה וגו’ – בגלל צניעותו החזירוהו לבית המדרש (וראו בקטע הקודם).
*
תקפח רַב יִצְחָק בַּר רְדִיפָא בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ, הָלַךְ וְשָׁאַל אֶת רַ' יִרְמְיָה, אָמַר לוֹ: אֲרָיוֹת לְפָנֶיךָ וְאַתָּה שׁוֹאֵל אֶת הַשוּעָלִים? (ירושלמי שביעית ט, ד).
בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ – התעוררה לו שאלה בהלכה.
אֲרָיוֹת – חכמים גדולים וטובים ממני.
*
תקפט בְּיָמָיו שֶׁל רַ' יִרְמְיָה בָּאָה צָרָה עַל אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא. שָׁלַח
רַ' יִרְמְיָה וּבִקֵּשׁ מְנוֹרָה שֶׁל כֶּסֶף מֵרַ' יַעֲקֹב בֵּי רַ' בּוּן. שָׁלַח אָמַר לוֹ: “עֲדַיִן לֹא שָׁב יִרְמְיָה מֵרָעָתוֹ” – וּבִקֵּשׁ לְנַדּוֹתוֹ. וְהָיָה רַ' חִיָּא בְּנוֹ שֶׁל רַ' יִצְחָק עֲטוּשָׁיָא יוֹשֵׁב שָׁם, אָמַר לוֹ: שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מְנַדִּין זָקֵן אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה כְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו. אָמַר לוֹ: “דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ” – וּכְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו עָשָׂה? נִדוּ זֶה אֶת זֶה, וְחָשְׁשׁוּ זֶה עַל זֶה, וְהֻצְרְכוּ לְהַתִּיר זֶה אֶת זֶה (ירושלמי מועד קטן ג, א).
צָרָה – מס כבד שהטילה המלכות על אנשי העיר.
רַ' יִרְמְיָה – ממנהיגי העיר.
בִּקֵּשׁ וגו’ – ביקש מר' יעקב לשלם את חלקו במס.
עֲדַיִן לֹא שָׁב וגו’ – רמז להוצאתו של ר' ירמיה מבית המדרש (ראו קטע תקפו), והוא ביטוי לכעסו של ר' יעקב על שנתבע להשתתף בתשלום המס, בעוד שלפי המנהג היו החכמים פטורים מכך.
לְנַדּוֹתוֹ – להטיל עליו חרם.
זָקֵן – חכם.
כְּיָרָבְעָם וגו’ – מלך ישראל המוצג כדוגמה למי שחטא והחטיא רבים.
“דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ” – רמז למעשה הנזכר במשנה (עדויות ה, ו) על אודות עקביא בן מהללאל שנחלק עם החכמים בשאלה הקשורה בהשקאת אישה סוטה מסוימת. דעתו היתה שאין להשקותה, וכשאמרו לו חכמים כי שמעיה ואבטליון דווקא השקו אישה כזו, אמר להם כי רק “דוגמא השקוה”, היינו לא השקוה ממש אלא רק העמידו פנים כאילו השקוה. ובגלל דברים אלה נוּדה עקביא, שכן חשד בחכמים שהעמידו פנים ולא פעלו כראוי, ומכאן שמנדים אדם על פגיעה בתלמידי חכמים.
וּכְיָרָבְעָם וגו’ – האם חטאו של עקביא גדול כחטאו של ירבעם?
זֶה עַל זֶה – ר' ירמיה ור' יעקב.
חָשְׁשׁוּ – נזהרו שלא לעבור על החרם.
לְהַתִּיר – את החרם.
*
תקצ רַ' יִרְמְיָה הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַ' זֵירָא וְהָיוּ עוֹסְקִים
בַּהֲלָכָה. הֶעֱרִיב הַיּוֹם וְהִגִּיעָה שְׁעַת תְּפִלָּה. הָיָה רַ' יִרְמְיָה מְסַרְהֵב, קָרָא עָלָיו רַ' זֵירָא: “מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה” (משלי כח, ט) (שבת י ע"א).
הֶעֱרִיב – החשיך.
מְסַרְהֵב – מפציר (בר' זירא לעמוד ולהתפלל).
קָרָא עָלָיו וגו’ – ציטט בקשר אליו פסוק האומר כי מי שפוסק מלימוד התורה, גם תפילתו אינה ראויה.
*
תקצא רַ' יִרְמְיָה הָיָה לוֹ דָּבָר עַם רַ' אַבָּא. הָלַךְ וְיָשָׁב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל רַ' אַבָּא. יָצְאָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַ' אַבָּא וְשָׁפְכָה מַיִם לְאַשְׁפָּה, וּבִשְׁפִיכָתָהּ הִגִּיעוּ קִלּוּחֵי הַמַּיִם עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר: עֲשָׂאוּנִי כְּאַשְׁפָּה, קָרָא עָלָיו “מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן” (תהלים קיג, ז). שָׁמַע רַ' אַבָּא וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ הֶחֱזִיר רַ' יִרְמְיָה פָּנָיו וּבָא אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ רַ' אַבָּא: אֵין אַתָּה צָרִיךְ, עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִלִּבְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ” (משלי ו, ג) (יומא פז ע"א).
דָּבָר – סכסוך.
יָשַׁב וגו’ – והמתין לו עד שיצא, כדי להתפייס.
קִלּוּחֵי הַמַּיִם – נתזים של מים.
קָרָא עָלָיו – ציטט (פסוק) בקשר לעצמו.
הֶחֱזִיר – סובב.
אֵין אַתָּה צָרִיךְ – לפייסני.
לְהוֹצִיא מִלִּבְּךָ – להשכיח ממך (את עלבונך).
“לֵךְ הִתְרַפֵּס” וגו’ – ופירוש הפסוק: לך והשפל עצמך בפני חברך (על שפגעת בו).
*
תקצב רַ' יִרְמְיָה צִוָּה: הַלְבִּישׁוּנִי כְּלֵי לָבָן חֲפוּתִים,
הַלְבִּישׁוּנִי דַּרְדָּסִים, תְּנוּ סַנְדָּלִים בְּרַגְלַי וּמַקֵל בְּיָדִי, וְהַשְׁכִּיבוּנִי עַל יַד הַדֶּרֶךְ. אִם יָבוֹא מָשִׁיחַ – הֲרֵינִי מוּכָן (ירושלמי כלאיים ט, ג; בר"ר ק, ב).
צִוָּה – לפני מותו.
כְּלֵי לָבָן חֲפוּתִים – תכריכי פשתן ששוליהם תפורים.
דַּרְדָּסִים – גרביים.
הֲרֵינִי מוּכָן – לעמוד בתחיית המתים וללכת לקבל פני המשיח.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.